מספרים, שפעם בא אדם לרב והתלונן: "שמעתי בשיעור שכל הבורח מן הכבוד, הכבוד רודף אחריו, ומאז אני כל הזמן בורח מן הכבוד, אבל הוא בכלל לא רודף אחרי ולא משיג אותי, ומעולם לא קבלתי כבוד"..
שאלו הרב: "מנין אתה יודע, שאין הכבוד רודף אחריך?" 21 פרשה למעשה "זה פשוט מאוד" – החזיר האיש – "אני מסתכל אחורה והוא לא שם".
"כעת מובן" – אמר הרב – "טבעו של הכבוד, שכאשר הוא רואה שאתה מסתכל עליו, הוא מיד בורח ממך"…
מי שבורח מן הכבוד בכדי לקבל כבוד, הוא הרודף הגדול ביותר אחר הכבוד. אם תכלית הבריחה היא קבלת כבוד, אין רדיפה גדולה יותר מזו!
מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל היה עניו מאוד. כלפי חוץ היו רואים אותו לובש את בגדי הראשון לציון העטורים זהב, ולא היו יודעים כמה היה מבזה את הבגדים הללו, וכמה היה נאנח בצער כאשר היה לובשם. פעמים רבות הייתי שומע אותו לועג וצוחק על הבגדים הללו. הוא היה אומר: "אפשר להכניס שני בני אדם אל תוך השרוולים של הגלימה הזו"…
כשהיינו יוצאים לעצרות תשובה וחיזוק ברחבי הארץ וחוזרים בשעת לילה מאוחרת, הרב היה מוריד את הגלימה ואומר: "סוף סוף ניתן להוריד את בגדי העבודה האלו"…
ראינו עוד חכמים וגדולי עולם שמאסו בכבוד וכאב להם שמשבחים ומפארים אותם. הם ראו בתשבחות קוצים דוקרניים. הם לא סתם ברחו מן הכבוד, הם מאסו בו וראו אותו כמקור לסבל ולצער.
ובאמת, מי זוכה לכבוד בסופו של דבר, אם הרודפים אחריו מבריחים אותו מהם, ואלו שהוא רודף אחריהם, בורחים מפניו?
ראיתי על כך פירוש נפלא: אדם שכל חייו בורח מפני הכבוד, הכבוד משיג אותו כשהוא כבר אינו יכול לברוח ממנו, כלומר – כשהוא נפטר מן העולם!… "גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהן" (חולין ז ע"ב), משום שאז הם כבר לא יכולים לברוח מן הכבוד, וכל הכבוד בא אליהם. במו עינינו רואים את הגדולה, היקר והתפארה שהם זוכים להם!
(מתוך 'האור לחיים' מאת הגאון רבי ראובן אלבז שליט"א, ראש ישיבת אור החיים)
www.dirshu.co.il
שאלו הרב: "מנין אתה יודע, שאין הכבוד רודף אחריך?" 21 פרשה למעשה "זה פשוט מאוד" – החזיר האיש – "אני מסתכל אחורה והוא לא שם".
"כעת מובן" – אמר הרב – "טבעו של הכבוד, שכאשר הוא רואה שאתה מסתכל עליו, הוא מיד בורח ממך"…
מי שבורח מן הכבוד בכדי לקבל כבוד, הוא הרודף הגדול ביותר אחר הכבוד. אם תכלית הבריחה היא קבלת כבוד, אין רדיפה גדולה יותר מזו!
מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל היה עניו מאוד. כלפי חוץ היו רואים אותו לובש את בגדי הראשון לציון העטורים זהב, ולא היו יודעים כמה היה מבזה את הבגדים הללו, וכמה היה נאנח בצער כאשר היה לובשם. פעמים רבות הייתי שומע אותו לועג וצוחק על הבגדים הללו. הוא היה אומר: "אפשר להכניס שני בני אדם אל תוך השרוולים של הגלימה הזו"…
כשהיינו יוצאים לעצרות תשובה וחיזוק ברחבי הארץ וחוזרים בשעת לילה מאוחרת, הרב היה מוריד את הגלימה ואומר: "סוף סוף ניתן להוריד את בגדי העבודה האלו"…
ראינו עוד חכמים וגדולי עולם שמאסו בכבוד וכאב להם שמשבחים ומפארים אותם. הם ראו בתשבחות קוצים דוקרניים. הם לא סתם ברחו מן הכבוד, הם מאסו בו וראו אותו כמקור לסבל ולצער.
ובאמת, מי זוכה לכבוד בסופו של דבר, אם הרודפים אחריו מבריחים אותו מהם, ואלו שהוא רודף אחריהם, בורחים מפניו?
ראיתי על כך פירוש נפלא: אדם שכל חייו בורח מפני הכבוד, הכבוד משיג אותו כשהוא כבר אינו יכול לברוח ממנו, כלומר – כשהוא נפטר מן העולם!… "גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהן" (חולין ז ע"ב), משום שאז הם כבר לא יכולים לברוח מן הכבוד, וכל הכבוד בא אליהם. במו עינינו רואים את הגדולה, היקר והתפארה שהם זוכים להם!
(מתוך 'האור לחיים' מאת הגאון רבי ראובן אלבז שליט"א, ראש ישיבת אור החיים)
כשהיינו יוצאים לעצרות תשובה וחיזוק ברחבי הארץ וחוזרים בשעת לילה מאוחרת, הרב היה מוריד את הגלימה ואומר: "סוף סוף ניתן להוריד את בגדי העבודה האלו"...
הגאון רבי ראובן אלבז שליט"א, מספר על היחס שהעניק מרן הגר"ע יוסף זצ"ל לגלימת הראשון לציון המעוטרת בחוטי זהב
www.dirshu.co.il
