• ניתן לשלוח יישובים בתורת מרן רבינו עובדיה יוסף זלה"ה, שיודפסו בע"ה בקובץ בית יוסף מהדורת תשפ"ה למייל: office@moreshet-maran.com בקובץ וורד, עד לחג השבועות תשפ"ד, אין התחייבות לפרסום, והרשות נתונה לערוך את הדברים לפני הפרסום.

חידה: מי עשה לעצמו פעמיים סימן עם 'אבנים'?

פִּתָרוֹן
פעם אחת במדרש רבה בראשית סח, יא, מס' האבנים ששם מראשותיו, או ג' כנגד אבות, או ב' כנגד אבות שיצא מהם פסול, או י"ב כנגד השבטים. וכנ"ל.
ופעם שניה במסכת סופרים (פ"א ה"ג): תני, מה עשה יעקב אבינו כשהביאו בניו את הכתונת בדם, לא האמין להן כל עיקר, מניין, דכתיב וימאן להתנחם, לפי שאין מקבלין תנחומין על חי, אבל שמת הוא מעצמו משתכח מן הלב, שנאמר נשכחתי כמת מלב, ומה עשה, הלך בהרים, וחצב שנים עשר אבנים, והעמידן שורה, וכתב על כל אחת ואחת שם שבטו ושם מזלו ושם ירחו, היאך כתב על אבן אחת, ראובן טלה ניסן, וכן לכל אבן ואבן, התחיל מראובן ואמר להו, גוזרני עליכם שתעמדו לראובן, ולא עמדו, לשמעון, ולא עמדו, וכן לכל שבט ושבט, ולא עמדו האבנים, וכיון שהזכיר להם שם יוסף, מיד עמדו וכרעו לפני אבן יוסף. ועדיין לא ברור לו הדבר שהוא חי, ועוד הלך ובחן באלומות כדעת הראשון...
אולי כוונתך ליעקב אבינו בפרשתינו
פעם א' בתחילת הפרשה שישן יעקב בדרכו מבאר שבע לחרן ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו (סולם יעקב) שכתוב האבן הזאת אשר שמתי מצבה
פעם ב' בסוף הפרשה הסיפור עם לבן שכרת עמו ברית בגל של אבנים ויקראו שמה גלעד / יגר סהדותא

יש עוד פעם שיעקב הרים את האבן לרועים מהבאר אולם זה לא היה סימן
 
אולי כוונתך ליעקב אבינו
כן
הסימן הראשון אכן בפרשתנו
פעם א' בתחילת הפרשה שישן יעקב בדרכו מבאר שבע לחרן ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו (סולם יעקב)
מתחיל נכון
שכתוב האבן הזאת אשר שמתי מצבה
סימן אחר
פעם ב' בסוף הפרשה הסיפור עם לבן שכרת עמו ברית בגל של אבנים ויקראו שמה גלעד / יגר סהדותא
יש עוד פעם שיעקב הרים את האבן לרועים מהבאר אולם זה לא היה סימן
סימן אחר, ולא בפרשתנו
 
רמז: במספר האבנים
אודות מספר האבנים שהניח יעקב מראשותיו, חלוקות השיטות בבראשית רבה (פרשה סח סימן יא): רבי נחמיה אומר 3 - כנגד שלושת האבות, ורבי יהודה אומר 12 - כנגד 12 השבטים (וכן הוא בפרקי דר"א פל"ה) [יש שיטות נוספות במספר האבנים, אך הן לא מציינות רמז מסויים]


מקום נוסף שבו עשה יעקב סימן באמצעות מספר האבנים - הוא מצבת קבורת רחל:
מתוך הספר "מסעות ר' בנימין" [אמנם מעניין מדוע רק י"א ולא י"ב, ואולי ט"ס הוא, ועיין עדן ציון]:
1701379526110.png


ועיין עוד בסדר הדורות:

1701380320458.png
1701380360840.png
 
נערך לאחרונה:
אודות מספר האבנים שהניח יעקב מראשותיו, חלוקות השיטות בבראשית רבה (פרשה סח סימן יא): רבי נחמיה אומר 3 - כנגד שלושת האבות, ורבי יהודה אומר 12 - כנגד 12 השבטים (וכן הוא בפרקי דר"א פל"ה) [יש שיטות נוספות, אך הן לא מציינות רמז במספר האבנים]
מתחיל טוב. החידה היא: סימן במספר האבנים, ולא רק רמז, ואכן במדרש רבה הנ"ל נזכר הסימן שעשה באבנים.
מקום נוסף שבו עשה יעקב סימן באמצעות מספר האבנים - הוא מצבת קבורת רחל
לא מוזכר שעשה סימן עם מספר האבנים
בכל אופן כוונתי לפעם אחרת שעשה שוב סימן עם האבנים
[אמנם מעניין מדוע רק י"א ולא י"ב, ואולי ט"ס הוא, ועיין עדן ציון]:
לכאורה הכוונה י"ב עם האבן הרחב שמעליהם, כמובא בסדר הדורות הנ"ל.
ובהערה 34 הנ"ל כתוב "שנים עשר".

ובסיבוב רבי פתחיה יש תירוץ על השאלה הנ"ל [אמנם צ"ע כוונתו], וזה לשונו: ועל קברה אחת עשרה אבנים כמניין אחד עשר שבטים, ולפי שעדיין לא נולד בנימין אלא בצאת נפשה (אין שם אבן כנגדו), והם שיש, ואבן של יעקב שיש אחד, והיא על כלם, וגדולה היא מאוד משא הרבה בני אדם, ומשם מיל אחד יש כומרים ולקחו את האבן הגדולה מעל הקבר וקבעו אותה בבנין עבודה זרה, ולמחר ראו אותה על הקבר כאשר בתחלה, כן עשו כמה פעמים, ונמנעו מלקחתה עוד, וחקוק על האבן שם יעקב. עכ"ל.

וסיבה יותר מובנת כתובה בספר תוצאות א"י לתלמיד הרמב"ן (מקורות ומחקרים בתולדות ישראל עמוד 81), וזה לשונו: כשתי פרסאות מירושלם דרך חברון מצבת קבורת רחל על הדרך כתחום שבת משם לבית לחם, והמצבה עשתי עשר אבנים, שתי אבנים זו אצל זו, רוחב האבן לרוחב הקבר ואורך שתי האבנים לאורך הקבר, והנה חמש שורות זו על זו מעשר אבנים, ואבן אחת למעלה מן העשר, ארכה לאורך הקבר ורחבה לרוחב הקבר, והקבלה (ראה מדרש לקח טוב) כי עשרת השבטים נתנו עשר אבנים, ויעקב אביהם נתן את העליונה, בנימין לא נתן כי קטן בן יומו היה, יוסף לא נתן, או שהיה קטן כבן שמונה, או מפני עגמת נפש שהיתה אמו. עכ"ל.​
 
נערך לאחרונה:
נערך לאחרונה:
בפרשת ויצא מדרש רבה סח, יא, או ג' כנגד אבות, או ב' כנגד אבות שיצא מהם פסול, או י"ב כנגד השבטים.
ובפרשת וישב, יש בסוטה לו ע"ב, "ותתפשהו בבגדו לאמר" וגו', באותה שעה באתה דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון, אמר לו: יוסף, עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה ביניהם, וכו'. [וביארו, עפ"ד המדרש הנ"ל, דאבני אפוד היו רק שנים, ובא לרמוז שליעקב לא יצא פסול מזרעו]. ובמדרש רבה וישב (פז, ז) איקונין של אביו ראה וצנן דמו, דכתיב "משם רועה אבן ישראל". ובמדרש תנחומא וישב (סי' ח), "וימאן להתנחם", אמר יעקב אבינו, הרי נפרצה ברית השבטים, כמה יגעתי להעמיד י"ב שבטים, ורואה אני מאחר שיוסף הלך הרי פסקה אותו הברית, כל מעשיו של הקב"ה כנגד י"ב שבטים י"ב מזלות י"ב חדשים י"ב שעות ביום י"ב שעות בלילה י"ב אבנים שהיה אהרן לובש, ועכשיו הלך לו יוסף, הרי נפרצה ברית השבטים. ע"כ.
 
בפרשת ויצא מדרש רבה סח, יא, או ג' כנגד אבות, או ב' כנגד אבות שיצא מהם פסול, או י"ב כנגד השבטים.
כבר נכתב:
אודות מספר האבנים שהניח יעקב מראשותיו, חלוקות השיטות בבראשית רבה (פרשה סח סימן יא): רבי נחמיה אומר 3 - כנגד שלושת האבות, ורבי יהודה אומר 12 - כנגד 12 השבטים (וכן הוא בפרקי דר"א פל"ה) [יש שיטות נוספות במספר האבנים, אך הן לא מציינות רמז מסויים]
ועל כך כתב שואל החידה:
מתחיל טוב. החידה היא: סימן במספר האבנים, ולא רק רמז, ואכן במדרש רבה הנ"ל נזכר הסימן שעשה באבנים.

כתבת לגבי אבני האפוד:
......עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה ביניהם, וכו'........... י"ב אבנים שהיה אהרן לובש
גם זה כבר קדמוך:
אבני החושן (או השוהם)?
ועל כך כתב שואל החידה:
 
בפרשת ויצא מדרש רבה סח, יא, או ג' כנגד אבות, או ב' כנגד אבות שיצא מהם פסול, או י"ב כנגד השבטים.
הסימן היה בהקשר להנ"ל
ובפרשת וישב
יעקב אבינו עשה סימן עם אבנים
יש בסוטה לו ע"ב, ובמדרש תנחומא וישב (סי' ח),
במקורות הנ"ל יעקב אבינו לא עשה סימן עם האבנים
 
פעם אחת במדרש רבה בראשית סח, יא, מס' האבנים ששם מראשותיו, או ג' כנגד אבות, או ב' כנגד אבות שיצא מהם פסול, או י"ב כנגד השבטים. וכנ"ל.
ופעם שניה במסכת סופרים (פ"א ה"ג): תני, מה עשה יעקב אבינו כשהביאו בניו את הכתונת בדם, לא האמין להן כל עיקר, מניין, דכתיב וימאן להתנחם, לפי שאין מקבלין תנחומין על חי, אבל שמת הוא מעצמו משתכח מן הלב, שנאמר נשכחתי כמת מלב, ומה עשה, הלך בהרים, וחצב שנים עשר אבנים, והעמידן שורה, וכתב על כל אחת ואחת שם שבטו ושם מזלו ושם ירחו, היאך כתב על אבן אחת, ראובן טלה ניסן, וכן לכל אבן ואבן, התחיל מראובן ואמר להו, גוזרני עליכם שתעמדו לראובן, ולא עמדו, לשמעון, ולא עמדו, וכן לכל שבט ושבט, ולא עמדו האבנים, וכיון שהזכיר להם שם יוסף, מיד עמדו וכרעו לפני אבן יוסף. ועדיין לא ברור לו הדבר שהוא חי, ועוד הלך ובחן באלומות כדעת הראשון, וכתב עליהן שמות השבטים והמזלות והחדשים ואמר להן, גוזרני עליכם שתשתחוו ללוי שהוא לבוש אורים ותומים, לא עמדו, ליהודה שהוא מלך, ולא עמדו, וכשהזכיר להן יוסף, עמדו וכרעו כולם ליוסף. ועדיין לא נתברר שהוא חי, אלא מן המשמרות, אלישיב הכהן, על שם להשיבו אל אביו, אלקנה, שקנהו פוטיפר, ויוסף הורד מצרימה ויקנהו פוטיפר.
 
פִּתָרוֹן
פעם אחת במדרש רבה בראשית סח, יא, מס' האבנים ששם מראשותיו, או ג' כנגד אבות, או ב' כנגד אבות שיצא מהם פסול, או י"ב כנגד השבטים. וכנ"ל.
יותר בהרחבה (וכפי גירסת הילקוט): ויקח מאבני המקום, ר' יהודה אמר י"ב אבנים נטל, אמר כך גזר הקב"ה שהוא מעמיד י"ב שבטים, אברהם לא העמידן, יצחק לא העמידן, אני אם מתאחות הן י"ב אבנים זו לזו יודע אני שאני מעמיד י"ב שבטים, כיון שנתאחו י"ב אבנים זו לזו ידע שהוא מעמיד י"ב שבטים. ר' נחמיה אומר ג' אבנים נטל, אמר, אברהם יחד הקב"ה שמו עליו, יצחק יחד הקב"ה שמו עליו, אני אם מתאחות זו לזו יודע אני שהקב"ה מייחד שמו עלי, וכיון שנתאחו זו לזו ידע שהקב"ה מייחד שמו עליו. ורבנן אמרין מעוט אבנים שנים, אמר, אברהם יצא ממנו פסולת, ישמעאל ובני קטורה, יצחק יצא ממנו פסולת עשו ואלופיו, ואני אם מתאחות הן יודע אני שאין יוצא ממני פסולת, וכיון שנתאחו ידע שאין יוצא ממנו פסולת.​
ופעם שניה במסכת סופרים (פ"א ה"ג):​
פכ"א ה"ט
 
חזור
חלק עליון