במשנה בסוכה מ"ח ע"ב מסופר על כהן צדוקי שניסך על גבי רגליו, ורגמוהו כל העם באתרוגיהן. ושמעתי להקשות, כיצד הותר להם לרוגמו באתרוגיהן? והרי האתרוג הוקצה למצוותו!
וראה בריטב"א ביומא כ"ו ע"ב שכתב, וז"ל: וא"ת ודילמ' נקט אתרוגיהן שלא חשו לכבוד מצות האתרוג ורגמוהו בהם. וי"ל דהא פשיטא דכיון שהכירו בו שהוא צדוקי זהו כבודו של אתרוג לקדש בו השם לענין כזה, עכ"ל, ומבואר בדבריו ז"ל שמכיון שהבחינו בו שהוא צדוקי, הותר להם לרגום אותו באתרוגים, אף שהאתרוג הוקצה למצוותו, מ"מ קידוש השם שֶׁיֵּעָשֶׂה על ידו דוחה זאת, ואשמח לשמוע על דברי הריטב"א, וכן מי שיוכל להעלות לפה ריטב"א מוסד הרב קוק על זה.
וראה בריטב"א ביומא כ"ו ע"ב שכתב, וז"ל: וא"ת ודילמ' נקט אתרוגיהן שלא חשו לכבוד מצות האתרוג ורגמוהו בהם. וי"ל דהא פשיטא דכיון שהכירו בו שהוא צדוקי זהו כבודו של אתרוג לקדש בו השם לענין כזה, עכ"ל, ומבואר בדבריו ז"ל שמכיון שהבחינו בו שהוא צדוקי, הותר להם לרגום אותו באתרוגים, אף שהאתרוג הוקצה למצוותו, מ"מ קידוש השם שֶׁיֵּעָשֶׂה על ידו דוחה זאת, ואשמח לשמוע על דברי הריטב"א, וכן מי שיוכל להעלות לפה ריטב"א מוסד הרב קוק על זה.
ואולי אפשר לתרץ עוד ע"פ הכלל ש"אין שבות במקדש", אך כלל זה שייך רק בדברים הקשורים לעבודה. עוד שמעתי לתרץ שאולי זרקו את אתרוגי ילדיהם, אך תירוץ זה נספר מלשון המשנה שרגמוהו ב"אתרוגיהן", משמע לא רק בשל ילדיהם.
