טעה בתפילת מוסף בשבת והתחיל של חול אם עוצר או חוזר

[דבק בתורת מרן]

פנה אלי אברך שראה בעלון השיעור השבועי של מרן שליט"א לפני כשלוש שנים (תשפ"ב או באיזור) שהרב השתמש בפסק של הב"ח בסי' רס"ח בדין טעה במוסף לכל מקום בשו"ע, ואבאר דברי.

בשו"ע מביא סתם ויש, והב"ח כתב שפוסקים כדעת היש, על אף הכלל הידוע. וזאת מאחר ויש כאן ס"ס אם נפסוק כדעת הסתם לגמור הברכה. ועוד שכך דעת רוב הפוסקים.ואותו אברך אמר ששמע מרן שכלל זה נסוב בכל מקום שיש סתם ויש, אם דעת הרוב כדעת היש הכי נקטינן
ושאלתו בפיו, הרי הב"ח צירף גם סב"ל, ואיך הרב למד כן רק בדעת רוב ללא סב"ל.

לא יודע אם מה שהוא אומר זה נכון, בילקו"י לא מצאתי לזה התייחסות מפורשת לכלל שאמר אותו אברך בשם מרן מהשיעור ביזדים.

אם יש מי ויודע בזה, או שיש לו העלון מאותו שבוע (אולי הרב בנימין לוריא) אדרבה כך נוכל לברר מה אמר הרב, ומה הכלל בזה באמת

ייש"כ

 

[דבק בתורת מרן]

אולי הרב בנימין לוריא יעלה את העלון (אם אכן יש כזה, או אחר שממנו הגיעה הטעות)

 

[בנימין לוריא]

כמדומני שלא מצאתי.

 

[דבק בתורת מרן]

יש מי שיכול לעזור בזה
אני ממש לא בסוגיא שם, והוא לא מפסיק לשאול אותי בעניין כאילו סו"ס מצא איזו טעות בדברי הרב בשיעור בכך שנתלה בב"ח לכל העננין כמבואר בשאלה

 

[ישראל]

יש מי שיכול לעזור בזה
אני ממש לא בסוגיא שם, והוא לא מפסיק לשאול אותי בעניין כאילו סו"ס מצא איזו טעות בדברי הרב בשיעור בכך שנתלה בב"ח לכל העננין כמבואר בשאלה

לפו"ר, מי אמר שצריך להיות מחוייב לכל דברי הב"ח, וכי קבלנו הוראותיו. אפשר דנקט שאחד הטעמים לדינא. וע' בספריו, ותרו"ן.

 

[זיל בתר טעמא]

הדברים מפורשים בטה"ב ח"א עמ' שעח', והביאם מרן שליט"א בילקו"י שבת כרך א' ח"א (הנד"מ) בעמ' תסח' והלאה, שכאשר הי"א הוא רוב הראשונים- אזלינן בתרייהו, כיון שמרן השו"ע סמך על המעיין בבית יוסף, אחר שאין לפסוק דין בלי עיון בבית יוסף, וכשיראה שדעת רוה"פ כסברת הי"א, יראה שכך עיקר לדינא. ע"ש. ורואים שהרב נוקט כך בתור כלל, בלי שום קשר לדברי הב"ח, וכן הוא ביד מלאכי (כללי שו"ע אות יז'). לא מובן מה הקשה הבחור הנ"ל, אך נשמע שאינה קושיא כלל.

 

[דבק בתורת מרן]

הדברים מפורשים בטה"ב ח"א עמ' שעח', והביאם מרן שליט"א בילקו"י שבת כרך א' ח"א (הנד"מ) בעמ' תסח' והלאה, שכאשר הי"א הוא רוב הראשונים- אזלינן בתרייהו, כיון שמרן השו"ע סמך על המעיין בבית יוסף, אחר שאין לפסוק דין בלי עיון בבית יוסף, וכשיראה שדעת רוה"פ כסברת הי"א, יראה שכך עיקר לדינא. ע"ש. ורואים שהרב נוקט כך בתור כלל, בלי שום קשר לדברי הב"ח, וכן הוא ביד מלאכי (כללי שו"ע אות יז'). לא מובן מה הקשה הבחור הנ"ל, אך נשמע שאינה קושיא כלל.

אשריך, כל זה ידענו ראינו ולמדנו.

חיפשתי את דברי הרב בשיעור השבועי,
וכן את דברי הב"ח שמדביו הביא מרן שליט"א ראיה (לכאורה לדברי אותו אברך)