לכבודו של מרן זיע"א יום ההילולא:
דף לח עמוד א
* לדעת רבי אושעיא: "אין ברירה" בדיני דאורייתא, אך יש "ברירה" בדיני דרבנן.
* שור של פטם - הרי הוא כרגלי כל אדם, שור של רועה - הרי הוא כרגלי אותה העיר.
* השואל כלי מחברו מערב יום טוב, אף על פי שלא נתנו לו אלא ביום טוב, הרי הוא כרגלי השואל.
* השואל כלי מחברו ביום טוב, אף על פי שרגיל לשאול ממנו, הרי הוא כרגלי המשאיל.
דף לח עמוד ב
* במשנה (בדף הקודם) נאמר: "האשה ששאלה מחברתה תבלין ומים ומלח לעיסתה הרי אלו כרגלי שתיהן", והגמרא מבררת לאורך העמוד כולו (ועד תחילת העמוד הבא) את הטעם לכך שהם לא בטלים בעיסה.
* מין בשאינו מינו - בטל; מין במינו - לדעת רבי יהודה לא בטל, ולדעת חכמים בטל.
* הבורר צרורות מגרנו של חברו - חייב לשלם לו דמי חיטים.
* נבלה בטלה בשחוטה, לפי שאי אפשר לשחוטה שתעשה נבלה; שחוטה אינה בטלה בנבלה, לפי שאפשר לנבלה שתעשה שחוטה.
* חפצי הפקר - קונים שביתה (והמוצאם מוליכם ממקום מציאתם אלפיים אמה לכל רוח).
דף לח עמוד א
* לדעת רבי אושעיא: "אין ברירה" בדיני דאורייתא, אך יש "ברירה" בדיני דרבנן.
* שור של פטם - הרי הוא כרגלי כל אדם, שור של רועה - הרי הוא כרגלי אותה העיר.
* השואל כלי מחברו מערב יום טוב, אף על פי שלא נתנו לו אלא ביום טוב, הרי הוא כרגלי השואל.
* השואל כלי מחברו ביום טוב, אף על פי שרגיל לשאול ממנו, הרי הוא כרגלי המשאיל.
דף לח עמוד ב
* במשנה (בדף הקודם) נאמר: "האשה ששאלה מחברתה תבלין ומים ומלח לעיסתה הרי אלו כרגלי שתיהן", והגמרא מבררת לאורך העמוד כולו (ועד תחילת העמוד הבא) את הטעם לכך שהם לא בטלים בעיסה.
* מין בשאינו מינו - בטל; מין במינו - לדעת רבי יהודה לא בטל, ולדעת חכמים בטל.
* הבורר צרורות מגרנו של חברו - חייב לשלם לו דמי חיטים.
* נבלה בטלה בשחוטה, לפי שאי אפשר לשחוטה שתעשה נבלה; שחוטה אינה בטלה בנבלה, לפי שאפשר לנבלה שתעשה שחוטה.
* חפצי הפקר - קונים שביתה (והמוצאם מוליכם ממקום מציאתם אלפיים אמה לכל רוח).