• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com
  • בשורה משמחת: בעז"ה עומד לצאת לאור בימים הקרובים ילקוט יוסף ברכות חלק א' החדש. מחיר מוזל לקבוצות הנרשמים מראש (כגון כוללים, קהילות, בתי כנסת וכדו'), לפרטים והרשמה יש לפנות למרכז למורשת מרן במייל: y@moreshet-maran.com

חינוך - מעניין

abc123

Well-known member
יצא לי לקרוא קצת תשובות באתר דין. ועניין אותי מה דעתכם על הפולמוס הזה בעניין חינוך,
בפרט בעניין התגובות למטה.
אולי הרב @יצחק משען
 
כמעט לא ראיתי אבא שמכביד עולו על ילדיו והם יצאו דתיים! כמעט כל יום אני שומע סיפורים מצערים על זה וחבל שבוכים מאוחר
ואולי יעויין בספר דברי יהושע על ח''ר ראובן שראבני ח''א בענייני חינוך בצירוף עובדות מעשיות נחמד למראה
 
להלן התגובה שמפרסם האשכול התכוון
והשאלה הנשאלת האם באמת אין צורך להעניש?
ומה עם חושך שבטו?
''
אני חוזר שוב על דברי, ולגבי מה שאתה אומר שזה מנותק מהמציאות, בתוך עמי אנוכי יושבת, וגם אני מגדל בית עם ילדים, ולמען האמת אומר לך, שכאשר אני מנסה לשחזר, אני לא נזכר כרגע בשום עונש שנקטתי בו בשנים האחרונות, אפילו פעם אחת! אפשר לגעור בצורה נכונה ומידתית אבל אין צורך להעניש [גם הגערות אינם החינוך כלל] ואסביר.
כתבתי זאת, אבל אסביר יותר.
עיקר הנושא של השליטה באירועים שציינת אינו על ידי ענישה! אלא על ידי אסרטיביות או הסחת דעת וכדומה. אם מישהו מציק למישהו, אתה מפריד, מסביר חד משמעית מה צריך להיות ומונע פיזית את הפגיעה, אבל לא צריך להעניש. תוך כדי גם מסיח דעת, מצחיק אותם במשהו, מפשר ביניהם בלי הרבה דיבורים, צחוק קטן חלוקה בדבר שעליו רבים, וזהו עובר הלאה. זה בגיל קטן, בגיל גדול יותר, לפעמים מבט שחציו גערה וחציו חיוך של תמיהה עם קריצה מספיק. הרבה דוגמא אישית ואוירה בבית של שמחה ונתינה.
החלטיות סדר וסמכות לא באים על ידי אלימות וצעקות. צעקת – חינכת את הילד להשיג דברים עם צעקות. הרבצת – חינכת ילד להכות. הענשת – גרמת לילד לאבד בטחון עצמי שמחת חיים אהבה אליך, וגם חינכת לאלימות, בסופו של דבר כל עונש זה הפעלת כוח, וזה חינוך להפעלה כזו.
עונש בדרך בא מהורים חלשים לא מהורים חזקים, הורה חזק בעל סמכות, מנהל את הבית בסמכותיות מחוייכת נעימה וזורמת. ורק כך צומחים ילדים בריאים בנפשם.
את הדברים הללו כדאי מאוד ללמוד כי הם בנפשנו ולא ניתן להבין מכמה שורות אינטרנט.''
הרב @יצחק משען תגובתך.
 
נערך לאחרונה:
להלן התגובה שמפרסם האשכול התכוון
והשאלה הנשאלת האם באמת אין צורך להעניש?
ומה עם חושך שבטו?
''
אני חוזר שוב על דברי, ולגבי מה שאתה אומר שזה מנותק מהמציאות, בתוך עמי אנוכי יושבת, וגם אני מגדל בית עם ילדים, ולמען האמת אומר לך, שכאשר אני מנסה לשחזר, אני לא נזכר כרגע בשום עונש שנקטתי בו בשנים האחרונות, אפילו פעם אחת! אפשר לגעור בצורה נכונה ומידתית אבל אין צורך להעניש [גם הגערות אינם החינוך כלל] ואסביר.
כתבתי זאת, אבל אסביר יותר.
עיקר הנושא של השליטה באירועים שציינת אינו על ידי ענישה! אלא על ידי אסרטיביות או הסחת דעת וכדומה. אם מישהו מציק למישהו, אתה מפריד, מסביר חד משמעית מה צריך להיות ומונע פיזית את הפגיעה, אבל לא צריך להעניש. תוך כדי גם מסיח דעת, מצחיק אותם במשהו, מפשר ביניהם בלי הרבה דיבורים, צחוק קטן חלוקה בדבר שעליו רבים, וזהו עובר הלאה. זה בגיל קטן, בגיל גדול יותר, לפעמים מבט שחציו גערה וחציו חיוך של תמיהה עם קריצה מספיק. הרבה דוגמא אישית ואוירה בבית של שמחה ונתינה.
החלטיות סדר וסמכות לא באים על ידי אלימות וצעקות. צעקת – חינכת את הילד להשיג דברים עם צעקות. הרבצת – חינכת ילד להכות. הענשת – גרמת לילד לאבד בטחון עצמי שמחת חיים אהבה אליך, וגם חינכת לאלימות, בסופו של דבר כל עונש זה הפעלת כוח, וזה חינוך להפעלה כזו.
עונש בדרך בא מהורים חלשים לא מהורים חזקים, הורה חזק בעל סמכות, מנהל את הבית בסמכותיות מחוייכת נעימה וזורמת. ורק כך צומחים ילדים בריאים בנפשם.
את הדברים הללו כדאי מאוד ללמוד כי הם בנפשנו ולא ניתן להבין מכמה שורות אינטרנט.''
בדיוק. זה כתב כנראה אחד המוצי"ם של האתר. וזה קצת תמוה לא?
 
להלן התגובה שמפרסם האשכול התכוון
והשאלה הנשאלת האם באמת אין צורך להעניש?
ומה עם חושך שבטו?
''
אני חוזר שוב על דברי, ולגבי מה שאתה אומר שזה מנותק מהמציאות, בתוך עמי אנוכי יושבת, וגם אני מגדל בית עם ילדים, ולמען האמת אומר לך, שכאשר אני מנסה לשחזר, אני לא נזכר כרגע בשום עונש שנקטתי בו בשנים האחרונות, אפילו פעם אחת! אפשר לגעור בצורה נכונה ומידתית אבל אין צורך להעניש [גם הגערות אינם החינוך כלל] ואסביר.
כתבתי זאת, אבל אסביר יותר.
עיקר הנושא של השליטה באירועים שציינת אינו על ידי ענישה! אלא על ידי אסרטיביות או הסחת דעת וכדומה. אם מישהו מציק למישהו, אתה מפריד, מסביר חד משמעית מה צריך להיות ומונע פיזית את הפגיעה, אבל לא צריך להעניש. תוך כדי גם מסיח דעת, מצחיק אותם במשהו, מפשר ביניהם בלי הרבה דיבורים, צחוק קטן חלוקה בדבר שעליו רבים, וזהו עובר הלאה. זה בגיל קטן, בגיל גדול יותר, לפעמים מבט שחציו גערה וחציו חיוך של תמיהה עם קריצה מספיק. הרבה דוגמא אישית ואוירה בבית של שמחה ונתינה.
החלטיות סדר וסמכות לא באים על ידי אלימות וצעקות. צעקת – חינכת את הילד להשיג דברים עם צעקות. הרבצת – חינכת ילד להכות. הענשת – גרמת לילד לאבד בטחון עצמי שמחת חיים אהבה אליך, וגם חינכת לאלימות, בסופו של דבר כל עונש זה הפעלת כוח, וזה חינוך להפעלה כזו.
עונש בדרך בא מהורים חלשים לא מהורים חזקים, הורה חזק בעל סמכות, מנהל את הבית בסמכותיות מחוייכת נעימה וזורמת. ורק כך צומחים ילדים בריאים בנפשם.
את הדברים הללו כדאי מאוד ללמוד כי הם בנפשנו ולא ניתן להבין מכמה שורות אינטרנט.''
הרב @יצחק משען תגובתך.
זוהי הדרך שלנו כפי שלמדתי לפני המון שנים מהרב יחיאל יעקובזון שליט''א, וכמו שהוא כותב זה לא סותר את חושך שבטו שונא בנו, כי יש כאן תוצאות יותר טובות בהרבה
כאמור אין לי אפשרות להיכנס לשם עכשיו, אולי מחר יסתדר לי התקלה נוכל לדבר בצורה יותר ברורה
 
הרה''ג @יצחק משען שליט''א
בבקשה. מחכים בציפייה להסברך המפורט.
אולי הגיע הזמן שתפתח פה בפורום אשכול חינוך עם מאמרים קצרים שלך מפעם לפעם.
@יצחק משען
דבר אלינו. הגיע הזמן. פרט ונמק. האם באמת אפשר לא לזכור מקרה של הענשה כמו שכתב המו"צ?
 
דבר ראשון חשבתי הרבה אם לכתוב מקרים שהייתי מעורב בהם בחינוך והחלטתי לא לכתוב כי אנשים מזהים ונהיה מצב לא נעים
דבר שני אני לא מבין למה הכותב שם קורא עונש.
אם הוא מתכוון שהוא כמו הפרופסורים שאומרים להסתכל לילד בעינים עמוק להחזיק לו את היד ולהגיד לו בקול סמכותי "יוסי אבא לא מרשה להרביץ", ולחזור על זה שוב ושוב, אני לא אוחז מהדרך הזאת ברוב הילדים כי אצלינו זה גורם ליותר בלגן
אולי אצל האשכנזנים זה פועל לא יודע
מצד שני כמו שכתבתי למעלה ועדיין אני חושב ככה, לא חייבים בכלל להעניש במכות וצביטות זה לא עונש רק פירוק עצבים וגורם לילדים לפרוק עול
יש כללים ברורים מתי לתת מכה, וזה דבר שקורה אולי פעמיים בשנה בחוסר ברירה
כמו שכתבתי למעלה צריך ללמוד את העיקרון להבין את הנפש של הילד ושהוא יבין מה אתה רוצה ממנו ועל פי רוב זה עובד
וגם זה לא שחור לבן
שבוע שעבר באזני שמעתי את המטפל ריגשי שלנו אומר למישהו: אני יכול לעזור לכל העולם בחינוך הילדים אבל אצלי בבית כל השיטות שלי לא עוזרות
 
דבר ראשון חשבתי הרבה אם לכתוב מקרים שהייתי מעורב בהם בחינוך והחלטתי לא לכתוב כי אנשים מזהים ונהיה מצב לא נעים
דבר שני אני לא מבין למה הכותב שם קורא עונש.
אם הוא מתכוון שהוא כמו הפרופסורים שאומרים להסתכל לילד בעינים עמוק להחזיק לו את היד ולהגיד לו בקול סמכותי "יוסי אבא לא מרשה להרביץ", ולחזור על זה שוב ושוב, אני לא אוחז מהדרך הזאת ברוב הילדים כי אצלינו זה גורם ליותר בלגן
אולי אצל האשכנזנים זה פועל לא יודע
מצד שני כמו שכתבתי למעלה ועדיין אני חושב ככה, לא חייבים בכלל להעניש במכות וצביטות זה לא עונש רק פירוק עצבים וגורם לילדים לפרוק עול
יש כללים ברורים מתי לתת מכה, וזה דבר שקורה אולי פעמיים בשנה בחוסר ברירה
כמו שכתבתי למעלה צריך ללמוד את העיקרון להבין את הנפש של הילד ושהוא יבין מה אתה רוצה ממנו ועל פי רוב זה עובד
וגם זה לא שחור לבן
שבוע שעבר באזני שמעתי את המטפל ריגשי שלנו אומר למישהו: אני יכול לעזור לכל העולם בחינוך הילדים אבל אצלי בבית כל השיטות שלי לא עוזרות
אז גם כבודו מסכים שעונשים (לא מכות וצביטות) זה דבר שקורה לא בצורה נדירה כמו העונה באתר דשם.
 
אז גם כבודו מסכים שעונשים (לא מכות וצביטות) זה דבר שקורה לא בצורה נדירה כמו העונה באתר דשם.
שוב אני לא יודע מה נקרא עונש בעיניך
ועדיין הכניסה לשם חסומה לי
בודאי שצריך להעניש אבל בצורה שתישאר האבא הגדול והחכם בעיני הילד, ולא איזה אחד טיפש שבגלל שיש לו יותר כוח אז הוא עכשיו שולט עלי
 
שוב אני לא יודע מה נקרא עונש בעיניך
ועדיין הכניסה לשם חסומה לי
בודאי שצריך להעניש אבל בצורה שתישאר האבא הגדול והחכם בעיני הילד, ולא איזה אחד טיפש שבגלל שיש לו יותר כוח אז הוא עכשיו שולט עלי
אולי כבודו יגיד מבחינתו מה אלו עונשים הבאים מידי פעם ופעם ומותרים.
 
"יוסי אבא לא מרשה להרביץ",
רציתי להיתפס למילים האלו "אבא לא מרשה"
אני לא מבין,
אסור להרביץ כי אבא לא מרשה או כי אסור להרביץ??
וכי אם מחר הילד יחליט שאבא לא הקובע הבית, אז הוא יתחיל להרביץ
לכאו'
הלשון הנכונה "יוסי, אסור להרביץ", "מוטי, שומרים על הבית נקי", "איציק, יש מילים שלא אומרים" וכן על זה הדרך.
מה הקשר "אבא לא מרשה ..." ??
 
רציתי להיתפס למילים האלו "אבא לא מרשה"
אני לא מבין,
אסור להרביץ כי אבא לא מרשה או כי אסור להרביץ??
וכי אם מחר הילד יחליט שאבא לא הקובע הבית, אז הוא יתחיל להרביץ
לכאו'
הלשון הנכונה "יוסי, אסור להרביץ", "מוטי, שומרים על הבית נקי", "איציק, יש מילים שלא אומרים" וכן על זה הדרך.
מה הקשר "אבא לא מרשה ..." ??
נכון, אבל עכשיו לא אוכלים שוקולד כי אבא לא מרשה זה כן מתאים.
 
נכון, אבל עכשיו לא אוכלים שוקולד כי אבא לא מרשה זה כן מתאים.
לענ"ד לא מתאים,
אבל כל אחד יעשה לפי ראות עיניו והבנתו.
[אפשר לומר "עכשיו לא אוכלים שוקולד, כי זה לא הזמן. וכדו'. הילד לא צריך להבין את הסיבה "לא אוכלים שוקולד כי הקקאו משפיע על מערכת העצבים של מי שאוכל בשעה זו ואותה השפעה יש לה תוצאות חמורות ..."]
 
רציתי להיתפס למילים האלו "אבא לא מרשה"
אני לא מבין,
אסור להרביץ כי אבא לא מרשה או כי אסור להרביץ??
וכי אם מחר הילד יחליט שאבא לא הקובע הבית, אז הוא יתחיל להרביץ
לכאו'
הלשון הנכונה "יוסי, אסור להרביץ", "מוטי, שומרים על הבית נקי", "איציק, יש מילים שלא אומרים" וכן על זה הדרך.
מה הקשר "אבא לא מרשה ..." ??
לא מרימים יד כי אבא שבשמים אינו מרשה...
 
רציתי להיתפס למילים האלו "אבא לא מרשה"
אני לא מבין,
אסור להרביץ כי אבא לא מרשה או כי אסור להרביץ??
וכי אם מחר הילד יחליט שאבא לא הקובע הבית, אז הוא יתחיל להרביץ
לכאו'
הלשון הנכונה "יוסי, אסור להרביץ", "מוטי, שומרים על הבית נקי", "איציק, יש מילים שלא אומרים" וכן על זה הדרך.
מה הקשר "אבא לא מרשה ..." ??
אשרי כב' שזכה לא לשמוע את המתודות שהם מלמדים, אסור להגיד אסור, ועוד כל מיני כללים מוזרים, אני עכשיו לחוץ בזמן אז נקצר
אולי כבודו יגיד מבחינתו מה אלו עונשים הבאים מידי פעם ופעם ומותרים.
הייתי שמח להאריך לא בגלל שאני יודע משהו אלא ממה שאני רואה
אבל הזמן קצר והעיקרון שהעונש זה תוצאה של תהליך ארוך שהתחיל הרבה לפני כן
הרעיון הוא שהילד לא יצטרך להגיע למצב הזה ובזה עיקר ההשקעה
אני מצרף מאמר ששלחו לנו היום על מחנך שנפטר בימים האלה, איני מכירו וכנראה הוא מזרם אחר, אבל זה לא משנה כי העיקרון שווה אצל כולם

שני סיפורים חשובים על הרב אברהם אבא בילט ז"ל מישיבת "מקור החיים" שנפטר השבוע.


יואל שפיץ מספר:

פעם סיפר לנו הרב דוב זינגר יבדל"א על אחת משיחותיו האחרונות עם אביו ז"ל.

הרב דוב סיפר שאביו אמר לו כך
(אני כותב מהזיכרון מקווה שאני מדייק):
"דוביל'ה,
דע לך שלעולם לא תוכל לאהוב אותי כפי שאהבתי אותך,
ולעולם לא תוכל להעניק לי ולדאוג לי כפי שדאגתי אני לך.

ככה זה, ילדים לעולם לא יוכלו להעניק להוריהם מה שנתנו להם.

אבל, מה שאני מבקש ממך לעשות למעני, ומה שאתה יכול לעשות למעני, זה להעביר את האהבה, הדאגה וההשקעה שלי בך- הלאה -
לילדים שלך".

היום, ליווינו את הרב אבאל'ה בילט, אחד ממחנכינו האהובים ממקור-חיים למנוחת עולמים.
במשך הלוויה, בשיחות חברים נזכרנו באיזו ענווה הוא חינך אותנו, באיזו קבלה וחוסר שיפוטיות כמעט ללא גבולות,
באיזו אהבה כנה ודיבור בגובה העיניים,
ובכמה אהבת תורה וניגון של גמרא הוא 'הדביק' אותנו.

ובלב שלי,
מצאתי את עצמי אומר לו:
הרב אבאל'ה, אתה נפרד מאיתנו,
ולעולם לא נוכל להחזיר לך את כל הטוב שנתת לנו.

אבל אני מבטיח לך,
וגם החברים שלי מבטיחים לך,
שאת כל הטוב הזה,
את העין הטובה,
הקבלה,
האהבה,
החום,
המסירות,
ואהבת התורה,
נעביר הלאה.
לתלמידנו וילדינו.



כיתה ט הייתה השנה בה נשברתי בהרבה מובנים, עברתי לישיבה תיכונית עם המון חבר'ה מוכשרים ופתאום לא הייתי מצטיין מבלי ללמוד בכלל.
בדידות, הערכה עצמית בריצפה. עם קושי גדול מאוד מול הר"מ שלי.
באף אחת מאחת עשרה שנות הלימוד האחרות לא היה לי קושי כזה, תמיד אהבתי את המחנכים שלי.
חברותא שמיניסט לא היה לי ולרוב פשוט הברזתי מהסדרים.

לקראת חג השבועות לקחתי על עצמי לסיים מסכת כחלק מהש"ס המחזורי.
התחלתי לשבת בבית המדרש בסדרי ערב וללמוד לבד בפעם הראשונה, הרב אבל"ה שלא הייתי מכיתתו ראה אותי, התיישב לידי להתחיל ללמוד איתי דף אחרי דף.
פרגן לי על ההבנה וההתמדה, אני לא זוכר כמה ימים זה היה אבל אלה היו שעות ארוכות, והטעם של הלימוד חלחל אלי.
מאז בכל שנה הכי אהבתי את התקופה של ה101 (מרתון הגמרא).
הייתי לומד אז בטירוף יחסי למה שהייתי רגיל ובמקום לרבוץ בחדר הייתי חורש.
בשנה שלאחר מכן עברתי לכיתה שלו והתחלתי מחדש את הישיבה..

הלימוד איתו והמילים הטובות והמעריכות לבחור היפראקטיבי שלא מצא את עצמו נשארו חקוקות בי ואני חב גם לו חלק מאהבת הגמרא.

השבוע הלך לעולמו בגיל צעיר מדי הרב אבא אברהם (אבל'ה) בילט זצ"ל
לאחר מאבק ממושך בלוקמיה.
בשנה שעברה פגשתי בו במקרה בפעם האחרונה בבית החולים הדסה, עייף אבל עדיין עם שובבות .


מנחם עמי קלמנזון מספר:

הרב אבל'ה זכור בזכות העיניים הטובות השנינות החדה עם חיוך קונדסי בזמן שהיה זורק משפט חד פה ושם.
 
חזור
חלק עליון