• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

ט"ו בשבט.

מתוך ס' מיד מלכים נמצא בתורת אמת
מיד מלכים - שער המועדים
חודש שבט – טו בשבט


"כי האדם עץ השדה"
החיד"א אומר שיש דמיון רב בין האדם לעץ כפי שאומרת התורה בפסוק "כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה" (דברים כ, יט).
[1] ככל שהאילן מטופל טוב יותר, כן מניב פירות טובים ועסיסיים יותר; כך גם האדם ככל שמשקיע יותר בחינוך ילדיו, כך יקבל ילדים טובים יותר. [2] כל חיותו של האילן מן המים, כך האדם כל חיותו מן התורה שנמשלה למים * * (תענית ז ע"א). . [3] כמו שהאילן צריך לאור השמש כן האדם צריך רב שיאיר לו את הדרך. [4] כמו שהאילן צריך לרוח (אויר), כן האדם צריך את הרוחניות כדי לחיות.
עוד נראה לדמות כתב בספר שלחן מועד ערוך (עמ' קנג):
[5] בכל זרע קטן יש את תכונות העץ: טעם פירותיו וצבעיו, גובהו וצורת עליו. גודל זרעו וכדומה.
אם האדם עצמו לא ישקה ויטפח אותו שום דבר לא יצמח ואף יבול. כן גם האדם, טמונות בו הרבה יכולות, אבל אם האדם לא יטפח אותם, שום דבר לא יצא ממנו.
העץ ניזון ממים וזבל אך לעומת זאת מניב פירות טעמים ובריאים, "כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה" כמה זה מחייב אותנו "להניב פירות טובים" כלומר מצוות ומעשים טובים, שהרי אנו מקבלים כל כך הרבה שפע מהקב"ה! ולא מים וזבל.
[6] ביאור נוסף להקבלה בן האדם לאילן אומר החזון איש:
כשם שהאילן אינו נבחן בגודלו או ביופיו, אלא בכמות הפירות הראויים לאכילה אשר הוא מפיק- כך בדיוק גם האדם... כשם שהאיכר חורץ את גורל האילנות ע"פ מידת התועלת שהם מביאים, כך הקב" ה נוהג ביחס לאדם.
הקב"ה אינו חפץ בבני האדם הגדולים או היפים המעוררים רושם. אלא הקב"ה בוחן את האדם רק ע"פ מידת התועלת אשר ניתן להפיק ממנו, ע"פ הפירות המתוקים שהוא מניב, היינו ע"פ המעשים הטובים שלו- ועל פי זה הוא מחליט האם ראוי הוא להתקיים או לא! (נתיבי אור עמ' רחצ).



רמז ב"ט"ו בשבט"
בספר "שערי ניסים" (הובא בספר שלחן מועד ערוך עמ' קנב) כתב שכל המצוות התלויות בארץ רמוזות בט"ו בשבט (שבע עשרה מצוות כגימטרייא המילה "טוב"):
ח-חלה, חדש.
מ-מעשרות ותרומות.
ש-שכחה לקט ופאה.
ה-העומר.
ע-ערלה, עוללות.
ש-שמיטה.
ר-רבעי.
ב-בכור בהמה.
ש-שבע שמיטות- יובל
ב-ביכורים.
ט-טבל.



ההבדל בין שבועות לט"ו בשבט
ט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות, בו נוהגים לאכול פירות. אבל בחג השבועות אשר בו נידונים על פירות האילן (כמבואר במסכת ר"ה טז.), מנהג ישראל לקשט את בית הכנסת בענפי אילנות.
ולכאורה אמור להיות להפך, שבחג שנידונים על הפירות (שבועות) נאכל פירות, ובזמן שהוא ר"ה (יום דין) לאילנות (ט"ו בשבט) נקשט את בית הכנסת בענפי האילנות?
תירץ האדמו"ר מסאטמר זצ"ל שהאילנות מרמזים על ההורים, והפירות מסמלים את הילדים. כאשר דנים את ההורים, יש להביא את הילדים שבהם הם נבחנים אם מילאו את מלאכת החינוך בנאמנות, אם לאו. אם חינכו את הילדים על אדני התורה היראה והטהרה, או התעלמו מתפקיד זה.
משום כך, בט"ו בשבט אשר דנים בו את האילנות, את ההורים, מביאים לשלחן את הפירות. ולהפך, כאשר דנים את הילדים אלו הפירות יש לבדוק באיזה בית גדלו ואיזה חינוך הוענק להם מ"האילנות", מההורים, לכן מביאים בחג השבועות את הענפים ומקשטים את בתי הכנסת * * אדם אחד שלח את בנו ללמוד בבית ספר שאין בו ריח של תורה ויראת שמים. יום אחד פגש האב את רבו. התעניין הרב בשלום בנו ושאל: "היכן לומד הבן?".
השיב האבא, "בני לומד בבית ספר פלוני בכיתה ח".
התעניין הרב: "באיזו כיתה?"
השיב האב: "בכיתה ח'". אמר לו הרב: "כאשר לומדים בבית ספר כזה כבר בכיתה א' זה חטא... אם כן כבר שמונה שנים עוון בידך תראה לתקנו במהרה". (שם). . (שלחן מועד ערוך עמ' קמז)



ט"ו בשבט- הדמיון בין העץ לאדם
ט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות האדם נמשל לעץ שנאמר "כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה" (דברים כ, יט). נראה איך ההתחלה של העץ ונלמד מוסר השכל לגבינו. יש שני אנשים עם שתי צורות הסתכלות שונות:
לשניהם יש זרעים והם ניסו לזרוע אותם באדמה בפעם הראשונה בחייהם. והנה, האיש הראשון אחר ששתל את הגרעין, השיג משקפת מיוחדת שדרכה יכול לראות מה נעשה לגרעין. ולהפתעתו עיניו ראו ולא זר, איך הגרעין נרקב ולא נשאר ממנו כלום. תשעים ותשע אחוז ממנו נהרס ובקושי אחוז אחד נשאר. שראה כך מיד התייאש, ואמר בלבו "בטח העץ כבר לא יצמח...". החליט שינסה לשתול את הזרע במקום אחר, ואכן הלך ממקום למקום והעץ שלו לא גדל.
לעומתו השני נטע את הגרעין, השקה, טיפח והשקיע בו. ולבסוף יצא אילן לתפארת.
מה הסוד פה? שדוקא בזמן הקושי, הריקבון, בזמן הירידה, זה הזמן שבו צומחים, זה הזמן לקבל את הכוח לגדול אחר כך. לכן זו אחת הסיבות שאדם דומה לעץ, לרמוז לו שלא לפחד מהתמודדות, מקשיים, אלא דוקא מזה נבנים, וכך גם לא להתייאש מהם.
מסופר על גביר אחד שרצה לחלק מאה אלף שקל לאדם הכי מסכן שיש. חיפש וחיפש עד שהגיע לעני שאין לו מה לאכול ושעה לפני שבת הוא מחפש בפח של השוק אוכל, שאל אותו "אתה מסכן?".
ענה העני "לא".
השיב העשיר בפליאה: "אם כן כיצד הנך מסביר את מצבך, איך אפשר לחיות כך, לחפש אוכל בפחים?".
ענה לו העני: "נכון, יש קושי וצער, אבל מסכן פירושו שאני מתייאש ואין מה לעשות. צריך לזכור שאין ייאוש בעולם והכל עוד יכול להתהפך".
אמר העשיר לעני: "אני רוצה לתת כסף לאיזה מסכן איפה אני יכול למצוא אחד כזה?".
אמר לו: "לך ליד נחל הירקון לבית העלמין שם כולם מיואשים..."
אותו אדם אכן עשה כך, חפר קבר והטמין שם את הכסף. לימים התהפך עליו הגלגל, כל נכסיו ירדו לטמיון והפך לעני מרוד המחזר אחר הפתחים. והנה, יום אחד נזכר שהחביא כסף אי שם בירקון, נשא את רגליו והלך לכיוון אותו בית העלמין, אך להפתעתו השכונה היתה שונה קצת, אמר לעצמו "לפחות אחפש על פי סימנים...".
ראה אותו שוטר ואמר לו: "מה קרה לך? לא מספיק שאתה מפריע לחיים, מפריע לי, באת גם להפריע למתים? מה קורה פה?".
לקח אותו השוטר לשופט וביקש תנו לו מאסר עונש חמור. שאל השופט את העני "האם יש לך מה לומר?".
ענה העני:
"אדוני השופט, היה לי הרבה כסף והציעו לי לקוברו בירקון, וכך עשיתי". פתח השופט ואמר, "כבוד השוטר אם כך היא טענתו שחרר אותו, ואל תקח אותו לכלא".
התפלא השוטר- "למה כבוד השופט פסק כך?".
הסביר השופט: "משום שאני נתתי לו את העצה הזו לקבור שם את הכסף...".
מכאן נלמד שאין להתייאש, אפילו שקשה צריך לזכור שזו תקופה חולפת והקשיים בונים את האדם וזה רמוז בעץ שהאדם נמשל אליו. (הרב מנחם וייס שליט"א)



 

קבצים מצורפים

ובענין הפן ההלכתי
מצורף משהו שקשור בעקיפין

אם יש דיני קדימה לפירות שביעית​

שאלה:

כאשר מונחים לפני אדם פרי אחד שיש בו קדושת שביעית (שנקנה מאוצר בית דין) ופרי רגיל, ורוצה לאכול משניהם, האם יש לו להקדים את הפרי הקדוש בקדושת שביעית לברך עליו בתחילה?

תשובה:

בשביל להשיב על שאלה זו יש להקדים מקור דין קדושת שביעית, ואם יש מעלה באכילתם וגם קיצור דיני קדימה בברכות:

מקור דין קדושת שביעית

נאמר בתורה (ויקרא כה יב): "כי יובל היא קדש תהיה לכם", ודרשו חז"ל: "מה היא [היובל] קודש, אף תבואתה קודש" [והשמיטה נלמדת מדין יובל]. והיינו, שהגידולים שגדלו בשנה השביעית - קדושים בקדושת שביעית. עוד חשוב לציין שיש קדושה לפירות הגדלים בשנה השביעית רק בתנאים: א. הנאתם וביעורם שווה. ב. הנאה שווה לכל אדם.

עוד דין הקשור לפירות שביעית, לדעת הרמב''ן (על ספר המצוות מצוות עשה ג) יש מצוה לאכול פירות שביעית.

פירות הקדושים בקדושת שביעית, חלים עליהם הדינים:

א. בעל השדה צריך להפקירם.

ב. אין מפרישים מהם תרומות ומעשרות, כיון שהם הפקר.

ג. אסור לאבדם ולהפסידם מאכילה.

ד. אין עושים בהם סחורה (כמבואר כ''ז בספר ילקוט יוסף מהדורת תשע''ה עמ' תכד והלאה).

ולא נותר אלא לברר האם יש להם דין נוסף של קדימה בברכות משום המעלה שבקדושתם ובאכילתם.



ב. מקור דין קדימה בבררות

תנן במסכת ברכות (מ:) היו לפניו מינין הרבה ר' יהודה אומר אם יש ביניהן מין שבעה עליו הוא מברך וחכ''א מברך על איזה מהן שירצה.

ובגמ' (מא.) אמר עולא מחלוקת בשברכותיהן שוות דרבי יהודה סבר מין שבעה עדיף ורבנן סברי מין חביב עדיף אבל בשאין ברכותיהן שוות דברי הכל מברך על זה וחוזר ומברך על זה. ע''כ.

לענין הכרעה בין התנאים נחלקו הראשונים אם לפסוק כר' יהודה או כחכמים, והביאם הבית יוסף בסי' ריא: רבנו יונה (ד"ה ולענין) הביא בשם הגאונים שהלכה כר' יהודה, וכ"פ הרא"ש (סימן כה). טעמם מכך שבהמשך הגמ' מובא שכל המוקדם בפסוק מוקדם בברכה, וא"כ כ"ש שבעת המינים שקודמים למינים אחרים. אך הרמב"ם (ח, יג) והרא"ה (ד"ה דברי) פסקו כרבנן, כיון שיחיד ורבים הלכה כרבים. ואילו הרי"ף הביא את השיטות אך אינו הכריע למעשה.

ופסק הש''ע כר' יהודה שמין שבעה קודם לחביב וזה כדברי הרא''ש ועוד ראשונים ולא כמו הרמב''ם. וזו לשונו בסי' ריא סעי' א: היו לפניו מיני פירות הרבה, אם ברכותיהם שוות ויש ביניהם ממין שבעה, מקדים מין ז' אעפ"י שאינו חביב כמו המין האחר; ואם אין ביניהם ממין שבעה, מקדים החביב; ואם אין ברכותיהם שוות, אפילו יש בהן ממין שבעה כגון צנון וזית, איזה מהם שירצה יקדים ואפי' אינו חביב; ויש אומרים שגם בזה צריך להקדים החביב; ונקרא חביב המין שרגיל להיות חביב עליו, אפילו אם עתה חפץ במין השני, עכ''ל (אמנם יש להדגיש שמבואר בגמ' ופסקו כמעט[1] כל הפוסקים שבברכות שאינם שוות אין דין קדימה לדבר שהוא ממין שבעה).

ג. דיני קדימה שאין מין שבעה וחביב

והנה עוד מבואר בפוסקים שכאשר אין דבר שהוא ממין שבעה לפניו או שיש לפניו מיני מאכל שאין ברכותיהם שוות (בורא פרי העץ, ובורא פרי האדמה) יש לו להקדים את השלם ואם לא נמצא יברך על החביב, ואם אין אף דבר שהוא חביב, יש דין קדימה למה שהוא נקי ואח''כ גדול (כמובא' לעיל בסעי' א שכתב מרן שאם אין מין שבעה יברך על החביב אך בסעיף זה התייחס לחביב מול מין שבעה. והמקור לשאר דיני קדימה נמצא בסי' קסח, ששלם עדיף מנקי ס''א, ובסעי' ד שנקי עדיף מגדול. וכמבואר כל זאת גם במשנ''ב סי' קסח ס''ק טו, ובסי' ריא ס''ק לה).

ד. דוגמאות אחרוני זמננו לדיני קדימה

א) פרי חדש - בחזון עובדיה ט''ו בשבט ברכות (עמ' רעה) פסק שפרי חדש שמברך עליו שהחיינו אפילו אם הפרי אינו משבעת המינים, יש להקדימו לכל פרי אחר ואפילו פרי משבעת המינים[2]. אך יש אומרים שפרי חדש שמברך עליו שהחיינו, אין בו מעלה להקדימו לפרי משבעת המינים (שו"ת שרגא המאיר (ח"ו סי' ד אות ב. וכן בהלכה ברורה, עמ' תקכו)[3]. וכתב בספר אוצר הברכות (עמ' רסח) בשם הגר"ש דבליצקי זצ"ל (בהסכמתו לספר ברכת השיר והשבח) "ונכון שיסיר את הפרי שהוא מין שבעה, ויברך על הפרי שעליו מברך שהחיינו ויכוון לפטור גם הפרי ממין שבעה".

אך בהליכות ברכות (עמ' רמח) פסק בדיוק הפוך ולדעתו יש להחביא את הפרי של שהחיינו ולברך על החשוב עם כוונה לפטור את הפרי החדש ואז להביאו ולברך רק שהחיינו (וראה שם בהערה שיותר מצדד לדעת שרגא המאיר מאשר החזו''ע[4] ולכן יעץ לנהוג כנזכר).

ב) פרי המופיע בפסוק בשבח עמ''י - עוד כתב (שם עמ' רמז) שאם יש לפניו פירות שישראל נמשלו להם ונשתבחו בהם המופיעים בפסוקי התנ''ך, הם קודמים לשאר פירות. למשל, נאמר בפסוקים ''אל גינת אגוז ירדתי'', ''כתפוח בעצי היער'', אם כן כאשר לאדם יש אגוזים ותפוחים לעומת אגס, עליו להקדים את התפוח או האגוז. ומקורו מכף החיים (ריא ס''ק ז)[5].

כמו כן כתב בהליכות ברכות (שם) שיברך על פירות ארץ ישראל ולא על פירות חו''ל (וכתב שכך מסתבר). אמנם המעיין בקובץ מבית לוי (חט''ו עמ' עד ס''ד, ובהערה ג) יראה שבדין הראשון אין כן דעת מרן בעל שבט הלוי שכתב: א. אין מעלה לפירות שהשתבחו בהם ישראל (דלא ככף החיים הנ''ל). אך בדין השני מובא שמסכים עם סברא זו בתנאי שאין שאר דברים המובאים בפוסקים שיש בהם דין קדימה (ואע''פ שדעתו שאין קדימה ביין של ארץ ישראל למרות שמברכין עליו על הארץ ועל פרי גפנה, נראה שיש ליישב)[6].

ג) פרי שנעשה בו מצוה - עוד הלכה שכתב הרב אופיר מלכא שליט''א (שם בעמ' רמח) מרקחת מאתרוג שקיימו בו מצות ארבעת המינים קודם לפירות אחרים היות ונעשה בו מצוה אחת. ודעת הרב וואזנר בזה שיש מקום להקדימו (ולא שצריך) כמובא במלבושי מרדכי (סי' ה סעי' יט).

ד) פרי בריא – בס' שלמי ברכה (עמ' צ) הביא מהגר''ש אוירבעך זצוק''ל שכאשר יש לאדם ב' מאכלים שברכותיהם שוות ואחד מהם טעים לו והשני בריא, עליו להקדים את הבריא, כי זו היא עבודת ה' (שמירת הבריאות) ולא ההנאה, וכן דעת הגרי''ש אליישיב דלא כרב הגאון ר' חיים פינחס שייברג זצ''ל שאין מעלה לדבר בריא אלא העיקר הוא שהחביבות תלויה בטעם (הו''ד במשנ''ב דרשו) וע''ע בס' שיצא באחרונה מאת נכדו של מרן היביע אומר זצוק''ל בשם מעשה הברכה עמ' עמ' קנו שכתב לבאר ביתר הרחבה את מחלוקתם. והגר''א נבנצל שליט''א כתב (והובא בהערה נט בשלמי ברכה שם) שכל האמור שייך ליום חול אך בשבת יש מצוה להתענג ולכן יקדים את החביב.

ה) חשיבות רוחנית- שיריי מאכל של צדיק (כגון מתפוח בטיש) ולכן זה חביב עליו הורה הגרי''ש אליישיב זצוק''ל (אשרי האיש ח''א פל''ה הל' לה) שיברך עליה למרות שיש טעם שוה בדיוק למאכל אחר שלצידו, שמכיון שחביב אצלו מאיזה טעם שיהיה יש להקדימו.

ו) חביבות רגשית – חלה שהכינה ביתו במסירות נפש קודמת לחלה שגדולה ויפה שנאפתה במגדניה אחר כבוד. (בס' והערב נא חלק שני עמ' 370) כן הורה הגר''י זילברשטיין והביא קצת ראיה מפסק חמיו זצוק''ל לענין שיירי הצדיק שקודם וכמובא באות הקודמת[7].

ה. דיני קדימה לפירות שביעית

וכעת ניהדר לנידון דידן, שמבואר מכל האמור שאין שום דין קדימה לפירות שנתקדשו בקדושת שביעית, היות ולא מצאנו לאף אחד מהפוסקים שהזכיר זאת, ואם תאמר לא מצינו אינה ראיה, יש לדחות ממה שנמצינו למדים מחלק מהפוסקים שאין דין קדימה לפירות ארץ ישראל מאשר פירות חו''ל, ואם בדבר שהוא נידון של ארץ ישראל לחו''ל פשיטא להו שבודאי אין עדיפות מסתברא שה''ה לפירות של ארץ ישראל בקדושת שביעית לעומת פירות רגילים שאינם מקדושת שביעית. ואף אם תמצי לומר שיש לחלק ויש פר גדול יותר בין פירות שביעית לאלו שאינם משביעית לבין פירות ארץ וחו''ל, יש לומר דזיל בתר טעמא שכתבו ''לא מצינו בפוסקים''. ואם כן חזינן שבזה לא שייך הכלל ''לא מצינו אינה ראיה''. וכן מדברי שו''ת שרגא המאיר שכ' שלא מצינו קדימה לפרי שמברכים עליו שהחיינו יש להוכיח כן. ובס' כרם אליעזר שביעית (עמ' רט) מצאתי שגם הבין כן ממה שכתב שלסוברים שיש דין קדימה לפירות ארץ ישראל מחמת המצוות שיש בהם ומחמת קדושתם, מסתברא דה"ה וכ"ש לפירות שביעית שהם קודמים לשאר פירות א"י וכ"ש לפירות חו"ל. ע''כ. וא''כ משמע שאלו שלא סוברים שיש קדושה בפירות ארץ ישראל על חו''ל יאמרו שא''צ להקדים את פירות שביעית לשאר פירות.



וכן ידידי הרב יוסף אביטבול שליט''א כתב בקובץ באר התורה (קכח פרשת כי תצא תשפ''א עמ' 25) שהראה להגר''ע טולדינו שליט''א בעמח''ס עוטה אור ושא''ס, את דברי הרמב''ן (שכחת עשין עשה ג') ושאל האם יש דיני קדימה לפירות שביעית. והשיב לו שלדעתו כל ענין חשיבות של שבעת המינים היינו משום שאנו רואים שהתורה משבחת את א''י שיש בה פירות אלו, והרי זה סימן שפירות אלו חשובים הם בעצמותם שיש מה להשתבח בהן, אבל פירות שביעית אע''פ שיש מצוה באכילתם הרי צנון וכרוב אין להם שם חשיבות, ולכן אין ענין להקדימם, עכ''ד.

ואמנם עין רואה בספר שיצא זה עתה ''שמענו גם ראינו'' (עמ' שכה פרק יג סימן יא) שהביא מה שנשאל בזה הגר''ח קנייבסקי שליט''א מאת הרה''ג שמעון ברעכער זצוק''ל: חכם אחד הורה שיש קדימה לפירות שביעית על שאר פירות בדיני ברכות. ותשובת מרן שליט''א: יכול להיות שהוא צודק. עכ''ל. ובמקום אחר מובאת דעת שר התורה בשינוי, כפי שהעיד הגר"מ גבאי (מח''ס בית מתתיהו ומועדי הגר"ח) ששאל את הגרח''ק אם צריך להקדים פירות שביעית והשיב לו הגר"ח ''מסתבר'' (הובא באבני דרך חי''ב סי' קמא). וכן דעת הגר"א נבנצל שליט"א שכתב ''שאכן נלענ"ד דיש להקדים פירות שביעית לשאר פירות' (הובא בקובץ אמונת עתיך גיליון 106 עמ' 44).

ואילו הגרב''ד פוברסקי שליט''א בקובץ יתד המאיר (אלול תשע''ה סי' קט) דאם חביב עליו פירות שביעית מחמת קדושתן הרי יש קדימה לחביב. אמנם לגר''ש דבלצקי פשוט שהם נקראים חביבים, כפי שהובא בקובץ בנתיבות ההלכה (חלק מ''ג עמ' 324). כי מצוה לאוכלם וכוונתו לדעת הרמב''ן שהוזכר בראשית המאמר.



העולה להלכה

מי שלפניו כמה מיני פירות ולחלקם יש קדושת שביעית וחפץ לאכול משניהם, אם ברכתם אינה שוה כגון תפוח שקדוש בשביעית ומלפפון שלא קדושה, לדעת הש''ע יקדים מה שירצה כמובא' בסעי' ג בסי' ריא ולדעת המ''ב יברך על מה שחביב ולדעת כה''ח (סי' ריא אותיות ו-ז, יד, כ) וחכמי הסוד (ובה''ג שהביאו הטור) תמיד יברך העץ.

אם ברכותיהם שוות יש להקדים את המין שבעה לפני מי שקדוש בקדושת שביעית. ואם כולם לפניו ממין שבעה ילך לפי הקרוב יותר לארץ כמבואר בש''ע (ס"ד) ואם בכולם אין מין שבעה יקדים מה שהוא שלם.

אם כולם שלמים או כולם חסרים יברך על מה שחביב עליו (לדעת מרן והמשנ''ב מה שבד''כ חביב עליו, ולדעת הרמב''ם מה שכעת חביב עליו כמבוא' בסוף סעי' א במרן וע''ש עצה לזה שכתב שם במ''ב לאכול מיד לאחר מה שבירך עליו את הדבר החביב שכעת אהוב אצלו) או שיותר נקי, ואם שוים ביופי ובנקיות יברך על מה שגדול יותר.

היו כולם גדולים נקיים ושלמים או כולם לא כך, מעיקר הדין הדעת נוטה לומר שהלכה ככל הפוסקים שלא ייחסו לזה קדימה אך מ''מ הרוצה לחוש למצריכים להקדים (הגר''ש דבלצקי, י''א בשם הגר''ח קנייבסקי, הגר''א נבנצל ועוד) רשאי לעשות כן[8]. ואין צריך לחוש כ''כ להחביא מתחת לשולחן או לכסות במפה את אחד הפירות כדי לברך על השני בשופי. וכן נראה לענ"ד אין לו לקחת את שני סוגי הפירות ולברך עליהם ביחד כמו שהעיר כיו''ב בקובץ גליונות חקי חיים (פ' בשלח שנת תשע"ח מס' 76) בשם ס' בנין שלם (סי' ריא ס"א) שהרי כל מטרת הברכה על מין ז' לבד היא כדי להראות שמעלתו גדולה מפרי אחר.

כאמור כל דיני קדימה אלו שייכים שרוצה לאכול משני הפירות, והם לפניו, ואין לו סיבה מסוימת לאכול אחד שלפניו כגון בננה ותפוח שי''א לברך על הבננה קודם כדי שלא יכנס לבית הספק אם ברכת העץ פטרה. או כגון שפרי אחד בשבילו מיועד לקינוח ולכן רוצה להתחיל לאכול את השני.

והנלע''נ כתבתי וה' יאיר עינינו בתורתו אמן.




[1] מלבד המרדכי כפי שהובא בב''י ובדרכ''מ (אות א).
[2] ומקור הדין הוא משו"ת לב אברהם ויינפלד (ח"א סי' ל) ומשום שמעיקר הדין היה צריך לברך שהחיינו על ראיית פרי חדש, אלא שנהגו שלא לברך עד שעת אכילה, ואם כן יש להסמיך עד כמה שאפשר ברכת שהחיינו לראיית הפרי.
[3] כיון שלא מצינו בפוסקים שיש דין קדימה לפרי חדש על פרי שהוא משבעת המינים, ואפילו אם תמצא לומר שנחשב לחביב יותר, הרי לדעת השו"ע מין שבעה קודם לחביב.
[4] ועוד הביא מהתשב''ץ בחידושי ברכות וכן העירו בקובץ משנת יוסף שמבואר בדבריו שאין קדימה לפרי כאשר מברך עליו שהחיינו לפרי אחר.
[5] ויתרה מזו פסק כה''ח חידוש גדול יותר והוא שאם האגס חביב עליו שיכול להקדים מה שירצה. והעירו על דבריו במשנ''ב מכון מאורות (הערה א בסימן ריא) שדבריו צריכים ביאור שהרי פסק זה הוא נגד מרן והפוסקים, שכל שאין בהם ממין שבעה החביב קודם, ולא נזכר בשום מקום שיש מעלה בפירות אלו על מה שחביב אצלו.
[6] אמנם משמע משו''ת תשובות והנהגות ח''א (סי' קפח) שאם אין מעלות שנזכרו בפוסקים, יש מעלה בהקדמת פירות א''י וכמו שכ' כה''ח.
[7] וע''ש עוד שכתב מה הדין אם אשתו ואמו הכינה חלה על מי יבצע תחילה.
[8] אלא שיש חילוק ונפק''מ, שאם הטעם להקדים את הפירות שבקדושת שביעית משום שנכנסים בגדר חביב אז יקדמו לפני פירות אחרים שנקיים ואף גדולים יותר (כדברי הגר''ש דבלצקי והגאון הרב פורבסקי שליט''א) אך אם משום שזו עוד מעלה (שאר הרבנים הנזכרים) אז יבואו רק אחרי הרשימה זשחנג (מין ז', שלם, חביב, נקי, גדול).
 
שבת שירה

-בשבת זו יש נוהגים לומר שירת הים אשר בתפילה בניגון מיוחד.
-נוהגים שרב הקהילה עולה לקריאת השירה. וכן נוהגים שבסופי פסוקים של השירה מאריכים בניגון.

טו בשבט

-נהגו שלא לומר תחנון ביום זה, וכן במנחה שלפניו.

-יש שנהגו להרבות ביום זה באכילת פירות, ובעיקר מפירות האילן. וכן יש ענין יותר בשבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל. (עיין שבט מוסר פרק טז, עיבור השנים (למהר"י מערבי) דף כב:, כנה"ג הגב"י סי' קלא, פר"ח שם סק"ו, מועד לכל חי פרק ל', כה"ח סופר שם ס"ק צז). וכן היה המנהג בחלב שאחר קריאת האבתיד'א כלאמנ'ה בליל ט"ו בשבט (הוא תרגום העשרת הדברות בערבית לרבינו סעדיה גאון ז"ל, שנהגו לקוראו בחלב במוצ"ש בשלח וחזרו לקוראו בביתם בליל ט"ו בשבט) היו מחלקים לילדים שקיות מלאות פירות מכל מה שאפשר להשיג בשוק ובעיקר משבעת המינים וכנ"ל. (דרך אר"ץ עדס עמוד קמז, וכתב שלא נהגו לעשות לימוד ותפילות, אך בעמוד רט כתב שכן נהגו לזמר בין כל פרי ופרי ועיי"ע שם בעמ' רכב). ויש שיר ידוע בחלב לט"ו בשבט ושבת שירה וקריאת העשרת הדברות (כנ"ל) והוא "יה אל גדול ונאדר" למשורר רבי רפאל ענתבי ז"ל בעל שירה חדשה, ומצ"ב.
ובספר פרי עץ הדר תיקן (ע"פ החמ"י) סדר לימוד ונוסח התפילות לומר לפני כל פרי, עוד כתב לאכול שלשים מינים, י' מעולם הבריאה י' מעולם היצירה וי' מעולם העשיה עיי"ש. ומצ"ב הספר.

-יש להזהר מאוד ביום זה באכילת הפירות שלא יכשלו ח"ו באיסור אכילת תולעים ויצא שכרו בהפסדו, ועיי"ע בזה במעל"ח פרק ל'.

-כתב הבא"ח בלשון חכמים ח"א סי' לח (במהדורות החדשות) מקובל מחכמי אשכנז (בני יששכר מאמרי חודש שבט מאמר ב' אות ב') להתפלל ביום זה שיהא לו אתרוג נאה לחג הסוכות, והביא פסוקים על פירות האילן ועוד תיקן תפלה מיוחדת לאתרוג (כנ"ל) ומצ"ב. וכן מצ"ב השיר שחיבר מרן הבא"ח לט"ו בשבט הידוע לבני בגדאד.

בברכת
שבת שלום
מערכת
מנהגי ק"ק 'שובה ישראל'
בואינוס אייריס ארגנטינא
 

קבצים מצורפים

חזור
חלק עליון