• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

חתימת ברכת השיבה

קורסיה

Well-known member
בס"ד תשובה מפורטת על מי שטעה בחתימת ברכה השיבה בי' ימי תשובה. סיכום השיטות וחיזוק דעת רבינו הגדול זצ"ל
שנה טובה וגמר חתימה טובה לכולם
חתימת ברכת השיבה שופטינו
א) איתא בגמרא ברכות (יב ע"ב אמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב. כל השנה כולה אדם מתפלל האל הקדוש, מלך אוהב צדקה ומשפט, חוץ מעשרה ימים שבין ראש השנה ויום הכפורים שמתפלל המלך הקדוש והמלך המשפט. ורבי אלעזר אמר אפילו אמר האל הקדוש יצא, שנאמר ויגבה ה' צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה. אימתי ויגבה ה' צבאות במשפט - אלו עשרה ימים שמראש השנה ועד יום הכפורים, וקאמר האל הקדוש. מאי הוה עלה אמר רב יוסף האל הקדוש ומלך אוהב צדקה ומשפט; רבה אמר המלך הקדוש והמלך המשפט. והלכתא כרבה. ע"כ. כלומר ג' שיטות בדבר; דעת רבה שיש לשנות הנוסח בעשרת ימי תשובה להמלך הקדוש והמלך המשפט. וגם בדיעבד לא יצא. ודעת ר' אלעזר שאין צריך לשנות הנוסח. ודעת רב יוסף שיש לשנות הנוסח אך אם טעה אין מחזירין אותו. ופסקה הגמרא הלכה כרבה. [עיין להלן במקור הדברים].
פסק הרי"ף (ו ע"ב הלכה וז"ל ואסיקנא והלכתא המלך הקדוש והמלך המשפט ומדאסיקנא הכי שמע מינה דליתא לדרבי אלעזר דאמר אם אמר האל הקדוש והאל המשפט יצא אלא לא יצא וכיון שלא יצא צריך לחזור וכן הלכתא. וכן פסק הרמב"ם (תפלה פ"י הלכה יג) שאם אמר האל הקדוש או מלך אוהב צדקה ומשפט לא יצא וחוזר ומתקן, ואם לא נזכר אלא עד שהשלים כל תפלתו חוזר לראש, אחד יחיד ואחד שליח ציבור. עכ"ל. הגהות מיימוניות (שם אות נ) ובשם רבו. וכ"פ הרא"ש (ברכות פ"א, טז) ואם לא אמר מחזירין אותו מדקאמר רבי אלעזר אפי' אמר האל הקדוש יצא מכלל דלרב אפילו בדיעבד לא יצא ורבה סבירא ליה כרב. ובספר העיטור (הל' שופר דף קג טור ב) כתב, ופי' רב אלפסי ז"ל מדאסיקנא הכי ש"מ דליתא לדר"א דאמר אם אמר האל הקדוש והאל המשפט יצא אלא לא יצא וצריך לחזור וכן הלכתא. ע"כ. וכ"כ בתוספות שם (ד"ה והלכתא) ע"ש שכל המחלוקת הראשונים שהביאו שם היא רק על זכרנו לחיים ומי כמוך אם יחזור או לא ע"ש. וכן הוא תשובות הגאונים (שערי תשובה ס' פג) אם שכח ש"ץ בהמלך הקדוש המלך המשפט חובה אינון ונחזיר ש"ץ לאומרן, ואנו אומרים דלא שנא יחיד ול"ש ש"ץ היכא דטעו חובה לחזור שהרי תקנום במטבע של תפלה וקי"ל טעה בג' ראשונות חוזר לראש באמצעיות חוזר למקום שטעה. ע"כ. אמנם בתשובה פב כתוב להיפך שאם טעה בהמלך הקדוש המלך המשפט אם לא סיים ואמר עושה שלום שפיר דמי לחזור ואם סיים כיון שלא אמרו חכמים צריך לחזור ליכא כח לחייביה. ע"כ רבינו האיי ז"ל. ע"ש. והובא כל זה בהלכות לרי"ץ גיאות (הל' תשובה עמ' סא) דרב סעדיה גאון פסק שאם שכח המלך המשפט חוזר מקבוץ גליות ואילך. והביא דעת רב האיי והוסיף שאנו אומרים שחייב לחזור בשניהם ע"ש. ומוכח מדבריו שאף שאמר מלך אוהב וכו' צריך לחזור. וכ"פ בספר האורה (ח"א, צג). מחזור ויטרי (ס' שכז). וכ"כ באור זרוע (ח"א ס' כט) שאף על גב דק"ל בכ"מ הלכ' כרב' לגבי רב יוסף הכא הוצרך לפסוק הלכה כרבה משום דר' אלעזר פליג עלי' לגמרי דלרבה אפי' בדיעבד אמר האל הקדוש ומלך אוהב צדקה ומשפט מחזירין אותו ולר' אלעזר אומרו לכתחלה ור' יצחק אלפס זצ"ל פוסק לומר המלך הקדוש והמלך המשפט ואם לא אמר מחזירין אותו. ע"כ. כלומר שדעת הרי"ף שאע"פ שאמר 'מלך' אוהב צדקה ומשפט לא יצא. כ"כ בדעת האור זרוע ביביע אומר (ח"ב, ח אות ב) ובחזון עובדיה (עמ' קצד) וע"ע ביב"א שכן נראה מעוד ראשונים בדעת הרי"ף. וכ"כ בספר המאורות (שיטת קדמונים ברכות יב ע"ב בדעת הרי"ף. וכן נראה מסקנתו שם. וכן העלה המאירי בחיבור התשובה (משיב נפש מאמר ב פ"ב) וגרסתו היא שאם אמר מלך אוהב צדקה ומשפט כתבו הרי"ף והרמב"ם שלא יצא. מוכח שהיתה גרסתו ברמב"ם מלך אוהב. האשכול (הלכות ראש השנה דף קנט ע"ב. ארחות חיים (הלכות תפלה קד. וסדר תפלת מוסף של ר"ה אות כ). כל בו (ס' יא). רבינו ירוחם (תולדות אדם וחוה נתיב ו חלק ג דף נ טור ב). רשב"א (ברכות יב ע"ב. ריטב"א (ברכות הוצאת מוסד הרב קוק יב: ור"ה לה). אגודה (ברכות פ"א אות ל). רא"ה (סוף פ"א דברכות). רמב"ן במלחמות ה' (ו ע"ב ובדרשת הרמב"ן לר"ה. נמוקי יוסף (ברכות שם). ריקאנטי (ס' לב וקסב). מהר"ם מרוטנבורג (דפוס פראג ס' נד). תשב"ץ קטן (ס' קיט) בשם מהר"ם. פסקי ריא"ז (ברכות פ"א אות לא). סמ"ג[1] (עשין יט). המנהיג (הלכות ר"ה עמ' שו). ספר מנהגי מרשלייאה (לר' משה ב"ר שמואל אחיינו של בעל העיטור. תפלת ראש השנה עמוד 127). והטור בסימן קיח הביא בשם אחיו ר' יחיאל שהסתפק מה הבדל יש בין מלך אוהב צדקה ומשפט להמלך המשפט שבשביל זה צריך לחזור והוסיף שישר בעיניו הנוהגים שלא לומר מלך כל השנה אלא רק בעשרת ימי תשובה. אך בסימן תקפב פסק הטור כדעת הרמב"ם והרא"ש שיש לחזור אע"פ שאמר 'מלך' אוהב. וכן סתם בס' קיט (כ"כ היד אהרן ס' תקפב בהב"י שהטור סתם דבריו בס' קיט משמע דס"ל הכי). ספר המנהגים (טירנא אות ר"ה). אבודרהם (שמונה עשרה). ספר על הכל (ס' ח) בשם ר' שמשון ור' אלפס ותוס' ר' יהודה. ספר השלחן (לר' חייא ב"ר שלמה אבן חביב תלמיד הרשב"א. הל' תפלה שער ד). ספר מצות זמניות (לתלמיד הרא"ש. הל' ר"ה). חידושי הרשב"ץ על ברכות. מנהגי המהרי"ל (הל' עשרת ימי תשובה אות ב). לקט יושר (או"ח עמ' קכח ענין ד). וכן נראה דעת האגור (הל' ר"ה ס' תתפה). מנורת המאור (למהר"ר ישראל אלנקאווה פ"ב הל' ר"ה עמ' 360). ספר הבתים (לר' דוד ב"ר שמואל הכוכבי בן דורו של המאירי. הל' תפלה שער ב' ס' יד. אכן גרסתו היא בלי מלך, אלא אוהב צדקה ומשפט ע' הערה 1).
ב) לעומתם כתבו כמה ראשונים שאין לחזור כשטעה ואמר האל הקדוש או מלך אוהב צדקה ומשפט. וזה יצא ראשונה, רבינו זרחיה הלוי בעל המאור על הרי"ף שם האריך לחלוק על הרי"ף וכתב שהלכה כרבה לעשות כן לכתחילה, ואם טעה אין לחזור שגם רבה שאמר שיש לומר 'מלך' כל זה לכתחילה כדעת ר' אלעזר ולא פליגי אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא. (אמנם הרמב"ן במלחמות שם והראב"ד בהשגותיו האריכו לדחות דבריו ע"ש). וכ"פ הראבי"ה (ברכות ס' מ). וכן נראה דעת הראב"ד בהשגות על הרמב"ם. והביאו הטור בס' תקפב. אמנם מרן הבית יוסף שם כתב שהראב"ד כתב בלשון שיש מי שמפרש כן, אבל אינו מכריע בהדיא שתהיה דעתו כן[2]. ע"ש. וכן נראה מהארחות חיים שהביא שדעת הראב"ד שחוזר וכן מהשגותיו על בעל המאור. ותלמידי רבינו יונה על הרי"ף האריכו להוכיח כשיטת הרי"ף שדעת רבה היא שגם בדיעבד אם אמר 'האל' הקדוש ו'האל' המשפט לא יצא בדיעבד. ודחו דעת רבני צרפת שפירשו שכל מחלוקת רבה ור"א היא בלכתחילה אך בדיעבד כ"ע מודו שיצא. אך הוסיפו בשם רבינו יונה שאם אמר 'מלך' אוהב צדקה ומשפט אין צריך לחזור הואיל ומזכיר לשון מלכות אבל אם אינו מזכיר לשון מלכות צריך לחזור מה שאין כן בשאר ימות השנה. ע"כ. ובפסקי הרי"ד (ברכות שם) כתב שכל מחלוקתם היא בלכתחילה אבל בדיעבד אין צריך לחזור. וכ"פ השבלי הלקט (סדר ראש השנה ס' שה) והוסיף שכן נראה לי שאם התפלל האל הקדוש האל המשפט בדיעבד אין מחזירין אותו. ושמא לדידן שאנו רגילים לומר מלך אוהב צדקה ומשפט אפי' לכתחילה נמי מכל מקום בדיעבד אין מחזירין אותו. עכ"ל. יוצא מדבריו, שלפי הצד השני שכתב כל מה שכתבו הראשונים שבדיעבד חוזר זהו משום שאמר האל המשפט, אך אם אמר מלך אוהב צדקה ומשפט אינו צריך לחזור. אמנם לשון הרמב"ם והרא"ש הנ"ל שאם אמר 'מלך' אוהב צדקה ומשפט לא יצא. וכ"כ עוד ראשונים. וכ"כ להדיא אורחות חיים שם בשם הראב"ד שאפילו אמר מלך אוהב צדקה ומשפט חוזר ואומר המלך המשפט.[3] וכ"כ הריבב"ן (הובא בשיטות קמאי ברכות עמ' רעז).
ג) ואכן כתבו הראשונים מה הפרש יש בין מלך אוהב צדקה ומשפט לבין המלך המשפט. וז"ל הר"י מיגאש (שו"ת ס' קפב), להיותו יתעלה בימים הנז' יושב על כסא דין ודן כל אחד כפי מעשיו וע"כ ראוי לומר בימים הנזכרים המלך המשפט אבל לא מנעו לומר מלך אוהב צדקה ומשפט בשאר ימות השנה שאין בכלל לשון זה ולא נראה ממנו שהוא יושב על כסא משפט ודן כל הבריות באותה העת אבל מה שנראה ממנו הוא שהוא אוהב המשפט כלומר מסכים בו ואינו נוטה ממנו. עכ"ל. יוצא מדבריו שיש הבדל בין מלך אוהב להמלך המשפט ולא קרב זה אל זה. וכ"כ רבינו מנוח (על הרמב"ם שם הובא בב"י ס' תקפב) דמלך אוהב צדקה ומשפט משמע שיתנהגו ברואיו בצדק ובמשפט אבל המלך המשפט רצה לומר שהוא יתברך שופט העולם. אי נמי משמע שהוא עצמו הוא המשפט כמו שאנו אומרים הוא החכמה הוא המדע שאין לומר עליו יתברך חכם ומבין שנראה שהוא קונה החכמה והבינה מאחר. וכ"כ הכל בו- והטעם למה חותמין המלך הקדוש כדי להזכיר בדעתו בתפלה שהגיע עת לבא לפני מלכו של עולם וכן בברכת י"א המלך המשפט שיירא ויפחד מהשם יתברך בהגיע עת התקרבו למשפט ויפחד מדינו ויחזור בתשובה שלמה לפניו, ופירשו ז"ל שלשון המלך המשפט כמו מלך המשפט על דרך הארון הברית, ולפיכך אם אמר מלך המשפט יצא, אבל הראב"ד ז"ל כתב שהפלגת השבח אל השם יתברך שרוצה לומר שהוא המלך והוא המשפט כמו האומר שהוא החכמה והוא המדע, ואין השבח לומר חכם ויודע ומבין שנראה כאלו הוא לוקח חכמה מאחרים, ולפיכך אם לא אמר כך לא יצא. עכ"ל. וע"ע בישועות יעקב (לג"ר יעקב משולם אורנשטיין תקפב, א) שכתב פירוש אחר.
א"כ יוצא שרוב מוחלט של הראשונים (כארבעים ראשונים) סוברים שיש לחזור בעד מלך אוהב צדקה ומשפט אע"פ שאמר מלך. ועוד נלענ"ד להוסיף, שאף שבשו"ת מן השמים (ס' פז) משמע שאין לחזור אם לא אמר המלך הקדוש. מ"מ אין להכריע הלכה כן משום דלא בשמים היא וכמו שהאריך בזה בטוטו"ד ביביע אומר ח"א (ס' מא) שאין הכרח לפסוק כדברי שו"ת מן השמים אלא כשהדברים נכונים בטעמן מצד עצמן. ע"ע ביבי"א ח"ט (ס' כג אות ב וס' קג אות ה) וילקו"י סוכה (מהדורת תשע"ו עמ' תשסה).
ד) בדעת הרמב"ם ישנה מבוכה. הנה גם בכמה ראשונים ובכל האחרונים היתה גרסתם שבפרק ב ובפרק י מלך אוהב צדקה ומשפט. אך כעת יצא לאור רמב"ם מהדורת פרנקל ושם נקטו את נוסחת הכתבי יד 'החתום' שבו העתיק המעתיק מתוך כתב ידו של רבינו הרמב"ם זיע"א ועליו חתם הרמב"ם. והוא נראה העיקר ביותר בנוסחאות הרמב"ם (אך הוא נמצא רק על ספר המצות וספר מדע ואהבה. עיין בכל זה בסו"ס שופטים ששם המו"ל ביארו הכל). והם העתיקוהו מילה במילה. ושם מבואר שבפרק ב' הלכה יח' שכל השנה חותם בברכה אחת עשרה 'מלך' אוהב צדקה ומשפט. ומלבד עשרת ימי תשובה שחותם המלך המשפט. ובפרק י' הלכה יג' פסק הרמב"ם- טעה וחתם באחת עשרה אוהב צדקה ומשפט חוזר לתחילת הברכה. ע"ש. וכן נקט הרמב"ם בסדר התפילה 'אוהב צדקה ומשפט' בלי מלך. וכך ענה הרמב"ם בתשובה (ס' קפב ובמהדורת מכון ירושלים ס' לו) שנשאל מהי חתימת הברכה הנ"ל. וענה- נוסח הברכה הי"א הוא, שיחתום בה בא"י אוהב צדקה ומשפט. ואינו חייב להזכיר מלך אלא בעשרת ימים. ויש נוסחא- ראוי לחתום בה בא"י אוהב צדקה ומשפט. והגינת ורדים (גן המלך ס' קנ) הביא תשובת הרמב"ם הנ"ל ולפי זה העלה שאין בידינו לחזור אם אמר מלך אוהב צדקה ומשפט וכבר מצינו שכתבו כן תלמידי ה"ר יונה. אמנם שאר פוסקים שסתמו דבריהם שאם לא אמר המלך המשפט שחוזר להתפלל אפשר דהוו גרסי כגירסא דהרמב"ם בתשובה. עכ"ל. אמנם הברכי יוסף (קיח) כתב שמדברי הרמב"ם בחיבור מוכח איפכא, ופשוט דאזלינן בתר מ"ש בחיבור. והיה אפשר להשוות קצת דבריו בתשובה הנז' למ"ש בחיבור, דס"ל להרמב"ם דאם כל השנה חותם אוהב צדקה ומשפט, בעשרת ימי תשובה סגי אם חותם מלך אוהב וכו', דמהשינוי שעושה בימים ההם מוכח דכונתו לומר כי הימים ההם מלך יושב על כסא דין, וסגי. אבל אם כל השנה חותם מלך אוהב וכו', וסירכיה נקיט גם בעשרת ימי תשובה, לא יצא, דכי היכי דאומרו בכל השנה מלך אוהב וכו' אין כונתו שהוא יושב על כסא דין, הכא נמי עתה בימים אלו שוו בשיעוריהן, שלא עשה הפרש ביניהם. ובזה לענין הדין סברת הרמב"ם אחת היא, דגם למ"ש בתשובה אם כל השנה חותם מלך אוהב, לא יצא בזה בעשרת ימי תשובה, והן דבריו בחיבור. עכ"ל.
ואכן במהדורת פרנקל בילקוט שינויי נוסחאות (פ"י, יג) העירו על כך, ופירשו דברי הרמב"ם שבכל השנה אין חייב לומר מלך אוהב ולכן לא כתבו בסדר התפילה, ובעשי"ת צריך מעיקר הדין לומר המלך המשפט. אך אם אמר בעשי"ת מלך אוהב אינו חוזר כיון שהזכיר מלך. אך אם אמר רק אוהב צדקה חוזר. ומש"כ בפ"ב היינו דבכל ימות השנה אינו רשאי לומר רק מלך אוהב וכו'. ואם אמר המלך המשפט חוזר. ע"ש. ולענ"ד חלק מדבריהם הם חידושים גדולים דבעי ליה להרמב"ם להזכירם, והעיקר חסר מן הספר. תחילה, אם הרמב"ם כבר הזכיר מלך בפ"ב, מדוע בפ"י שבו עוסק בטעויות בתפילה, מדוע לא הזכיר פרט כל כך חשוב שאם אמר מלך אוהב אינו חוזר. ורמז דבר זה ברמז דק וקלוש ונתן לכל הבאים אחריו לטעות. ובשו"ת יצחק ירנן (ח"י ס' כה אות ה) הדגיש עוד, דמדלא קאמר הרמב"ם בפירוש הכי שאם אמר מלך יצא, אלא בסתם נקט נוסחא מלך אוהב, ושוב נקט דהדין דחוזר. מוכרח דבין אם הזכיר מלך או לא, לעולם חוזר. דהכי הלכתא לחתום המלך המשפט. וכבר לימדונו הר"י מיגאש ורבינו מנוח (בפרק י') שיש הבדל מהותי בין מלך אוהב צדו"מ להמלך המשפט דלא נראה ממנו ולא נלמד ממנו שהוא יושב על כסא המשפט, ולכן לא יצא י"ח בהזכרת מלך עד שיאמר המלך המשפט. ע"ש בכל דבריו כי נכונים המה. ומה שנכתוב לקמן בע"ה בדברי הראשונים דגרסי האל המשפט נאמר גם כאן. שכיון שנפסק הלכה כרבה שחייב לומר המלך המשפט א"כ שמעינן שכל שינוי הוי טעות וחייב לחזור. ועוד שבשו"ת ר' יהושע הנגיד, נין ונכד לרמב"ם, (ס' ו) נשאל מה הנוסח הנכון של חתימת הברכה האם היא מלך אוהב צדקה ומשפט או אוהב צדקה ומשפט בלי מלך משום שאצלנו בנוסחאות יש שנויים, והוא שבפרק ב' מהל' תפלה מלך אוהב צדקה, ובפ"י בו השמיט בטוי מלך וכן בקבעו ברכות התפלה אמר אוהב בלי מלך. וענה- מה שהתחזק אצלי הוא שיסמוך על מה שאמר בהלכות בכל ימות השנה חותם בברכת י"א מלך אוהב צדקה משום שהוא כדברי החכמה והמנהג. ואולם צמצמו בטוי מלך בקבעו ברכות התפלה, יוכל היות שלא הושם לב בשעת הכתיבה או הסתפק מהזכיר מלך בחתימה משום שכבר הזכירו באמצע הברכה ומלוך עלינו מהרה. עכ"ל. כלומר, שאותו נוסח שנקטו במהדורת פרנקל כעיקר בדעת הרמב"ם, היה לפני ר' יהושע הנגיד, ועל שאלה זו בדיוק נשאל וענה שהעיקר בדעת הרמב"ם "בחיבורו" הוא שיש לומר מלך אוהב. ומש"כ בילקוט שינויי נוסחאות הנ"ל דכנראה ר"י הנגיד לא ראה תשו' הרמב"ם, דברי נביאות היא.
ה) אף על פי שחלק מרבותינו הראשונים גרסתם בגמרא היתה האל המשפט, והיה אפשר לדייק שרק אם אמר האל המשפט לא יצא, אך אם אמר מלך אוהב כמנהגינו יצא בדיעבד, וכדעת ר' יונה. אך נלענ"ד שאין טענה זו נכונה. דז"ל הרשב"א (לפי גרסת הוצאת מוסד הרב קוק)- כל השנה כולה מתפלל אדם האל הקדוש והאל המשפט חוץ מראש השנה ועד יום הכיפורים שמתפללין המלך הקדוש והמלך המשפט. ורבי אליעזר אומר אפילו אמר האל הקדוש יצא. יש לפרש דבלכתחלה פליגי דרב סבר דלכתחלה צריך לומר המלך הקדוש והמלך המשפט ור' אליעזר סבר דהמלך המשפט צריך לומר לכתחלה אבל בהמלך הקדוש פליג ואמר דאפילו לכתחלה יכול לומר האל הקדוש, והא דנקט יצא לאו דוקא ולומר דרב דפליג עליה סבר דלא יצא אלא משום דרבי אליעזר מתיר בין בהכי בין בהכי לא ניחא ליה למנקט. ורבי אליעזר אמר האל הקדוש דמשמע דדוקא הכי ולא המלך. והא דאמרינן מאי הוי עלה א"ר יוסף האל הקדוש ומלך אוהב צדקה ומשפט רבא אמר המלך הקדוש והמלך המשפט והלכתא כרבא. לומר לכתחלה צריך לומר כן הא לא אמר אין מחזירין אותו. ומכל מקום הא דאמר ר' אליעזר יצא לא משמע הכין דאי איתא הו"ל למימר ר"א אומר, אומר הוא אפילו האל הקדוש. אלא ודאי בדיעבד פליגי. וכיון דאפסיקא הלכתא כרבא טעה ואמר האל הקדוש והאל המשפט מחזירין אותו, וכן פסק רבינו אלפסי ז"ל. עכ"ל. כלומר, דהרשב"א ביאר הסוגיא, האם מחלוקתם היא רק בלכתחילה הא בדיעבד יצא, או מחלוקתם בדיעבד. ולבסוף כתב הרשב"א שהנכון יותר בביאור הגמ' שמחלוקת בדיעבד והלכה כרבא שיש לחזור, ולכן אם אמר האל הקדוש והאל המשפט לא יצא וצריך לחזור. אך לא כתב הרשב"א שיש לחזור משום שאמר 'האל' אך אם אמר מלך יצא. אלא טעמא דיש לחזור משום שכך נפסק הלכה שהמלך המשפט מעכב בדיעבד. וזאת משום דהוי משנה ממטבע שקבעו חכמים. כש"כ להדיא הרי"ץ גיאות שם- ואנו אומרים דלא שנא יחיד ולא שנא שליח צבור היכא דטעה חובה לחזור שהרי תקנום חכמים במטבעות של תפלה וקיימא לן טעה בשלש ראשונות חוזר לראש באמצעות חוזר למקום שטעה ולפי מה שסדרנו בהלכות תפלה. הלכך טעה בהמלך הקדוש חוזר לראש בהמלך המשפט חוזר למקום שטעה. והריטב"א בר"ה שם אחר שהביא דברי ר' יונה הוסיף- אבל תלמידי רבינו הגדול ז"ל (הרמב"ן) כתבו משמו שאפילו אמר מלך אוהב צדקה ומשפט יש לחזור, וזה ידוע למבין סוד הענין למה צריך לומר המלך המשפט שנראה כלשון משובש והוא מתוק לרואי השמש. ע"כ. כלומר שיש הבדל גדול ומשמעותי בין מלך אוהב להמלך המשפט ולכן אף אם אמר מלך אוהב לא יצא כי הוא לשון משובש. ובספר המאורות כתב בתחילה שגרסת הרי"ף שכל השנה אומר מלך אוהב צדקה ומשפט. ויש גורסים האל המשפט. ואם אמר האל המשפט צריך לחזור. ואם אמר מלך אוהב אינו חוזר. אך כתב בעל המאורות שאפשר שצריך לחזור דאוהב לא משמע שיעשה עכשיו המשפט אלא שאוהב אותו, וצריך שיאמר לשון הנשמע שעכשיו הוא עושה המשפט בחסד כמלך שמרחם על עמו. ע"ש. כלומר למסקנתו יש לחזור כיון שמשמעות לשון מלך אוהב והמלך המשפט אינו דבר אחד ולכן הוי משנה ממטבע שטבעו חכמים. כן נראה לענ"ד ברור בדעתו לא כמו שראיתי למי שכתב להיפך. ועוד ששאר הראשונים שכתבו שאין לחזור משום שפרשו את הסוגיא שרק לכתחילה נחלקו, הא בדיעבד אין לחזור. וכן הרשב"ץ על ברכות בתחילה פירש שלכתחילה פליגי. שוב הביא דברי הרי"ף שפירש שבדיעבד פליגי שדעת רב שאף בדיעבד לא יצא. והכי אסכימו כלהו רבוותא ז"ל שבעשרת ימי תשובה אם אמר האל הקדוש והאל המשפט לא יצא. ע"ש. ומכלהו לא יצא מתחת קולמוסם הטהור לומר דמשום שאמר מלכות אינו לחזור. מלבד השבולי הלקט שכתב בתחילה כדברים האלה, אך הוסיף דשמא לדידן שאנו רגילין לומר מלך אוהב צדקה ומשפט אפי' לכתחילה נמי מכל מקום בדיעבד אין מחזירין אותו. ע"ש. כלומר שזו תוספת לדבריו הקודמים, אך בלאו הכי דעתו שאין לחזור משום שפירש את מחלוקת ר' יוסף ורבה רק בלכתחילה. וזה ברור.
ו) הנה גם בדעת הרי"ף נפלה מחלוקת ושינוי גירסאות גם בראשונים. והנני מעתיק כל דבריו כפי המופיע בגמרא הוצאת עוז והדר- ואמר רבה בר חנינא סבא משמיה דרב כל השנה כולה מתפלל אדם האל הקודש ומלך אוהב צדקה ומשפט חוץ מעשרת הימים שבין ראש השנה ליום הכפורים שהוא מתפלל המלך הקדוש והמלך המשפט. ר"א אומר אפילו עשרת הימים שבין ר"ה ליוה"כ אם אמר האל הקדוש והאל המשפט יצא שנא' ויגבה ה' צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה וגו'. מאי הוי עלה ואסיקנא והלכתא המלך הקדוש והמלך המשפט ומדאסיקנא הכי שמע מינה דליתא לדרבי אלעזר דאמר אם אמר האל הקדוש והאל המשפט יצא אלא לא יצא וכיון שלא יצא צריך לחזור וכן הלכתא. עכ"ל. נראה לבאר, שדעת הרי"ף כדעת ר' שיש לומר מלך אוהב צדקה ומשפט. ופסק הלכה שבעשרת ימי תשובה יש לומר המלך המשפט. ואם לא אמר צריך לחזור. והוסיף שכיון שנפסק הלכה שחייב לומר המלך המשפט ש"מ שאין הלכה כר' אלעזר שדעתו שאף אם אמר האל המשפט יצא. ואם אין הלכה כדבריו א"כ חייבים לומר שפסק כרבה שיש לומר כל השנה מלך אוהב ובעשי"ת המלך המשפט ואם אמר מלך אוהב לא יצא. כך נראה להסביר את דעת הראשונים שכתבו דהרי"ף פסק שיש לחזור וגרסתם היתה מלך אוהב צדקה ומשפט. וביבי"א ס' ח אות א הוסיף, שהרי"ף כתב בסוף- ומדאסיקנא הכי שמע מינה דליתא לדרבי אלעזר דאמר האל הקדוש והאל המשפט יצא, אלא לא יצא וצריך לחזור. והוא אריכות לשון. אלא נראה דבא לאפוקי מסברת הראב"ד על הרמב"ם שפירש דהא דאמרינן דלא יצא היינו דלא יצא י"ח הברכה כתקנה. אלא דליתא דחייב לחזור. ושם באות ב' כתב, דממ"ש הרי"ף תחלה כל השנה אומר מלך אוהב צדקה ומשפט, ומסיים דבעינן המלך המשפט לעיכובא, נראה דס"ל דבכל גוונא חוזר אפילו אמר מלך אוהב צדו"מ, ולאו דוקא באומר האל המשפט דקאמר ר"א דיצא פוסק הרי"ף שלא יצא. דהא ליתא, דבכל גוונא לא יצא, אלא דר"א רבותא קאמר דאע"ג דלא קאמר מלכות כלל יצא. אבל אליבא דהלכתא אין לחלק בזה. ושוב הביא שכן מוכח מהראשונים, אך לא זו עיקר ראייתו, אלא גם בדברי הרי"ף גופא מוכח שאף שאמר 'מלך' לא יצא. ע"ש. וכן יש להוכיח מדברי הרמ"ע מפאנו באלפסי זוטא, שהעתיק דברי הגמ' שכל השנה אומר מלך אוהב צדו"מ ובעשי"ת חותם המלך המשפט, ואם טעה מחזירין אותו כרבה דפליג עליה דרב יוסף. ע"ש. כלומר שנפסק הלכה כרבה שאף שאמר מלך לא יצא. ושוב ראיתי להרה"ג יצחק ברדא שליט"א בשו"ת יצחק ירנן (ח"י ס' כה אות ג) שפירש בדעת הרי"ף שחייבים לומר שבא לאפוקי מר"א שאין הלכה כמותו, ומימלא אף אם אמר מלך אוהב לא יצר כיון שאפסקא הלכתא דלא יצא חייב לחזור. ע"ש טעמו.
ז) ולעניין הלכה פסק הב"י בסימן תקפב לענין הלכה כיון שהרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל מסכימים דבדיעבד נמי לא יצא הכי נקטינן. וכ"פ בש"ע שם סעיף א'. אמנם הדרכי משה (תקפב ס"ק ג) וז"ל, ולעיל סימן קי"ח כתוב בהדיא כדברי תלמידי רבינו יונה לכן נראה לי דאין צריך לחזור אם אמר מלך אוהב צדקה ומשפט ויש לסמוך אדבריהם בדיעבד וכן משמע המסקנא בהגהות מנהגים (שם עמ' צב אות קז). וכן פסק הרמ"א בס' קיח. וכ"פ המטה משה (ס' תשצט) שרק הנוהגים לומר האל אוהב צדקה ומשפט צריך לחזור, אך למנהגינו לומר מלך אוהב אין צריך לחזור. והט"ז (קיח, ב) כתב שלעניין הלכה כיון דקי"ל במידי דספיקא שמתפלל דרך נדבה כדאיתא בסי' קי"ז ס"ד בענין שיש ספק בברכה וא"צ לחדש בה דבר, כ"ש כאן שרוב הדעות ס"ל כן כמ"ש ב"י, נעשה כן לצאת ידי כל הדעות ונכון לעשות כן להתפלל שנית דרך נדבה אם לא אמר המלך המשפט. וכדבריו פסק המור וקציעה (קיח). מגן גיבורים (קיח, ב). וכן הסכים המנחת אהרן (ס' טז סוף אות כח). והשלמי חגיגה (דף שיב ע"א). הגר"ז (תקפב, ב). ערוך השלחן (תקפב, ה). והמג"א (קיח, א) פסק כהרמ"א שכ"כ הב"ח מטה משה ושל"ה (מסכת ראש השנה נר מצוה אות כז) דלא כהלבוש, דהרי בהגהות מנהגים כתב דא"צ והוא היה בקי במנהגים. ובכנסת הגדולה (ס' תקפב הג' ב"י אות ב) כתב וז"ל, תמהני שדרך הרב ז"ל (הב"י) לפסוק היכא דאיכא פלוגתא דרבוותא אי יברך אי לא יברך דספק ברכות להקל, וכמו שכתב בי"ד סימן כ"ח והכא דאיכא מרבוותא דסברי דאין לחזור לכתחלה אפילו לא אמרו ראוי לפסוק ספק ברכות להקל. וכן האריך בזה בשכנה"ג (שם א"ב) שאין לחזור כי כל מש"כ הטור שיחזור הוא משום שגרסתו היא 'האל' אוהב צדקה ומשפט. אבל כיון שמנהגינו לומר מלך אוהב לא יחזור ע"ש. וכ"כ האליה רבה (תקפב, ה וזוטא אות ב). יד אהרן (תקפב בהגב"י). זכור לאברהם (אלקלעי ח"א אות ר עמ' קיב וח"ג אות ר'- ר"ה).


ח) אמנם רבים מהאחרונים פסקו כדעת השלחן ערוך שיש לחזור ולברך ואם סיים תפלתו יחזור לראש התפלה. הלבוש (קיח ותקפב, ב) פסק שצריך לחזור. פרי חדש (תקפב). וכך נראה דעת הרדב"ז (ח"ד ס' רלט וע"ע ס' רסא) ע"ש. הרמ"ע מפאנו באלפסי זוטא (ספ"ק דברכות). החיד"א (ברכ"י קיח, א ותקפב, א וקשר גודל יז, א). מטה יהודה (תקפב, א) שכן דעת מרן הש"ע וגם ר' יחיאל שהביא דבריו הטור לא בא לחלוק על הדין אלא רק לתמוה מה נשתנה מלך אוהב צדקה ומשפט להמלך המשפט אלא אדרבה משהקשה כן בפשיטות מוכח דפשיטא ליה דחוזר אף כשאמר מלך ומכ"ש שמצאנו תירוץ לקושייתו בב"י בשם ר' מנוח. וכתב שכן העיקר דלא כשיירי כנה"ג. ע"ש. וכן כתב המאמר מרדכי (תקפב, ב) שכן נהג למעשה כמה פעמים לפי מה שאנו נמשכים אחר פסקי מרן. והאריך לדחות דברי שכנה"ג הנ"ל שר' יחיאל לא חלק על הדין העולה מהגמרא אלא רק תמה על הדבר ועוד שמדויק מדבריו שהרי כתב שהורגל בפי כל לחתום כל השנה מלך אוהב ותמה שאינו יודע מה הפרש יש בין מלך אוהב צדקה ומשפט ובין המלך המשפט לענין שצריך לחזור. ועוד כתב שפשוט שכיון שמרן פסק בס' קיח לומר כל השנה מלך אוהב צדקה ומשפט א"כ מה שפסק בס' תקפב שצריך לחזור מסתמא מיירי שאמר לפי הרגל לשונו וסירכיה נקיט א"כ הו"ל כאילו כתב בהדיא שאם אמר מלך אוהב וכו' צריך לחזור. ועוד מזה שכתב הב"י שמשמעות הפוסקים כהראב"ד שאף כשאמר מלך אוהב מ"מ צריך לחזור פשיטא שכך דעתו להלכה ועוד שאילו היה הב"י חושש לסב"ל לא היה לו לסתום דבריו בש"ע כדי שלא נטעה. ועוד תמה המאמ"ר, איך השכנה"ג כתב שהרמב"ם לא גילה דעתו בזה הרי בג' מקומות גילה דעתו, בפ"ב הל' יח כתב שחתימת הברכה היא 'מלך' אוהב צדקה ומשפט וכ"כ בסדר התפלה בסוף ספר אהבה. ובפ"י, יג כתב שאם אמר מלך אוהב בעשי"ת צריך לחזור. וכך הסיק המאמ"ר שאין לזוז מדברי מרן הש"ע[4]. עכת"ד. וכן העלה בשו"ת כנסת ישראל (דף יד ע"א) והאריך לדחות דברי שכנה"ג וסיים דהכי נקטינן שיש לחזור כדעת מרן והחיד"א ע"ש. וכן דעת הרב המגיה בשלמי חגיגה (דף שיב ע"ג) שכ"כ האחרונים כולם הסכימו פה אחד בראיות נכונות שחוזר כדעת מרן. וכן העלה להלכה הפתח הדביר (קיח, א) וכתב שאין לומר סב"ל כנגד מרן, כיון שלש עמודי הוראה הכי ס"ל לא אמרינן סב"ל ועוד כיון שרוב מנין ורוב בנין ס"ל לחזור, וע"כ ברוח מבינתו מכריע הוא כוותייהו. וכיון דלדידיה לא חשיב ספק אין סברא לומר סב"ל. ע"ש. והובא דבריו בארץ חיים (ס' תקפב). נהר שלום (ר"ס תקפב) כשסיים תפלתו ראוי לחזור ולהתפלל ואפילו אינו אלא ספק. ע"ש. (וע"ע יבי"א ח"ז ס' נא אות ב מש"כ על תחילת דברי הנהר שלום). שו"ת מים רבים (ס' נא) בתשובת בן המחבר. (אך בס' נב כתב לו אביו הג"ר רפאל מילדולה שכיון שיש שינוי גרסאות בראשונים אין ביכולתנו לחייב לחזור אלא יחזור בתנאי נדבה. ע' מש"כ עליו ביב"א ס"ח אות ט). והפרי האדמה (ח"א פ"ב דין יח דף טו ע"ד) הביא את כל הדעות בזה וסיים בדברי הרב מים רבים שהעלה שלא יחזור אלא בתורת נדבה. וסיים הפרי האדמה, שהתינח כשסיים את כל הי"ח ברכות, אבל אם הוא ברכה א' או ב' כיצד יעשה, אם יגמור ואח"כ יחזור כל הי"ח בתורת נדבה. ואני ההדיוט אין בי כח להכריח ח"ו נגד מרן הקדוש והפר"ח איש ירושלים. ע"ש. נראה דס"ל שהחוזר כדעת מרן לא הפסיד. וכן נראה שהבין בדעתו ביבי"א (ח"ב, ח אות יד) שהביא דעתו כדעת הפוסקים כהש"ע. וכ"פ החסד לאלפים (ס' קיד-קכג אות טז). בית עובד (בהלכות שלפני ברכת השיבה[5]). נוהג כצאן יוסף (הל' ר"ה אות כד) והובא בפקודת אלעזר (ס' תקפב ס"ב ד"ה והנה כמו). מעשה רקח (הל' תפלה פ"י, יג) שהעיקר נראה כדברי רבינו (הרמב"ם) וסיעת מרחמוהי. זכור לאברהם (אביגדור ס' כו) פשיטא ליה שחוזר. מחזה אברהם (ס' מב אות ג) שלא שייך בזה סב"ל משום שעד כאן לא אמרינן סב"ל אלא כשהאדם מסופק אם חייב או לא. אך כשהאדם מחוייב אלא דספק אם כבר יצא יד"ח לא אמרינן סב"ל. ולכן בדנד"ד כשכבר מחויב ועומד אלא דמספקא לן בדיעבד אם יצא או לא, כיון דמחויב ועומד בלי שום ספק אזילנן לחומרא וצ"ל המלך המשפט. ועוד תירץ, הא דאמרינן סב"ל היינו בכגון שהברכות אינן מעכבות ויצא יד"ח גם אם לא בירך. אך הכא אם אמר מלך אוהב נמצא שלא עשה המצוה ולא מידי ושינה ממטבע שטבעו חכמים ולא יצא יד"ח ולא אזלינן לחומרא וצריך לחזור ולברך כיון שהברכה מעכבת המצוה. ע"ש. וכ"פ בשו"ת בית דוד (לג"ר יוסף דוד משאלוניקי ס' שנט) ושם בעמ' צא ע"ג ד"ה ועוד העלה כדברי המחזה אברהם, שרק במצות שהברכות אינם מעכבות אמרינן סב"ל, אך בתפלה שעיקר המצוה היא הברכה ואם אינו מברך אינו יוצא לא אמרינן סב"ל. וכן העלה להלכה מהר"ח פלאג'י (מועד לכל חי ס' יג, כח). עקרי הד"ט (ס' לא, טו). קדשי דוד (לג"ר דוד חיים שמואל חסאן ס' תקפב) שלענין הלכה העיקר כדעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש וכפסק מרן. ספר דברי מנחם (על הטור ס' קיח, ב) בשם הרב הקדוש הרמ"ז בשיטתו על מס' ברכות, שמי הוא זה אשר מלאו לבו לחלוק נגד גאוני עמודי עולם אשר כל בית ישראל ממיהם אנו שותים. אשר על כן נ"ל להלכה ולמעשה, אע"פ דמור"ם והט"ז והב"ח והשל"ה ז"ל פסקו שאין צריך לחזור, שצריך לחזור כסברת רבוותא שכתבתי. עכ"ל. כן נראה דעת הרב זכור ליצחק (הררי ס' ג סד"ה וגם) שכתב שדברי השכנה"ג יש בהם ערבובי דברים ואין להאריך אחרי דכבר ראיתי אחרי רואי מה שיש לעמוד על דבריו להרב בית דוד (הנ"ל) וזולתו כמו שיראה הרואה. ע"ש. בן ידיד (הל' תפילה פ"י, יג דס"א ע"א ד"ה אך מה) שלפי ספרי רבינו שלפנינו והרי"ף והרא"ש שלשה עמודי ההוראה וכפי מה שסתמו כל הפוסקים חוץ מרבינו יונה שהוא יחיד בדבר לענ"ד אם לא אמר המלך המשפט צריך לחזור וכפסק מרן והרב פר"ח כן נ"ל להלכה ולמעשה ואי בעי לחוש לתשובת רבינו יחזור ויתפלל בתורת נדבה ויאמר המלך המשפט וכן נכון לעשות. ע"כ. המגיה בספר זכור לאברהם (אלקלעי ח"ג אות ר'- ר"ה אות קלט). הגאון השדי חמד בשו"ת אור לי (ס' קט) דהכי נקטינן. שער המפקד (הל' ט' באב הערה ז דף צט: ד"ה גם) שהדין אצלנו פשוט שאפילו בדיעבד חוזר וקבלנו הוראות מרן אפילו היכא דאיכא פלוגתא בדבר. והאריך לדחות דברי השכנה"ג ע"ש. וכ"פ בברכת יוסף (ח"ב עמ' סט: והלאה) העלה כדעת מרן ושם בדף עא שאין הסביר שאין בזה סב"ל כיון שרוב מחמירין לברך, או כהכרעת רבנן בתראי האחרונים או כשהרי"ף, הרא"ש והרמב"ם מסכימים להחמיר לברך. ע"ש. וכ"כ בברית כהונה (מערכת ע' אות ה) שכן המנהג פשוט בג'רבה להורות לחזור כדעת הש"ע וכן היה הרב רגיל להורות. וכן העלה בכוחא דהיתרא בנתיבי עם (ס' קיח) שכיון שרוב הראשונים ורוב האחרונים גדולי הספרדים הכי ס"ל אם כן לא נוכל לעבור על דבריהם בשאט נפש, וכך היה נהוג כל הזמן בירושלם להשיב לכל שואל שתפלתו אינה תפילה וצריך לחזור. אלא שעכשיו שנדפסו מחזורים תפלת ישרים ההולכים בעקבות הבא״ח וכתוב בהם שאינו חוזר, התחילו לפקפק בהוראה ולכן הננו להודיעם בזה שהפר״ח והש״ץ והברכ״י שהמה רבני ירושלם דפקיעי שמייהו סברי מרנן כמרן ז״ל. וכן הלכתא קבועה לדורות, בדידן הספרדים, והירושלמים בפרט. וכ"כ עוד בס' תקפב וז"ל- בירושלם כל מורי הוראה פוסקים שאם אמר מלך אוהב חוזר. ע"ש. וראיתי דבר חידוש בשו"ת באר משה (לג"ר משה שטרן ח"ז עמ' שיג) דמשמע מדבריו שאף האשכנזים פה בארץ ישראל צריכים לנהוג בזה כדעת מרן הב"י, שרק בחו"ל נוהגים בזה האשכנזים כהרמ"א. ע"ש שכתב שבן א״י צריך לחזור ולהתפלל באם שכח מלומר המלך המשפט אפילו בהיותו בחו״ל. וכן להיפך, בן חו״ל בא"י אינו צריך לחזור ולהתפלל באם שכח מלומר המלך המשפט כפסקו של הרמ״א. ואם הבן חו״ל רוצה לחזור ולהתפלל בשביל אתריה דמרן הב״י הרשות בידו. ע"ש.
ט) אחרי הודיע ה' אותנו את כל זאת רואים נכוחה שרוב ככל הראשונים ס"ל שיש לתקן את אשר עיוות ולחזור לברכת השיבה כדי לומר המלך המשפט. וכן פסק מרן השלחן ערוך וכן הלכו אחריו רוב הפוסקים הספרדים. ויש לחזר אחרי הטעמים מדוע נקטו להלכה ולא חששו לספק ברכות.

כפי שהזכרנו בס"ד עד כה תירצו כמה פוסקים שכיון שרוב מנין ורוב בנין של הראשונים הכי ס"ל אין בזה חשש ולא אמרינן סב"ל. כ"כ הבית דוד (שם עמ' צא ע"ד) והפתח הדביר הנ"ל.[6]
עוד תירץ ביביע אומר הנ"ל (אות טו) שהרי כמה ראשונים סוברים שאף אם אמר האל הקדוש אינו חוזר כלל כדי לומר המלך הקדוש, ראבי"ה, והרז"ה, והרי"ד, ושה"ל, ר' האי גאון, ור' יהודה החסיד. ועוד. והלכה רווחת בידינו שצריך לחזור להמלך הקדוש. ואין פוצה פה ומצפצף לחוש לכללא דסב"ל. וא"כ מדוע נקל ראש בדין המלך המשפט, אטו בשביל שנוסף ע"ז דעה יחידאה (תר"י), נעשה הדבר יותר חמור. ותינח הני דמנהגם שלא לחזור, כמ"ש הגהות מנהגים לערי אשכנז. וכ"כ הרמ"א וסיעתו. שאין אחר המנהג כלום. אבל לדידן מה יתן ומה יוסיף סברת התר"י, יותר מכל שאר הפוסקים שכתבו דבדיעבד א"צ לחזור אף להמלך הקדוש, ועכ"ז לא חששנו להם. ואין לומר שבהמלך הקדוש יש מנהג לחזור אך בהמלך המשפט אין מנהג, משום דאנן חזינן כל בתר איפכא, שרבני ירושלים עד הדור האחרון (מהר"י ידיד ומהר"א בן שמעון), כותבים, שזה פשוט אצלם שצריך לחזור. וע"ש באות יח שאין לומר ס"ס שאין לחזור. ועוד יש לצרף מ"ש בשו"ת ישכיל עבדי ח"א (חאו"ח סי' ט אות כט), דלא אמרינן ספק ברכות להקל אפילו כנגד מרן, אלא במקום שהחולקים על מרן .מצאו איזה סברא מחודשת שלא ראה אותה מרן ז"ל, ואפשר לומר דאילו היה שמיע ליה למרן סברא זו היה חוזר בו. וכו'. ושכ"כ הרב ויען משה (ד"ב ע"א) באורך. עכת"ד. וא"כ בנ"ד שסברת תר"י בזה ראה אותה מרן ולא נעלמה ממנו, ואפ"ה לא חש לה, מפני שאין כן דעת כל הפוסקים. (ע"ע ביבי"א הנ"ל אות טז-יח שעמד על דברי הרב פעלים ח"ב, יז שמשמע מדבריו שאומרים סב"ל רק בשיטה המובאת בש"ע או ברמ"א. ע"ש).
עיקר התשובה בשאלה זו היא שאין אומרים ספק ברכות להקל בתפלת שמונה עשרה. דהנה בירושלמי (ברכות פ"ב סוף ה"ד) איתא, קרא וטעה יחזור למקום שטעה. טעה בין כתיבת הראשונה לשנייה חוזר לכתיבת הראשונה טעה ואינו יודע היכן טעה יחזור כבתחילה למקום הברור לו. ר' יסא בשם ר' אחא רובא נתפלל ומצא עצמו בשומע תפילה חזקה כוין. ופ' הפני משה פני וז"ל וכן הדין בתפלה אם מצא עצמו בשומע תפלה ויודע שאמר לשומע תפלה חזקה כיון ואמר עד הנה וא"צ לחזור להקודם. ועוד שם (פ"ה ה"ג) טעה ואינו יודע איכן טעה חוזר למקום הברור לו. ופ' הפני משה, למקום שיודע בודאי שאמר לאותה הברכה ומשם ואילך יתחיל. וכ"פ כמה ראשונים. הראב"ן (ברכות ס' קעט) המתפלל וטעה אם זכור באיזה ברכה טעה חוזר לראש הברכה. ואם אינו זכור הברכה שטעה בה ויודע שבג' הראשונות טעה חוזר לראש הג' ואם יודע שעבר את ג' הראשונות חוזר לראש האמצעיים וטעה בג' האחרונים חוזר לעבודה שהוא רצה. והאבודרהם (הל' שמונה עשרה דל"א ע"ד) נקוט האי כללא בידך מי שטעה באחת משלש ברכות ראשונות חוזר לראש התפלה ובאמצעיות אם נזכר באיזו ברכה טעה חוזר ואומר מאותה ברכה שטעה בה על הסדר. ואם אינו נזכר באיזו ברכה מהם טעה חוזר לאתה חונן. ואמרי' בירושלמי בפרק אין עומדין (פ"ה ה"ג) טעה ואינו יודע היכן טעה חוזר למקום הברור לו. והאהל מועד (שער התפילה דרך ב נתיב יא) טעה ולא היה יודע היכן טעה חוזר לאתה חונן או למקום הברור לו בין יחיד בין ש"ץ. והובא גם בחידושי הרשב"א (ברכות טז ד"ה אבל). ומאירי (שם ד"ה ממה). וארחות חיים (הל' תפלה אות לט). וספר השלחן (לתלמיד הרשב"א הל' ק"ש שער ב). ודברי הרשב"א הנ"ל הובא בב"י (ס' סד, ד). וכן האור זרוע (ח"ב ס' שעד) אם לא כיון לבו באמצע הברכות באמצעיות ואינו יודע באיזה מהן עומד יתחיל מאותה שיודע שאמר ואילך. וכ"כ מהר"ד עראמה (פ"י מה' תפלה) וז"ל, אם ודאי לו שהתחיל בתפלתו, כגון שהוא בתוך התפלה, ונסתפק לו אם אמר ברכה אחת אם לא, חוזר ואומרה. וכן אם נסתפק לו אחר תפלתו. שכיון שהתחיל יש לו לתקן בודאי. וכן בשלחן ערוך (סימן קיט, ג) אם דילג או טעה בברכה אחת מהאמצעיות, אינו צריך לחזור אלא לראש הברכה שטעה או שדילג, ומשם ואילך יחזור על הסדר. והסביר שם במשנ"ב שטעה היינו ששינה בה בענין שצריך לחזור מחמת זה. ע"ש. הכא נמי, רוב מוחלט מרבותינו הראשונים פסקו להדיא שיש לחזור וכן פסק בש"ע. וכה"ג כ' תר"י (ברכות טז). והובא דבריו בסידור בית עובד (הל' תפלה הלכה נט וע"ש עוד מש"כ בזה).
והסביר ביביע אומר (ס' ט אות ב) וז"ל, ונראה דה"ט הירושלמי והפוסקים הנ"ל, משום שאם ימשיך מן המקום הברור לו שלא אמרו עדיין, מכח הספק, עדיין לא ניצול מחשש ברכות לבטלה, שהרי יתכן שעוד לא אמר את הברכות המסופקות. ונמצא שבזה הוא מדלג אותם, וכל שדילג איזה ברכה מן התפלה לא יצא י"ח. וכדאיתא בטוש"ע (סי' קיט ס"ג) שאם דילג או טעה בברכה א' מן הברכות האמצעיות, א"צ לחזור אלא לראש הברכה שטעה או דילג, ומשם יחזור על הסדר. ע"כ. נמצא שדילג לא עדיף מטעה, ואם לא נזכר עד שסיים תפלתו, ודאי שחייב לחזור ולהתפלל, שלא יצא י"ח תפלה, ונמצא למפרע שבירך ברכות לבטלה. ומש"ה כשמסופק אם דילג לא שייך לומר ספק ברכות להקל, דאדרבה זיל לאידך גיסא, שכל ברכות שיברך מכאן והלאה אפשר שיהיו לבטלה, אם באמת דילג. וניצול מן הפח ונלכד בפחת. ועוד שעי"ז כל הברכות הראשונות שבירך כהוגן ג"כ יהיו לבטלה למפרע, אם באמת דילג. משא"כ כשיחזור על הברכות המסופקות כל הברכות שלפניהם נתקיימו למפרע.
הנה הדרכי משה (ס"ק ג) הביא ראיה לדעתו מדברי הרשב"א בתשובה (ח"א, לה) שהובא גם בב"י (שם ס' ב) וז"ל הב"י, נשאל הרשב"א על שליח צבור שטעה ואמר האל הקדוש בעשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים ותוך כדי דיבור חזר ואמר המלך הקדוש אם צריך לחזור והשיב דלדברי הגאונים בדנקיט כסא דשיכרא בידיה וכו' (ברכות יב.) ודאי אינו חוזר שהרי הוא כמוסיף שבח באמצע ברכתו ומסיים בענין הברכה ואין הכל הולך אלא אחר החיתום אבל לדעת רש"י שפירש (שם ד"ה אלא) פתח אדעתא דחמרא ואמר ברוך אתה ה' א' מלך העולם ונזכר ואמר שהכל נהיה בדברו יצא אבל אילו היה מזכיר ממש חמרא לא יצא הכא נמי לא יצא ואף על פי שדבריו נוחין בהלכה אין בנו כח לחייב לחזור משום דלעשות מעשה כנגד הגאונים שב ואל תעשה עדיף עכ"ל. וכוונת הרמ"א להביא ראיה מדבריו שאע"פ שדעתו נוחה יותר משיטת רש"י שלסברתו היה צריך הש"ץ לחזור ולברך שוב הברכה, מ"מ אין בנו כח לחלוק על הגאונים ולעשות מעשה להורות בכה"ג לחזור ולברך שוב. ומוכח מזה דאמרינן סב"ל בתפילה. מ"מ ביבי"א (ס"ח אות יג וס"י אות ז) עמד בזה ותירץ שאין מזה הכרח כל כך, דשאני התם שהיה קשה להרשב"א להכריע נגד ד' הגאונים שכל דבריהם דברי קבלה. משא"כ בעלמא לא אמרינן סב"ל בתפלה. וכ"ש בנ"ד דרובא דרובא דרבוותא קמאי ובתראי אימתני ותקיפי, פסקו לחזור ולומר המלך המשפט, דהכי נקטינן. ע"ש. ואולי יש להוסיף עוד, שאע"פ שפסק כך בתשובה מ"מ חזינן בחידושיו (ברכות יב ע"ב שפסק כהרי"ף שאף שאמר מלך אוהב מ"מ צריך לחזור. ועוד דרובא דרבוותא האחרונים הספרדים שכולם ראו ראית הרמ"א מ"מ לא חששו לה לפסוק כמותו מחמת זה. וכן הב"י לא חש להא ופסק שיש לחזור בהמלך המשפט. ועוד, שנפסק בש"ע שלא רק בספק במציאות לא אמרינן סב"ל בתפילה, אלא גם בטעה בתפלתו יש לו לחזור, וה"ה כאן שכן דעת רובא דרבוותא.
ועוד הביאו ראיה דאמרינן סב"ל בתפילה מדברי התוס' ברכות (לד ד"ה אמצעיות), בפלוגתא דרב הונא ורב אסי, דלר"ה הטועה באמצעיות חוזר לאתה חונן, ולר"א חוזר למקום שטעה, וכתבו בשם בה"ג דהלכתא כרב אסי, דר"ה תלמיד לגבי רב אסי כדאמרינן בכמה מקומות. והוסיפו עוד שתי טעמים ולבסוף כתבו, ועוד דבשל סופרים הלך אחר המיקל. ע"כ. וכ"כ הרא"ש שם. ומוכח שאף בתפילה אמרינן סב"ל. וביבי"א (ט אות יא) כתב על זה וז"ל, אולם מה שנראה מהתוס' שכשיש ספק בתפלה ג"כ אמרינן דסב"ל, וזה היפך דברינו הנ"ל, וסייעתא לד' הח"א שהמתבלבל בתפלתו א"צ לחזור אלא מברכה שברור לו שלא אמרה. אך מה נעשה ביום שידובר בנו מד' הירושלמי המובא לעיל (שם אות א). ועל כרחך צ"ל שאין עיקר סמיכות ד' התוספות והרא"ש על טעם זה, אלא בצירוף כל הטעמים האמורים שם יש לפסוק כרב אסי. עכ"ל.
ועוד הביאו ראיה מדברי המג"א (תקצג סק"ב) שכתב שאם יודע ברכה אחת בתפלת לחש יאמרנה ואין מעכבות זא"ז. אמנם כבר חלקו עליו כמה אחרונים וכן איתא במאירי (ר"ה לד ע"ב שכתב ברכות שמנה עשרה כבר נתקן הסדר בהן ביבנה כמו שהתבאר במסכת מגלה י"ז ב' ואף הסדר מעכב בהן. ע"ע ביבי"א (ס' ט אות ה) שנראה מדבריו שאין אף לצרף דעתו לס"ס משום שדבריו נסתרים מהמאירי ומעוד פוסקים ע"ש.
מכל הנ"ל נראה בס"ד להלכה-
    • שהטועה בימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים וחתם מלך אוהב צדקה ומשפט אם תיקן תוך כדי דיבור ('שלום עליך רבי') יצא ידי חובה וממשיך משם והילך. ואם לא תיקן תוך כדי דיבור צריך לחזור ולברך שוב הברכה מתחילתה.
    • ואם סיים התפילה, דהיינו אחר שאמר יהיו לרצון האחרון צריך לחזור לראש התפילה. וכיון שיש בידו תיקון פשוט, להתנות תנאי של נדבה, על כן על הצד היותר טוב יתנה קודם שחוזר ומתפלל ויאמר 'אם אני חייב לחזור להתפלל הריני מתפלל לשם חובה, ואם ההלכה היא שאני פטור מלהתפלל שנית, תהא תפלתי זו תפלת נדבה'. ואע"פ שכתוב בשלחן ערוך (ס"ס קיז) שאסור להתפלל תפלת נדבה אא"כ בטוח שיכוין מראש ועד סוף התפלה, היינו במתפלל דרך רשות ואין מי שיכריחנו. אבל כשיש לו צורך מחמת ספק או מחלוקת ודאי רשאי להתפלל בנדבה. וכ"כ האחרונים. (יבי"א ס' י אות ב. ילקו"י ס' קיח, א. תורת המועדים פ"ו, ז).

כל זה כתבנו בקיצור דמה שהלב חושק הזמן עושק. מ"מ ביביע אומר הנ"ל האריך בזה בשלוש תשובות, באריכות נפלאה כיד ה' הטובה עליו. ולא חסך מעצמו כל עמל וטורח ויגיעה בכל הנושא הזה. וכל קושיות וראיות החולקים כבר העלה אותם בספרו הבהיר וכל רז לא אניס ליה. וע"ע בילקו"י ימים נוראים (עמ' תעט והלאה) שג"כ האריך בזה בטו"ט.
ה' יאיר עינינו בתורתו ולמען שמו הגדול יצילנו משגיאות.




[1] אמנם המטה משה (ס' תשצט) כתב שדעת הסמ"ג שחוזר רק משום שלא אמר מלך אלא גרסתו היא אוהב צדקה ומשפט בלי מלך ולכן חוזר. אך למנהגינו שאומרים כל השנה מלך לא יחזור בעשי"ת לא יחזור. אמנם במאמ"ר (תקפב, ב ד"ה ועוד י"ל) כתב שנראה שחסר בסמ"ג תיבת מלך.
[2] והדרישה (סק"א ד"ה ומש"כ) פירש שמש"כ הראב"ד על הרמב"ם הוא רק הביא דעה כזאת אך לא ס"ל הכי אלא כמו שכתבו הארחות חיים וכלבו. אמנם במאמ"ר (שם ד"ה ואין) פירש אחרת, שהראב"ד ס"ל כש"כ על הרמב"ם, ומש"כ האו"ח הוא רק לדעת הסוברים כן. א"נ שני ראב"ד הם, שמש"כ הארחות חיים הוא דעת ר' אברהם אב"ד חמיו של הראב"ד. ע"ש. אמנם הבאנו שדעת הר"א אב"ד בספר האשכול הוא שצריך לחזור. א"כ אין תרוצו עולה יפה. אע"כ צ"ל כהדרישה. כ"כ ביבי"א שם אות ג. ע"ש.
[3] המרדכי בסימן לג משמע שמודה לראבי"ה שאין לחזור. אך בס' קי הביא בשתיקה דעת הר"י דחוזר. גם הרב מטה משה ס' תשצט שכתב ואי שכח זכרנו ומי כמוך וכתוב בספר, מסיק באו"ח (סי' תקפ"ב ס"ה) ובמרדכי (ברכות סי' ל"ג) שאין מחזירין אותו. אבל המלך הקדוש המלך המשפט אי שכח מחזירין אותו, לפי שהם כתובים בתלמוד. ע"כ. אפשר לפרש שהבין שהמרדכי סובר שכן יחזור. או דפלגינן דיבורא, שזכרנו וכד' דעת המרדכי לא יחזור. אך מש"כ שבהמלך הקדוש חוזר זה דעת הטור לבד. ומסוף דברי המטה משה משמע שהמרדכי פסק שאין לחזור בעבור האל הקדוש וזה נראה יותר וצ"ע.
[4] עוד אפשר להוכיח שכן דעת מרן, שבכס"מ כתב על דברי הראב"ד וז"ל ואני אומר שאין לנו לדחוק להוציא לשון לא יצא מפשוטו ולחלוק על הרי"ף ורבינו הרא"ש. משמע שהבין שדעת הרמב"ם הרי"ף והרא"ש אחד הוא כמש"כ בב"י. וע"ע בילקו"י (ימים נוראים עמ' תפה) שגם בדפוסי הש"ע העתיקים איתא בש"ע ס' קיח הנוסח 'מלך' אוהב צדקה ומשפט.
[5] ומש"כ בחתימת הברכה שאם שכח אין מחזירין אותו הוא פלא שהרי לפני כן פסק כהברכ"י שכן מחזירין. ואולי זה טעות סופר.
[6] כלומר, שאין לטעון הואיל וחוששים הרבה לסב"ל אפילו כנגד דעת מרן הש"ע כמו שיסד ג"ע החיד"א והחונים אחריו. וזה אינו, הואיל והחיד"א דהוא מרא דהאי שמעתתא ועוד הרבה אחרונים שנוקטים סב"ל אף כנגד מרן, הכא שינו טעמם ופסקו כהש"ע.
 
נערך לאחרונה:
עיין היטב במצורף שהרב הכותב התייחס לכל הטענות הנ"ל והשיב עליהם בטוב טעם הן בדעת הרמב"ם, והן בכלל של סב"ל בתפלה ועוד.
 

קבצים מצורפים

  • מלך אוהב צדקה ומשפט.pdf
    3.4 MB · צפיות: 12
מה שכתב שם בצורה פשוטה שדעת הרמב"ם שאין חיוב לומר 'מלך' לא כן אנכי עמדי וחבל שלא עיינו היטב במה שכתבנו בס"ד. דהנה ר' יהושע הנגיד נין לרמב"ם שהיה לפני כ700 שנה (בשו"ת ס' ו וכן בחלק מהוצאות הרמב"ם פ"ב, יח) כתב אחרת וז"ל:
שאלה חתימת ברכה י"א מברכות התפלה האם היא מלך אוהב צדקה ומשפט או אוהב צדקה ומשפט בלי מלך. משום שאצלנו בנוסחאות יש שנויים, והוא שבפרק ב' מהל' תפלה מלך אוהב צדקה, ובי' בו השמיט בטוי מלך וכן בקבעו ברכות התפלה אמר אוהב בלי מלך.
התשובה. מה שהתחזק אצלי הוא שיסמוך על מה שאמר בהלכות בכל ימות השנה חותם בברכת י"א מלך אוהב צדקה משום שהוא כדברי החכמה והמנהג. ואולם צמצמו בטוי מלך בקבעו ברכות התפלה, יוכל היות שלא הושם לב בשעת הכתיבה או הסתפק מהזכיר מלך בחתימה משום שכבר הזכירו באמצע הברכה ומלוך עלינו מהרה. עכ"ל. הרי שכתב במפורש שדעת הרמב"ם 'בחיבורו' שיש לומר מלך. שזה התחזק אצלו שהסיבה שהשמיט הוא משום שסמך על מה שכתב בפרק ב'. וזה ג"כ המנהג.
ומה שכתב שתי סיבות למה לא כתב הרמב"ם מלך בסדר ברכות התפילה, לתירוץ הראשון אתי שפיר (רק שזה תירוץ חדש ומעניין). ולתירוץ השני לכאורה משמע שהסתפק הרמב"ם. אך ברור לו שדעתו בחיבור שיש לומר מלך.
גם בספר השלחן (לר' חייא ב"ר שלמה אבן חביב תלמיד הרשב"א. הל' תפלה שער ד) העתיק כל לשון הרמב"ם בפ"י וגרסתו היתה מלך אוהב.
ויתרה מזו מה שכתב שם בדעת רבינו המאירי בחיבור התשובה (משיב נפש מאמר ב פרק ב) לדעתי שיבוש הוא. שברור דהמאירי התכוון שדעת הרי"ף והרמב"ם שאם אמר 'מלך' אוהב לא יצא. וז"ל שם- ובימים שבנתים שהוא מתפלל שמנה עשרה חותם בברכת השיבה שופטנו המלך המשפט, לא 'מלך' אוהב צדקה ומשפט. (והאריך בביאור הסוגיא). ואמנם אם טעה ואמר האל הקדוש ומלך אוהב צדקה ומשפט אם חוזר או אינו חוזר, זו היא מחלוקת ישנה בין הגאונים, ומחלקתם תלוי במה שאמרו שם, שאם אמר האל הקדוש ומלך אוהב צדקה וכו' לא יצא, "הרב האלפסי והר"ם" ז"ל פסקו שמאחר שאמרו לא יצא אם טעה צריך לחזור. עכ"ל. הרי להדיא שמה שכתוב בגמ' מלך אוהב, על כתבו הרי"ף והרמב"ם שלא יצא. וכן באו"ז שהביא גירסת ר' חננאל שהיא מלך אוהב. ועל זה אמר שלא יצא אם אמר מלך אוהב צדקה ומשפט. וכתב בסוף- ור' יצחק אלפס זצ"ל פוסק לומר המלך הקדוש והמלך המשפט ואם לא אמר מחזירין אותו. עכ"ל. קשה לומר שהעתיק חצי רי"ף, דאין שום הכרח לומר שרק העתיק את הפסק של הרי"ף אך הגרסא שלו היתה שונה מהרי"ף, דא"כ הול"ל הכי. וכ"ה בר' ירוחם- (תולדות אדם וחוה נ"ו ח"ג ד"נ ט"ב) בעשרה ימים שבין ר"ה לי"ה בתפלת שמונה עשרה במקום האל הקדוש יאמר המלך הקדוש ובמקום מלך אוהב צדקה ומשפט יאמר המלך המשפט כך פשוט בברכות. ורי"ף כתב ואם לא אמר מחזירין אותו. ע"ש. ומפורש הדבר להדיא בספר המאורות (ברכות יב ע"ב) וז"ל- כל השנה כולה אדם מתפלל האל הקדוש, מלך אוהב צדקה ומשפט. כן גריס הרי"ף. ואית דגרסי האל המשפט. ע"ש. ולכן גם בשאר הראשונים יש לפרש כך, שגרסתם ברי"ף היתה מלך אוהב. וגם בספר האגור (הלכות ראש השנה סימן תתפה) כתב מלך אוהב צדקה ומשפט. ולבסוף כתב שדעת הרי"ף, רמב"ם והרא"ש שיש לחזור בדיעבד. וכך יש לפרש דברי הטור בס' תקפב.
מש"כ שהגרסא הנכונה ברמב"ם שרק בפ"ב כתב מלך ואילו בפ"י ובסדר התפילה השמיט מלך, אין חדש תחת השמש. דבר זה כבר היה גלוי לאחרונים. (ואין שום מציאה חדשה בגרסאות של מהדורת פרנקל שרק הביאו הגרסאות בזה). וכן תשובת הרמב"ם כבר עמד על זה הברכ"י שהעיקר הוא כמו החיבור. ועוד שאפשר להשוות התשובה למש"כ בחיבור ע"ש מש"כ תירוץ נפלא. ורואים שאע"פ שהברכ"י ראה טענות אלו מ"מ לא חזר בו לעניין הלכה.
ונראה, שכיון שיש מחלוקת ראשונים כיצד דעת הרי"ף והרמב"ם, א"כ אפשר לומר ששוב אין בזה את הכלל שקבע לנו מרן הב"י שיש לילך אחר שני עמודי הוראה. אלא יש לילך אחר רוב ראשונים.
ויש עוד להוסיף, שאף אם נאמר שדעת הרי"ף והרמב"ם ועוד כמה ראשונים כסברת ר' יונה, מ"מ לא ברור שמרן הב"י היה חוזר בו. וזאת משום שעל אף שקבע שיש לילך אחר שני עמודי הוראה מ"מ הוסיף בהקדמה לב"י- אם לא במקצת מקומות שכל חכמי ישראל או רובם חולקין על הדעת ההוא ולכן פשט המנהג בהיפך. ע"ש. וכאן יש רוב מוחלט של ראשונים שסוברים שיש לחזור בדיעבד, וכתבו השער המפקד (הל' ט' באב הערה ז דף צט: ד"ה גם) שהדין אצלנו פשוט שאפילו בדיעבד חוזר. ובנתיבי עם בס' תקפב כתב שבירושלם כל מורי הוראה פוסקים שאם אמר מלך אוהב חוזר. וכ"כ בברית כהונה שכן המנהג פשוט בג'רבה. ע' עליהם.
ולגבי הנידון של סב"ל בתפילה, הנה הרב הנ"ל כתב שיש ראיות חזקות לומר שכל זה הוא רק בספק במציאות ולא בספק בדין. והוא לא הביא את הראיות החזקות. אך לענ"ד נראה להסביר שיש הבדל מהותי בין שאר דיני תפילה לנד"ד. שבודאי דאמרינן סב"ל בתפילה כפי שרואים בכמה מקומות כמו בס' קא שהש"ע פסק שאם לא כיון בברכה ראשונה יש לחזור. ואילו לדעת הרמ"א אין לחזור כי יש לחוש שגם בתפילה השניה לא יכוין. וכן נוקטים להלכה גם אנחנו כמש"כ בהליכות עולם ח"א. וכן בביאור הלכה ס' צח שאם התפלל שלא כדרך תחנונים לדעת הב"י ועוד פוסקים יש לחזור ולהתפלל. ופסק המשנ"ב שאין לחזור משום דיש לחוש לברכה לבטלה (וע"ע בהלכה ברורה שם). וכן לא עלה על לב שום אדם לצרף למניין קטן עם חומש ולסמוך על דעת ר"ת שהתיר, כיון דלא אמרינן סב"ל בתפילה [דלא כמו שראיתי לחכ"א שהתיר לכתחילה להתפלל בצירוף חלונות ומרפסות עם חזרת הש"ץ וברכת כהנים וס"ת ואחד מטענותיו כיון דלא אמרינן סב"ל בתפילה. וליתא כדאמרן]. וכן על זה הדרך דוגמאות רבות. אלא דבניד"ד יש לו דמיון גדול לאותו נידון שעליו כתבו הראשונים. הראשונים הנ"ל וכל הפוסקים שהלכו בעקבותיהם, כתבו כן על אחד שלא זוכר באיזו ברכה הוא נמצא. אך יש ברכה אחת שזכור לו שודאי שאמרה. ופסקו שיש להמשיך מאותה הברכה ואילך [כגון שזכור לו שאמר ברכנו, אך מסתפק אם אמר תקע, יש לו להמשיך בתפילה מברכת תקע] ולא חיישינן שמא בירך אותה. וזאת משום שא"א לומר סב"ל כיון שכל י"ט הברכות קשורות אחת לשניה ומעכבות אחת את השניה, ואם דילג ברכה אחת הוי כל ברכותיו לבטלה. וה"ה לנידון של המלך המשפט, כמו שהאריך בזה מרן זיע"א ביבי"א. שכיון שלדעת רבים מרבותינו הראשונים שמעכב בדיעבד, הוי הברכה הנ"ל כאילו לא בירכה, וכמו שכתבו כמה ראשונים דהוי כמשנה ממטבע שתקנו חז"ל. וקיי"ל שבברכות האמצעיות חוזר לאותה ברכה שטעה. ואם לא יתקן את מעוותו יצא שכרו בהפסדו, שחשש לסב"ל נגד הש"ע (שיש אומרים דלא אמרינן סב"ל כנגד מרן) והפך את כל ברכותיו לבטלה לפי דעת רבים מהראשונים. ובזה מיושב היטב דברי הרב יבי"א שנקט את הכלל הזה רק בנידון הנ"ל ולא בשאר הלכות.
ויש להוסיף נקודה חשובה, שגם מרן זיע"א הורה שאם סיים תפילתו יש לחזור בתנאי של נדבה כדי לצאת לכ"ע, וכ"כ באורל"צ ח"ד פרק ו הלכה ד. וא"כ אין נפק״מ בכל זה במקרה שסיים תפילתו.
 
ר"י הנגיד לא ראה את תשובת הרמב"ם [ואין זה פלא, דגם ר' אברהם בן הרמב"ם לא ראה כמה מתשובות אביו, ואכמ"ל] שכתב להדיא שהעיקר הוא שא"צ לומר מלך בשאר ימות השנה.

מה הראיה מספר השולחן - הרי בספר החתום שהוגה מכתב ידו של הרמב"ם וכן בכתבי היד המדויקים - ליתא לתיבת מלך בפ"י, ואפילו אם תביא את כל הראשונים שבעולם לא ישנה מאומה אם יש כאן את הספר של הרמב"ם בעצמו. אטו אם יהיו 10 ראשונים שהשתבשו בגירסא או מאה ראשונים זה ישנה משהו, ונצטרך לקבל את הטעות?

לגבי המאירי והאו"ז - לא הוספת כלום על מה שכתב שם. עיין היטב בדברים כי נכונים הם.

מה שכתבת שאין כל חידוש בגירסאות והיה גלוי לאחרונים - איני יודע מה אתה סח - ההבדל הגדול הוא בפרק י' שבדפוסים כתוב שמי שאמר 'מלך' אוהב חוזר, ובכתבי היד כתוב שמי שאמר 'אוהב' חוזר. וזה הבדל שמים וארץ שלא היה לאחרונים, וזה מה שגרם לברכ"י לדחוק בתשובה שלא יהיה סתירה, ולפי הגירסא האמיתית אין צורך לזה וכפי שכתב הרב הכותב הנ"ל.

מה שכתבת שיש כאן רוב מוחלט של הראשונים נגד הרי"ף והרמב"ם - לפי מה שהביא שם שיש הרבה ראשונים שכתבו רק שאם אמר 'אוהב צדקה ומשפט' חוזר - נראה מדבריהם שאם הזכיר 'מלך' אינו חוזר וכמו שדייקו ר' יונה והמאורות ושה"ל, א"כ הוי מחלוקת שקולה, ודיוק זה כבר דייקוהו גם האחרונים מדברי הסמ"ג [שזה למעשה דברי הרמב"ם] הכל כפי שכתוב שם.

מה שהבאת את שער המפקד ונתיבי עם - גם בזה מתפלא אני עליך אם קראת את המאמר, דהא הביא שם שכל האחרונים הנ"ל הם לאחר החיד"א והמאמ"ר שהם הסתמכו בעיקר על דברי הרמב"ם עפ"י הדפוסים וכנ"ל. ועפ"י זה נוצר המנהג. אבל בהגלות נגלות דברי הרמב"ם האמיתיים הוי מנהג בטעות - עיין שם היטב.

לגבי סב"ל בתפלה - מה שכתבת שהוא כתב שיש ראיות חזקות לחילוק בין מציאות לדין אלא שלא הביא את הראיות החזקות - איני מבין אם קראת את המאמר הנ"ל שהביא את התוס' בברכות לד ואת הרשב"א בתשובה והדרכי משה עי"ש. ולפי זה כל מה שהארכת אינו נכון, דהא במקרים הנ"ל זה אותו הדבר בדיוק כמו המלך המשפט ואעפ"כ אמרו סב"ל.
 
לא כדאי להאריך בתגובות ולחזור שוב להגיב אחד על השני, וחבל שממהרים לכתוב תגובות מבלי לעיין.
רק העיר על דבר אחד שלגבי הסב"ל בתפילה טענתי היא אמת ונכונה לכל מתבונן וזה בדיוק מה שמרן זיע"א כתב בתשובתו. ולא עלי תלונתך. וחבל שמבזבזים את הזמן רק כדי לסתור ולא כדי להבין וד"ל (ומש"כ בדעת ר"י הנגיד דברי נביאות הם ובזה אני מצפה ממך)
 
נערך לאחרונה:
כשנזכר באלקי נצור שלא אמר המלך המשפט, לכאורה עדיף להתחיל את התפילה מחדש בתנאי דנדבה מאשר להכנס לספיקות.
כיוון שאני רגילים לומר אלוקי נצור כל יום, עד יהיו לרצון השני עדיין נחשב כבתוך התפילה וחוזר רק להשיבה
אם יחזור לראש יברך הרבה ברכות לחינם
 
כיוון שאני רגילים לומר אלוקי נצור כל יום, עד יהיו לרצון השני עדיין נחשב כבתוך התפילה וחוזר רק להשיבה
אם יחזור לראש יברך הרבה ברכות לחינם
כתבתי:
בתנאי דנדבה
דזה עדיף מלהיכנס לחצי תפילה בספיקות אע"פ דאם נזכר באמצע התפילה מורינן ליה לחזור ולא חיישינן לסב"ל, הכא שאני דאפשר לו לצאת מידי ספק לגמרי.
 
כתבתי:

דזה עדיף מלהיכנס לחצי תפילה בספיקות אע"פ דאם נזכר באמצע התפילה מורינן ליה לחזור ולא חיישינן לסב"ל, הכא שאני דאפשר לו לצאת מידי ספק לגמרי.
אבל הוא כתב שכל שלא סיים הוא חשוב בתוך התפילה [מאחר שכן אנו רגילים לסיים], וממילא בכה"ג לא מועיל נדבה.
 
אבל הוא כתב שכל שלא סיים הוא חשוב בתוך התפילה [מאחר שכן אנו רגילים לסיים], וממילא בכה"ג לא מועיל נדבה.
אבל אין שום חשש אם ימשיך ויסיים לגמרי את תפילתו (כי אין עוד ברכות שתחוש להם לסב"ל על להבא), ויחזור מתחילת התפילה בתנאי דנדבה.
 
אתה שואל שאלה טובה, למה לא כתבו כן צ"ע
את האמת, דבר זה זכור לי מלפני כשבע שנים או קצת יותר שהייתי באיזה שיעור של הרב אופיר מלכא, שאחד ממשתתפי השיעור שאל אותו מה יהיה הדין במקרה שנזכר באלקי נצור ששכח המלך המשפט, ובתחילה השיב שצריך לחזור לברכת השיבה כיון שלא סיים את התפילה, ואז טען לו השואל שלכאורה כיון שאין עוד חשש של ברכות לבטלה עדיף שיחזור לתחילת התפילה בתנאי דנדבה, וקיבל את הדברים ואמר שאכן זה עדיף.
 
שו"ר בחזו"ע (ימי"נ עמ' קצה) שהביא שתי טעמים מדוע לא חיישינן הכא לסב"ל, חדא משום שרבים מן האחרונים העידו בגודלם שכך המנהג (לחזור לברכת השיבה), ועוד דלא אמרינן סב"ל בתפילה, מאחר ומאידך גיסא יהיה סב"ל על הברכות דלהבא. ע"ש. ונמצא דלפי הטעם השני, אה"נ כאשר נזכר באלוקי נצור, יהיה חייב לסיים את התפילה, ויחזור על התפילה שוב, בתנאי דנדבה, וכנ"ל, שהרי בזה אין חשש של סב"ל על להבא. אולם לפי הטעם הראשון שהוא מצד המנהג, א"כ גם בכה"ג יכול לחזור להשיבה. אלא שמצד החומרא "טוב" לחשוש ולסיים את התפילה, ויחזור בתנאי דנדבה, אך אינו חיובא, ואפשר דמש"ה לא טרחו הפוסקים לדקדק ולהטריח את הציבור בהכי.
 
חזור
חלק עליון