ע"ה ס"ט
Well-known member
בשמחה רבה.
מספיק לי פורום אחד...
תודה.
אושרי רביב
Well-known member
תשובת הגאון רבי יצחק זילברשטיין
לכבוד הרה"ג יצחק זילברשטיין שליט"א
אני גר באחד הישובים בעוטף עזה, לפני כמה נשים חזרתי בתשובה ולמדתי אצל מו"ר זצ"ל [מחמת סיבות שונות אינו רוצה שנחשוף את שמו ואת שם רבו], מו"ר עודד אותי להמשיך לגור בישוב שלנו, ולא לעבור דירה.
בליל שמחת תורה שחל בשבת, חלמתי שמו"ר הגיע אלי בחלום, ואמר לי תיקח הרגע את אשתך ואת הילדים שלך, ותעזוב את המקום, זה מקום סכנה.
אני לא בן אדם שנבהל מחלומות, ובפרט כשזה כרוך בנסיעה בשבת לא עלה על דעתי להישמע לחלום, ולכן התהפכתי לצד השני ונרדמתי שוב. חלמתי שמו"ר מגיע אליי פעם נוספת בחלום, ופשוט התחיל לחנוק אותי ואמר לי אמרתי לך לעזוב את המקום מיד.
קמתי והרגשתי את החנק בצווארי, וארך לי זמן להתאושש מהחנק, אמרתי לאשתי, מו"ר חנק אותי בחלומי, ואמר לי לברוח מכאן. מצד שני עכשיו זה שבת מה עושים. בסוף הכרענו שזה חלום אמת, נכנסו לרכב ונסענו מהיישוב.
לאחר השבת כבר נודע לנו בדיוק מה קרה, והתברר לי שמו"ר שאמר לי להישאר לגור כאן, הוא גם שמר עליי, ולא הרשה לי להישאר כאן בישוב בזמן סכנה כזו.
כעת התברר שהחלום היה חלום אמת, והנסיעה היתה נסיעה של פיקוח נפש, והצילה את חיי.
נשאלת השאלה: א. כשאדם חולם חלום כזה, האם מותר לו לנסוע בשבת, לברוח מהעיר, או שמא אי אפשר לחלל שבת על סמך חלום, אף שזה נראה אמתי. ב. כשנראה לו שזה חלום אמת, עד היכן מותר לו לנסוע, האם צריך לנסוע עד הישוב הכי קרוב, והרי אינו יודע עד היכן המקום סכנה, מה יעשה?
כתב החיד"א בספרו שם הגדולים (מערכת גדולים אות א קצט רבינו אליעזר בר נתן) ודע שמצאתי במגילת סתריו של רבינו מהרח"ו ז"ל מטהרת ידו יד הקדש ממש וז"ל זה מצאתי באגרת רבינו יהודה בן הרא"ש אחי רבינו יעקב בעל הטורים ולא העתקתיה כולה וז"ל. ולפי שיצאתי קטן מאשכנז לא השגתי לשמוע מעשיהם רק מעט מזער אשר שמעתי מא"א ז"ל ומאחות זקנתי ז"ל אשר ספרו לי כי זקני ה"ר יחיאל ז"ל נולד בשנת תתק"ע וביותו בן ט"ז שנה היה לו חבר נאמן בישיבה ושמו ה"ר שלמה הכהן ז"ל וכרתו ברית יחד שכל אחד מהם יהיה לו חלק עם חבירו בכל מצותיהם ומעשיהם. ויהי בליל יום הכפורים כבתה נר של שעוה של ה"ר יחיאל אשר שם בבית הכנסת כי כן מנהג האשכנזים להוליך נר שעוה שתדליק כל הלילה וכל היום וכיון שראה שכבה נרו נתירא מאד ובחול המועד נפטר. והי' מנהג של אשכנז שהיו מניחין ארון של מת על אבן גדולה סמוך לבית הקברות ופותחין הארון לראות אם מחמת טלטול נתעקם המת תוך הארון או אם הוא ישר. וקרב ה"ר שלמה הכהן זצ"ל אצל ארבע אמותיו ובכה בקול רם ואמר בפני כל הקהלות אני מזכיר לר' יחיאל גבירי וחבירי לפניכם שיזכור מהברית שכרת עמדי. ואז התחיל ה"ר יחיאל לשחק בתוך הארון וראוהו כל הקהל. ויהי היום אחרי מותו ימים וה"ר שלמה יושב ולומד בבית המדרש ביום וירא את ה"ר יחיאל יושב אליו וקורא עמו בהלכה ושאל לו מענינו ואמר לו כי הוא בגן עדן בטוב מאד ושהיה לו כסא מוכן לעצמו בין כל חסידי הדור. וא"ל ה"ר שלמה אנא אדוני בעל בריתי תמה אני אם יש לך רשות להתראות לבני אדם. ויען לו ויאמר דע לך כי יש לי רשות לילך לביתי כבתחלה אלא שאיני רוצה שמא יאמרו כמה מתגאה עצמו צדיק זה יותר מכל הצדיקים שבג"ע והיה בששה חדשים אחר זה ולאחר פטירתו בליל שבת בחצי הלילה נראה לאשתו בהקיץ ואמר לה ומה את עושה הנה מהרי וקומי וקחי בניך ובנותיך והוציאם מהרה מהמקום הזה כי מחר יהרגו כל היהודים אשר במקום הזה וכן נגזר על כל הסביבות והתפללנו עליהם ונתקבלה תפלתנו חוץ מעל המקום הזה. ותקם ותעש כן וחזרה להציל את אשר לה אחר אשר הוציאה משם לא"א ז"ל ולאחיו וכולם יצאו בליל שבת א"א ז"ל ואחיו ה"ר חיים ז"ל והיא וששה אחיות וכו'. זה לקטתי מהאגרת הנזכר ואשר כתב לבניו ודלגתי בה וקצרתי הלשון עכ"ל רבינו מהרח"ו זצ"ל מכתיבת ידו יד הקדש עצמו.
אך משם אין כל כך ראיה, כי שם הוא נגלה אליה בהקיץ, והיא ראתה אות ממש ובשביל כך ברחו גם בשבת, אבל כאשר אדם חולם את רבו בחלום שאומר לו שהמקום סכנה, ויתכן שדברי חלומות לא מעלין ולא מורידין, עדיין לא שמענו שמותר לחלל שבת עבור זה.
אולם בקב הישר (פרק מד) כתב, שזה היה בחלום, וכך כתב שם, אלמנת רבינו יחיאל ז"ל אביו של הרב אשר"י ז"ל נשארה אלמנה עם שלשת בניה הקטנים, פעם אחת בא אליה בעלה בחלום בליל שבת, וצוה לה שתיכף תברח היא מחוץ לעיר, כי ה' מהפך העיר באיזה מקרה רעה. ותקץ משנתה ברעדה ותישן. ובא אליה פעם שנית בצווי ההוא, ואז תיכף כשנתעוררה משנתה הלכה האשה עם בניה חוץ לשער העיר ערך מיל אצל בית ערל אחד העומד מחוץ לעיר. ויהי באשמורת הבקר באו שודדים לעיר ויהרגו כל העיר ובזזו כל העיר וילכו, והיא שבה אל ביתה אח"כ בשלום. ואח"כ בא בחלום רבינו יחיאל הנ"ל ואמר לאשתו שבעון שהיו גוזלים את העניים במסים וארנוניות והעשירים לא נתנו כלום לכן נגזרה גזירה זו עליהם.
אמנם שם לא כתוב שחיללה שבת באיסורים דאורייתא, ואולי כלל לא חיללה שבת, אלא שהלכה מיל מחוץ לעיר, ואולי אפילו על איסור דרבנן לא עברה, שהלכה מחוץ לעיר מיל, דהיינו בתוך תחום שבת, וגם לא כתוב שלקחה עמה חפצים שאסור לטלטל בלא עירוב, ואם כן עדיין אין ראיה שמותר לחלל שבת בעקבות חלום.
והנה בגמרא יש סוגיות סותרות האם יש ממשות בחלום, כי מצד אחד נאמר בסנהדרין (דף ל ע"א) שאדם שידע שאביו השאיר לו מעות, ומאד הצטער למצאם, ואביו הגיע אליו בחלום ואמר לו היכן הכסף מונח, אך גם אמר לו שהכסף של מעשר שני, וקם בבוקר ומצא את הכסף במקום שאביו אמר לו, ופסקו לו חכמים, שאין צריך לחוש שזה מעשר, ומותר לו להשתמש בכסף, כי דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין.
מאידך בנדרים (דף ח ע"א) אמרו חז"ל שמי שחלם שנידוהו מהשמים, צריך ללכת לעשרה בני אדם כדי שיתירו את הנידוי. גם לגבי תענית חלום מצינו שחז"ל (תענית דף יב ע"ב) החמירו בזה מאד, ואמרו שצריך לצום למחרת, ואפילו בשבת.
ומצינו כמה תירוצים בראשונים ובאחרונים על סתירה זו, מתי יש לחוש לחלום, ומתי אין לחוש אליו והבאנו את התירוצים בארוכה בחשוקי חמד עמ"ס סנהדרין (שם) ובקובץ ווי העמודים (מס' 38 עמ' קי), וכאן נביא את התירוצים הנוגעים לשאלה:
הריטב"א במסכת תענית (דף יב ע"ב) כתב אף על פי שבדברים דעלמא אמרו חכמים דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין, ואפילו במקום איסור מ"מ כשבא לו התעוררות בחלום על עניני עצמו ראוי לו לחוש לדבר אם רואה עצמו נבהל ונפחד, שזה ודאי הערה מן השמים הוא שבא עליו שיחפש במעשיו ויחזור בתשובה, יעו"ש.
בשו"ת תשב"ץ (ח"ב סימן קכח ציינו רע"א בגיליון הש"ס בסנהדרין) תירץ שיש שני סוגי חלומות, על ידי מלאך ועל ידי שד, ואם החלום הוא על ידי מלאך, על זה אמרינן בברכות (דף נז ע"ב) חלום אחד מששים בנבואה. וע"ז גם אמרו יפה תענית לחלום כאש בנעורת, ובאותו יום ואפי' בשבת, כי המושל באותו יום והוא בעל החלום הראה לו העתיד לבא עליו, ואם התענה באותו יום יש בכח ממשלתו לבטל גזירתו, וכשעבר אותו יום המושל ביום אחר אין בו כח לבטל מה שנגזר ע"י מושל זולתו. אבל חלומות שעל ידי שד, על זה אמרו ביומא (דף פג ע"ב) חלמא דבי שמשא בטלין אינון.
ולכן כיון שבכל חלום יש ספק אם אמת או לא, בכל דבר שבממון יש לנו להעמיד הממון שנפל בו הספק בחזקתו, ולכן בסנהדרין שמיירי לגבי ממון, אמרינן שאין לו לסמוך על החלום ויונח הממון ההוא בחזקתו, אבל שזה ספק מנודה, ספק אינו מנודה, והרי זה כספק איסורא, יש להתיר לחומרא.
בשו"ת שיבת ציון (סימן נב) תירץ שרוב החלומות הם שקר, ורק מיעוטא דמיעוטא הם אמת, ובתירוץ השני כתב, שחלום שהוא על העבר, אין זה נבואה, אלא חלומות שוא ידברון, אבל חלומות שהם על העתיד, הרי הוא מעין נבואה, ולכן אם נדמה לאדם בחלום שנידוהו הלא באמת אין כאן לא חרם ולא נידוי, אלא שהמראה הזאת הוא דרך משל וחידה כמו שהנבואה היא במראה וחידה, והפתרון מהחידה הזאת הוא הודעת פורענות, וא"כ הוא הוראה לעתיד שפורענות מוכן לבוא עליו, א"כ זה הוראה לעתיד ויש לו שייכות ודמיון לנבואה, משא"כ באומר לו בעל החלום שהמעות שהניח לו אביו במקום פלוני הם וכך וכך ושל מעשר הם, הוראה והודעה זו שהם מעות מעשר הוא על עבר שכבר הם מעשר, ולא על העתיד וזה אין לו יחוס לנבואה, ולכך אין חוששין לדברי החלומות.
מצינו במפרשים כמה סימנים לדעת אם החלום שהוא חולם הוא חלום אמת, או שזה בלבול הדעת.
ברמב"ן (בראשית מא ז) כתב סימן מה שכתוב בספר השינה, כי חלום שיחלום אחריו חלום אחר מענין אחר בשנתו איננו מתקיים.
ובאור החיים הק' (בראשית לז ז) כתב, דע כי החלום אשר יהיה מראה הנבואה והודעה מהמודיעים שלפני ה' האות והמופת הוא אם יהיה החלום לחולם בהיר וצהיר כיום יאיר שיהיה הדבר בעיניו כאלו הוא בהקיץ ממש בא האות והמופת להודיע כי מחזה שדי יחזה כי החלומות אשר צעירים ישחקו בו יהיה בלבול הרעיון והגזמת הנדמה, על כן ספר יוסף ואמר והנה בכל פרט שכל דבר שהראוהו היה ברור בעיני שכלו כאילו היה רואהו עתה שהוא בהקיץ בהשלמת דעתו ואין זה אלא חלום צודק.
ובפרשת מקץ (בראשית מא א) הוסיף, וכוונת הכתוב בהודעה זו היא להגיד סימני החלום אשר יצטדק, והוא כאשר ירגיש האדם בחלום כי הוא שלם בדעתו להבחין דבר עד שישכיל לדעת דברים שלא יתכן היות בהקיץ וירגיש כי הוא חולם זה יגיד כי אין חלומו בלבול הדעת וערבוב השכל ורוחות יתעללו בו אלא מודיעים אותו עליונים למעלה עתידות.
עוד כתב בחלום השני (בראשית מא ז) אולי כי בחלום השבלים לא הכיר בו בחלומו כי היה חולם והיה חושב שהיה בהקיץ לרוב בהירות הדבר והכירו בלא בלבול כדרך החולם, אלא אחר שעמד משנתו אז הכיר למפרע כי היה חולם, והוא אומרו וייקץ פרעה והנה מצא עצמו כי חלום היו הדברים ולא בהקיץ.
כלומר שחלום שאין בו גוזמאות, אלא שחולם רק דברים שיכולים הליות, וזה בהיר לו כאילו הוא בהקיץ, וזה בא בסדר מסודר בלי בלבול, זה הוא חלום אמת.
כמו כן מצינו באברבנאל על פרשת מקץ, שלאחר שהאריך בביאור ענייני החלומות, כתב שני סימנים כיצד נדע אם החלום אמת או לא.
א. חלום אמת יבא תמיד בסדר נכון ומוכן, יורה על מה שיורה, אמנם חלומות השוא יבואו מבלי סדר מבולבלים עם ערוב דברי זרים ממנו, וכמאמר שלמה כי בא החלום ברוב ענין.
ב. החולם החלומות הצודקים ירגיש בעצמו התפעלות גדול מה שלא יתפעל מהדמיונים הכוזבים כי כמו שהחלום הנבואיי יעשה רושם והפעלות עצום בנפש הנביא וכמ"ש ותהי בלבי כאש בוערת וגו' מה שלא יעשה כ"כ רושם החלום הצודק הבלתי נבואיי וכמו שביאר הרב המורה במה שכתב פמ"ה ח"ב שהנבואה תודיע לנביא שהיא נבואה. ככה בחלומות הבלתי נבואיי יעשה החלום הצודק מהם רושם והתפעלות בנפש החולם אותו מה שלא יעשה בו החלו' הדמיוני המשובש כי שוא תהיה תמורתו וכבר זכר זה ג"כ הפלוסוף בחוש ומוחש. ולכן התפעלו אבימלך ולבן ממה שחלמו מעניני אברהם ויעקב והכירו בעצמם שהיה דבר מושפע מאת האלדים ומפני זה נאמר בחלומות פרעה כשחלם ענין הפרות ויקץ קודם ענין השבלים להודיע שהתפעל כל כך מאותו חלום על הפרות להוראתו על חוזק השפע המגיע בו שהקיץ ונפסק' שינתו מאותו התפעלות והרגש גדול שהרגיש וכן בנבוכדנצר נאמר ותתפעם רוחו כי ההתפעמות היא הוראה גדולה באמתת החלום וזהו אמרו שם ג"כ ושנתו נהייתה עליו כלומר נשברה ונפסקה ממנו מלשון נהייתי ונחלתי ואין כן בחלומות השוא כי הנה החולם בשכרותו ורוב מאכליו לא יתן לב לדבר במה שיחלום.
והנה לכאורה לפי תירוצי םאלו של הריטב"א שאם זה מורה על ענין עתידי, יש לחוש, וגם לתירוצו של התשב"ץ שיש כאן ספק, ובענייננו זה ספק נפשות, וכן לפי תירוצו של השיבת ציון שעל העתיד יש לחוש, ובפרט לפי סימני המפרשים בסימני חלום, בעניינו שזה היה חלום עם סימני אמת, היה מקום גדול לחוש לחלום, וכיון שזה ספק פיקוח נפש, היה מותר לו לנסוע בשבת.
נאמר בשדי חמד (ח"ב כללים מערכת הדל"ת עמוד 32 ד"ה: וכתב) וז"ל: בספר יד נאמן מצא בכתיבת יד מהרב חמיו של הפר"ח ברופא שהיה מוכן לעשות תרופה להחולה, ואמרו לו בחלום שלא יעשה לו אותה תרופה כי החולה עתיד למות, והשיב דאם מסופק באותה תרופה יש לחוש לדברי החלום בשב ואל תעשה, ואם ברור לו שלא יזיק לו לא ישגיח בדברי החלום, ואם הוא מסופק ורופא אחר אינו מסופק, לא ישגיח לדברי חלום חברו, עכ"ל. הרי שאם חושש אל יעסוק בתרופה כי יתכן שהחלום אמת.
וכך כתוב בדרך שיחה (עמ' קעז) שבנו של ר' מנשה מאיליא זצ"ל חלם חלום שיסע בים ויטבע בו, וסיפר זאת לרבי יצחק מוולוז'ין זצ"ל ואמר לו רבו: דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין, והטיב לו החלום, סוף דבר היה שנסע לים ונטבע... וכשסיפרו זאת לרבו אמר, כנראה יש פעמים שצריך לחשוש לחלום, עכ"ל
יש לציין שיש לרבי כוח וזכות משמים לעזור לתלמידיו, ולא רק לתלמידים בפועל שלמדו אצלו, אלא גם לאלו שלומדים בספריו.
וכמו שכתב בשם הגדולים (אות מ קא) וראיתי כתוב דבצרות פולין נגלה המהר"ם אלשיך זצ"ל בהקיץ לחכם אחד שהיה רגיל לומר דרשותיו והצילו מתוך ההפכה. וכעין זה כתב בפלא יועץ (דובב שפתי ישנים) שיש הנאה גדולה לנפטרים שלומדים בספריהם, וכבר כתוב בספרים שפעם אחת היה שמד ונגלה מוהר"ם אלשיך ז"ל בהקיץ והציל לאחד מתוך ההפכה, מפני סיבה שהיה לומד ספרו בתמידות, ומה גם אם יטרח לתרץ דבריהם שזה חשוב מאד אצלם, ועיין בספר מגיד מישרים שגילו למרן הב"י ז"ל שהרמב"ם היה מליץ בעדו בשמים ממעל, על שטרח לפרשו לתרץ דבריו ובעת פקודתו היה נפיק לאפיה.
והגר"ח פלאג'י בספרו כף החיים (סימן לב אות נה) הביא מה שכתב בשם הגדולים, וסיים ומעין כיוצא נגלה אלי בחלום על ספר אור החיים להרב הקדוש מורינו הרב חיים בן עטר זיע"א. [כלומר שהיה לומד רבות בספר אור החיים הק', ונגלה אליו וסייע בעדו].
עדיין יש מקום לדון גם אם החלום אמת ומותר לו לברוח מהמקום כי המקום הוא מקום סכנה, עד היכן מותר לו לנסוע, כי בודאי אסור לו לברוח עד בני ברק או עד ירושלים, שזה מרחק גדול מאוד, ומצד שני הרי אין ידוע עד היכן נגמר מקום הסכנה, ומה צריך לעשות?
ויש לומר שמותר לו לנסוע עד מקום שמרגיש בודאי שכאן זה כבר לא מקום סכנה, שכיון שרבו קיבל רשות מהשמים לבא לגלות לו שהמקום שלו הוא מקום סכנה, גם נותנים לאותו אדם את הדעת להרגיש עד היכן אינו מקום סכנה, ומיד שמרגיש שכאן זה מקום בטוח, אסור לו להמשיך לנסוע.
לכבוד הרה"ג יצחק זילברשטיין שליט"א
אני גר באחד הישובים בעוטף עזה, לפני כמה נשים חזרתי בתשובה ולמדתי אצל מו"ר זצ"ל [מחמת סיבות שונות אינו רוצה שנחשוף את שמו ואת שם רבו], מו"ר עודד אותי להמשיך לגור בישוב שלנו, ולא לעבור דירה.
בליל שמחת תורה שחל בשבת, חלמתי שמו"ר הגיע אלי בחלום, ואמר לי תיקח הרגע את אשתך ואת הילדים שלך, ותעזוב את המקום, זה מקום סכנה.
אני לא בן אדם שנבהל מחלומות, ובפרט כשזה כרוך בנסיעה בשבת לא עלה על דעתי להישמע לחלום, ולכן התהפכתי לצד השני ונרדמתי שוב. חלמתי שמו"ר מגיע אליי פעם נוספת בחלום, ופשוט התחיל לחנוק אותי ואמר לי אמרתי לך לעזוב את המקום מיד.
קמתי והרגשתי את החנק בצווארי, וארך לי זמן להתאושש מהחנק, אמרתי לאשתי, מו"ר חנק אותי בחלומי, ואמר לי לברוח מכאן. מצד שני עכשיו זה שבת מה עושים. בסוף הכרענו שזה חלום אמת, נכנסו לרכב ונסענו מהיישוב.
לאחר השבת כבר נודע לנו בדיוק מה קרה, והתברר לי שמו"ר שאמר לי להישאר לגור כאן, הוא גם שמר עליי, ולא הרשה לי להישאר כאן בישוב בזמן סכנה כזו.
כעת התברר שהחלום היה חלום אמת, והנסיעה היתה נסיעה של פיקוח נפש, והצילה את חיי.
נשאלת השאלה: א. כשאדם חולם חלום כזה, האם מותר לו לנסוע בשבת, לברוח מהעיר, או שמא אי אפשר לחלל שבת על סמך חלום, אף שזה נראה אמתי. ב. כשנראה לו שזה חלום אמת, עד היכן מותר לו לנסוע, האם צריך לנסוע עד הישוב הכי קרוב, והרי אינו יודע עד היכן המקום סכנה, מה יעשה?
תשובה
לפי כל הסימנים שנתנו לנו רבותינו, החלום היה חלום אמת, ולכן מדין ספק פיקוח נפש, היה חייב לקום ולברוח גם בשבת, ועשה טוב שנסע בשבת למקום מבטחים.
מקורות ונימוקים
אבי הרא"ש נגלה לאלמנתו והורה לו לברוח בליל שבת
לפי כל הסימנים שנתנו לנו רבותינו, החלום היה חלום אמת, ולכן מדין ספק פיקוח נפש, היה חייב לקום ולברוח גם בשבת, ועשה טוב שנסע בשבת למקום מבטחים.
מקורות ונימוקים
אבי הרא"ש נגלה לאלמנתו והורה לו לברוח בליל שבת
כתב החיד"א בספרו שם הגדולים (מערכת גדולים אות א קצט רבינו אליעזר בר נתן) ודע שמצאתי במגילת סתריו של רבינו מהרח"ו ז"ל מטהרת ידו יד הקדש ממש וז"ל זה מצאתי באגרת רבינו יהודה בן הרא"ש אחי רבינו יעקב בעל הטורים ולא העתקתיה כולה וז"ל. ולפי שיצאתי קטן מאשכנז לא השגתי לשמוע מעשיהם רק מעט מזער אשר שמעתי מא"א ז"ל ומאחות זקנתי ז"ל אשר ספרו לי כי זקני ה"ר יחיאל ז"ל נולד בשנת תתק"ע וביותו בן ט"ז שנה היה לו חבר נאמן בישיבה ושמו ה"ר שלמה הכהן ז"ל וכרתו ברית יחד שכל אחד מהם יהיה לו חלק עם חבירו בכל מצותיהם ומעשיהם. ויהי בליל יום הכפורים כבתה נר של שעוה של ה"ר יחיאל אשר שם בבית הכנסת כי כן מנהג האשכנזים להוליך נר שעוה שתדליק כל הלילה וכל היום וכיון שראה שכבה נרו נתירא מאד ובחול המועד נפטר. והי' מנהג של אשכנז שהיו מניחין ארון של מת על אבן גדולה סמוך לבית הקברות ופותחין הארון לראות אם מחמת טלטול נתעקם המת תוך הארון או אם הוא ישר. וקרב ה"ר שלמה הכהן זצ"ל אצל ארבע אמותיו ובכה בקול רם ואמר בפני כל הקהלות אני מזכיר לר' יחיאל גבירי וחבירי לפניכם שיזכור מהברית שכרת עמדי. ואז התחיל ה"ר יחיאל לשחק בתוך הארון וראוהו כל הקהל. ויהי היום אחרי מותו ימים וה"ר שלמה יושב ולומד בבית המדרש ביום וירא את ה"ר יחיאל יושב אליו וקורא עמו בהלכה ושאל לו מענינו ואמר לו כי הוא בגן עדן בטוב מאד ושהיה לו כסא מוכן לעצמו בין כל חסידי הדור. וא"ל ה"ר שלמה אנא אדוני בעל בריתי תמה אני אם יש לך רשות להתראות לבני אדם. ויען לו ויאמר דע לך כי יש לי רשות לילך לביתי כבתחלה אלא שאיני רוצה שמא יאמרו כמה מתגאה עצמו צדיק זה יותר מכל הצדיקים שבג"ע והיה בששה חדשים אחר זה ולאחר פטירתו בליל שבת בחצי הלילה נראה לאשתו בהקיץ ואמר לה ומה את עושה הנה מהרי וקומי וקחי בניך ובנותיך והוציאם מהרה מהמקום הזה כי מחר יהרגו כל היהודים אשר במקום הזה וכן נגזר על כל הסביבות והתפללנו עליהם ונתקבלה תפלתנו חוץ מעל המקום הזה. ותקם ותעש כן וחזרה להציל את אשר לה אחר אשר הוציאה משם לא"א ז"ל ולאחיו וכולם יצאו בליל שבת א"א ז"ל ואחיו ה"ר חיים ז"ל והיא וששה אחיות וכו'. זה לקטתי מהאגרת הנזכר ואשר כתב לבניו ודלגתי בה וקצרתי הלשון עכ"ל רבינו מהרח"ו זצ"ל מכתיבת ידו יד הקדש עצמו.
אך משם אין כל כך ראיה, כי שם הוא נגלה אליה בהקיץ, והיא ראתה אות ממש ובשביל כך ברחו גם בשבת, אבל כאשר אדם חולם את רבו בחלום שאומר לו שהמקום סכנה, ויתכן שדברי חלומות לא מעלין ולא מורידין, עדיין לא שמענו שמותר לחלל שבת עבור זה.
אולם בקב הישר (פרק מד) כתב, שזה היה בחלום, וכך כתב שם, אלמנת רבינו יחיאל ז"ל אביו של הרב אשר"י ז"ל נשארה אלמנה עם שלשת בניה הקטנים, פעם אחת בא אליה בעלה בחלום בליל שבת, וצוה לה שתיכף תברח היא מחוץ לעיר, כי ה' מהפך העיר באיזה מקרה רעה. ותקץ משנתה ברעדה ותישן. ובא אליה פעם שנית בצווי ההוא, ואז תיכף כשנתעוררה משנתה הלכה האשה עם בניה חוץ לשער העיר ערך מיל אצל בית ערל אחד העומד מחוץ לעיר. ויהי באשמורת הבקר באו שודדים לעיר ויהרגו כל העיר ובזזו כל העיר וילכו, והיא שבה אל ביתה אח"כ בשלום. ואח"כ בא בחלום רבינו יחיאל הנ"ל ואמר לאשתו שבעון שהיו גוזלים את העניים במסים וארנוניות והעשירים לא נתנו כלום לכן נגזרה גזירה זו עליהם.
אמנם שם לא כתוב שחיללה שבת באיסורים דאורייתא, ואולי כלל לא חיללה שבת, אלא שהלכה מיל מחוץ לעיר, ואולי אפילו על איסור דרבנן לא עברה, שהלכה מחוץ לעיר מיל, דהיינו בתוך תחום שבת, וגם לא כתוב שלקחה עמה חפצים שאסור לטלטל בלא עירוב, ואם כן עדיין אין ראיה שמותר לחלל שבת בעקבות חלום.
איך יש להתייחס לחלומות
והנה בגמרא יש סוגיות סותרות האם יש ממשות בחלום, כי מצד אחד נאמר בסנהדרין (דף ל ע"א) שאדם שידע שאביו השאיר לו מעות, ומאד הצטער למצאם, ואביו הגיע אליו בחלום ואמר לו היכן הכסף מונח, אך גם אמר לו שהכסף של מעשר שני, וקם בבוקר ומצא את הכסף במקום שאביו אמר לו, ופסקו לו חכמים, שאין צריך לחוש שזה מעשר, ומותר לו להשתמש בכסף, כי דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין.
מאידך בנדרים (דף ח ע"א) אמרו חז"ל שמי שחלם שנידוהו מהשמים, צריך ללכת לעשרה בני אדם כדי שיתירו את הנידוי. גם לגבי תענית חלום מצינו שחז"ל (תענית דף יב ע"ב) החמירו בזה מאד, ואמרו שצריך לצום למחרת, ואפילו בשבת.
ומצינו כמה תירוצים בראשונים ובאחרונים על סתירה זו, מתי יש לחוש לחלום, ומתי אין לחוש אליו והבאנו את התירוצים בארוכה בחשוקי חמד עמ"ס סנהדרין (שם) ובקובץ ווי העמודים (מס' 38 עמ' קי), וכאן נביא את התירוצים הנוגעים לשאלה:
הריטב"א במסכת תענית (דף יב ע"ב) כתב אף על פי שבדברים דעלמא אמרו חכמים דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין, ואפילו במקום איסור מ"מ כשבא לו התעוררות בחלום על עניני עצמו ראוי לו לחוש לדבר אם רואה עצמו נבהל ונפחד, שזה ודאי הערה מן השמים הוא שבא עליו שיחפש במעשיו ויחזור בתשובה, יעו"ש.
ב. אמיתות החלום הוא ספק
בשו"ת תשב"ץ (ח"ב סימן קכח ציינו רע"א בגיליון הש"ס בסנהדרין) תירץ שיש שני סוגי חלומות, על ידי מלאך ועל ידי שד, ואם החלום הוא על ידי מלאך, על זה אמרינן בברכות (דף נז ע"ב) חלום אחד מששים בנבואה. וע"ז גם אמרו יפה תענית לחלום כאש בנעורת, ובאותו יום ואפי' בשבת, כי המושל באותו יום והוא בעל החלום הראה לו העתיד לבא עליו, ואם התענה באותו יום יש בכח ממשלתו לבטל גזירתו, וכשעבר אותו יום המושל ביום אחר אין בו כח לבטל מה שנגזר ע"י מושל זולתו. אבל חלומות שעל ידי שד, על זה אמרו ביומא (דף פג ע"ב) חלמא דבי שמשא בטלין אינון.
ולכן כיון שבכל חלום יש ספק אם אמת או לא, בכל דבר שבממון יש לנו להעמיד הממון שנפל בו הספק בחזקתו, ולכן בסנהדרין שמיירי לגבי ממון, אמרינן שאין לו לסמוך על החלום ויונח הממון ההוא בחזקתו, אבל שזה ספק מנודה, ספק אינו מנודה, והרי זה כספק איסורא, יש להתיר לחומרא.
ג. החלום רובם שקר ומיעוטם אמת
בשו"ת שיבת ציון (סימן נב) תירץ שרוב החלומות הם שקר, ורק מיעוטא דמיעוטא הם אמת, ובתירוץ השני כתב, שחלום שהוא על העבר, אין זה נבואה, אלא חלומות שוא ידברון, אבל חלומות שהם על העתיד, הרי הוא מעין נבואה, ולכן אם נדמה לאדם בחלום שנידוהו הלא באמת אין כאן לא חרם ולא נידוי, אלא שהמראה הזאת הוא דרך משל וחידה כמו שהנבואה היא במראה וחידה, והפתרון מהחידה הזאת הוא הודעת פורענות, וא"כ הוא הוראה לעתיד שפורענות מוכן לבוא עליו, א"כ זה הוראה לעתיד ויש לו שייכות ודמיון לנבואה, משא"כ באומר לו בעל החלום שהמעות שהניח לו אביו במקום פלוני הם וכך וכך ושל מעשר הם, הוראה והודעה זו שהם מעות מעשר הוא על עבר שכבר הם מעשר, ולא על העתיד וזה אין לו יחוס לנבואה, ולכך אין חוששין לדברי החלומות.
סימנים לדעת אם החלום הוא אמת
מצינו במפרשים כמה סימנים לדעת אם החלום שהוא חולם הוא חלום אמת, או שזה בלבול הדעת.
ברמב"ן (בראשית מא ז) כתב סימן מה שכתוב בספר השינה, כי חלום שיחלום אחריו חלום אחר מענין אחר בשנתו איננו מתקיים.
ובאור החיים הק' (בראשית לז ז) כתב, דע כי החלום אשר יהיה מראה הנבואה והודעה מהמודיעים שלפני ה' האות והמופת הוא אם יהיה החלום לחולם בהיר וצהיר כיום יאיר שיהיה הדבר בעיניו כאלו הוא בהקיץ ממש בא האות והמופת להודיע כי מחזה שדי יחזה כי החלומות אשר צעירים ישחקו בו יהיה בלבול הרעיון והגזמת הנדמה, על כן ספר יוסף ואמר והנה בכל פרט שכל דבר שהראוהו היה ברור בעיני שכלו כאילו היה רואהו עתה שהוא בהקיץ בהשלמת דעתו ואין זה אלא חלום צודק.
ובפרשת מקץ (בראשית מא א) הוסיף, וכוונת הכתוב בהודעה זו היא להגיד סימני החלום אשר יצטדק, והוא כאשר ירגיש האדם בחלום כי הוא שלם בדעתו להבחין דבר עד שישכיל לדעת דברים שלא יתכן היות בהקיץ וירגיש כי הוא חולם זה יגיד כי אין חלומו בלבול הדעת וערבוב השכל ורוחות יתעללו בו אלא מודיעים אותו עליונים למעלה עתידות.
עוד כתב בחלום השני (בראשית מא ז) אולי כי בחלום השבלים לא הכיר בו בחלומו כי היה חולם והיה חושב שהיה בהקיץ לרוב בהירות הדבר והכירו בלא בלבול כדרך החולם, אלא אחר שעמד משנתו אז הכיר למפרע כי היה חולם, והוא אומרו וייקץ פרעה והנה מצא עצמו כי חלום היו הדברים ולא בהקיץ.
כלומר שחלום שאין בו גוזמאות, אלא שחולם רק דברים שיכולים הליות, וזה בהיר לו כאילו הוא בהקיץ, וזה בא בסדר מסודר בלי בלבול, זה הוא חלום אמת.
כמו כן מצינו באברבנאל על פרשת מקץ, שלאחר שהאריך בביאור ענייני החלומות, כתב שני סימנים כיצד נדע אם החלום אמת או לא.
א. חלום אמת יבא תמיד בסדר נכון ומוכן, יורה על מה שיורה, אמנם חלומות השוא יבואו מבלי סדר מבולבלים עם ערוב דברי זרים ממנו, וכמאמר שלמה כי בא החלום ברוב ענין.
ב. החולם החלומות הצודקים ירגיש בעצמו התפעלות גדול מה שלא יתפעל מהדמיונים הכוזבים כי כמו שהחלום הנבואיי יעשה רושם והפעלות עצום בנפש הנביא וכמ"ש ותהי בלבי כאש בוערת וגו' מה שלא יעשה כ"כ רושם החלום הצודק הבלתי נבואיי וכמו שביאר הרב המורה במה שכתב פמ"ה ח"ב שהנבואה תודיע לנביא שהיא נבואה. ככה בחלומות הבלתי נבואיי יעשה החלום הצודק מהם רושם והתפעלות בנפש החולם אותו מה שלא יעשה בו החלו' הדמיוני המשובש כי שוא תהיה תמורתו וכבר זכר זה ג"כ הפלוסוף בחוש ומוחש. ולכן התפעלו אבימלך ולבן ממה שחלמו מעניני אברהם ויעקב והכירו בעצמם שהיה דבר מושפע מאת האלדים ומפני זה נאמר בחלומות פרעה כשחלם ענין הפרות ויקץ קודם ענין השבלים להודיע שהתפעל כל כך מאותו חלום על הפרות להוראתו על חוזק השפע המגיע בו שהקיץ ונפסק' שינתו מאותו התפעלות והרגש גדול שהרגיש וכן בנבוכדנצר נאמר ותתפעם רוחו כי ההתפעמות היא הוראה גדולה באמתת החלום וזהו אמרו שם ג"כ ושנתו נהייתה עליו כלומר נשברה ונפסקה ממנו מלשון נהייתי ונחלתי ואין כן בחלומות השוא כי הנה החולם בשכרותו ורוב מאכליו לא יתן לב לדבר במה שיחלום.
והנה לכאורה לפי תירוצי םאלו של הריטב"א שאם זה מורה על ענין עתידי, יש לחוש, וגם לתירוצו של התשב"ץ שיש כאן ספק, ובענייננו זה ספק נפשות, וכן לפי תירוצו של השיבת ציון שעל העתיד יש לחוש, ובפרט לפי סימני המפרשים בסימני חלום, בעניינו שזה היה חלום עם סימני אמת, היה מקום גדול לחוש לחלום, וכיון שזה ספק פיקוח נפש, היה מותר לו לנסוע בשבת.
חלום שהוא חש לו יש להחמיר בפיקוח נפש
נאמר בשדי חמד (ח"ב כללים מערכת הדל"ת עמוד 32 ד"ה: וכתב) וז"ל: בספר יד נאמן מצא בכתיבת יד מהרב חמיו של הפר"ח ברופא שהיה מוכן לעשות תרופה להחולה, ואמרו לו בחלום שלא יעשה לו אותה תרופה כי החולה עתיד למות, והשיב דאם מסופק באותה תרופה יש לחוש לדברי החלום בשב ואל תעשה, ואם ברור לו שלא יזיק לו לא ישגיח בדברי החלום, ואם הוא מסופק ורופא אחר אינו מסופק, לא ישגיח לדברי חלום חברו, עכ"ל. הרי שאם חושש אל יעסוק בתרופה כי יתכן שהחלום אמת.
וכך כתוב בדרך שיחה (עמ' קעז) שבנו של ר' מנשה מאיליא זצ"ל חלם חלום שיסע בים ויטבע בו, וסיפר זאת לרבי יצחק מוולוז'ין זצ"ל ואמר לו רבו: דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין, והטיב לו החלום, סוף דבר היה שנסע לים ונטבע... וכשסיפרו זאת לרבו אמר, כנראה יש פעמים שצריך לחשוש לחלום, עכ"ל
סיוע משמים לתלמידים או ללומדים בספרים
יש לציין שיש לרבי כוח וזכות משמים לעזור לתלמידיו, ולא רק לתלמידים בפועל שלמדו אצלו, אלא גם לאלו שלומדים בספריו.
וכמו שכתב בשם הגדולים (אות מ קא) וראיתי כתוב דבצרות פולין נגלה המהר"ם אלשיך זצ"ל בהקיץ לחכם אחד שהיה רגיל לומר דרשותיו והצילו מתוך ההפכה. וכעין זה כתב בפלא יועץ (דובב שפתי ישנים) שיש הנאה גדולה לנפטרים שלומדים בספריהם, וכבר כתוב בספרים שפעם אחת היה שמד ונגלה מוהר"ם אלשיך ז"ל בהקיץ והציל לאחד מתוך ההפכה, מפני סיבה שהיה לומד ספרו בתמידות, ומה גם אם יטרח לתרץ דבריהם שזה חשוב מאד אצלם, ועיין בספר מגיד מישרים שגילו למרן הב"י ז"ל שהרמב"ם היה מליץ בעדו בשמים ממעל, על שטרח לפרשו לתרץ דבריו ובעת פקודתו היה נפיק לאפיה.
והגר"ח פלאג'י בספרו כף החיים (סימן לב אות נה) הביא מה שכתב בשם הגדולים, וסיים ומעין כיוצא נגלה אלי בחלום על ספר אור החיים להרב הקדוש מורינו הרב חיים בן עטר זיע"א. [כלומר שהיה לומד רבות בספר אור החיים הק', ונגלה אליו וסייע בעדו].
עד היכן מותר לו לנסוע
עדיין יש מקום לדון גם אם החלום אמת ומותר לו לברוח מהמקום כי המקום הוא מקום סכנה, עד היכן מותר לו לנסוע, כי בודאי אסור לו לברוח עד בני ברק או עד ירושלים, שזה מרחק גדול מאוד, ומצד שני הרי אין ידוע עד היכן נגמר מקום הסכנה, ומה צריך לעשות?
ויש לומר שמותר לו לנסוע עד מקום שמרגיש בודאי שכאן זה כבר לא מקום סכנה, שכיון שרבו קיבל רשות מהשמים לבא לגלות לו שהמקום שלו הוא מקום סכנה, גם נותנים לאותו אדם את הדעת להרגיש עד היכן אינו מקום סכנה, ומיד שמרגיש שכאן זה מקום בטוח, אסור לו להמשיך לנסוע.
אושרי רביב
Well-known member
לא הבנתי עד עכשיו על מה כל הרעש געש הגדול לא להעתיק ולפרסם את התשובה הזו... הרבה דברים כאן הובאו כבר בחישוקי חמד על סנהדרין....
נושאים דומים בפורום
