בפלוגתת ר''מ ורבנן האם שחיטה עושה ניפול.
במשנה מבואר מחלוקת אם יש עובר שהוציא ידו ושחטו את האם ואח''כ חתכו את היד האם שחיטת האם מטהרת את האבר היוצא לר''מ אינו מטהר ולרבנן מטהר רק מדרבנן גזרו במוקדשין ובבריתא מבואר המשא וממתן שלהם יעו''ש ומבואר שם טענת ר'מ שכיון שהשחיטה לא מתירה את האבר לאכילה אינה יכולה לטהר וע''ז רבנן הוכיחו לו מטריפה שהשחיטה לא מתירה ומטהרת וענה להם ר''מ טריפה זה גופא אבל האבר אינה גופא וע''ז ענו לו שהרבה מצלת על דבר שאין גופו וכו' ובפשטות ר''מ חזר בו מהממ''נ שאם מטהר צריך להתיר שהרי הודה בטריפה ועוד צריך לדעת מה החילוק של ר''מ בין גופו לשאינו גופו ועיקר פלוגתת ר''מ ורבנן במאי קמיפלגי ונאמרו בזה כמה דרכים.
וזה יצא ראשונה בתפארת יעקב העמיד שנחלקו בחקירה הידועה האם בב''פ נתחדש שחיטת האם מחשיבה כאילו נשחט גם העובר או דלמא שאין ההגדרה שכאילו נשחט אלא שיש היתר על מה שנמצא בבהמה וביאר שרבנן ס''ל שכאילו העובר נשחט ולכן זה מטהר את האבר היוצא אבל לר''מ גדר הדבר שהוא היתר כללי על מה שבבהמה ולכן היד היוצאת נבילה,והיא דרך מחודשת .
ודרך שנייה מבוארת בצל''ח בד''ה בשלמא בלא זה [מהדו' בר אילן] מבואר דרך מחודשת שבכל שחיטה יש שתי חלקים המעשה שחיטה והחלות המעשה הוא המטהר מנבילה והחלות היא המתירה באכילה ובאבר היוצא וכן בכל עובר טריפה נחלקו ר''מ ורבנן האם המעשה שחיטה חל עליו דדעת ר''מ שאין המעשה שחיטה חל על העובר ועל אבר היוצא וכיון שהעובר ואבר היוצא אין בהם לא מעשה שחיטה ולא חלות ממילא הרי הם נבילה [וכל עובר רגיל שניתר בשחיטת האם אע''פ שהמעשה שחיטה של האם לא פעל בו כיון שהחלות שחיטה חל בו וכיון שהוא אוכל הרי זה עצמו שהוא אוכל מפקיע מידי נבילה אבל בעובר של טריפה שאין החלות היתר חל על העובר ממילא לר''מ הוי נבילה שאין לא מעשה ולא חלות] ואילו לרבנן נחשב שהמעשה שחיטה נעשה בו וכמו''כ ס''ל לרבנן שהמעשה שחיטה נעשה בב''פ של טריפה ולכן אינו טרפה [וקצת צ''ב מדוע רבנן ור''מ לא נחלקו בב''פ של טריפה עצמו] ולפי''ז מבואר שר''מ טען בתחילה שכיון שאין היתר ואין המעשה שחיטה חל על אבר היוצא צריך להיות נבילה ורבנן ענו לו טריפה תוכיח שאפילו שאין חלות המעשה חל וע''ז ענה להם שטריפה זה גופא ובזה פשיטא שהמעשה שחיטה חל עליו אבל באבר היוצא כיון שאי''ז גופא אין המעשה שחיטה חל עליו.
אלא שלפי''ז צ''ב טובא מה ענו לו רבנן יותר מצלת כשהיא בחוץ מאשר שהיא בפנים מהא שאם חתך בפנים מהעובר כשר ואילו מהבהמה אסור ומה תשובה היא זו כיון שר'מ טוען שאין מעשה שחיטה על מה שבחוץ ואף הוא מסכים שבפנים שיש חלות בוודאי שחל להתיר ואפילו יותר מהבהמה בעצמה אבל בחוץ אין מעשה שחיטה וא''כ בחוץ צריך להיות נבילה וצ''ב ויש שרצו לבאר בדבריו שאם ההיתר חלות מועיל לגבי העובר יותר מאשר הבמה עצמה בוודאי שאף המעשה שחיטה חל גם בעובר ודוחק אבל יש קצת ראיה לדברי הצל''ח שברבנן מבואר הרבה מצלת על שאינו גופה וקאי על העובר שבפנים ונראה שהעובר בפנים חשיב אינה גופה והיא כשיטת הצל''ח שכל העובר נחשב אינו גופא ולדעת ר''מ לא חל עליו כלל שחיטה ויש לדחות שהמכוון הוא לאחר שחתך נחשב אינו גופה אבל עצם העובר נחשב גופא.
ויש להעיר טובא ע''ד הצל''ח שהרי רש''י ובעה''מ ורמב''ן מפורש שלא כדבריו ובאמת שזה כמעט גמרא מפורשת דיעוין ברש''י עה: בד''ה וכבר- שבשחיטת טריפה הולד נטהר אליבא דר''מ אבל באמת שיעוין בבעה'מ שפירש שהגמרא שם לא מדברת על טריפה אבל גם לפי דעתו וולד טרפה נטהר אליבא דר''מ ודלא כהצל''ח.
ואפשר לומר דרך שלישית בזה שבאמת נאמר כדרך הצל''ח רק בשינוי אחד שזה פשוט לכו''ע שהמעשה שחיטה חל גם על העובר שהרי עובר ירך אימו וכל מעשה הנעשה באמא נעשה גם בוולד ובוודאי שהמעשה שחיטה חל עליו ולכן וולד טריפה טהור לכו''ע אלא שבאבר היוצא כיון שכבר נתבאר לעיל שאין איסור יוצא איסור חדש אלא כיון שיש לו דרישת חיים עצמית ואינו נטפל לעובר ס''ל לר''מ שאין המעשה שחיטה מתייחס אליו ואילו לרבנן המעשה מתייחס [ובאבר המדולדל שאין לו חיות עצמית נח' ר''ל ור''י האם באופן כזה גם ר'מ ס''ל שהשחיטה לא חלה עליו]. ולפי דרך זו באמת יתיישב שבוולד טריפה לכו''ע טהור אבל עדיין ישאר קשה מה רבנן ענו לו הרבה מצלת על שאינו גופא יותר מגופא וקשה כנ''ל.
ושמעתי לבאר בזה דרך רביעית שבאמת שחיטה בעצמה יכולה להתחלק לחצאין דהיינו לפעול רק טהרה אלא שס''ל לר''מ שהאבר היוצא שהוא נטפל לבהמה אי אפשר להטפיל לחצאין שאם הוא נטפל הרי הוא נטפל לגמרי ורבנן ס''ל שיכול להטפל לחצאין והוכיחו לו מטריפה שהרי שם השחיטה מועילה לחצאין רק לטהרה וענה להם שם זה גופו דהיינו בגוף הבהמה יכול להיות לחצאין אבל בטפילות אי''ז לחצאין ורבנן אומרים לו הרבה מצלת על שאינה גופו יותר מגופו ופירוש הדברים כיון שמצאנו שהעובר דהיינו אינו גופא הוא נטפל יותר לשחיטה ואם בשחיטה מצאנו לחאין ק''ו בטפילות שיהיה לחצאין.
אבל כל הדרכים הנ''ל נסתרים בדעת בעה''מ לקמן עה: שמבאר שם לרבי מאיר בבן ט' שחיטת אימו מטהרת אותו מידי נבילה ואע''פ שבסוגיין ס''ל לר''מ שחשיב נבילה האבר היוצא כיון שלא מתירה אותו ומאי שנא ומבאר שכאן זה בתוך כותלי המחיצות ולכן אפילו בן ט' מועיל לטהר אותו וצריך לבאר דבריו אלא שעכ''פ למדנו שאפילו דבר שיש לו חיות עצמית ואינו נטפל לאמא השחיטה מטהרת אותו שהרי אפילו בן ט' שלר''מ השחיטה לא מועילה לאכילה הוא נטהר אבל עדיין צריך לבאר דברי בעה''מ.
ולכאורה ביאור הדברים שר''מ ס''ל שמה שבתוך כותלי המחיצות המעשה שחיטה נעשה בו ולכן הוא טהור אבל אבר היוצא אין מעשה שחיטה נעשה בו וטמא וגם רבנן מסכימים בעצם היסוד אלא רבנן סוברים שכיון שאינה גופה נטפל יותר מגופה הם מחדשים שיש מושג שנקרא טפילות דהיינו שהיד נטפלת למקום המחיצות וחל גם בה שחיטה והם מביאים ראיה שאינה גופה יש בו טפילות מיוחדת שהרי חתך מהעובר מותר באכילה וכיון שמצאנו שיש טפילות רבנן הוסיפו לחדש מסברא שהטפילות הזאת קיימת גם בחוץ להטפל למקום המחיצות עכ''פ למדנו בדברי בעה''מ דרך חמישית בביאור הסוגייא.
אבל עיין ברמב''ן שם עה: שהקשה הלא מבואר בר''מ שאם טהרת את הטריפה שהיא גופא תטהר את האבר שאינו גופה ומבואר שהעובר נחשב אינו גופא ואינו מטהרת אותו וא''כ בבן ט' כיון שאינו גופא לא מטהרת אותו ודלא כשיטת בעל המאור שלר''מ טהור אף בן ט.
ובפשטות היה מקום לומר שהצל''ח ס''ל כרמב''ן כיון שכאן מבואר בדבריו שעובר לא נחשב גופא וכל היכא שלא נחשב גופא אינו מטהר וא''כ וולד טריפה לא אמור להיות ניתר אבל זה אינו שהרמב''ן לעיל מבואר דבריו להדיא שוולד טריפה ר''מ מטהר ומוכרח לבאר בכוונתו הכא שדוקא עובר זה שהוא בן ט' חודשים הוא כיון שיש לו חיות עצמית וכן אבר היוצא כיון שיש לו חיות עצמית לכן הוא נחשב אינו גופא אבל עובר רגיל נחשב גופא.
נמצא כמה דרכים בקצרה א. האם ב''פ נחשב שנשחט ב. האבר יש לו חיות עצמית האם נטפל ג. האם יש טפילות לחצאין ד.בעה''מ האם האבר נטפל למחיצות.
במשנה מבואר מחלוקת אם יש עובר שהוציא ידו ושחטו את האם ואח''כ חתכו את היד האם שחיטת האם מטהרת את האבר היוצא לר''מ אינו מטהר ולרבנן מטהר רק מדרבנן גזרו במוקדשין ובבריתא מבואר המשא וממתן שלהם יעו''ש ומבואר שם טענת ר'מ שכיון שהשחיטה לא מתירה את האבר לאכילה אינה יכולה לטהר וע''ז רבנן הוכיחו לו מטריפה שהשחיטה לא מתירה ומטהרת וענה להם ר''מ טריפה זה גופא אבל האבר אינה גופא וע''ז ענו לו שהרבה מצלת על דבר שאין גופו וכו' ובפשטות ר''מ חזר בו מהממ''נ שאם מטהר צריך להתיר שהרי הודה בטריפה ועוד צריך לדעת מה החילוק של ר''מ בין גופו לשאינו גופו ועיקר פלוגתת ר''מ ורבנן במאי קמיפלגי ונאמרו בזה כמה דרכים.
וזה יצא ראשונה בתפארת יעקב העמיד שנחלקו בחקירה הידועה האם בב''פ נתחדש שחיטת האם מחשיבה כאילו נשחט גם העובר או דלמא שאין ההגדרה שכאילו נשחט אלא שיש היתר על מה שנמצא בבהמה וביאר שרבנן ס''ל שכאילו העובר נשחט ולכן זה מטהר את האבר היוצא אבל לר''מ גדר הדבר שהוא היתר כללי על מה שבבהמה ולכן היד היוצאת נבילה,והיא דרך מחודשת .
ודרך שנייה מבוארת בצל''ח בד''ה בשלמא בלא זה [מהדו' בר אילן] מבואר דרך מחודשת שבכל שחיטה יש שתי חלקים המעשה שחיטה והחלות המעשה הוא המטהר מנבילה והחלות היא המתירה באכילה ובאבר היוצא וכן בכל עובר טריפה נחלקו ר''מ ורבנן האם המעשה שחיטה חל עליו דדעת ר''מ שאין המעשה שחיטה חל על העובר ועל אבר היוצא וכיון שהעובר ואבר היוצא אין בהם לא מעשה שחיטה ולא חלות ממילא הרי הם נבילה [וכל עובר רגיל שניתר בשחיטת האם אע''פ שהמעשה שחיטה של האם לא פעל בו כיון שהחלות שחיטה חל בו וכיון שהוא אוכל הרי זה עצמו שהוא אוכל מפקיע מידי נבילה אבל בעובר של טריפה שאין החלות היתר חל על העובר ממילא לר''מ הוי נבילה שאין לא מעשה ולא חלות] ואילו לרבנן נחשב שהמעשה שחיטה נעשה בו וכמו''כ ס''ל לרבנן שהמעשה שחיטה נעשה בב''פ של טריפה ולכן אינו טרפה [וקצת צ''ב מדוע רבנן ור''מ לא נחלקו בב''פ של טריפה עצמו] ולפי''ז מבואר שר''מ טען בתחילה שכיון שאין היתר ואין המעשה שחיטה חל על אבר היוצא צריך להיות נבילה ורבנן ענו לו טריפה תוכיח שאפילו שאין חלות המעשה חל וע''ז ענה להם שטריפה זה גופא ובזה פשיטא שהמעשה שחיטה חל עליו אבל באבר היוצא כיון שאי''ז גופא אין המעשה שחיטה חל עליו.
אלא שלפי''ז צ''ב טובא מה ענו לו רבנן יותר מצלת כשהיא בחוץ מאשר שהיא בפנים מהא שאם חתך בפנים מהעובר כשר ואילו מהבהמה אסור ומה תשובה היא זו כיון שר'מ טוען שאין מעשה שחיטה על מה שבחוץ ואף הוא מסכים שבפנים שיש חלות בוודאי שחל להתיר ואפילו יותר מהבהמה בעצמה אבל בחוץ אין מעשה שחיטה וא''כ בחוץ צריך להיות נבילה וצ''ב ויש שרצו לבאר בדבריו שאם ההיתר חלות מועיל לגבי העובר יותר מאשר הבמה עצמה בוודאי שאף המעשה שחיטה חל גם בעובר ודוחק אבל יש קצת ראיה לדברי הצל''ח שברבנן מבואר הרבה מצלת על שאינו גופה וקאי על העובר שבפנים ונראה שהעובר בפנים חשיב אינה גופה והיא כשיטת הצל''ח שכל העובר נחשב אינו גופא ולדעת ר''מ לא חל עליו כלל שחיטה ויש לדחות שהמכוון הוא לאחר שחתך נחשב אינו גופה אבל עצם העובר נחשב גופא.
ויש להעיר טובא ע''ד הצל''ח שהרי רש''י ובעה''מ ורמב''ן מפורש שלא כדבריו ובאמת שזה כמעט גמרא מפורשת דיעוין ברש''י עה: בד''ה וכבר- שבשחיטת טריפה הולד נטהר אליבא דר''מ אבל באמת שיעוין בבעה'מ שפירש שהגמרא שם לא מדברת על טריפה אבל גם לפי דעתו וולד טרפה נטהר אליבא דר''מ ודלא כהצל''ח.
ואפשר לומר דרך שלישית בזה שבאמת נאמר כדרך הצל''ח רק בשינוי אחד שזה פשוט לכו''ע שהמעשה שחיטה חל גם על העובר שהרי עובר ירך אימו וכל מעשה הנעשה באמא נעשה גם בוולד ובוודאי שהמעשה שחיטה חל עליו ולכן וולד טריפה טהור לכו''ע אלא שבאבר היוצא כיון שכבר נתבאר לעיל שאין איסור יוצא איסור חדש אלא כיון שיש לו דרישת חיים עצמית ואינו נטפל לעובר ס''ל לר''מ שאין המעשה שחיטה מתייחס אליו ואילו לרבנן המעשה מתייחס [ובאבר המדולדל שאין לו חיות עצמית נח' ר''ל ור''י האם באופן כזה גם ר'מ ס''ל שהשחיטה לא חלה עליו]. ולפי דרך זו באמת יתיישב שבוולד טריפה לכו''ע טהור אבל עדיין ישאר קשה מה רבנן ענו לו הרבה מצלת על שאינו גופא יותר מגופא וקשה כנ''ל.
ושמעתי לבאר בזה דרך רביעית שבאמת שחיטה בעצמה יכולה להתחלק לחצאין דהיינו לפעול רק טהרה אלא שס''ל לר''מ שהאבר היוצא שהוא נטפל לבהמה אי אפשר להטפיל לחצאין שאם הוא נטפל הרי הוא נטפל לגמרי ורבנן ס''ל שיכול להטפל לחצאין והוכיחו לו מטריפה שהרי שם השחיטה מועילה לחצאין רק לטהרה וענה להם שם זה גופו דהיינו בגוף הבהמה יכול להיות לחצאין אבל בטפילות אי''ז לחצאין ורבנן אומרים לו הרבה מצלת על שאינה גופו יותר מגופו ופירוש הדברים כיון שמצאנו שהעובר דהיינו אינו גופא הוא נטפל יותר לשחיטה ואם בשחיטה מצאנו לחאין ק''ו בטפילות שיהיה לחצאין.
אבל כל הדרכים הנ''ל נסתרים בדעת בעה''מ לקמן עה: שמבאר שם לרבי מאיר בבן ט' שחיטת אימו מטהרת אותו מידי נבילה ואע''פ שבסוגיין ס''ל לר''מ שחשיב נבילה האבר היוצא כיון שלא מתירה אותו ומאי שנא ומבאר שכאן זה בתוך כותלי המחיצות ולכן אפילו בן ט' מועיל לטהר אותו וצריך לבאר דבריו אלא שעכ''פ למדנו שאפילו דבר שיש לו חיות עצמית ואינו נטפל לאמא השחיטה מטהרת אותו שהרי אפילו בן ט' שלר''מ השחיטה לא מועילה לאכילה הוא נטהר אבל עדיין צריך לבאר דברי בעה''מ.
ולכאורה ביאור הדברים שר''מ ס''ל שמה שבתוך כותלי המחיצות המעשה שחיטה נעשה בו ולכן הוא טהור אבל אבר היוצא אין מעשה שחיטה נעשה בו וטמא וגם רבנן מסכימים בעצם היסוד אלא רבנן סוברים שכיון שאינה גופה נטפל יותר מגופה הם מחדשים שיש מושג שנקרא טפילות דהיינו שהיד נטפלת למקום המחיצות וחל גם בה שחיטה והם מביאים ראיה שאינה גופה יש בו טפילות מיוחדת שהרי חתך מהעובר מותר באכילה וכיון שמצאנו שיש טפילות רבנן הוסיפו לחדש מסברא שהטפילות הזאת קיימת גם בחוץ להטפל למקום המחיצות עכ''פ למדנו בדברי בעה''מ דרך חמישית בביאור הסוגייא.
אבל עיין ברמב''ן שם עה: שהקשה הלא מבואר בר''מ שאם טהרת את הטריפה שהיא גופא תטהר את האבר שאינו גופה ומבואר שהעובר נחשב אינו גופא ואינו מטהרת אותו וא''כ בבן ט' כיון שאינו גופא לא מטהרת אותו ודלא כשיטת בעל המאור שלר''מ טהור אף בן ט.
ובפשטות היה מקום לומר שהצל''ח ס''ל כרמב''ן כיון שכאן מבואר בדבריו שעובר לא נחשב גופא וכל היכא שלא נחשב גופא אינו מטהר וא''כ וולד טריפה לא אמור להיות ניתר אבל זה אינו שהרמב''ן לעיל מבואר דבריו להדיא שוולד טריפה ר''מ מטהר ומוכרח לבאר בכוונתו הכא שדוקא עובר זה שהוא בן ט' חודשים הוא כיון שיש לו חיות עצמית וכן אבר היוצא כיון שיש לו חיות עצמית לכן הוא נחשב אינו גופא אבל עובר רגיל נחשב גופא.
נמצא כמה דרכים בקצרה א. האם ב''פ נחשב שנשחט ב. האבר יש לו חיות עצמית האם נטפל ג. האם יש טפילות לחצאין ד.בעה''מ האם האבר נטפל למחיצות.