בענין המפורסם בשם הגר"א שיש מצווה קיומית לאכול מצה כל שבעה ימים,
והיה מקום לדון שאין זה ממש מצווה אלא ענין [וכמש"כ במקו"א], כדי ליישב מה שהחזו"א לא היה ס"ל כן,
[מיהו במעשה רב משמע שזו מצווה, ולשון הערוך השלחן (סוף סימן תע"ה) "רצון השם"]
או שאין מצווה לאכול דווקא מצות, אלא שאם אוכל מצה - יש מצוה לאכול שמורה,
הראוני במהר"י קורקוס הל' קרבן פסח (פרק י הלכה יג, וחגיגה פרק ב הלכה י) שמתבאר מדבריו שלדעת הרמב"ם חגיגת ארבעה עשר הבאה עם הפסח היא מצווה קיומית,
ודימה לזה מצה כל שבעה, עיין בדבריו.
והיה מקום לדון שאין זה ממש מצווה אלא ענין [וכמש"כ במקו"א], כדי ליישב מה שהחזו"א לא היה ס"ל כן,
[מיהו במעשה רב משמע שזו מצווה, ולשון הערוך השלחן (סוף סימן תע"ה) "רצון השם"]
או שאין מצווה לאכול דווקא מצות, אלא שאם אוכל מצה - יש מצוה לאכול שמורה,
הראוני במהר"י קורקוס הל' קרבן פסח (פרק י הלכה יג, וחגיגה פרק ב הלכה י) שמתבאר מדבריו שלדעת הרמב"ם חגיגת ארבעה עשר הבאה עם הפסח היא מצווה קיומית,
ודימה לזה מצה כל שבעה, עיין בדבריו.
