ב"ה
נידון החשמל דומה ממש לגוי ששם את הסיר המבושל על גז שיש בו כח הבערה לשניה אחת, ויהודי אחר נופח באש פחם ומוסיף אש בכל רגע ורגע, האם יש בזה בישולי גוים?
אילו יהודי אחר היה נופח כו', מפורש בש"ע שאין בזה בישולי גויים, כי נתבשל ע"י ישראל,
הכא במאי עסקינן, שהשמן הרותח בתחנת הכח מתבשל וכלה ונעשה קיטור ומסבב הטורבינה ונעשה מזה כח חשמל בכל שעתא ושעתא "מאליו",
וגם מהאו"ל שצורף כאן מבואר שהבין כן, שנעשה מאליו, וכף הסבירו לנו בתחנת הכח לפני כמה שנים כשעסקנו בזה, שגם אם לא יוסיפו פחם לפעילות הטורבינה במשך 24 שעות, דהיינו בכל יוה"כ, באופן רגיל לא אמור להיות חסר, ורק אם יהיה צריכה גבוהה מידאי, יתכן שיצטרכו באמצע כיפור להוסיף פחם. וזה כדברי האו"ל המצורף שהבינו שנעשה מאליו.
ולכן גם מ"ש -
והוסיף שאף אם גוי עושה זאת, הרי הגוי אינו מכוין לבישול אלא עושה בכלליות עבור כולם ועבור כל הצרכים. מצורף הצילום משו"ת אור לציון
לא מצאתיו.
ולגופן של דברים בדעת החכם הכולל בעל האור לציון חלק א,
הנה באו"ל ח"א סו"ס ב, (שהוא בוודאי יצא מפיו של חכם ב"צ תיבה בתיבה שהקריא לתלמידו, כפי שראיתיו בוידאו של מסיבת הוצאת הספר אור לציון מספר זאת בפי קדשו), מבוארת עיקר סברתו גבי חשמל,
ושם מבואר, דהמשך פעולה חשמלית לא הויא "עשייה", אלא "כח כחו", דהיינו גרמא, כמו דשקיל בדקא דמיא,
ודבריו נאמרו לגבי קיום מצוה לשמה, דלא שייך לשמה אלא במה ש"עושה", ולא במה ש"נעשה מאליו" ע"י גרימתו, כמו טוויית חוטי ציצית ואפיית מצת מצוה שביאר שם.
זאת אומרת, הגדרתו אחת היא: כל דין התלוי ב"מעשה בידיים", או לפחות שיהיה ב"כוח ראשון", א"א לצאת בו בהמשכיות של פעולת הדלקה, לפי שיש לה דין "כח כחו", דהיינו גרמא, כמו בדקא דמיא בסיבוב שני, וכמבואר בש"ע או"ח סי' קנט ס"ט, ותו לא מידי!
הן אמת שאפשר ללמוד מזה לכל הלכה שגדרה תלוי ב"מעשה הדלקה", כגון מצוה ממושכת שע"י פעולה חשמלית, כמו נר שבת, שהמשכיות הפעולה תוך השבת אינה מעשהו, אלא גרימתו, ולכן לשיטתו יתכן שלא יי"ח, אם נאמר שסובר שבגדר מצות נר שבת לא מספיק שידליק נר שבכוחו לדלוק עד הערב, אלא צריך להדליק פתילה ושמן המספיקים עד הערב, ובחשמל הא ליכא.
וכן דעת שפתיו ברור מללו שבמעשה שצריך שיהיה "לשמה" כמו טווייה ואפייה, כשעושה בפעולה חשמלית מתמשכת הוי לעיכובא, שאם אינו "מעשהו", רק "גרימתו", בודאי שאין בידו לעשותו לשמה, שהרי לא הוא עושהו.
אבל לענין הלכה שאין גדרה תלוי "בעצם מעשה ההדלקה", רק שדרך עשייתה הוא בהכרח ע"י אש הדולקת ומתמשכת, וכגון בישול בשבת, או בישולי גויים, שאין עניינו כלל "בעצם מעשה הדלקה", רק כל עניינו "בישול הדבר", דהיינו הפיכת המאכל מאינו ראוי לאכילה לראוי לאכילה, ע"י הבאתו אל האש או הבאת האש אליו, בזה אין שום נ"מ אם המשכיות דליקת האש מתייחסת אליו כמעשה שלו, או רק ככח שני, או שכלל וכלל לא מתייחסת אליו, אלא היתה דולקת מאליה, סו"ס שינה את המאכל שאינו ראוי לאכילה שכעת נעשה ראוי לאכילה, ע"י חום של אש, ובפועל הלך והתבשל.
תדע, שהרי גם כשהאש דולקת ע"י ישראל, כתב מרן הש"ע שאם נתנו הגוי, שבודאי דליקת האש אינה מתייחסת אליו כלל, מ"מ הווי בישול גמור של הגוי והתבשיל אסור באכילה!!! וכ"ש כשהגוי הוא שהדליק או אפילו לא הדליק, והמשכיות ההדלקה ממשיכה מאליה ללא מגע יהודי. שהרי נתן המאכל ע"ג האש, והאש משתמרת ואינה נכבית עד שנתבשל המאכל, ורק בעירתה משתמרת ע"י גז או עצים או יצירת חשמל מחדש "מאליה" וכדומה, ולענ"ד הדברים פשוטים וברורים מאד ואינם צריכים לפנים, ואם לא שהיו כתובים באו"ל שצורף כאן איני יודע אם יש ת"ח שלא היה מסכים לחילוק הברור בין הלכה שתלויה ב"מעשה הדלקה" להלכה שתלויה בענין חיצוני שמסתייע בהדלקה שאין גוף ההלכה תלוי בה.
חכם ב"צ זצוק"ל לא כתב שגם מעשים אחרים שעשה "בידיים" בסיוע אש מתמשכת זו, כגון ה"בישול", אינם מתייחסים אליו, אלא רק ביאר שהמשכיות פעולת החשמל, כגון בנידון דידן המשכיות "הווית האש", היא אינה מתייחסת אליו, אבל הרי הניח על גבי אש דולקת, והוא בישול גמור, בין לענין שבת ובין לענין בישולי עכו"ם לפי מרן הש"ע, ומה לי שעשייתה הולכת ומתמשכת מאליה ולא ע"י אדם?!
מה שייחסו לדעתו שבגלל שהמשך כח החשמל לא היה בעולם ברגע פעולתו, לכן המשך ההדלקה נחשב כאילו מעשה חדש, שכל מה שנעשה מכח הדלקה זו, אינו מתייחס אליו כעשייה שלו, ועפ"ז ביארו שכל מה שנעשה עימו מעתה זה כאילו האש כבתה ושוב נדלקה מאליה, ולא ע"י האדם, ולכן לא נחשב שהאדם בישל אלא האש בישלה מעצמה, רק בגרימתו, (יתכן שהוא אמר כך בע"פ, אבל בח"א זה לא כתוב, אבל כך או כך), במחילה אינו תואם ואינו ענין כלל למבואר בחלק א הנ"ל, שדיבר על "מעשה ההדלקה", ולא על "מעשה הנחת הקדרה למטרת בישול על גבי גוף חימום שאמור להמשיך להיות דולק כאן מאליו עד תום הבישול", וכן לא על "מעשה הבאת גוף חימום שדולק מאליו למשך כמה שעות, תחת קדרה עם מאכל שאינו מאכל, למטרת בישול".
אין בזה כל גנאי או פגם לומר שאינו מחכם ב"צ גופיה, אלא ע"פ דבריו, מה בכך, זוהי גדולתו, שתלמידיו ממשיכים דרכו לפי הבנתם ועושים חייל, ואם יש חולקים עליהם בדימוי, כך היא דרכה של תורה, ואין בזה כל גנאי. ובאם יתברר שאכן דברים אלו גם הם מהחכם עליו השלום זיע"א, אה"נ ההערה תחזור על דברי קדשו, ותורה היא וללמוד אנו צריכים, אף למטוניה בעיקר יסודו המפורסם בדין המשכיות פעולה חשמלית, שכבר לפני כעשרים שנה עסקנו בביאורה בדיבוק חברים בכולל, באהבה וברוב חיבה.
הנלע"ד כתבתי ואיני אומר קבלו דעתי,
ביקרא דאורייתא
