מתוך ה'מגדלות מרקחים':
וקשרתם לאות על ידך והיו לטטפת בין עיניך (ו ח)
בשו"ת תורה לשמה סי' י"ב, כתב לדון במי שיש לו שערות תלושות בתוך שער ראשו, מחמת ששערותיו רכות ורגילות להתלש, האם שערות תלושות אלו הם חציצה לגבי תפילין של ראש, או לאו. ויסוד הנידון משום דמין במינו אינו חוצץ, אלא שיש לדון האם תלוש ומחובר הוו מין אחד או שני מינים.
וציין שם לגמ' בסוכה לז: דאמר רבה שלא יכניס אדם לולבו מלמעלה לתוך ההדסים והערבות כשהם כבר אגודים, משום שעל ידי כן יכולים להתלש עלים מן ההדסים והערבות והוי חציצה בין מין למין. ורבא אמר שמותר לעשות כן, משום דמין במינו אינו חוצץ. הרי מבואר דאף תלוש ומחובר הוי מין אחד. ויש לחלק דהתם ההדסים והערבות עצמם הם תלושים מן הקרקע, וכל הנידון הוא רק במחובר לקרקע או לבעלי חיים, דזה נחשב "מחובר" כמבואר לענין שחיטה. וא"כ עדיין יש לדון דשערות תלושות אינן חשובות מין במינו עם שערות מחוברות.
עוד הביא שם את דברי הגמ' בחולין קמ: שדנה לגבי שילוח הקן, שנאמר "לא תקח האם על הבנים", איך הדין אם כנפים תלושות חוצצות בין האם לבנים, ולכאורה ביאור הנידון משום דמין במינו אינו חוצץ [וכ"כ הב"ח ביו"ד סי' רצ"ב], ובזה גופא נסתפקה הגמ' האם תלוש ומחובר הוו ב' מינין או מין אחד.
אמנם בתוס' הרא"ש בחולין שם כתב, דהצד שכנפים תלושות חוצצות אינו משום דאין דרכן להיות מונחות על הביצים. ובביאור דברי תוס' הרא"ש יש לפרש, ע"פ מש"כ התוס' בסוכה לז. ד"ה כי היכי, שהקשו על הא דתנן דכהן דעומד על גבי רגלי חבירו עבודתו פסולה משום דרגל חבירו חוצצת בין רגלו לרצפה, הרי מין במינו אינו חוצץ, ותירצו התוס' דסברא הוא דמידי דלאו אורחיה חוצץ. מבואר דדבר שאין דרכו בכך הוי חציצה גם במין במינו. וזהו ביאור דברי תוס' הרא"ש דכנפים חוצצות כיון דאין דרכן להיות על ביצים. עכ"פ לפי"ז באמת זה פשוט דתלוש ומחובר הוי מין במינו, אך הספק כאן הוא משום דאין זה דרכן.
וקשרתם לאות על ידך והיו לטטפת בין עיניך (ו ח)
בשו"ת תורה לשמה סי' י"ב, כתב לדון במי שיש לו שערות תלושות בתוך שער ראשו, מחמת ששערותיו רכות ורגילות להתלש, האם שערות תלושות אלו הם חציצה לגבי תפילין של ראש, או לאו. ויסוד הנידון משום דמין במינו אינו חוצץ, אלא שיש לדון האם תלוש ומחובר הוו מין אחד או שני מינים.
וציין שם לגמ' בסוכה לז: דאמר רבה שלא יכניס אדם לולבו מלמעלה לתוך ההדסים והערבות כשהם כבר אגודים, משום שעל ידי כן יכולים להתלש עלים מן ההדסים והערבות והוי חציצה בין מין למין. ורבא אמר שמותר לעשות כן, משום דמין במינו אינו חוצץ. הרי מבואר דאף תלוש ומחובר הוי מין אחד. ויש לחלק דהתם ההדסים והערבות עצמם הם תלושים מן הקרקע, וכל הנידון הוא רק במחובר לקרקע או לבעלי חיים, דזה נחשב "מחובר" כמבואר לענין שחיטה. וא"כ עדיין יש לדון דשערות תלושות אינן חשובות מין במינו עם שערות מחוברות.
עוד הביא שם את דברי הגמ' בחולין קמ: שדנה לגבי שילוח הקן, שנאמר "לא תקח האם על הבנים", איך הדין אם כנפים תלושות חוצצות בין האם לבנים, ולכאורה ביאור הנידון משום דמין במינו אינו חוצץ [וכ"כ הב"ח ביו"ד סי' רצ"ב], ובזה גופא נסתפקה הגמ' האם תלוש ומחובר הוו ב' מינין או מין אחד.
אמנם בתוס' הרא"ש בחולין שם כתב, דהצד שכנפים תלושות חוצצות אינו משום דאין דרכן להיות מונחות על הביצים. ובביאור דברי תוס' הרא"ש יש לפרש, ע"פ מש"כ התוס' בסוכה לז. ד"ה כי היכי, שהקשו על הא דתנן דכהן דעומד על גבי רגלי חבירו עבודתו פסולה משום דרגל חבירו חוצצת בין רגלו לרצפה, הרי מין במינו אינו חוצץ, ותירצו התוס' דסברא הוא דמידי דלאו אורחיה חוצץ. מבואר דדבר שאין דרכו בכך הוי חציצה גם במין במינו. וזהו ביאור דברי תוס' הרא"ש דכנפים חוצצות כיון דאין דרכן להיות על ביצים. עכ"פ לפי"ז באמת זה פשוט דתלוש ומחובר הוי מין במינו, אך הספק כאן הוא משום דאין זה דרכן.
◆ ◆ ◆
אמנם בעיקר דברי התורה לשמה הנ"ל יש לדון, דאין שייך כאן מין במינו אינו חוצץ, דהשערות עצמן אינן מקום הנחת תפילין, אלא הראש, וא"כ החציצה היא בין הראש לתפילין, ואמנם השערות המחוברות אינן חוצצות משום דהיינו רביתיה של הראש, אבל מ"מ אין מועיל מה שהוא מין במינו של השערות, דנידון החציצה אינו ביניהם לתפילין אלא בין הראש לתפילין.