אם כבר עלה ברעיוני שלכאורה מי שרוצה להקפיד על ״בל יראה״ בר״ת, צריך לבדוק בשטרות המכר למתי המכירה ״חדלה מלהתקיים״.
כי אם חמץ בעין שנמכר לגוי חוזר ליהודי בצאה״כ, לכאורה לשיטת ר״ת הוא עובר על בל יראה.
למעשה נ״ל שכיוון שאין פה מעשה ממש ליכא איסורא, ועוד שאין בזה איסור כרת כמו אכילה שיש להחמיר עליו ביותר. וודאי שלא נאמר שהחמץ יאסר לאחר הפסח משום שיטת ר״ת. ולהלכה פשוט שספקא דרבנן לקולא.