יש על זה תשובה של הרב נקי בהלכה ובאגדה, וכן בילקו"י חנוכה החדש בסופו במכתבים (מכתב ו, עמ' תשיד), ובהליכות שבת של הרב מלכא (ח"ב). ומסקנת הדברים שאם עומד על גבה ושומר שלא יגיע הריבה ליד סולדת, מותר, כפי שכתב המשנ"ב סי' שיח ס"ק צא, שבדבר שעלול להתקלקל אין חשש שישכח, וכאן בסופגניה אם יחכה שהריבה תהיה יד סולדת אז הסופגניה תהיה כבר קשה ויבשה ללא טעם וריח [ובבהלכה ובאגדה שם כתב שעשה ניסיון שהעמיד 45 דקות סופגניה על הפלאטה והריבה עדיין לא הגיע ליד סולדת בו. וזה נשמע קצת גוזמא, וצריך בדיקה, אבל עכ"פ מסתבר הדבר שבזמן שהריבה תגיע ליד סולדת, אז הסופגניה כבר תתקשה ותתייבש, גם אם זה לא 45 דקות].
דביר רובין
Member
בילקוט יוסף החדש עמוד סז כתוב שמותר
נערך לאחרונה:
מצורף, ואין שם כלום מזה.
אושרי רביב
Well-known member
אבל היה נידון על זה פעם, שזה לכאורה רק לחולה או זקן, לא?... [כמובן שלא לקנטר, אלא להבין. כי אני אומר זאת בעמעום, אשמח לרענון מהמערכת :) @מורשת מרן ]
זכור לי עמ' סז.
מצורף
בישול אחר בישול בלח לקטן וחולה
בחזו"ע ח"ד הלכות מבשל הלכה יט, קטן שמותר לחמם תבשיל שהתבשל מער"ש והתקרר, ויעמוד להשגיח שלא יגיע ליד סולדת ומכל מקום אין לסמוך על היתר זה אלא לצורך חולה או תינוק. ומוכח שאסור להקל בזה שלא לצורך חולה או קטן. א"כ מדוע בילקו"י החדש שבת ח"א (תשע"א ס' רנז עמ' תרנו) כתב שרק נכון שלא לסמוך על היתר זה...
forum.moreshet-maran.com
אושרי רביב
Well-known member
ירד להציל ולא הציל... [כלשונו של מרן על הרב ישכיל עבדי, יבי"א ח"ג חאה"ע סי' כא אות ז, ועל הגרא"י קוק, ח"ה יו"ד סי' כט אות ב, ועל הרב אור לציון, ח"ח סי' כב אות י. וזכורני כי יש עוד מקום על הרב ציץ אליעזר, ולא מצאתי כעת]... הדבר נשאר שם בספק, וזכורני שיש על כך מכתב של מרן שליט"א באגרות הראשון לציון, לא בטוח :)
שמע נא את מרן שליט"א שמביא כל מיני צדדים להקל בריבה עם המים אבל לבסוף החמיר מ"מ משום הספיקות הנ"ל הקל בזה לא רק לחולה
לחמם סופגניה על הפלטה בשבת
כתב בחזו"ע (חנוכה, באו' עמ' יט) נשאל הגרש"ז אויערבאך (שלמי מועד, עמ' רמז) סופגניות המטוגנות בשמן, ואחר הטיגון מזריקים לתוכן כפית ריבה לכל סופגניה, והריבה הנזילה מרוכזת כולה במקום אחד בתוך הסופגניה האם מותר לחממה בשבת על פלטה חשמלית דולקת עד שתהיה היד סולדת בה. והשיב להקל, שאע"פ שהריבה כשאינה בתוך הסופגניה נחשבת לדבר לח שיש בו משום בישול אחר בישול, מ"מ שהיא בתוך הסופגניה נחשבת כחלק היבש בסופגניה. ויש לסמוך על מה שכתב המנחת כהן והובא בדעת תורה (סי' שיח סט"ו) דברובו יבש אין בישול אחר בישול, ואף שהריבה מרוכזת במקום אחד בתוך סופגניה מ"מ דינה כיבש, כיון שהרוב הוא הסופגניה וברובו יבש סגי. וזה כמו שכתב ביביע אומר (ח"ז חאו"ח סי' מב) שכל שרובו יבש נידון כאילו כולו יבש שאין בישול אחר בישול, ע"ש. וע"ע בספרו הליכות שלמה (פרק יז דבר הלכה אות טו). ובספר מאור השבת (ח"ב סי' ח ס' לז הע' קיב) מביא ששמע מהגר"נ קרליץ זצ"ל דסופגניה הוי דבר יבש ואף הריבה שבתוכה לא חשיבה דבר לח אלא יבש כיון שהריבה בדרך כלל לא נשפכת ואף בכהאי גוונא שהריבה הוי נוזל וחשיב דבר לח יש לומר דמותר לחמם הסופגניה כיון שהריבה מכונסת בתוכה ועל כן חשיבא כלחלוחית שבלוע בתוך האוכל שחשיב לדבר יבש (והוא כעין סברת הגרש"ז אויערבאך בהליכות שלמה דאין לך דבר יבש שאין בו לחלוחית וה"נ בריבה). ואם נדון את הריבה כדבר יבש שהרי הריבה לא נוזלת, אם כן אין ראיה למה שכתב מרן זצוק"ל דאין בישול ברובו יבש ומיעוטו לח. ועי' בשו"ת אגרות משה (אור"ח ח"ד סי' עד) שנשאל לגבי קטשופ בשבת האם חשיב לח או יבש והשיב, ומה שנסתפקת בקטשופ שמא הוא אוכל מחמת שהוא עב אף שנירוק ע"י שפיכה מסתבר שלא תלוי זה בדין אוכל או משקה לגבי טומאה, אלא באם הוא דבר הזב או דבר שהוא חתיכה העומדת ומדובקת יחד אף בלא כלי המעמידן ומדבקן שלכן יש להחשיבו כלח, ע"כ. ומשמע שדעתו דהריבה הוי דבר לח (כן נלע"ד בדבריו אף שראינו למי שחולק בהבנת הגר"מ פיינשטיין. ואגב יש לומר שהקטשופ עובר תהליכי בישול מלא על כל מרכיביו כמבואר ב'כשרותון' של העדה החרדית). ולפי זה לכאורה הוא הדין לדבש, גרבר וכיוצ"ב. ומאידך ראינו במאור השבת (ח"א עמ' רסה והלאה) שדעת הגרי"ש אלישיב שקטשופ הוי דבר יבש. וכן הביא שם בסוף הספר בתשובה מהגרש"ז אויערבאך זצוק"ל. ומינא דגם ריבה הוי דבר יבש, ומסופגניה אין ראיה לדין דבר שרובו יבש ומיעוטו לח וכאמור.
והן אמת דעלה בדעתי לומר שיש להקל לחמם סופגניה עם ריבה מטעם אחר והוא שנראה שחימום הריבה הוי פסיק רישיה דלא אכפת ליה ואף דלא ניחא ליה (והוא היינו הך כמבואר בראשונים) שהרי הריבה יכולה להשאר קרה ואין לו ענין שהריבה תתחמם, אלא הסופגניה, ואם כן הוי פסיק רישיה דלא אכפת ליה. אלא מה נאמר דהוי פסיק רישיה דלא אכפת ליה בדאורייתא דלא שרי, יש לומר דמכיון דהוי פלוגתא אם יש בישול אחר בישול בדבר לח ומרן בש"ע פסק להחמיר משום ספיקא דאורייתא, הכא מכיון דלא ניחא הוי ליה מדרבנן וכיון דאיכא מ"ד דאין בישול אחר בישול קיל טפי ושרי. וכעין מה שכתב מרן זצוק"ל בספרו חזו"ע (שבת ח"א עמ' צ) לגבי להניח תבשיל לח על הפלטה וידלק בגרמא, יעו"ש. וכ"ש שיש אומרים שהריבה דינה כמאכל יבש, ודו"ק.
***
סופגניה שמעורב בתוך הריבה גם מים, האם מותר לחממה על הפלטה בשבת
יש להתיר בזה מחמת כמה צירופים:
א. לענ"ד מעט המים שמכניסים לריבה זו כאשר מחממים אותה הוי מצטמק ורע לו, שהרי אדם חפץ בריבה זו וכתב מרן הב"י (סי' שיח דף פב סע"א והלאה) וז"ל, וכתב רבינו ירוחם בח"ג שכל דבר שנצטנן אפי' הוא מבושל כל צרכו ויש בו רוטב ומצטמק ויפה לו יש בו משום בישול וכו'. וכ"כ עוד ר' ירוחם בשם רבינו יונה, שכל דבר שיש בו רוטב ומצטמק ויפה לו, והוא צונן, אם מחזירו ע"ג כירה ומצטמק הוי מבשל גמור. וסיים מרן, ולמדנו מדבריו שאם מצטמק ורע לו, אף על פי שיש בו מרק, אין בו משום בישול, ומותר ליתנו אצל המדורה אפי' במקום שהיס"ב, עכ"ל. וז"ל מרן בש"ע (סי' שיח ס"ד) תבשיל שיש בו מרק ונתבשל כל צרכו יש בו משום בישול אם נצטנן. הגה, וי"א דדווקא אם מצטמק ויפה לו, ע"כ. והנה גם מרן מודה להרמ"א בהגה הנ"ל, וכמ"ש בעצמו בב"י בשם ר' ירוחם ור' יונה, ודייק כן מדבריהם. ובש"ע סמך על מ"ש להלן בסעיף ח' שכתב "להניח דבר קר שנתבשל כל צרכו ע"ג מיחם שעל האש, יש אומרים שדינו כמניחו נגד המדורה, וכל דבר שמותר להניחו כנגד המדורה במקום שהיס"ב, כגון שהוא יבש, מותר להניחו על המיחם שעל האש, ויש חולקים וכו', והראשון נראה עיקר. ומ"מ אם הוא תבשיל שיש בו רוטב ומצטמק ויפה לו אסור לדברי הכל", ע"כ. ומבואר שגם מרן ס"ל כהרמ"א שבמצטמק ורע לו גם כשיש בו רוטב מותר, וכמש"כ בב"י. וכן העלה הרב מנחת כהן (שער ב פ"ב בד"ה התנאי השלישי), שדעת מרן כהרמ"א בהגה שאם מצטמק ורע לו גם באופן שיש בו רוטב מותר, ואף שבס"ד השמיט תנאי זה, הנה סמך על מש"כ להלן בס"ח. וכמש"כ ג"כ בב"י. וזה נ"ל ברור, ע"כ. וכ"כ המג"א (שם ס"ק כז) בדעת מרן. וכ"כ גם המאמר מרדכי (בסק"ו) אליבא דמרן, וזוהי דעת הגאון בעל כנה"ג בתשובה (חאו"ח סי' יז), שכתב, שמותר לתת קפה מבושלת כל צרכה מע"ש ונצטננה, בשבת כנגד המדורה במקום שהיס"ב, ע"ש. והובא בספר ברכי יוסף (סי' שיח סק"ה), ע"ש.
והנה על טענה זו יש שהשיבו שכל הנדון במצטמק ורע לו הוא כאשר התבשיל עבר בישול אבל הכא שהמים לא עברו בישול, אם כן, מה שייך מצטמק ורע לו, הרי זה הוי בישול לגמרי שהרי גם בש"ע (שם) וגם בש"ס בסוגיית מצטמק ורע לו מיירי בתבשיל שעבר כבר תהליך בישול, ולא מיירי במים דלא הוו מבושלים כמו בנדון דהסופגניה. ואנא דאמרי דלענ"ד למ"ד דיש בא"ב, אם כן, הבישול השני פועל כמו הבישול הראשון ומשבח אותו, ואם אמרינן דלאחר בישול אם מצטמק ורע לו שרי, אם כן מאיזה סברא נאמר בבישול הראשון דלא כך. ומה שהעתיקו הראשונים תבשיל, נגררו בעקבות הגמ' ובגמ' דיברו בענין שהייה ולכן נקטה תבשיל, אבל אה"נ מצטמק ורע לו הוי דין במהות הבישול ולא בצורת הבישול, וזה פשוט לענ"ד בהבנה. ולעת עתה לא שמעתי הסבר מהיכא תיתי לחלק בין בישול ראשון לשני למ"ד דיש בא"ב. וכן תמצא כמעין זה להרב פרי מגדים (סי' רנג מש"ז ס"ק יג) שהסביר דאף שבלח שרובו רוטב ומרתיחו להצטמק חשיב בישול מן התורה, ובמצטמק ורע לו בודאי שאין דעתו שיצטמק, כי עיקר הבישול הוא רק כשמצטמק ויפה לו, ולפ"ז שפיר הולכים אחר רובו, שאם הרוב רוטב, מצטמק ויפה לו הוא, ומתכוין הוא שיצטמק, וחשיב בישול, אבל כשרובו יבש ומיעוטו רוטב, אין דעתו שיצטמק, כיון שהצימוק רע לו ליבש, הילכך מותר במיעוטו רוטב, עכת"ד. ולענ"ד הוא סיוע שיש בו ממש לדברינו, שאין חילוק בין תחילת הבישול להמשך בישולו.
ב. באגלי טל (מלאכת האופה סעיף כו, דף קלא ע"א), שאל, ולכאורה אינו מובן, דמה לי רובו רוטב או מיעוטו, ונ"ל משום שעיקר כוונתו של הבא לחמם התבשיל הוא על הרוב, ולגבי המיעוט הו"ל דבר שאינו מתכוין, ואנן בתר עיקר כוונתו אזלינן, והרי לפי הכרעת הרמ"א מעיקר הדין אין בישול אחר בישול אפי' בלח, וכדעת הרמב"ם והרשב"א והר"ן, ולכן כיון שעיקר כוונתו היא על הרוב היבש, אין לחוש למיעוט הרוטב, וה"נ לגבי האינפאנדה שעיקר כוונתו לא על השומן שבה, ואף על גב דהוי פסיק רישיה לגבי השומן, מ"מ כיון שמעיקר הדין הלכה כהפוסקים דס"ל אין בישול אחר בישול בלח, אף שאנו מחמירים, מ"מ באופן שאינו מתכוין מותר, עכת"ד. וכתב על דבריו ביביע אומר (ח"ז חאו"ח סי' מב אות ט) ולכאורה גם למרן שפסק שיש בישול אחר בישול בלח, אינו אלא משום ספק, וכדקי"ל ספיקא דאורייתא לחומרא, ובספק פסיק רישיה לגבי הרוטב, כיון שהוא ספק בהלכה, שפיר י"ל דחשיב כדבר שאינו מתכוין וכו', ע"ש. ואף בנדון דידן הוי מיעוטא דמיעוטא ובטל בריבה ובסופגניה עצמה ושפיר דמי לילך אחר הרוב.
ג. ע"פ מה שכתב הגאון רבי צבי פסח פרנק, רבה של ירושלים בשו"ת הר צבי חאו"ח (ח"א עמ' רסג), שנשאל מאת גאון אחד, בהא דקי"ל לכ"ע שאין בישול אחר בישול בדבר יבש שהוא גוש, והרי אי אפשר שלא יהיה שום לחלוחית על פניו, וא"כ היה ראוי לאסור משום שיש בישול אחר בישול בלח, ולא אשתמיט שום פוסק לומר שצריך שיהיה נגוב לגמרי, והשיב ע"פ מ"ש האחרונים שאף לשיטת רש"י והרא"ש שיש בישול אחר בישול בלח, מ"מ במצטמק ורע לו מותר וכו', ואף אנו נאמר עוד שכשם דקי"ל גבי הוצאה (שבת צג:) המוציא את החי במיטה, פטור אף על המיטה, שהמיטה טפלה לו, גם בדין בישול, הטפל בטל לגבי העיקר, ומעתה ניחא מש"כ רבינו ירוחם בשם רבינו יונה, שכל שרובו רוטב, עיקר ההנחה ע"ג הכירה בשבת הוי כאילו נעשה בשביל הרוטב, ואסור, משום שיש בישול אחר בישול בלח, משא"כ בתבשיל שרובו יבש ומיעוטו רוטב, אז אמרינן שעיקר הפעולה נעשית בשביל האוכל היבש שאין בו דין בישול אחר בישול, ואין חוששים למיעוט הרוטב, וכדין המוציא את החי במיטה שהוא פטור, ואף על פי ששם אסור עכ"פ מדרבנן, מ"מ כאן מותר לכתחילה, משום דבלא"ה דעת כמה ראשונים שאין בישול אחר בישול בלח, ולהכי בכה"ג דליכא דררא דאורייתא לא אסרו, ע"ש.
ואף אנו נאמר שעיקר כוונת האדם כאן על הסופגניה והריבה ולא המיעוטא דמיעוטא מים שיש בתוכה, ואף שההר צבי צירף האומרים דאין בישול אחר בישול בלח והכא לא שייך, מ"מ שייך סברתו שעיקר כוונתו על הרוב והמיעוט נגרר אחר הרוב, ולכל היותר הוי איסור דרבנן, ואם כן הוי פסיק רישיה בדרבנן דלא איכפת ליה דשרי בזה כמו שכתבו כמה וכמה ראשונים ומרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל פסק כן בכמה מספריו. ובפרט דיש אומרים בכלל שבישול מים הוי מדרבנן כמו שכתב בשו"ת הרדב"ז (ח"א סי' ריג) ועי' ביביע אומר (ח"ד חאו"ח סי' לד אות לז והלאה) מש"כ בזה. וחזי לאצטרופי עוד שאין צריך לבישול המים אלא רק לחימומם והוי מלאכה שאינה צריכה לגופה דהוי מדרבנן וכמו שכתב בכיוצ"ב בשו"ת יביע אומר (ח"ד חאו"ח סי' לד אות לה), יעו"ש. ויש עוד להוסיף מש"כ מרן זצוק"ל ביביע אומר (ח"ז חאו"ח סי' מב אות יא) שכל שרוב התבשיל יבש, מיעוט הרוטב בטל לגביו מן התורה, ואין כאן דררא דאורייתא, א"כ י"ל דחשיב שפיר כדבר שאינו מתכוין, שמסתמא עיקר כוונתו על הרוב שבתבשיל, וכמ"ש האגלי טל, ואף דהוי פ"ר, מ"מ פ"ר בדרבנן שרי לדעת כמה פוסקים, וכמש"כ בשו"ת יביע אומר (ח"ד חאו"ח סי' לד אות כו ואות לא - לב). ונמצאו דברי חכמים קיימים, שכל שהרוב יבש והמיעוט רוטב אין בו דין בישול אחר בישול, עכ"ל.
ובכלל יש להסתפק אם חימום הסופגניה במציאות גורמת לחימום הריבה שמובלעת מאוד בבצק הסופגניה שהוא עבה, להגיע לחום שיד סולדת בו, ובפרט בפלטה שחומה אינו רב כ"כ, וממילא גם המים הנמצאים בריבה לא מתחממים לחום של יד סולדת בו. וראה ביביע אומר (ח"ד חאו"ח סי' לג) לגבי עירוי מים על טיפות המים וחלק מהטעמים הנאמרו שם שייכים גם לענייננו. וכן מוכח מדברי מרן בהליכות עולם (ח"ג עמ' סא) בדין מיחם שמחובר לו צינור זכוכית העשוי כדי דלעת את גובה המים, יעו"ש. וכן מוכח ממה שכתב מורינו מרן הראשון לציון שליט"א בילקו"י (שבת ח"א עמ' תתה) לגבי הנחת חלה קפואה שיש בה קרח. לכן מכל הטעמים הנ"ל שפיר דמי להקל בזה. כנלע"ד. והן אמת שהיה לנו משא ומתן עם מו"ר מרן הראש"ל שליט"א בזה כאשר נודע שאכן מערבים בריבה מים. וגם מרן שליט"א דיבר על כך בשיעורו השבועי. ושו"ר בילקוט יוסף (חנוכה, מילואים לשנת תש"פ, עמ' תשיד) שהיקל בזה כאשר עומד ליד הסופגניה לשמור שרק תתחמם קצת ולא יגיע ליד סולדת בו, ע"ש. וראה עוד מה שכתבנו לעיל וצרף להכא.
כתב בחזו"ע (חנוכה, באו' עמ' יט) נשאל הגרש"ז אויערבאך (שלמי מועד, עמ' רמז) סופגניות המטוגנות בשמן, ואחר הטיגון מזריקים לתוכן כפית ריבה לכל סופגניה, והריבה הנזילה מרוכזת כולה במקום אחד בתוך הסופגניה האם מותר לחממה בשבת על פלטה חשמלית דולקת עד שתהיה היד סולדת בה. והשיב להקל, שאע"פ שהריבה כשאינה בתוך הסופגניה נחשבת לדבר לח שיש בו משום בישול אחר בישול, מ"מ שהיא בתוך הסופגניה נחשבת כחלק היבש בסופגניה. ויש לסמוך על מה שכתב המנחת כהן והובא בדעת תורה (סי' שיח סט"ו) דברובו יבש אין בישול אחר בישול, ואף שהריבה מרוכזת במקום אחד בתוך סופגניה מ"מ דינה כיבש, כיון שהרוב הוא הסופגניה וברובו יבש סגי. וזה כמו שכתב ביביע אומר (ח"ז חאו"ח סי' מב) שכל שרובו יבש נידון כאילו כולו יבש שאין בישול אחר בישול, ע"ש. וע"ע בספרו הליכות שלמה (פרק יז דבר הלכה אות טו). ובספר מאור השבת (ח"ב סי' ח ס' לז הע' קיב) מביא ששמע מהגר"נ קרליץ זצ"ל דסופגניה הוי דבר יבש ואף הריבה שבתוכה לא חשיבה דבר לח אלא יבש כיון שהריבה בדרך כלל לא נשפכת ואף בכהאי גוונא שהריבה הוי נוזל וחשיב דבר לח יש לומר דמותר לחמם הסופגניה כיון שהריבה מכונסת בתוכה ועל כן חשיבא כלחלוחית שבלוע בתוך האוכל שחשיב לדבר יבש (והוא כעין סברת הגרש"ז אויערבאך בהליכות שלמה דאין לך דבר יבש שאין בו לחלוחית וה"נ בריבה). ואם נדון את הריבה כדבר יבש שהרי הריבה לא נוזלת, אם כן אין ראיה למה שכתב מרן זצוק"ל דאין בישול ברובו יבש ומיעוטו לח. ועי' בשו"ת אגרות משה (אור"ח ח"ד סי' עד) שנשאל לגבי קטשופ בשבת האם חשיב לח או יבש והשיב, ומה שנסתפקת בקטשופ שמא הוא אוכל מחמת שהוא עב אף שנירוק ע"י שפיכה מסתבר שלא תלוי זה בדין אוכל או משקה לגבי טומאה, אלא באם הוא דבר הזב או דבר שהוא חתיכה העומדת ומדובקת יחד אף בלא כלי המעמידן ומדבקן שלכן יש להחשיבו כלח, ע"כ. ומשמע שדעתו דהריבה הוי דבר לח (כן נלע"ד בדבריו אף שראינו למי שחולק בהבנת הגר"מ פיינשטיין. ואגב יש לומר שהקטשופ עובר תהליכי בישול מלא על כל מרכיביו כמבואר ב'כשרותון' של העדה החרדית). ולפי זה לכאורה הוא הדין לדבש, גרבר וכיוצ"ב. ומאידך ראינו במאור השבת (ח"א עמ' רסה והלאה) שדעת הגרי"ש אלישיב שקטשופ הוי דבר יבש. וכן הביא שם בסוף הספר בתשובה מהגרש"ז אויערבאך זצוק"ל. ומינא דגם ריבה הוי דבר יבש, ומסופגניה אין ראיה לדין דבר שרובו יבש ומיעוטו לח וכאמור.
והן אמת דעלה בדעתי לומר שיש להקל לחמם סופגניה עם ריבה מטעם אחר והוא שנראה שחימום הריבה הוי פסיק רישיה דלא אכפת ליה ואף דלא ניחא ליה (והוא היינו הך כמבואר בראשונים) שהרי הריבה יכולה להשאר קרה ואין לו ענין שהריבה תתחמם, אלא הסופגניה, ואם כן הוי פסיק רישיה דלא אכפת ליה. אלא מה נאמר דהוי פסיק רישיה דלא אכפת ליה בדאורייתא דלא שרי, יש לומר דמכיון דהוי פלוגתא אם יש בישול אחר בישול בדבר לח ומרן בש"ע פסק להחמיר משום ספיקא דאורייתא, הכא מכיון דלא ניחא הוי ליה מדרבנן וכיון דאיכא מ"ד דאין בישול אחר בישול קיל טפי ושרי. וכעין מה שכתב מרן זצוק"ל בספרו חזו"ע (שבת ח"א עמ' צ) לגבי להניח תבשיל לח על הפלטה וידלק בגרמא, יעו"ש. וכ"ש שיש אומרים שהריבה דינה כמאכל יבש, ודו"ק.
***
סופגניה שמעורב בתוך הריבה גם מים, האם מותר לחממה על הפלטה בשבת
יש להתיר בזה מחמת כמה צירופים:
א. לענ"ד מעט המים שמכניסים לריבה זו כאשר מחממים אותה הוי מצטמק ורע לו, שהרי אדם חפץ בריבה זו וכתב מרן הב"י (סי' שיח דף פב סע"א והלאה) וז"ל, וכתב רבינו ירוחם בח"ג שכל דבר שנצטנן אפי' הוא מבושל כל צרכו ויש בו רוטב ומצטמק ויפה לו יש בו משום בישול וכו'. וכ"כ עוד ר' ירוחם בשם רבינו יונה, שכל דבר שיש בו רוטב ומצטמק ויפה לו, והוא צונן, אם מחזירו ע"ג כירה ומצטמק הוי מבשל גמור. וסיים מרן, ולמדנו מדבריו שאם מצטמק ורע לו, אף על פי שיש בו מרק, אין בו משום בישול, ומותר ליתנו אצל המדורה אפי' במקום שהיס"ב, עכ"ל. וז"ל מרן בש"ע (סי' שיח ס"ד) תבשיל שיש בו מרק ונתבשל כל צרכו יש בו משום בישול אם נצטנן. הגה, וי"א דדווקא אם מצטמק ויפה לו, ע"כ. והנה גם מרן מודה להרמ"א בהגה הנ"ל, וכמ"ש בעצמו בב"י בשם ר' ירוחם ור' יונה, ודייק כן מדבריהם. ובש"ע סמך על מ"ש להלן בסעיף ח' שכתב "להניח דבר קר שנתבשל כל צרכו ע"ג מיחם שעל האש, יש אומרים שדינו כמניחו נגד המדורה, וכל דבר שמותר להניחו כנגד המדורה במקום שהיס"ב, כגון שהוא יבש, מותר להניחו על המיחם שעל האש, ויש חולקים וכו', והראשון נראה עיקר. ומ"מ אם הוא תבשיל שיש בו רוטב ומצטמק ויפה לו אסור לדברי הכל", ע"כ. ומבואר שגם מרן ס"ל כהרמ"א שבמצטמק ורע לו גם כשיש בו רוטב מותר, וכמש"כ בב"י. וכן העלה הרב מנחת כהן (שער ב פ"ב בד"ה התנאי השלישי), שדעת מרן כהרמ"א בהגה שאם מצטמק ורע לו גם באופן שיש בו רוטב מותר, ואף שבס"ד השמיט תנאי זה, הנה סמך על מש"כ להלן בס"ח. וכמש"כ ג"כ בב"י. וזה נ"ל ברור, ע"כ. וכ"כ המג"א (שם ס"ק כז) בדעת מרן. וכ"כ גם המאמר מרדכי (בסק"ו) אליבא דמרן, וזוהי דעת הגאון בעל כנה"ג בתשובה (חאו"ח סי' יז), שכתב, שמותר לתת קפה מבושלת כל צרכה מע"ש ונצטננה, בשבת כנגד המדורה במקום שהיס"ב, ע"ש. והובא בספר ברכי יוסף (סי' שיח סק"ה), ע"ש.
והנה על טענה זו יש שהשיבו שכל הנדון במצטמק ורע לו הוא כאשר התבשיל עבר בישול אבל הכא שהמים לא עברו בישול, אם כן, מה שייך מצטמק ורע לו, הרי זה הוי בישול לגמרי שהרי גם בש"ע (שם) וגם בש"ס בסוגיית מצטמק ורע לו מיירי בתבשיל שעבר כבר תהליך בישול, ולא מיירי במים דלא הוו מבושלים כמו בנדון דהסופגניה. ואנא דאמרי דלענ"ד למ"ד דיש בא"ב, אם כן, הבישול השני פועל כמו הבישול הראשון ומשבח אותו, ואם אמרינן דלאחר בישול אם מצטמק ורע לו שרי, אם כן מאיזה סברא נאמר בבישול הראשון דלא כך. ומה שהעתיקו הראשונים תבשיל, נגררו בעקבות הגמ' ובגמ' דיברו בענין שהייה ולכן נקטה תבשיל, אבל אה"נ מצטמק ורע לו הוי דין במהות הבישול ולא בצורת הבישול, וזה פשוט לענ"ד בהבנה. ולעת עתה לא שמעתי הסבר מהיכא תיתי לחלק בין בישול ראשון לשני למ"ד דיש בא"ב. וכן תמצא כמעין זה להרב פרי מגדים (סי' רנג מש"ז ס"ק יג) שהסביר דאף שבלח שרובו רוטב ומרתיחו להצטמק חשיב בישול מן התורה, ובמצטמק ורע לו בודאי שאין דעתו שיצטמק, כי עיקר הבישול הוא רק כשמצטמק ויפה לו, ולפ"ז שפיר הולכים אחר רובו, שאם הרוב רוטב, מצטמק ויפה לו הוא, ומתכוין הוא שיצטמק, וחשיב בישול, אבל כשרובו יבש ומיעוטו רוטב, אין דעתו שיצטמק, כיון שהצימוק רע לו ליבש, הילכך מותר במיעוטו רוטב, עכת"ד. ולענ"ד הוא סיוע שיש בו ממש לדברינו, שאין חילוק בין תחילת הבישול להמשך בישולו.
ב. באגלי טל (מלאכת האופה סעיף כו, דף קלא ע"א), שאל, ולכאורה אינו מובן, דמה לי רובו רוטב או מיעוטו, ונ"ל משום שעיקר כוונתו של הבא לחמם התבשיל הוא על הרוב, ולגבי המיעוט הו"ל דבר שאינו מתכוין, ואנן בתר עיקר כוונתו אזלינן, והרי לפי הכרעת הרמ"א מעיקר הדין אין בישול אחר בישול אפי' בלח, וכדעת הרמב"ם והרשב"א והר"ן, ולכן כיון שעיקר כוונתו היא על הרוב היבש, אין לחוש למיעוט הרוטב, וה"נ לגבי האינפאנדה שעיקר כוונתו לא על השומן שבה, ואף על גב דהוי פסיק רישיה לגבי השומן, מ"מ כיון שמעיקר הדין הלכה כהפוסקים דס"ל אין בישול אחר בישול בלח, אף שאנו מחמירים, מ"מ באופן שאינו מתכוין מותר, עכת"ד. וכתב על דבריו ביביע אומר (ח"ז חאו"ח סי' מב אות ט) ולכאורה גם למרן שפסק שיש בישול אחר בישול בלח, אינו אלא משום ספק, וכדקי"ל ספיקא דאורייתא לחומרא, ובספק פסיק רישיה לגבי הרוטב, כיון שהוא ספק בהלכה, שפיר י"ל דחשיב כדבר שאינו מתכוין וכו', ע"ש. ואף בנדון דידן הוי מיעוטא דמיעוטא ובטל בריבה ובסופגניה עצמה ושפיר דמי לילך אחר הרוב.
ג. ע"פ מה שכתב הגאון רבי צבי פסח פרנק, רבה של ירושלים בשו"ת הר צבי חאו"ח (ח"א עמ' רסג), שנשאל מאת גאון אחד, בהא דקי"ל לכ"ע שאין בישול אחר בישול בדבר יבש שהוא גוש, והרי אי אפשר שלא יהיה שום לחלוחית על פניו, וא"כ היה ראוי לאסור משום שיש בישול אחר בישול בלח, ולא אשתמיט שום פוסק לומר שצריך שיהיה נגוב לגמרי, והשיב ע"פ מ"ש האחרונים שאף לשיטת רש"י והרא"ש שיש בישול אחר בישול בלח, מ"מ במצטמק ורע לו מותר וכו', ואף אנו נאמר עוד שכשם דקי"ל גבי הוצאה (שבת צג:) המוציא את החי במיטה, פטור אף על המיטה, שהמיטה טפלה לו, גם בדין בישול, הטפל בטל לגבי העיקר, ומעתה ניחא מש"כ רבינו ירוחם בשם רבינו יונה, שכל שרובו רוטב, עיקר ההנחה ע"ג הכירה בשבת הוי כאילו נעשה בשביל הרוטב, ואסור, משום שיש בישול אחר בישול בלח, משא"כ בתבשיל שרובו יבש ומיעוטו רוטב, אז אמרינן שעיקר הפעולה נעשית בשביל האוכל היבש שאין בו דין בישול אחר בישול, ואין חוששים למיעוט הרוטב, וכדין המוציא את החי במיטה שהוא פטור, ואף על פי ששם אסור עכ"פ מדרבנן, מ"מ כאן מותר לכתחילה, משום דבלא"ה דעת כמה ראשונים שאין בישול אחר בישול בלח, ולהכי בכה"ג דליכא דררא דאורייתא לא אסרו, ע"ש.
ואף אנו נאמר שעיקר כוונת האדם כאן על הסופגניה והריבה ולא המיעוטא דמיעוטא מים שיש בתוכה, ואף שההר צבי צירף האומרים דאין בישול אחר בישול בלח והכא לא שייך, מ"מ שייך סברתו שעיקר כוונתו על הרוב והמיעוט נגרר אחר הרוב, ולכל היותר הוי איסור דרבנן, ואם כן הוי פסיק רישיה בדרבנן דלא איכפת ליה דשרי בזה כמו שכתבו כמה וכמה ראשונים ומרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל פסק כן בכמה מספריו. ובפרט דיש אומרים בכלל שבישול מים הוי מדרבנן כמו שכתב בשו"ת הרדב"ז (ח"א סי' ריג) ועי' ביביע אומר (ח"ד חאו"ח סי' לד אות לז והלאה) מש"כ בזה. וחזי לאצטרופי עוד שאין צריך לבישול המים אלא רק לחימומם והוי מלאכה שאינה צריכה לגופה דהוי מדרבנן וכמו שכתב בכיוצ"ב בשו"ת יביע אומר (ח"ד חאו"ח סי' לד אות לה), יעו"ש. ויש עוד להוסיף מש"כ מרן זצוק"ל ביביע אומר (ח"ז חאו"ח סי' מב אות יא) שכל שרוב התבשיל יבש, מיעוט הרוטב בטל לגביו מן התורה, ואין כאן דררא דאורייתא, א"כ י"ל דחשיב שפיר כדבר שאינו מתכוין, שמסתמא עיקר כוונתו על הרוב שבתבשיל, וכמ"ש האגלי טל, ואף דהוי פ"ר, מ"מ פ"ר בדרבנן שרי לדעת כמה פוסקים, וכמש"כ בשו"ת יביע אומר (ח"ד חאו"ח סי' לד אות כו ואות לא - לב). ונמצאו דברי חכמים קיימים, שכל שהרוב יבש והמיעוט רוטב אין בו דין בישול אחר בישול, עכ"ל.
ובכלל יש להסתפק אם חימום הסופגניה במציאות גורמת לחימום הריבה שמובלעת מאוד בבצק הסופגניה שהוא עבה, להגיע לחום שיד סולדת בו, ובפרט בפלטה שחומה אינו רב כ"כ, וממילא גם המים הנמצאים בריבה לא מתחממים לחום של יד סולדת בו. וראה ביביע אומר (ח"ד חאו"ח סי' לג) לגבי עירוי מים על טיפות המים וחלק מהטעמים הנאמרו שם שייכים גם לענייננו. וכן מוכח מדברי מרן בהליכות עולם (ח"ג עמ' סא) בדין מיחם שמחובר לו צינור זכוכית העשוי כדי דלעת את גובה המים, יעו"ש. וכן מוכח ממה שכתב מורינו מרן הראשון לציון שליט"א בילקו"י (שבת ח"א עמ' תתה) לגבי הנחת חלה קפואה שיש בה קרח. לכן מכל הטעמים הנ"ל שפיר דמי להקל בזה. כנלע"ד. והן אמת שהיה לנו משא ומתן עם מו"ר מרן הראש"ל שליט"א בזה כאשר נודע שאכן מערבים בריבה מים. וגם מרן שליט"א דיבר על כך בשיעורו השבועי. ושו"ר בילקוט יוסף (חנוכה, מילואים לשנת תש"פ, עמ' תשיד) שהיקל בזה כאשר עומד ליד הסופגניה לשמור שרק תתחמם קצת ולא יגיע ליד סולדת בו, ע"ש. וראה עוד מה שכתבנו לעיל וצרף להכא.
מתוך ספרינו אשרי האיש על חנוכה
הובא כאן. עמ' סא
לא גוזמה ולא בטיח...
דוק ותשכח.
מש"כ שבירר שברוב המקרים לא מערבים מים, הדברים צריכים עיון, כי לפי מה שאני בדקתי (וכן לפי מה שעוד בדקו), במאפיות רבות מערבים תמיד מים.
ואיני יודע איך הדברים קשורים ל"יודעי דבר", כל בעל מאפיה יודע מה קורה אצלו, אבל אצל האחר יכול להיות אחרת לחלוטין.
ובנ"ד שהדבר ניתן לבירור, אם לא בדק חשיב חסרון ידיעה שאינו ספק כלל. כמבואר בס' מרן זיע"א.
ראובן יוסף מיארה
Well-known member
העברתי לו את הדברים.
ייש"כ
נשמח להתעדכן מה השיב
יוסף דהן
Well-known member
מתיחסים לזה גם בקצש'ע של חזון עובדיה מכון מאור ישראל בחנוכה ובשבת
נושאים דומים בפורום
