יצחק משען
Well-known member
התבוננתי מעט בגמ' דלהלן וכמעט שלא מצאתי מנוח לנפשי איך טיטוס הזה היה כל כך שקרן ורמאי שמשקר את עצמו בשקרים גלוים ובטוח שהוא צודק פעם אחרי פעם גם אחרי שהוא כבר בעולם האמת ומבין שטעה עדיין ממשיך להתעקש ולהחזיק בטעותו. ויש בזה מוסר לכולנו שלפעמים אדם רואה שהוא טועה בדבר מסוים אבל מתעקש שלא להודות בטעותו כי זה יפגע לו בכבוד ובגאווה ולא מבין שמכניס את עצמו למצב שעושה מעצמו צחוק ושקר
נביא את לשון הגמ', ואח"כ נמנה את השקרים שלו
תלמוד בבלי מסכת גיטין דף נו עמוד ב
אזל שדריה לטיטוס ואמר אי אלהימו צור חסיו בו זה טיטוס הרשע שחירף וגידף כלפי מעלה מה עשה תפש זונה בידו ונכנס לבית קדשי הקדשים והציע ספר תורה ועבר עליה עבירה ונטל סייף וגידר את הפרוכת ונעשה נס והיה דם מבצבץ ויוצא וכסבור הרג את עצמו שנאמר שאגו צורריך בקרב מועדיך שמו אותותם אותות אבא חנן אומר מי כמוך חסין יה מי כמוך חסין וקשה שאתה שומע ניאוצו וגידופו של אותו רשע ושותק דבי רבי ישמעאל תנא מי כמוכה באלים ה' מי כמוכה באלמים מה עשה נטל את הפרוכת ועשאו כמין גרגותני והביא כל כלים שבמקדש והניחן בהן והושיבן בספינה לילך להשתבח בעירו שנאמר ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו וממקום קדוש יהלכו וישתכחו בעיר אשר כן עשו אל תיקרי קבורים אלא קבוצים אל תיקרי וישתכחו אלא וישתבחו איכא דאמרי קבורים ממש דאפילו מילי דמטמרן איגלייא להון עמד עליו נחשול שבים לטובעו אמר כמדומה אני שאלהיהם של אלו אין גבורתו אלא במים בא פרעה טבעו במים בא סיסרא טבעו במים אף הוא עומד עלי לטובעני במים אם גבור הוא יעלה ליבשה ויעשה עמי מלחמה יצתה בת קול ואמרה לו רשע בן רשע בן בנו של עשו הרשע בריה קלה יש לי בעולמי ויתוש שמה אמאי קרי לה בריה קלה דמעלנא אית לה ומפקנא לית לה עלה ליבשה ותעשה עמה מלחמה עלה ליבשה בא יתוש ונכנס בחוטמו ונקר במוחו שבע שנים יומא חד הוה קא חליף אבבא דבי נפחא שמע קל ארזפתא אישתיק אמר איכא תקנתא כל יומא מייתו נפחא ומחו קמיה לנכרי יהיב ליה ארבע זוזי לישראל אמר ליה מיסתייך דקא חזית בסנאך עד תלתין יומין עבד הכי מכאן ואילך כיון דדש דש תניא אמר רבי פנחס בן ערובא אני הייתי בין גדולי רומי וכשמת פצעו את מוחו ומצאו בו כצפור דרור משקל שני סלעים במתניתא תנא כגוזל בן שנה משקל שני ליטרין אמר אביי נקטינן פיו של נחושת וצפורניו של ברזל כי הוה קא מיית אמר להו ליקליוה לההוא גברא ולבדרי לקיטמיה אשב ימי דלא לשכחיה אלהא דיהודאי ולוקמיה בדינא אונקלוס בר קלוניקוס בר אחתיה דטיטוס הוה בעי לאיגיורי אזל אסקיה לטיטוס בנגידא אמר ליה מאן חשיב בההוא עלמא אמר ליה ישראל מהו לאידבוקי בהו אמר ליה מילייהו נפישין ולא מצית לקיומינהו זיל איגרי בהו בההוא עלמא והוית רישא דכתיב היו צריה לראש וגו' כל המיצר לישראל נעשה ראש אמר ליה דיניה דההוא גברא במאי א"ל במאי דפסיק אנפשיה כל יומא מכנשי ליה לקיטמיה ודייני ליה וקלו ליה ומבדרו אשב ימי.
1. טיטוס תוקע את החרב בפרוכת ומתלהב מהדם שיוצא וצועק לכולם הנה אני הרגתי את הבורא עולם ח"ו
כזה טיפש מה הוא חשב שבורא עולם נמצא רק שם בתוך הפרוכת? ולקמן נראה שגם אחרי שהוא "הרג" אותו הוא ממשיך לדבר עם "ההרוג" הדמיוני שלו ולא עוצר רגע לחשוב שטעה במה שצעק שהרג אותו
ומה שיותר מעניין שהרי כבר בכך הוא סותר את עצמו, שהרי אם כשהפרוכת נפצעה הבנת שזה מבורא עולם, כעת כשאתה בים עם מי בדיוק אתה מדבר? אולי זה מישהו אחר שמטפל בך וגם איתו אתה צריך להסתדר? אנחנו רואים שהוא ידע טוב טוב מההתחלה שכל המשחקים שלו והדיבורים הכל שטויות והוא רק "עושה רוח" שבשביל זה כדאי לו לסבול. העיקר לא להודות על האמת.
הטיפשות שלו יותר גדולה שהרי הוא מבין שהאשה הפרוצה שהביא לשם זה כדי להרגיז את ה' שאמר שהוא שונא זימה ובורח מאיפה שיש ערות דבר.
ושוב פעם, הרי אם אתה מבין שזה מבריח את ה' ומעצבן אותו אז איך אתה חושב שהוא היה שם כדי להיהרג?
2. לאורך כל הדרך טיטוס מבין שהוא עומד לקבל יוקרה ולכן הוא לוקח את כל כלי הקודש לרומא להראות איזה גיבור הוא.
הוא חושב שעכשיו הוא הצליח לפצח את היוקרה של עם ישראל ולקחת אותה לעצמו. איך בדיוק הוא חושב זאת? לא נדע. אבל עובדה היא שזו המטרה שאליה הוא רץ.
3. כאשר בים עומד עליו נחשול איתן להטביעו הוא מבין היטב שזה יד ה', ומבין היטב שה' לא קרה לו כלום בפרוכת שהורידה דם, ובמקום לפחד על נפשו הוא מתווכח ואומר אתה ה' גיבור לעולם רק בים, זאת אומרת שהוא מבין שיש לה' עוצמה שאין לו, לשלוט על הים שליטה בלי מיצרים, ובמקום להודות שהוא כזה פיצפון לעומת ה' ששולט על הים הענקי שפרוס לנגד עיניו , הטיפש הזה מתווכח ואומר בוא נראה אותך גיבור ביבשה…
4. הוא עולה ליבשה ומקבל את היתוש באף, אדם אחר במקומו היה נכנע מבקש סליחה ואומר טעיתי רק תיקח ממני את היתוש הזה, אנחנו רק אם יתוש מזמזם לנו ליד האוזן בלילה אנחנו אומרים וידוי… והטיפש הזה יושב לו יתוש במוח והוא מתלהב שמצא עצה איך להשתיק את היתוש על ידי נפחים שדופקים בפטיש
שוב פעם שתבינו שטיטוס מעדיף להביא נפחים שדופקים כל היום במוח רק כדי להשתיק את היתוש, כנראה להגיד לה' הנה עכשיו היתוש לא כאן, כי אם מה שהפריע לו זה היה הרעש אז מה הוא הרויח שהחליף רעש ברעש?
5. אחרי כל הדברים האלה לפחות עכשיו דקה לפני שאתה מת מהמפלצת שיש לך במוח תגיד טעיתי אני מתחרט מה יש לו להפסיד? אבל לא הוא ממשיך להתעקש ולבקש תפזרו את האפר שלי בשבע ימים שה' לא ימצא אותך
איזה טיפש הוא הרי הוא רואה שמעולם הוא לא נאבד לה' [רק להמחיש דוגמא לפני שבועיים לקחו כמה ימים למצוא את הצוללת טיטאן שטבעה, את טיטוס ה' מעולם לא היה צריך לחפש יותר משבריר שניה תמיד הוא היה מאותר על המפה], ועכשיו הוא מדבר כמו תינוק אם ה' יחפש אותי הוא לא ימצא. ממש בדיחה גרועה.
6. סוף סוף הוא מת לפחות שאז יתחיל להודות בטעות, אבל עובדא שגם בשמים נותנים לו להמשיך להיות מדומיין [ויש לזה יסוד מעניין בעמוד הבא בגמ' על ההנהגה הזו בשמים] ולחשוב שעדיין הוא צודק, למרות שהוא רואה בעינים איך אוספים את כל האפר שלו מכל הימים בלי לפספס שום גרגיר ובונים אותו ומענישים אותו ושוב מפזרים אותו, אבל כלום לא יעזור, כי שקרן ישאר שקרן
ולעניות דעתי פשוט וברור שטיטוס ידע טוב מאוד שיש בורא לעולם ושה' שולט על הכל ושהוא לא שוה כלום, ורק רצה לעשות "רוח" על אחרים בלי לחשוב טיפה מה אני עושה וזה היה סופו
וזהו מוסר גדול לכל אחד שלפני שחושב מה אפשר לעשות כדי שאחרים יחשבו עלי מה שאני חושב שהצלחתי לגרום להם לחשוב, עדיף שיחשוב על עצמו מה אני צריך לעשות עם עצמי שה' יחשוב עלי מה שהוא חושב שאני צריך להיות
ה' יזכנו
אנחנו פוגשים עוד שקרן מומחה בגמ' שבת (קטז סוע"א)
אימא שלום דביתהו דרבי אליעזר אחתיה דרבן גמליאל הואי הוה ההוא פילוסופא בשבבותיה דהוה שקיל שמא דלא מקבל שוחדא בעו לאחוכי ביה אעיילא ליה שרגא דדהבא ואזול לקמיה אמרה ליה בעינא דניפלגי לי בנכסי דבי נשי אמר להו פלוגו אמר ליה כתיב לן במקום ברא ברתא לא תירות אמר ליה מן יומא דגליתון מארעכון איתנטלית אורייתא דמשה ואיתיהיבת עוון גליון וכתיב ביה ברא וברתא כחדא ירתון למחר הדר עייל ליה איהו חמרא לובא אמר להו שפילית לסיפיה דעוון גליון וכתב ביה אנא לא למיפחת מן אורייתא דמשה אתיתי [ולא] לאוספי על אורייתא דמשה אתיתי וכתיב ביה במקום ברא ברתא לא תירות אמרה ליה נהור נהוריך כשרגא אמר ליה רבן גמליאל אתא חמרא ובטש לשרגא.
אבי אבות השקרנים זה לבן הארמי שכמה דיות נשפכו לבאר את גודל השקר שהיה חי בו ומשכנע את כולם בצדקת דרכו, ואפילו את עצמו הצליח לשכנע
ואחרונים לא חביבים צמד השקרנים והשחקנים בלק ובלעם שלאורך כל הדרך שניהם משחקים משחקי כבוד אחד מול השני ומסתירים אותם במילות יפות וכמו שהאריך האור החיים הקדוש לבאר את עומק שקריהם ואהבת הכבוד שחיו בה
ועוד חזון למועד להאריך על כל אלו
נביא את לשון הגמ', ואח"כ נמנה את השקרים שלו
תלמוד בבלי מסכת גיטין דף נו עמוד ב
אזל שדריה לטיטוס ואמר אי אלהימו צור חסיו בו זה טיטוס הרשע שחירף וגידף כלפי מעלה מה עשה תפש זונה בידו ונכנס לבית קדשי הקדשים והציע ספר תורה ועבר עליה עבירה ונטל סייף וגידר את הפרוכת ונעשה נס והיה דם מבצבץ ויוצא וכסבור הרג את עצמו שנאמר שאגו צורריך בקרב מועדיך שמו אותותם אותות אבא חנן אומר מי כמוך חסין יה מי כמוך חסין וקשה שאתה שומע ניאוצו וגידופו של אותו רשע ושותק דבי רבי ישמעאל תנא מי כמוכה באלים ה' מי כמוכה באלמים מה עשה נטל את הפרוכת ועשאו כמין גרגותני והביא כל כלים שבמקדש והניחן בהן והושיבן בספינה לילך להשתבח בעירו שנאמר ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו וממקום קדוש יהלכו וישתכחו בעיר אשר כן עשו אל תיקרי קבורים אלא קבוצים אל תיקרי וישתכחו אלא וישתבחו איכא דאמרי קבורים ממש דאפילו מילי דמטמרן איגלייא להון עמד עליו נחשול שבים לטובעו אמר כמדומה אני שאלהיהם של אלו אין גבורתו אלא במים בא פרעה טבעו במים בא סיסרא טבעו במים אף הוא עומד עלי לטובעני במים אם גבור הוא יעלה ליבשה ויעשה עמי מלחמה יצתה בת קול ואמרה לו רשע בן רשע בן בנו של עשו הרשע בריה קלה יש לי בעולמי ויתוש שמה אמאי קרי לה בריה קלה דמעלנא אית לה ומפקנא לית לה עלה ליבשה ותעשה עמה מלחמה עלה ליבשה בא יתוש ונכנס בחוטמו ונקר במוחו שבע שנים יומא חד הוה קא חליף אבבא דבי נפחא שמע קל ארזפתא אישתיק אמר איכא תקנתא כל יומא מייתו נפחא ומחו קמיה לנכרי יהיב ליה ארבע זוזי לישראל אמר ליה מיסתייך דקא חזית בסנאך עד תלתין יומין עבד הכי מכאן ואילך כיון דדש דש תניא אמר רבי פנחס בן ערובא אני הייתי בין גדולי רומי וכשמת פצעו את מוחו ומצאו בו כצפור דרור משקל שני סלעים במתניתא תנא כגוזל בן שנה משקל שני ליטרין אמר אביי נקטינן פיו של נחושת וצפורניו של ברזל כי הוה קא מיית אמר להו ליקליוה לההוא גברא ולבדרי לקיטמיה אשב ימי דלא לשכחיה אלהא דיהודאי ולוקמיה בדינא אונקלוס בר קלוניקוס בר אחתיה דטיטוס הוה בעי לאיגיורי אזל אסקיה לטיטוס בנגידא אמר ליה מאן חשיב בההוא עלמא אמר ליה ישראל מהו לאידבוקי בהו אמר ליה מילייהו נפישין ולא מצית לקיומינהו זיל איגרי בהו בההוא עלמא והוית רישא דכתיב היו צריה לראש וגו' כל המיצר לישראל נעשה ראש אמר ליה דיניה דההוא גברא במאי א"ל במאי דפסיק אנפשיה כל יומא מכנשי ליה לקיטמיה ודייני ליה וקלו ליה ומבדרו אשב ימי.
1. טיטוס תוקע את החרב בפרוכת ומתלהב מהדם שיוצא וצועק לכולם הנה אני הרגתי את הבורא עולם ח"ו
כזה טיפש מה הוא חשב שבורא עולם נמצא רק שם בתוך הפרוכת? ולקמן נראה שגם אחרי שהוא "הרג" אותו הוא ממשיך לדבר עם "ההרוג" הדמיוני שלו ולא עוצר רגע לחשוב שטעה במה שצעק שהרג אותו
ומה שיותר מעניין שהרי כבר בכך הוא סותר את עצמו, שהרי אם כשהפרוכת נפצעה הבנת שזה מבורא עולם, כעת כשאתה בים עם מי בדיוק אתה מדבר? אולי זה מישהו אחר שמטפל בך וגם איתו אתה צריך להסתדר? אנחנו רואים שהוא ידע טוב טוב מההתחלה שכל המשחקים שלו והדיבורים הכל שטויות והוא רק "עושה רוח" שבשביל זה כדאי לו לסבול. העיקר לא להודות על האמת.
הטיפשות שלו יותר גדולה שהרי הוא מבין שהאשה הפרוצה שהביא לשם זה כדי להרגיז את ה' שאמר שהוא שונא זימה ובורח מאיפה שיש ערות דבר.
ושוב פעם, הרי אם אתה מבין שזה מבריח את ה' ומעצבן אותו אז איך אתה חושב שהוא היה שם כדי להיהרג?
2. לאורך כל הדרך טיטוס מבין שהוא עומד לקבל יוקרה ולכן הוא לוקח את כל כלי הקודש לרומא להראות איזה גיבור הוא.
הוא חושב שעכשיו הוא הצליח לפצח את היוקרה של עם ישראל ולקחת אותה לעצמו. איך בדיוק הוא חושב זאת? לא נדע. אבל עובדה היא שזו המטרה שאליה הוא רץ.
3. כאשר בים עומד עליו נחשול איתן להטביעו הוא מבין היטב שזה יד ה', ומבין היטב שה' לא קרה לו כלום בפרוכת שהורידה דם, ובמקום לפחד על נפשו הוא מתווכח ואומר אתה ה' גיבור לעולם רק בים, זאת אומרת שהוא מבין שיש לה' עוצמה שאין לו, לשלוט על הים שליטה בלי מיצרים, ובמקום להודות שהוא כזה פיצפון לעומת ה' ששולט על הים הענקי שפרוס לנגד עיניו , הטיפש הזה מתווכח ואומר בוא נראה אותך גיבור ביבשה…
4. הוא עולה ליבשה ומקבל את היתוש באף, אדם אחר במקומו היה נכנע מבקש סליחה ואומר טעיתי רק תיקח ממני את היתוש הזה, אנחנו רק אם יתוש מזמזם לנו ליד האוזן בלילה אנחנו אומרים וידוי… והטיפש הזה יושב לו יתוש במוח והוא מתלהב שמצא עצה איך להשתיק את היתוש על ידי נפחים שדופקים בפטיש
שוב פעם שתבינו שטיטוס מעדיף להביא נפחים שדופקים כל היום במוח רק כדי להשתיק את היתוש, כנראה להגיד לה' הנה עכשיו היתוש לא כאן, כי אם מה שהפריע לו זה היה הרעש אז מה הוא הרויח שהחליף רעש ברעש?
5. אחרי כל הדברים האלה לפחות עכשיו דקה לפני שאתה מת מהמפלצת שיש לך במוח תגיד טעיתי אני מתחרט מה יש לו להפסיד? אבל לא הוא ממשיך להתעקש ולבקש תפזרו את האפר שלי בשבע ימים שה' לא ימצא אותך
איזה טיפש הוא הרי הוא רואה שמעולם הוא לא נאבד לה' [רק להמחיש דוגמא לפני שבועיים לקחו כמה ימים למצוא את הצוללת טיטאן שטבעה, את טיטוס ה' מעולם לא היה צריך לחפש יותר משבריר שניה תמיד הוא היה מאותר על המפה], ועכשיו הוא מדבר כמו תינוק אם ה' יחפש אותי הוא לא ימצא. ממש בדיחה גרועה.
6. סוף סוף הוא מת לפחות שאז יתחיל להודות בטעות, אבל עובדא שגם בשמים נותנים לו להמשיך להיות מדומיין [ויש לזה יסוד מעניין בעמוד הבא בגמ' על ההנהגה הזו בשמים] ולחשוב שעדיין הוא צודק, למרות שהוא רואה בעינים איך אוספים את כל האפר שלו מכל הימים בלי לפספס שום גרגיר ובונים אותו ומענישים אותו ושוב מפזרים אותו, אבל כלום לא יעזור, כי שקרן ישאר שקרן
ולעניות דעתי פשוט וברור שטיטוס ידע טוב מאוד שיש בורא לעולם ושה' שולט על הכל ושהוא לא שוה כלום, ורק רצה לעשות "רוח" על אחרים בלי לחשוב טיפה מה אני עושה וזה היה סופו
וזהו מוסר גדול לכל אחד שלפני שחושב מה אפשר לעשות כדי שאחרים יחשבו עלי מה שאני חושב שהצלחתי לגרום להם לחשוב, עדיף שיחשוב על עצמו מה אני צריך לעשות עם עצמי שה' יחשוב עלי מה שהוא חושב שאני צריך להיות
ה' יזכנו
אנחנו פוגשים עוד שקרן מומחה בגמ' שבת (קטז סוע"א)
אימא שלום דביתהו דרבי אליעזר אחתיה דרבן גמליאל הואי הוה ההוא פילוסופא בשבבותיה דהוה שקיל שמא דלא מקבל שוחדא בעו לאחוכי ביה אעיילא ליה שרגא דדהבא ואזול לקמיה אמרה ליה בעינא דניפלגי לי בנכסי דבי נשי אמר להו פלוגו אמר ליה כתיב לן במקום ברא ברתא לא תירות אמר ליה מן יומא דגליתון מארעכון איתנטלית אורייתא דמשה ואיתיהיבת עוון גליון וכתיב ביה ברא וברתא כחדא ירתון למחר הדר עייל ליה איהו חמרא לובא אמר להו שפילית לסיפיה דעוון גליון וכתב ביה אנא לא למיפחת מן אורייתא דמשה אתיתי [ולא] לאוספי על אורייתא דמשה אתיתי וכתיב ביה במקום ברא ברתא לא תירות אמרה ליה נהור נהוריך כשרגא אמר ליה רבן גמליאל אתא חמרא ובטש לשרגא.
אבי אבות השקרנים זה לבן הארמי שכמה דיות נשפכו לבאר את גודל השקר שהיה חי בו ומשכנע את כולם בצדקת דרכו, ואפילו את עצמו הצליח לשכנע
ואחרונים לא חביבים צמד השקרנים והשחקנים בלק ובלעם שלאורך כל הדרך שניהם משחקים משחקי כבוד אחד מול השני ומסתירים אותם במילות יפות וכמו שהאריך האור החיים הקדוש לבאר את עומק שקריהם ואהבת הכבוד שחיו בה
ועוד חזון למועד להאריך על כל אלו
, אבל אני חושב שצריך לזה קצת יותר!!!
