כולם יודעים את הראיות של הרב משה פינשטין בנ"ד.
אלא שבדבריך אתה מתעלם ממש"כ מרן בשו"ע (תקכט, ד) "חיבים בית דין להעמיד שוטרים ברגלים שיהיו משוטטים ומחפשים בגנות ובפרדסים ועל הנהרות שלא יתקבצו שם לאכול ולשתות אנשים ונשים ויבואו לידי עבירה. וכן יזהירו בדבר זה לכל העם שלא יתערבו האנשים ונשים בבתיהם בשמחה, ולא ימשכו ביין, שמא יבואו לידי עבירה, אלא יהיו כולם קדושים".
אלא דק"ק מדברי מרן על מנהגו של עולם, דמדבריו משמע שאין לערוך שמחה בעירבובביא ואפ' בבתים. מאי משמע. דאסור לאדם להזמין משפחת חבירו לביתו, וכדברי מרן: "וכן יזהירו בדבר זה לכל העם שלא יתערבו האנשים ונשים בבתיהם בשמחה, ולא ימשכו ביין, שמא יבואו לידי עבירה, אלא יהיו כולם קדושים". וצ"ע.
וכבר הביא ביבי"א (ח"ו או"ח סימן יג אות ה) את דברי הלבוש הנ"ל דסבירא ליה דבעבר היה מצוי פחות מימינו הסתכלות בנשים, שהלבוש בסוף או"ח (מנהגים אות לו) כתב שאע"פ שכ' בספר חסידים שבכל מקום שאנשים ונשים רואים זא"ז בסעודת נישואין, אין לברך שהשמחה במעונו, לפי שאין שמחה לפני הקדוש ברוך הוא כשיש הרהורי עבירה, מ"מ אין נזהרין עכשיו בזה, וה"ט משום שעכשיו מורגלות הנשים הרבה בין האנשים, ואין כאן הרהורי עבירה כ"כ, דדמיין באפן כקאקי חיורי מרוב הרגלן בינינו וכיון דדשו דשו. עכ"ל. ומכבר הבאתי סיוע לזה ממ"ש בס' לקט יושר (חיו"ד עמוד לז) בשם הגאון מהרא"י בעל תה"ד, וז"ל: עוד אמר שמותר לילך אחר אשת חבר או אחר אמו, משום דבזמן הזה אין מוזהרים כ"כ מלילך אחר אשה. ע"כ. ונראה טעמו כמ"ש הלבוש שבזה"ז מרוב הרגלן בינינו דמיין באפן כקאקי חיורי. וכיו"ב כ' בס' מחצית השקל על אה"ע (סי' כא), ע"ש. גם מרן החיד"א בשו"ת יוסף אומץ (סימן מז) הביא דברי הלבוש הנ"ל. וכ"כ בס' חינא וחיסדא (דף קטז ע"א) להסתמך ע"ד הלבוש הנ"ל. וכן בס' טהרת המים (מע' ב אות ח"י) הביא דברי הלבוש וכתב שאף בעוב"י =בעיר ואם בישראל= שאלוניקי לא נהגו לחוש לזה ע"ש. וכ"כ בשו"ת מנחם משיב ח"ב (סי' כ, עמוד ק) שגם באשכנז לא חששו לזה. ע"ש. וע' בס' דרך פקודיך (מל"ת לה) שהעיר על מה שאין נזהרים כ"כ במה שציוו חז"ל אל תרבה שיחה עם האשה, ובעירובין (נג סע"ב) כששאל ר' יוסי הגלילי לברוריה באיזו דרך נלך ללוד, ענתה לו: גלילי שוטה, לא כך אמרו חכמים אל תרבה שיחה עם האשה, היל"ל באיזו ללוד. ולא מצינו לת"ח יראי ה' שישקלו בפלס דבריהם שלא להרבות שיחה עם האשה, ונ"ל עפמ"ש הלבוש שבזה"ז שהנשים מורגלות בינינו, אין כאן הרהורי עבירה כ"כ, דדמיין באפן כי קאקי חיורי וכו'. וה"נ לענין זה, ודוקא בזמנם שלא היו רואים אשה בחוץ שכל כבודה בת מלך פנימה, ובראיית אשה מיד באים לידי הרהור במחשבה שבלב, משא"כ עתה שהנשים עוסקות במשא ומתן, ומורגלות בינינו, ואין האדם מתפעל בראייתן ובשיחתן לבוא לידי הרהור, ומ"ש באשתו אמרו הוא משום גזירה וגדר לנשים אחרות, משא"כ בזה"ז. עכת"ד. ושו"ר כיו"ב לידידנו הגרא"י ולדינברג שליט"א בשו"ת ציץ אליעזר חלק ט (סי' נ) שפירש בסו"ד מ"ש הלקט יושר הנ"ל עפ"ד הלבוש. והסכים עמו הגרש"ז אוירבך שליט"א, ע"ש. עכ"ד.
וא"כ ניתן לתרץ את דברי מרן מדברי הלבוש הנ"ל, שבזמננו המציאות השתנתה. אלא דיש לדחות, דכל דברי הלבוש נאמרו בסתם אנשים, שאז ה"נ אין חשש להזמין כי רגילים בימינו להסתכל על אנשים. אבל כמזמינים לביתהם משפחות מוכרות כגון בנות דודות שאסורות עליו מדאורייתא וכיו"ב, הנה גם הלבוש יודה שהדבר אסור.
ובמשנ"ב כתב דמה שנקט ברגל, זה דווקא בגלל שמצוי הדבר ברגל, ובאמת דבריו נאמרו גם על ימי חול. וע' בשער הציון שכ"כ.
ובכף החיים (סמ"ח) כתב: "באמת חיוב זה שייך בכל עת וזמן שיש שמחה, כגון באירוסין ונישואין וברית מילה וכדומה שצריך למחות מי שיכולת בידו שלא יתערבו אנשים ונשים יחדיו דהיינו במקום אחד, אלא שברגל מצוי הקלקול יותר לכן ננקטי לה גבי רגל". ודבריו מחזקים את הקושיא הנ"ל.
ואולי ניתן לתרץ דדברי מרן ברישא אומרים על הסיפא, דאפ' בבתים צריך להעמיד שוטר כגון בעל הבית שיפקח שלא יתערבו נשים וגברים יחדיו, אלא יפרידם ויושיבם במרחק. אך גם נתון לדחיה, דדברי מרן כתובים כך: "חיבים בית דין להעמיד שוטרים ברגלים שיהיו משוטטים ומחפשים בגנות ובפרדסים ועל הנהרות שלא יתקבצו שם לאכול ולשתות אנשים ונשים ויבואו לידי עבירה". ומשמע דהקיבוץ של נשים וגברים יחדיו אסור הוא, וכך מדוקדק מלשונו הטהור, דהשוטרים צריכים למנוע קיבוץ שכזה, וא"כ לא יועיל שוטר בבית שיש בו קיבוץ של נשים וגברים יחדיו, והקושיא עומדת על מנהג העולם שלא נוהג כך. וצע"ג.
וכדי ליישב מנהג העולם נראה שבודאי פשט מרן שלא לאסור שהולכים משפחה למשפחה בדרך צניעות וכד', וזוהי כוונת מרן: "חיבים בית דין להעמיד שוטרים ברגלים שיהיו משוטטים ומחפשים בגנות ובפרדסים ועל הנהרות שלא יתקבצו שם לאכול ולשתות אנשים ונשים ויבואו לידי עבירה". בגנות ופרסדים ונהרות, שאלו מקומות המועדים לעבירה, אזי שם בודאי שלא יתקבצו אפ'. אבל בסיפא דברי מרן: "וכן יזהירו בדבר זה לכל העם שלא יתערבו האנשים ונשים בבתיהם בשמחה, ולא ימשכו ביין, שמא יבואו לידי עבירה, אלא יהיו כולם קדושים". דברים אלו נאמרו על שמחות שהיו עורכים בזמנם, שהיו עושים חתונות בבתים וכד', אז בודאי שדברי מרן נאמרו שלא יעשו כן ולא יתערבו נשים וגברים. אולם להזמין משפחה לסעודת שבת, בודאי הוא שמרן לא התכוון לכך שהדבר נעשה ע"י פיקוח של שוטר (בעל הבית) שמפריד בין הנשים לגברים. אך לדברי המשנ"ב הנ"ל שכתב דאף בסעודות החול צ"ע. ועדין קשה.
וע"כ להלכה למעשה, בודאי שיש לעשות מחיצה בשמחות הנשואין, כי הוא גדר גדול בפני היצר הרע. וכך פשט מרן בשו"ע. אולם במקום שהדבר מביא למחלוקת גדולה בין הצדדים, אין לעורר מחלוקת גדולה על הדבר, וכדאי הוא הגאון בעל הלבושים לסמוך עליו בשעת הדחק כזו, שלא לעשות מחיצה במקום שלא נהגו (בפרט בחוץ לארץ שבכמה מקומות לא נהגו בזה, והדבר מעורר מחלוקת). אבל יש להתעקש שלכל הפחות יעשו מחיצה לבחורים חברי החתן, וכמו שהיה מורה הרב אברהם שפירא זצ"ל, וכך הראה לי הגר"ד אזולאי שכ"כ בכת"י הגר"מ אליהו בנידון שכזה, שאחד מהצדדים מתנגד למחיצה, ויש מחלוקת גדולה: "אם לא מצליחים הפרדה מוחלטת, לפחות אותם שרוצים לשבת יחד ישבו לאחר מחיצה". וכ"כ בשו"ת שמש ומגן ח"ג (או"ח סימן סג וסימן סו).
ושמעתי בשם מרן הגרע"י זצ"ל כהדרכה שבן תורה יש לו להתעקש ולא להיכנע בקלות ע"ד שכזה, ובפרט שמביא חברים וכד', וגורם להם לאי נוחות. וא"ל הגר"י יוסף שיש להתעקש ע"כ ביותר. ולא לוותר על זה כלל, אלא להראות את הצער שיש לו בזה. ובחור ישיבה אין לו שום היתר שלא לעשות לכל הפחות לחברים מחיצה. וסיפר, כי בחתונה של אחותו, הישיבה הייתה מעורבת, ומרן זצ"ל ישב קצת לאחר החופה ויצא מיד בגלל חוסר הק' שיש בחתונה שכזו. וזאת לאפוקי מדעת הרב אגרות משה, שהתיר בזה. והאמת שהרבה בהוכחות מהש"ס דהא מצינו שהיו אוכלים ביחד וכו'. אלא דמשלון הפוסקים ומרן השו"ע קשה. וגם מכה לשונות בגמ', ע' בחלק שאלות ותשובות בק' הנ"ל שהז' לעיל, תשובת הגר"ש עמאר. וע' בשו"ת בנין אב שכתב שאף לדעתו יש צורך בהפרדה בשולחנות במשפחות. ובזה אף אחד לא מקפיד כיום.
