• ניתן לשלוח יישובים בתורת מרן רבינו עובדיה יוסף זלה"ה, שיודפסו בע"ה בקובץ בית יוסף מהדורת תשפ"ה למייל: office@moreshet-maran.com בקובץ וורד, עד לחג השבועות תשפ"ד, אין התחייבות לפרסום, והרשות נתונה לערוך את הדברים לפני הפרסום.

חיפוש מקור

בחיפוש באוצר מצאתי בספר תורה שלמה כאן הערה מו מה שהביא כעין זה מהילקוט מכירי וספר צרור המור וז"ל:
בילקוט המכירי תהלים מזמות קלו א ר"ח שלכם שנאמר החדש הזה לכם פסח שלכם וגו וראה לעיל אות ל ובספר צרור המור כאן החדש הזה לכם לתועלתכם ולהנאתכם כי מצד קידוש החדש והמצות הנעשות בו תזכו לגאולה ולנסים שנעשו בו כי לזה נקרא ניסן ע"ש ה' נסי וכן רמז החדש הזה לכם לעצמכם מצר המצות כי כל שאר החדשים והדברים שאדם עושה בזה העולם הוא לאחרים כאומרו ועזבו לאחרים חילם אבל מה שאדם עושה מהתורה והמצוה הוא לעצמו וזהו החדש הזה לכם וכן וספרתם לכם ולקחתם לכם אבל שאר כל המניינים והלקיחות של זה העולם אינן לעצמו וראה לעיל אות לב מח ב"ה בפסקתא דר"כ פ"ה מז ובשהש"ר ב ח ועי' שמו"ר פט"ו ד
[בתורה שלמה הנ"ל הוא לא חיפש מקור למשפט זה רק הביא כן לעניינו ע"ש].
נ.ב היה נוח לי לצטט משם ולא מהצרור המור כי עמוד זה פתוח באוצר ויכולתי להעתיק הטקסט לא עיינתי מה יש בילקוט המכירי וכן במה שציין בסוף דבריו.
 
בתולדות יעקב יוסף בסוף וזאת הברכה הביא שמועות מרבו הבעש"ט ז"ל וכתב שם וז"ל: "ושמעתי ממנו משל למלך שנהג ליכנס בין עניים לפקח בעסקם, ואחד הי' משיב תמיד כל מה שאדם עושה בין טוב או רע הכל עושה לעצמו, וחרה למלך על שאינו מחזיק לו טובה ומשיב לו כך, וצוה לעשות תרנגול מפוטם בסם המות ונתן לו, והשיב ג"כ כך, ולקח העני זה לביתו שהי' בקצה העיר והצניעו, לימים בא בן המלך עיף ויגע מצידת חי' ועוף, וביקש מעני זה שבא אצלו ליתן לו שום דבר מאכל, ונתן לו זה התרנגול לאכול, וכשרצה לאכול אמרו הרופאים שעמו בדוק תחלה, ונמצא סם המות, ובא הדבר למלך, והתנצל שהוא ממנו, ואז הודה המלך שאמת אתו. והמוסר היוצא מזה וכו', ודפח"ח"
 
בתולדות יעקב יוסף בסוף וזאת הברכה הביא שמועות מרבו הבעש"ט ז"ל וכתב שם וז"ל: "ושמעתי ממנו משל למלך שנהג ליכנס בין עניים לפקח בעסקם, ואחד הי' משיב תמיד כל מה שאדם עושה בין טוב או רע הכל עושה לעצמו, וחרה למלך על שאינו מחזיק לו טובה ומשיב לו כך, וצוה לעשות תרנגול מפוטם בסם המות ונתן לו, והשיב ג"כ כך, ולקח העני זה לביתו שהי' בקצה העיר והצניעו, לימים בא בן המלך עיף ויגע מצידת חי' ועוף, וביקש מעני זה שבא אצלו ליתן לו שום דבר מאכל, ונתן לו זה התרנגול לאכול, וכשרצה לאכול אמרו הרופאים שעמו בדוק תחלה, ונמצא סם המות, ובא הדבר למלך, והתנצל שהוא ממנו, ואז הודה המלך שאמת אתו. והמוסר היוצא מזה וכו', ודפח"ח"
ייש"כ אמנם צרור המור יותר קדום אבל מה שהבאת זה כמעט בדיוק הנוסח והמשמעות של המשפט.
[ומהספר צרור המור מהודעתי לעיל יוצא [לשיטתו] שאין זה בכל העניינים והזמנים]
 
נערך לאחרונה:
מופיע לשון כזה גם בספר אמרות השם (אמנם הוא מאוחר לבעל שם טוב) וז"ל:
ב א אתה אל התיבה עיי במר זשה ה צדיק יבחן זה נח דאמר לו הקב"ה בא אל התיבה ועיי ביפ"ת דדחר א מאי האי ענין הבחינה הזאת ולפענד הכוונה במה שבא בעצם היום ולא היי מתירא מבני רשעי ההר שהיו אומדן שיהיו שוברין את התיבה ויהרגוהו ויובן בזה הא דדרש שם המדרש םקרא תאבד דוברי כזב הן ודיבורן היינו מה שדברו כזבי שיהרגוהו וישברו סתיבם לנ"ל גם ייל הא דאמר המדרש הן ודיבורן שהיו מדברי בחניפות ועזות ואמריק בגמי כל המנבל פיו אפי נגזר עליו לטובה נהפך לרעה ומשו"ה עקם הווב לנח מן הבהמה אשר לא טהורה היא להיות לבחור לשון ערומים ועוד שם במ"ר ואני ברוב חפדך אמר נח ואני כאשר עשו כן לא כדודו עשיתי ומה ביני לבינם אבל גמלתני חפד יעיי"ש ביפ"ת מה שדחק אע דחלילה שעשה נח כאשר עשו המס ומכתוב מעיד איש צדיק תמים הי בדורותיו והקב"ה אמר אותך ראיתי צדק לפני בדור הזה ואיך אמר כאשר עשו כן עשיתי ונראה דהענין הוא ע"פ מה שאמר אלי לאיוב אס צדקת מה תתן לו אם חטאת ואין האדה עושה פעולה לקביה מה תפעל לו ורבו פשעיך מה תעשה לו במעשיו הטובים ולא רעה במעשיו הרעים כמו שאמר משה שחת לו לא דאין אדם עושה חס וחלילה השחתה בעונותיו להקב"ה ולא פעולה טובה במצותיו רק כל שאדם עושה עושה לעצמו וזה הוא דאמר נח ואני כאשר עשו כן עשיתי ירצה שכמו שהם ברשעתם לא פגמו נעצם כבודו כך אני לא פעלתי בצדקתי לו מאומה רק אני ברוב רחמיך וחסדיך הכל כמאמר הכתוב מי הקדימני ואשלם ואין לאדם לשעון על צדקתו. ע"כ.
 
חזור
חלק עליון