טיפול פסיכולוגי שמקורו באקדמיה – מותר לפי ההלכה?

[נתיבות העיון]

ברצוני לעורר בירור חשוב בנושא פנייה לטיפול רגשי כשיש צורך בכך.

כידוע, עולם הפסיכולוגיה המודרני (מבית מדרשם של פרויד ותלמידיו) מבוסס על תפיסות עולם שנולדו באוניברסיטאות. חלק מתפיסות אלו עלולות (אני מניח) לעמוד בסתירה לכה"פ לחלק מדרך שבה התורה מגדירה את נפש האדם, כוחותיה ויצריה.
האם יש מניעה מצד הדין או מצד הנהגת ה"השקפה" לפנות למטפל שלמד את שיטותיו באקדמיה, גם אם הוא שומר מצוות, לאור החשש ששיטות אלו יונקות ממקורות זרים?
שמעתי על הארגון ויועצינו כבתחילה של הרב משה בויאר המלמד ומטפל אך ורק ע"פ התורה. האם זה מה שנכון?

אני מודה מראש לתגובותיכם המחכימות.

 

[גלעד רובין]

לכאו' אם יש עניין להימנע מצד השקפה נראה פשוט שכן. פעם קראתי מאמר בזה מהרב הגאון יחיאל יעקובסון שליט"א והוא מסביר את ההבדלים וכו'. אבל גם הוא בעצמו הפנה במיעוט של המקרים לפסיכולוגים ופסיכיאטרים כשראה שהמצב קשה באמת וכביכול אין ברירה. ע"כ הלכאורה.
אבל לענ"ד C.B.T אינו יונק משורשי כפירה כאלו של פרויד וחבריו המנוגדים וודאי לתורה הקדושה אלא שיטה מיוחדת שדווקא אפשר למצוא לה הרבה הקבלה בתורה הקדושה. כיום גם הפסיכולגים טוענים ששיטה זו מצליחה הרבה יותר מהפסיכולוגיה של פעם ומחקרים מראים שתוצאות הטיפול בזה הן כטיפול תרופתי. לכן גם הרבה רבנים וצדיקים לומדים שיטה זו. בכל מקרה, אם הולכים לאדם יר"ש עם המלצות טובות שתוכו אכל קליפתו זרק עד כמה שניתן הרי שזה עוד יותר טוב כמובן.
העניין שלי בזה הוא שאני סבלתי ממחשבות טורדניות כפייתיות מה שנקרא O.C.D ורק C.B.T הועיל לי וה' זיכה אותי שחיי השתנו מן הקצה אל הקצה ולכן אני מאוד ממליץ על שיטה זו. אני טופלתי ע"י יר"ש (אם רוצים אוכל לתת פרטים) וכל מה שאמרו לי שאלתי את הרב שלי אם להקשיב. מנגד כשפניתי לכל מיני מטפלים פסיכולוגים (אוכל לתת דוג' בפרטי אם לתועלת) רגילים הם רק הזיקו לי וברחתי משם מהר. וגם כשניסיתי לטפל רק ע"י רבנים עפ"י התורה וכו' לא השתפר לי כלום ולא באמת קיבלתי מענה. אני חושב שכשיש בעיה אמיתית לא יעזור כל מיני דרשות ושינויים יפים אלא צריך באמת עבודה, ובדיוק כמו שאדם חולה בגוף הולך לרופא ומקיים בזה מצווה גדולה של ונשמרתם (מכיר את דעת הרמב"ן אבל לכאו' וודאי שלא נפסק כמותו) כן הוא הדבר בחולי הנפש. ואסור בשום פנים ואופן לראות זאת כמידות ונשתנה לאט לאט ומוסר וכדו' אלא כשיש חולי צריך לטפל. וכמו שבחולי הגוף הרופאים נשענים כמעט תמיד על כפירה ומינות ואעפ"כ ללכת אליהם זהו הכרח שלא יגונה ה"ה בעניין הנפש. וזה דווקא מתחבר קצת למש"כ לעיל בשם מו"ר הרב יעקבסון שליט"א.
כמובן שאני רק מקרה אחד וספיציפי ואי אפשר ללמוד מאדם לאדם וכו' אבל עדיין לענ"ד יש תועלת בסיפור.