• לחכמי ורבני הפורום הע"י,

    בימים האחרונים יצאנו לפסק זמן קצר, כדי לעשות בדק בית וחשבון נפש כיצד הפורום יוכל להגיע לנקיות גדולה יותר בעניין כבוד חכמים, בעקבות תקלה שקרתה, חרף הצעדים וההגבלות שננקטו בעבר.

    כעת בסיעתא דשמיא, לאחר היוועצות עם דעת תורה, הגענו למתווה שבע"ה יהיה לתועלת לכולנו, להיות בפורום נקי יותר, בו יוכלו הרבנים הגאונים שליט"א מכלל המגזרים לדון בדברי תורה, כדרכה של תורה, ללא חשש של היכשלות חלילה בכבוד חכמים.

    הנהלים הוחמרו, וננקטו גם פעולות טכניות לשם כך. ואנו שמחים לבשר על פתיחת הפורום בחזרה במתכונתו החדשה. תיתכן אולי אי נוחות קטנה, אבל הרווח הוא של כולנו: פורום נקי וזך! כאן המקום לבקש מהציבור לשים יותר לב על כפתור הדיווח שבכל הודעה, ולדווח על תוכן שלדעתם אינו מתאים, ובפרט בתוכן ישן (שאולי חרף ההגבלות הישנות נשאר בטעות).

    אנו תקווה שבע"ה נזכה להיות מחכמי ארץ ישראל שנוחים זה לזה בהלכה, ולהגדיל תורה ולהאדירה בדרך התורה אשר דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.

    ונסיים בתודה לכל הפונים בתקופה הזו, ושלחו את חיזוקיהם. תודה על האיכפתיות והשותפות, בע"ה יחד נמשיך להגדיל את בית המדרש הדיגיטלי הנוכחי, אשר מביא ברכה לרבבות אלפי ישראל.

    חזקו ואמצו!

כל דאלים גבר

הטעמים המובאים ברא"ש.
האי כל דאלים גבר, דינא הוא, דכל מי שגבר ידו בפעם ראשונה הוא שלו, עד שיביא חבירו ראיה, וכל זמן שלא יביא ראיה אף אם תגבר ידו לא שבקינן ליה לאפוקי מיניה, דלא מיסתבר שיתקנו חכמים שיהיו כל ימיהם במריבה ומחלוקת, היום יגבר זה ומחר חבירו, אלא חכמים פסקו כל דאלים בפעם הזאת - גבר, וסמכו על זה, דכל מי שהדין עמו קרוב להביא ראיות; ועוד, מי שהדין עמו ימסור נפשו להעמיד שלו בידו, ממה שימסור האחר לגזול, ועוד יאמר מה בצע שאמסור נפשי, והיום או למחר יביא ראיה ויוציאנה מידי" [וכ"כ במס' ב"מ פ"א סי' א].
זה הטעם של כל דאלים גבר?
או שזה סברא כעין 'החלוקה יכולה להיות אמת', היינו דלא זה הטעם, אלא שהדבר הוא מציאותי כלפי האמת?
 
הטעמים המובאים ברא"ש.
האי כל דאלים גבר, דינא הוא, דכל מי שגבר ידו בפעם ראשונה הוא שלו, עד שיביא חבירו ראיה, וכל זמן שלא יביא ראיה אף אם תגבר ידו לא שבקינן ליה לאפוקי מיניה, דלא מיסתבר שיתקנו חכמים שיהיו כל ימיהם במריבה ומחלוקת, היום יגבר זה ומחר חבירו, אלא חכמים פסקו כל דאלים בפעם הזאת - גבר, וסמכו על זה, דכל מי שהדין עמו קרוב להביא ראיות; ועוד, מי שהדין עמו ימסור נפשו להעמיד שלו בידו, ממה שימסור האחר לגזול, ועוד יאמר מה בצע שאמסור נפשי, והיום או למחר יביא ראיה ויוציאנה מידי" [וכ"כ במס' ב"מ פ"א סי' א].
זה הטעם של כל דאלים גבר?
או שזה סברא כעין 'החלוקה יכולה להיות אמת', היינו דלא זה הטעם, אלא שהדבר הוא מציאותי כלפי האמת?
בפשטות כדא''ג זה הסתלקות שאף לאחר כל הסברות אין בכוחם להכריע שהלא זה הסתבריות בעלמא שיתקף האמיתי
אלא שגם בהסתלקות זו יש היגיון מסוים
 
בפשטות כדא''ג זה הסתלקות שאף לאחר כל הסברות אין בכוחם להכריע שהלא זה הסתבריות בעלמא שיתקף האמיתי
אלא שגם בהסתלקות זו יש היגיון מסוים
דהיינו כמו הצד השני בחקירה.
גם אני חשבתי כך, אבל לשון הרא"ש הוא דהוי "דינא".
עי' בלשונו המובאת לעיל.
 
דינא -כוונתו שהאלים זכה בזה והתוקף מהאלים לא זכה.
מאידך, מדב' הרא"ש בפרקין לא משמע הכי "האי כל דאלים גבר, דינא הוא, דכל מי שגבר ידו בפעם ראשונה הוא שלו, עד שיביא חבירו ראיה, וכל זמן שלא יביא ראיה אף אם תגבר ידו לא שבקינן ליה לאפוקי מיניה.
בפשטות משמע דהדין עצמו של כדא"ג הוא סברא מחמת שכל מי שגבר וכ"ו.
 
הטעמים המובאים ברא"ש.
האי כל דאלים גבר, דינא הוא, דכל מי שגבר ידו בפעם ראשונה הוא שלו, עד שיביא חבירו ראיה, וכל זמן שלא יביא ראיה אף אם תגבר ידו לא שבקינן ליה לאפוקי מיניה, דלא מיסתבר שיתקנו חכמים שיהיו כל ימיהם במריבה ומחלוקת, היום יגבר זה ומחר חבירו, אלא חכמים פסקו כל דאלים בפעם הזאת - גבר, וסמכו על זה, דכל מי שהדין עמו קרוב להביא ראיות; ועוד, מי שהדין עמו ימסור נפשו להעמיד שלו בידו, ממה שימסור האחר לגזול, ועוד יאמר מה בצע שאמסור נפשי, והיום או למחר יביא ראיה ויוציאנה מידי" [וכ"כ במס' ב"מ פ"א סי' א].
זה הטעם של כל דאלים גבר?
או שזה סברא כעין 'החלוקה יכולה להיות אמת', היינו דלא זה הטעם, אלא שהדבר הוא מציאותי כלפי האמת?
לא כ"כ הבנתי את השאלה
כדא"ג זה ודאי לא סברא והכרעה,
זה הסתלקות שיש בה היגיון כמו שכותב הרא"ש שמי שזה שלו מוסר נפשו עליה, אבל ודאי שזה לא הפשטות לפסוק כך, והראיה שאם אחד מוחזק ל"א כדא"ג אפי' שמוסר נפשו ווכו' ודו"ק.
במשפט אחד - זה הכרעה לא להכריע.
 
הטעמים המובאים ברא"ש.
האי כל דאלים גבר, דינא הוא, דכל מי שגבר ידו בפעם ראשונה הוא שלו, עד שיביא חבירו ראיה, וכל זמן שלא יביא ראיה אף אם תגבר ידו לא שבקינן ליה לאפוקי מיניה, דלא מיסתבר שיתקנו חכמים שיהיו כל ימיהם במריבה ומחלוקת, היום יגבר זה ומחר חבירו, אלא חכמים פסקו כל דאלים בפעם הזאת - גבר, וסמכו על זה, דכל מי שהדין עמו קרוב להביא ראיות; ועוד, מי שהדין עמו ימסור נפשו להעמיד שלו בידו, ממה שימסור האחר לגזול, ועוד יאמר מה בצע שאמסור נפשי, והיום או למחר יביא ראיה ויוציאנה מידי" [וכ"כ במס' ב"מ פ"א סי' א].
זה הטעם של כל דאלים גבר?
או שזה סברא כעין 'החלוקה יכולה להיות אמת', היינו דלא זה הטעם, אלא שהדבר הוא מציאותי כלפי האמת?
קודם כל יישר כח שאתה מוסיף עוד תוכן תורני לפורום, זה מוסיף המון!
שנית, תוכל יותר למקד את השאלה.
זכורני שיש סתירה בדברי הרא"ש בין הפסקים לתשובות שלו, [והארכנו בזה בס"ד במקו"א], ויש בכלל בכל זה אריכות מאוד גדולה בספרי האחרונים, עיינת בהם ועדיין יש לך שאלה? א"כ נשמח שתמקד מה השאלה.
 
אבל ודאי שזה לא הפשטות לפסוק כך, והראיה שאם אחד מוחזק ל"א כדא"ג אפי' שמוסר נפשו ווכו' ודו"ק.
ראיתי להוכיח כן מהגמ' בגיטין ס:
וכן מהתוהרא"ש בב"מ ו.
ומ"מ אין הדברים מחוורים.
משום שהרא"ש נוקט בלשון שזה דין וי"א דמהני אף באתרוג דיחשב כ"לכם", ומלבד זאת הרא"ש כותב דכשזוכה מדין כדא"ג זכה מדין ודאי ול"מ מידו, ואמנם עי' תוס' ב"מ ו. וברשב"א בשם הראב"ד שם דחלקו בזה, מ"מ מוכח מכולי הנך דהוי דין ודאי וצ"ע.
 
חזור
חלק עליון