י"ח ה'
סי' ג סק"י.
ועי' חו"ב נגעים ס"י סק"ז, ומה שהקשה על התוס' הרא"ש מנתק, לכאורה עיין שם בתוס' הרא"ש שזה מיושב, עי' במגדלות מרקחים שהבאנו בעניין.
התוס' הרא"ש ביאר דרך נוספת, שהסגיר הכוונה שמניח בגד על הנגע שלא ישתפשף.
והקשה החו"ב שבתוספתא (מובא בר"ש פ"ז מ"ד) שמותר לישא מוט על הכתף אפי' שיתכן שתעביר את הנגע, וק"ו שלא צריך לעטוף בבגד שלא ירד.
ולכאורה יל"ד שיתכן שדברי התוספתא אינם במוסגר, אלא או קודם שהגיע אל הכהן או לאחר שהוחלט.
מיהו יש בזה קצת דחוק, ובפרט שקודם לכן מוזכר בתוספתא מוסגר.
והקשה החו"ב שבתוספתא (מובא בר"ש פ"ז מ"ד) שמותר לישא מוט על הכתף אפי' שיתכן שתעביר את הנגע, וק"ו שלא צריך לעטוף בבגד שלא ירד.
ולכאורה יל"ד שיתכן שדברי התוספתא אינם במוסגר, אלא או קודם שהגיע אל הכהן או לאחר שהוחלט.
מיהו יש בזה קצת דחוק, ובפרט שקודם לכן מוזכר בתוספתא מוסגר.
במטותא תביא לנו.
ישר כח על כל החידושים קושיות תירוצים ביאורים ידיעות שכת"ר שליט"א מזכה אותנו.
חיים אלוש
Well-known member
אברבנאל פרק יג פסוק א-מו
וטעם ההסגרה הזאת ימים, לפי שהטבע יפעל מעצמו ברוב התחלואים, וישנם לטוב או לרע בשבעת ימים. כי לרוב יעשה החולי גבול בחולה בשביעי או בארבעה עשר בחלאים החדים, לפי שבזה הזמן תשוב הלבנה במבט מרובע ממה שהיתה בו תחלה. ומפני זה יסודר ממנה פעל מקביל כאופן מה ממה שהיה מסודר מתחלה. והיתה ההסגרה, כדי שיפעל הטבע והדמיון בו כרצונו, ולא ילך פעם בחוץ פעם ברחובות להשתעשע עם בני אדם, כי יהיה טרוד הטבע בזה ולא יפעל בגוף ההוא כפי טבעו. גם שהיתה ההסגרה, לפי שהיה מסופק אם הוא מצורע אם לא, ואם היה מצורע מדבר עם בני אדם ומטמא אותם, הנה מפני זה יצוה להסגירו. וראיתי מי שפירש בזה, שהיה נסגר שבעת ימים בבית כלא, כדי שלא יתנו לו קרוביו או אוהביו משקה או רפואה להסיר הסימנים ההם, כי היתה הכוונה שהטבע יפעל מעצמו. ולזה אמר: "והסגיר הכהן את הנגע", שמלת "הסגיר" הוא פועל יוצא, שיצוה זה למי שיסגירנו. ואינו נכון בעיני, כי למה יבצר הכהן ממנו הרפואה, והתורה אמרה:
"ורפא ירפא" (שמות כא, יט). והרלב"ג כתב, שהיה ההסגר, מפני שלהעדר התנועה יתקבץ החום היסודי ויתגבר על החום הנכרי שהיא סבת הנגע, ויוציאהו לחצוני הגוף. וכאשר יתחזק החולי עם ההסגר, אז יורה על העפוש שבגוף אשר הוא סבת הצרעת.
וטעם ההסגרה הזאת ימים, לפי שהטבע יפעל מעצמו ברוב התחלואים, וישנם לטוב או לרע בשבעת ימים. כי לרוב יעשה החולי גבול בחולה בשביעי או בארבעה עשר בחלאים החדים, לפי שבזה הזמן תשוב הלבנה במבט מרובע ממה שהיתה בו תחלה. ומפני זה יסודר ממנה פעל מקביל כאופן מה ממה שהיה מסודר מתחלה. והיתה ההסגרה, כדי שיפעל הטבע והדמיון בו כרצונו, ולא ילך פעם בחוץ פעם ברחובות להשתעשע עם בני אדם, כי יהיה טרוד הטבע בזה ולא יפעל בגוף ההוא כפי טבעו. גם שהיתה ההסגרה, לפי שהיה מסופק אם הוא מצורע אם לא, ואם היה מצורע מדבר עם בני אדם ומטמא אותם, הנה מפני זה יצוה להסגירו. וראיתי מי שפירש בזה, שהיה נסגר שבעת ימים בבית כלא, כדי שלא יתנו לו קרוביו או אוהביו משקה או רפואה להסיר הסימנים ההם, כי היתה הכוונה שהטבע יפעל מעצמו. ולזה אמר: "והסגיר הכהן את הנגע", שמלת "הסגיר" הוא פועל יוצא, שיצוה זה למי שיסגירנו. ואינו נכון בעיני, כי למה יבצר הכהן ממנו הרפואה, והתורה אמרה:
"ורפא ירפא" (שמות כא, יט). והרלב"ג כתב, שהיה ההסגר, מפני שלהעדר התנועה יתקבץ החום היסודי ויתגבר על החום הנכרי שהיא סבת הנגע, ויוציאהו לחצוני הגוף. וכאשר יתחזק החולי עם ההסגר, אז יורה על העפוש שבגוף אשר הוא סבת הצרעת.
