על דברי נבואת חגי אמר המלבי"ם:
"כן הקדושה לא תתדבק אל האדם רק אם תבלע בו ותכנס אל תוכו,
רצה לומר אם יתפסנה בלבו ובנפשו הפנימית לא אם תגע בו מבחוץ, שהגוף החיצוני אין לו קורבה עם הקדושה שהוא ענין נפשי, אבל הטומאה תדבק גם אם תגע מבחוץ על הגוף כי היא יש לה שייכות עם הגויה,
וכן כל מעשה ידיהם באשר אינם עושים רק בידים החיצונים ואינו מעשה לבבם ונפשם, ולכן טמא הוא, יתדבקו בטומאה לא בקדושה"
לפעמים הבעיה במעשי האדם אינם בכך שהם רעים כשלעצמם אלא שהם נעשים בצורה חיצונית, זרה, ללא כוונה.
עשיה כזאת איננה נוגעת בקדושה כי היא איננה נכנסת פנימה. ובגלל הצד החיצוני שלה - הטומאה נוגעת בה, והאדם נעשה אטום לרובד הפנימי העמוק של חייו.
עיקרה של עבודת ה' הוא העשיה הפנימית. מכל הלב. מתוך כוונה והבנה. רק כך זוכים לקדושה .
