נכון מאוד! (אני רואה שהרמז עזר...)
הגאון ר' משה חאגיז מביא בספרו "משנת חכמים" ומספר על אביו, שאבא שלו (כלומר, סבא של המר"ם חאגיז) הניח אותו כבן י"ג שנים, וכתב לזכור לטובה את אמו, "ובן הייתי לאבי רך ויחיד, ועם היות כי אבא מרי ז"ל הניח ברכה אחריו, שהיתה יכולה לפרנס אותי כבן מלכים, היא היתה מאכלת אותי לחם צר, כדי שלא אתלמד בגרגרנות כשאר תינוקות, והיא שעמדה לי, כי אע"פ שבאתי בימין לא הצר לי רוב ורוע המאכלים, וזהו עיקר גדול".