לא תִ ׂשְ נָ א אֶ ת אָ חִ יָך ּבִ לְ בָ בֶ ָך" )יט, יז(. בספר 'ממעינות הנצח' לרבי אהרון סורוסקי הביא, שאת פסוק זה דרש הרבי ר' מרדכי מלעכוביץ' זיע"א לתלמידו, רבי גרשון לידר, כאשר זה האחרון בא להתלונן אצלו על שכנו. רבי גרשון היה מכניס אורחים גדול, ובשכונתו התגורר גביר גדול, אשר כגודל עשירותו כך קמצנותו. בכל פעם שהיו אורחים מזדמנים דופקים על דלת בית הגביר, ומבקשים להתארח שם ללינת הלילה, היה הגביר מדריך אותם כיצד להגיע אל ר' גרשון, שם לבטח יוכלו למצוא מקום ומיטה נוחה... כשהגיע ר' גרשון וקבל בפני רבו על ההתנהגות הנילוזה הזו, אמר לו הרבי: עליך נאמר, "לא תשנא את אחיך בלבבך", וכשתמה על כך הוסיף וביאר לפניו: הלא הנך יכול לומר לאורחים הללו שלא יבואו לביתך, וכך לפתור את הבעיה הזו, אלא שאינך מסוגל שלא להכניסם, משום שהתברכת בלב טוב, אך בוא ְ וראה למה דבר זה גורם לך – לשנאת ישראל! כלומר: משום "לבבך" אתה מגיע לכלל "שונא לאחיך", ולכך הזהירה אותך התורה "לא תשנא את אחיך" בשל "לבבך" הטוב
... בספר 'אוצר אפרים' מביא בענין זה מעשה דומה, שאירע לבנו של ה'דברי חיים' מצאנז זיע"א, רבי יחזקאל משינעוע זיע"א. באחד הימים חלה מלמדו בחולי קשה, ודרוש היה סכום כסף גדול על-מנת לרפאו, ברם הסכום הנדרש לא נמצא בידו. קם הילד ואמר: "אבא, אני אצא לרחוב ואאסוף כסף מאנשים עבורו". ֵ "אני מסכים לכך", השיב אביו הגדול, "בתנאי שלא תחזור הנה שונא ישראל...". "למה אבא מתכוין?" נבוך הילד. "כשתצא לרחובה של עיר, יעברו מולך אנשים רבים. חלקם יסעו בכרכרות נכבדות, ואתה תהיה סבור שהם בעלי אמצעים, אולם למרות תקוותך למתת- יד הגונה, הם יסתפקו בתרומה של שקל אחד בודד... חלקם ילבשו מחלצות, וחלף הציפיה שתתעורר בך למראה פניהם, הם יושיטו לך רק מחצית השקל... אתה תכעס עליהם, ותשוב לכאן עם שנאת ישראל... משום כך, אין תועלת בכל מעשה הצדקה שלך... רק אם אתה מסוגל להיות בטוח, שלמרות כל זאת, לא תחזור לכאן עם שנאת ישראל – הנך יכול ללכת ולאסוף". מכאן, שעל האדם להיזהר מפני מחלוקת ושנאת הזולת, ובד בבד עליו לדעת שגם תכונה חיובית כמו "לב טוב", עלולה להביא לתוצאה גרועה, המעוררת ריב, מחלוקת ומדון, ולפיכך גם כאשר הוא משתמש בתכונה זו, עליו לנקוט משנה זהירות. )ומתוק האור(