וזה מידי כהן שיח בחורים ח''ב:
אמירת אמת בשידוכים
מותר לשנות לצורך שידוכים כמו שמצינו בדברי חז"ל (ב"ב טז.) שאמרו על הפסוק שנאמר באיוב 'ולב אלמנה ארנין' שכל מקום שהיתה אלמנה שלא היו נושאים אותה היה איוב מטיל שמו עליה שהיה אומר שהיא קרובתו והיו נושאים אותה. אך כמובן שאין לדמות מילתא למילתא כי יש הרבה חילוקים ויש להתיישב בכל דבר בפני עצמו. ונביא מקצתן להלן
[1].
והליץ ע"ז הגרש"ז אויערבאך זצ"ל 'ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב' שהדבר החשוב ביותר הוא לעשות כל דבר בחכמה ובשכל טוב. ובהשיחו פעם אודות ענין הבירורים בשידוכים, אמר רבינו: לשקר – אסור! לומר דברים שליליים - גם אסור! אלא מאי? יש להדגיש את הצדדים החיוביים של המדובר
[2].
להתחמק מבירורים בשידוך
האומר 'איני יודע' על דבר שהוא יודע, הרי זה נחשב שקר, ולכן כששואלים מידע על בחור מסוים בנוגע לשידוך וכיוצ"ב, והנשאל יודע אלא שאינו רוצה להתערב, אסור לומר 'איני יודע'. ורק אם באמת הדברים אינם ברורים אצלו מצד המציאות או מצד ההלכה מה מותר לומר, אז יכול לומר 'איני יודע'
[3].
כשסומכים על הנשאל
אם סומכים מאוד על הנשאל, כגון שהוא קרובו של השואל, צריך לפרט את הגנאי ולא להבליע אותו
[4].
לשנות בגיל
נחלקו הפוסקים אם מותר לשנות את הגיל של אחד הצדדים, יש אומרים דשינוי קטן מותר, כגון אם הוא בן עשרים יכול לומר שהוא בן תשע עשרה. ויש אומרים דאף שינוי קטן אסור, וצריך להודיע לצד השני את הגיל המדוייק. ונראה דכל שהם עדיין צעירים שבדרך הטבע אין הדבר קשה למצוא שידוך אין לשנות, רק אם הם מבוגרים שקשה למצוא שידוך, ואם כשישנה הגיל במקצת יקל מעליו למצוא שידוך מותר
[5].
ולאחר שהשתדכו לכולי עלמא אסור לספר, אף אם ההפרש של הגיל הוא כמה שנים יותר ממה שאמרו
[6].
ביטל שידוך
חתן או כלה שביטלו שידוך השדכן חייב לספר זאת כיון שסומכים על דבריו, אבל שאר כל אדם שמבררים אצלו, אינו צריך לגלות אם לא שנשאל על כך
[7].
לכסות מום
מום שאינו חמור עד כדי כך שירצו להתגרש מחמתו אם יוודע לאחר הנישואין, יש אומרים שאין חיוב לספר אותו לצד השני
[8]. אמנם רבו הפוסקים הסוברים שכל שאילו היה יודע לפני שהשתדך לא היה מוכן להשתדך בשום אופן, בודאי נחשב מום, אף שאינו מספיק בכדי לבטל את השידוך לאחר שכבר נעשה מעשה, חייבים לספר אותו לצד השני, והמסתיר זאת מאנה את הצד השני
[9].
מידות רעות
מי שיש לו מדה רעה ויודע שהצד השני לא היו משתדכים עמו אילו היה יודעים זאת, חייב הנשאל לגלות זאת, ואף אם לא שאלוהו על כך. אך אם אין ברור שימנעו מלהשתדך עמו משום כך, כגון שמדותיו אינם רעות כל כך אך גם אינם טובות כל כך, יאמר לו מקצת מהאמת אך לא את כל האמת
[10].
בחור טורדני במקצת
בחור בעל אופי טורדני במקצת אין צריך לספר זאת, מפני שאינו פגם כל כך
[11].
מראה חיצוני
אם נשאל על דבר חיצוני שאפשר לראותו, כגון מראה, מותר לתאר את הדבר כמו שהוא, אך אין להוסיף את דעתו אם זה יפה או לא, מפני שהדבר תלוי בטעם של כל אחד
[12].
[1] הנה איתא בגמ' ב"ב (טז ע"א) איוב אמר על עצמו ולב אלמנה ארנין, דכל היכא דהוי אלמנה דלא הוו נסבי לה, אזיל שדי שמיה עילווה, והוו אתי ונסבי לה.
ופי' רש"י שדי שמיה עילווה, אומר שהיא קרובתו, ומשמע שהדבר מותר. ולכאורה יש להקשות הרי יש כאן גניבת דעת, ואיך הדבר מותר,
ויעוין ברבינו גרשום שפירש 'שדי שמיה עילווה', שהיה מוציא שם שהיא קרובתו, משמע שלא אמר במפורש זוהי קרובתי, אלא השתדל שיצא שם, והרוצה להתעניין יוודע לאמת, ואפשר דגם זה הכוונה ברש"י. וא"כ אין ראיה להתיר לומר במפורש שהיא קרובתו, אלא רק על ידי הוצאת שם כזה. ועוד אפשר לומר כשאדם הולך לעשות שידוך הוא מברר היטב, ומה שמוציא שם שהיא קרובתו, הוא רק כדי לתת תמריץ לאדם שיברר היטב, ואחרי הבירור הוא יגיע לאמת.
חשוקי חמד ב"ב (טז ע"א).
וע"ע בשו"ת דברי יציב (אבהע"ז סי' יג אות יד).
[2] ספר שלמי מועד (עמ' תקלד).
בספר חכו ממתקים (ערך אמת).
[3] הגרי"ש אלישיב זצ"ל הו"ד בספר אשרי האיש (ח"א עמ' קצז) והוסיף, וכן אם הוא סבור שהשידוך לא מתאים, והשואל יבין מזה שיענה לו 'איני יודע' שכוונתו בזה שאין השידוך מתאים, אין זה בכלל שקר.
ובדין אמירת 'איני יודע' אם יש בזה בכלל שקר, ראה
בש"ך (חו"מ סי' עה ס"ק נז).
ובשו"ע הרב (הל' הלואה סי' א סעי' כח).
ובספר בנין שלם לר' אפרים כהן (טוען ונטען עמ' ד).
[4] הגרש"ז אויערבאך זצ"ל הו"ד
ספר שלמי שמחה (עמ' נב).
אך בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ד סי' שיב) הסתפק שמא יש לספר אף גנאי קטן מדין 'מבשרך אל תתעלם' וכתב שכמדומה שהמנהג לספר. וכן דעת
הגר"ח קניבסקי הו"ד בחפץ חיים דרשו (ציורים הערה 8) לגבי שדכן שצריך לפרש את כל המידע שיש לו, ואף דברים שלא נשאל עליהם, מחמת שסומכים עליו. וכוונתם לכאורה שבזה שסומך עליהם הרי הוא כמתייעץ עמהם, ועל כן הם מחויבים לענות לו גם את דברי הגנאי, כדי שלא תהא עצה שאינה הוגנת.
[5] הנה דעת הגרש"ז אויערבאך זצ"ל הו"ד בספר שלמי מועד (עמ' תקלד) שאף שינוי קטן אסור לשנות, והכל לפי הענין.
ובספר חכו ממתקים (ערך אמת) מובא, פעם אחת חיווה הגרש"ז אויערבאך דעתו, שאם הגיל המבוגר של הבחור עלול להפריע לשידוכים, אפשר אולי "להפחית" שנה בגיל של הבחור ולא יותר.
ובספר תתן אמת ליעקב (עמ' קכב) כתב שכן הורה
הגר"ב זילבר זצ"ל דפשוט שאסור לשנות במה שהדרך להקפיד. אמנם
דעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל הו"ד בספר אשרי האיש (ח"א עמ' קצז) דשינוי קטן מותר.
וכן בספר מעשה איש (ח"ד עמ' רכה) מובא על
החזו"א שאמר לבחור שהוא מעל גיל עשרים וארבע, שיאמר שהוא בגיל עשרים וארבע, כי הוא כבר נהיה בן עשרים וארבע. וראה בספר
מאיר עיני ישראל (ח"ו עמ' 610). וע"ע
בשו"ת אדרת תפארת (ח"ה סי' נג אות טז).
בגילון כאיל תערוג מוספר על
הגראי"ל שטיינמן ששאל אותו בחור מבוגר בן ל"ו שנים שהציעו לו אשה פחות ממנו בשמונה שנים, אם מותר לו להפחית קצת מגילו. והשיב לו כבר היא יודעת את החיסרון שאתה מבוגר, האם שהיא תדע עוד חסרון שאתה שקרן, הרי מסתמא היא בדקה במחשב את גילך האמיתי, ואכן הבחור אמר את גילו האמיתי ואח"כ כשנפגשו אמרה לו שהיא בדקה את גילו במחשב, ורק רצתה לדעת שהוא דובר אמת.
[6] שו"ת מהרש"ם (ח"ד סי' עז).
שו"ת חלקת יעקב (אבהע"ז סי' פ).
[7] הגר"ח קניבסקי הו"ד בחפץ חיים דרשו (ציורים הערה 12).
ובשו"ת תשובות והנהגות (ח"א סי' תשלה) מבואר שאם הכלה ביטלה שידוך ולא סיפרה לחתן השני והשתדכה עמו, יכול לעכב את הנישואין עד שתקבל כתב מחילה מהראשון.
ובשלמי שמחה (עמ' נב) הביא
מהגרש"ז אויערבאך זצ"ל שאמר שזוהי שאלה חמורה וצריך לפעול בזה בחכמה עם יראת שמים.
[8] קהלות יעקב יבמות (סי' מד) וראיתו מהגמ' יבמות (מה.) שכתבה שהנולד מעכו"ם ילך למקום שאין מכירים אותו וישא אשה. אכן סיים שאין לסמוך על דבריו כפסק הלכה למעשה. וכן צידד
הגר"י זלברשטיין הו"ד באבני חשן (ח"ג עמ' תקמח) להלכה על פי דבריו.
[9] שו"ת תשובות והנהגות (ח"ו סי' רצז אות יז). והראיה שהביא הקהלות יעקב צ"ל מה שלא חששו לזה בגמרא שם, הוא משום שמדובר במקום שאין מדקדקים כל כך על היחוס, כדמוכח מכך שלא היו נמנעים מלישא אדם שבא ממקום אחר ואין יחוסו ידוע. וכן ביאר
הגר"נ קרליץ בחוט שני (מילי דנזיקין סי' רלא סעי' א) שכיון שדבר זה אינו מום בעצם, והאנשים שם לא הקפידו על זה, לא היה צריך לספר להם. ואף
בשו"ת צי"א (חי"ז סי' מט אות ג) יישב את הראיה מהגמ' יבמות מדוע אין זה אונאה. וכתב שלמעשה חייב לגלות. וכן דעת
הגרי"ש אלישיב זצ"ל הו"ד בספר אשרי האיש (ח"א עמ' קצז).
וכ"כ בספר לשון חיים (עמ' סח) שדבר שיעורר מחלוקות גדולות אם יוודע לאחר שיתארסו, צריך להודיעו לפני כן, והביא שהסכימו לדבריו
הגרי"י וייס והגרש"ז אויערבאך זצ"ל. והוסיף
הגרי"ש אלישיב זצ"ל הו"ד בחפץ חיים דרשו (ציורים הערה 11) שאף במקומות שאין חיוב על הבחור לספר את חסרונו לכלה, מ"מ הנסיון מוכיח שההסתרה גורמת בעיות בשלום בית, מחמת שהצד השני מרגיש שרימו אותו, ועל כן עליו למצוא זמן מתאים לפני האירוסין לספר זאת.
וע"ע בספר חסידים (סי' תקז).
[10] הגרי"ש אלישיב זצ"ל הו"ד בספר יבקשו מפיהו (שידוכין ונישואין ח"א עמ' קעא) כמבואר בחפץ חיים (ציורים אות ו).
ובחור שמזלזל בזמן קריאת שמע מותר לומר עליו בשידוכים שאין לו יראת שמים, כן הורה הגאון הצדיק
ר' אברהם גניחובסקי זצ"ל, אחד מתלמידיו ששמע זאת ניסה להתווכח כי יתכן שהבחור נאנס מחמת עייפות רבה, ומדוע לפסוק עליו שאין לו יראת שמים, אך הרב לא ויתר, ושב על דבריו בתוקף, עדיין אני סבור שמותר לומר שאין לו יראת שמים. הובא
בספר ויאמר הנני (עמ' 364).
[11] הגרש"ז אויערבאך זצ"ל הו"ד בשלמי שמחה (עמ' נב).
[12] הגרי"י פישר זצ"ל הו"ד בקובץ מבקשי תורה (כרך ה קובץ כד עמ' קלו).
