• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com
  • "המרכז למורשת מרן" שמח לבשר לציבור היקר על פתיחת קבוצת הצ'אט "מורשת מרן אונליין" בה יובאו חדשות ועדכונים מעולם התורה, וכן תכנים תורניים מעניינים כולל קטעי וידאו, תמונות והנעשה בעולם הישיבות.

    >> להתחברות לחצו עכשיו:

    https://news.moreshet-maran.com/

    לשליחת עדכונים לחצו כאן, או שלחו למייל: news@moreshet-maran.com

    נ.ב. צ'אט זה מאושר בנטפרי.

כפיה על מצות תלמוד תורה

גרינפלד

Well-known member
מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ולמדתם אותם את בניכם (יא יט)

בשו"ת
לבושי מרדכי (מהדו"ק אוח סי' ז') דן, האם כופין על מצות תלמוד תורה כדרך שכופין על שאר המצוות כגון סוכה ולולב, שמכין אותו עד שתצא נפשו אם אינו רוצה לקיימן, ולא נמצא מפורש שכופין על זה. וכתב שם להוכיח שמעיקר הדין כופין, שהרי בשו"ע יו"ד סי' רמ"ב ס"ד מבואר שכופין על המצוה לשכור מלמד לבנו, והרי לימוד תורה שלו קודם לשל בנו, וא"כ ק"ו שכופין על לימוד תורה שלו עצמו. אלא שסיים שם, שאינו יודע איך יעשו כפיה זו, שהרי אם אינו רוצה ללמוד איך יתן דעתו וחושיו ללמוד כהוגן על ידי כפיה.

והג"ר נחום נבנצאל שליט"א הביא להעיר בזה, דהנה בגמ' בשבת לב: איתא, דנחלקו אם מקרא דלמען ירבו ימיכם וימי בניכם נדרש רק לפניו, דהיינו אמצוות מזוזה, או אף לפני פניו, דהיינו תלמוד תורה. ומעתה, הרי בגמ' בחולין קי: מבואר שכל מצוות עשה שמתן שכרה נאמר בצדה, כגון מצוות כיבוד אב ואם שנאמר בה למען ייטב לך והארכת ימים, אין בי"ד שלמטה כופין עליה, ואם כן תלוי בזה, שאם מקרא דלמען ירבו ימיכם נדרש לפני פניו, דהיינו על מצוות תלמוד תורה, הרי יש כאן מתן שכרה בצידה ואי אפשר לכופו [וכמבואר בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג דפוס קרימונה סי' ק"ח ובבית הלל יו"ד סי' רפ"ה, שמזוזה נחשבת מצוה שמתן שכרה בצדה]. אבל אם מקרא נדרש רק לפניו, הרי אין מתן השכר האמור אלא במזוזה, ושפיר שייך לכוף למצוות תלמוד תורה. ושוב הראוני בנחלת צבי יו"ד סי' רמ"ה שכבר עמד בכל זה.​
 
ושוב הראוני בנחלת צבי יו"ד סי' רמ"ה שכבר עמד בכל זה.​
וז"ל:
וכייפינן ליה לשכור לבנו מלמד. דין זה הוא מהגהות מיימוניות [תלמוד תורה א אות א] ושם כתב הטעם דלא גרע האי מצות עשה דולמדתם [דברים יא, יט] מכל מצות עשה דעלמא שכופין אותו לקיימם. וקשה לי דהא בש"ס דשבת דף ל"ב [ע"ב] איכא חד מאן דאמר דבעון ביטול תורה בנים מתים, דכתיב [שם, כא] למען ירבו, וקאי אלפני פניו על ולמדתם אותם את בניכם, ע"ש. ולפי זה הוי מצות עשה שמתן שכרה בצדה שאין כופין עליה, כדלעיל סימן ר"מ [סעיף א בהגה] ובכמה דוכתי. ואם כן איך נוכל לכופו מספק הא יכול לומר קים לי כהאי מאן דאמר. ובהשקפה ראשונה תירצתי בזה דהרמ"א לשיטתו אזיל, שכתב בחו"מ סימן צ"ז סעיף ט"ז בהגה מצות השבת העבוט הוא מצות עשה שמתן שכרה בצדה ולכן אין בית דין מוזהרים לכוף עליה, אבל אם רוצים לכוף הרשות בידם, ע"ש. והוא שיטת הריצב"א בתוספות בבא בתרא דף ח' [ע"ב ד"ה אכפיה], ע"ש. אם כן כאן לא יכול לומר קים לי, דהא אף בודאי מתן שכרה בצדה, אם רצו כופין, וגם הבית דין מחוייבים לכוף מספק, דלמא הלכתא כמאן דאמר דלא קאי אלפני פניו, ולא הוי מתן שכרה בצדה. אך לפי מה שכתב הט"ז בסימן ר"מ ס"ק א' דאף אם רצו אין יכולים רק כפיה קצת, קשה, דכאן משמע שעושין אפילו כפיה גדולה כמו בכל מצות עשה, וכמו שכתוב בהגהות מיימוניות [שם] וצ"ע. ועיין בש"ס חולין דף קי"ח ע"ב סבירא ליה לרבי יוחנן מקרא נדרש לפני פניו, ואיתא התם דתניא כוותיה, מיהו למאי דאמר שם דבסברא פליגי אין ראיה. ועיין בתוספות בבא מציעא דף צ"ה [ע"א] בד"ה איתמר פשיעה בבעלים. וכשהייתי בקהילת הוראדנא תירץ לי בזה כבוד ידידי ש"ב הרב הגדול המפורסם מהר"ר העשיל נר"ו חתן הגאון אב"ד ז"ל לפי מה שכתבו התוספות חולין דף ק"י [ע"ב ד"ה כל] דלהכי כופין על הצדקה אף דהוי מתן שכרה בצדה, כיון דאיכא נמי לאו דלא תקפוץ ולא תאמץ [דברים טו, ז], אם כן הכא נמי אף דקרא דולמדתם הוי מתן שכרה בצדה, מכל מקום איכא פסוק פסוקי אחריני דלא הוי מתן שכרה בצדה כמו ושננתם לבניך [שם ו, ז] והודעתם לבניך [שם ד, ט], וכופין מחמת אותן פסוקים. ואני השבתי בזה חדא דאכתי אינו מיושב דברי הגהות מיימוניות הנ"ל, דמפורש דכופין מחמת עשה דולמדתם ולא משום עשה אחריני. ועוד, דעל כרחך דוקא היכא דאיכא לאו לבד העשה שמתן שכרה בצדה אז יש לומר כן, אבל בעשה אחריני לא, דהנה הא דאין כופין על מצות עשה שמתן שכרה בצדה כתב רש"י בחולין דף ק"י [שם ד"ה שמתן] והלבוש בסימן ר"מ [סעיף ה] משום כיון דבכל מצות לא פירש הכתוב מתן שכרה וכאן פירש, על כרחך בא לומר שלא לכופו, דאם לא יקיימנה זהו ענשו. ואם כן לפי דברי התוספות דבאיכא לאו לבד העשה שמתן שכרה בצדה כופין, קשה למאי הלכתא הוי בזו העשה מתן שכרה בצדה כיון דגם הכא כופין. אך על זה י"ל דהא במצות עשה כופין ומכין עד שתצא נפשו ולא בלאו, כדאיתא בכתובות דף פ"ו [סוף ע"א], ועיין פרי מגדים או"ח בפתיחה כוללת [ח"א אות כח ד"ה ומצות עשה], אם כן י"ל דלהכי הוי בעשה [הנ"ל] מתן שכרה בצדה, לומר שלא נכוף מחמת העשה היינו עד שתצא נפשו, אלא כופין אותו קצת מחמת הלאו, ואם כן דוקא היכא דאיכא לאו לבד העשה י"ל כן, אבל אי איכא עשה אחריני ליכא למימר הכי שנכוף מחמת עשה אחריני, דאם כן למאי הלכתא הוי בחד עשה מתן שכרה בצדה, דמה לי אם נכוף מחמת עשה זו או אחרת, אלא ודאי דדעת תורה שלא נכוף אותו כלל. ונראה שזה כוונת התוספות בחולין שם במה שכתבו והרי צדקה דכתיב פתוח תפתח כו' [שם טו, ח], כי בגלל הדבר הזה כו' [שם, י]. ובאמת המעיין בפסוק יראה דעשה דפתוח תפתח אין מתן שכרה בצדה, אלא עשה דנתון תתן, שהוא כתוב שני פסוקים אחר פתוח תפתח. ואפילו אם נאמר דמצי קאי גם על פתוח תפתח, מכל מקום בודאי למאן דאמר בגמרא דשבת הנזכרת לעיל מקרא נדרש לפניו ולא לפני פניו, כל שכן הכא דלא קאי על פתוח תפתח הנאמר הרבה קודם, ואם כן מאי הקשו תוספות מהא דרבא אכפייה לרב נתן בר אמי [בבא בתרא שם], דלמא רבא סבירא ליה כמאן דאמר דמקרא לא קאי אלפני פניו, ואם כן גם הכא לא קאי אפתוח תפתח ולהכי אכפייה משום עשה דפתוח תפתח. ולפי מה שכתבתי ניחא דאחרי דעשה דנתון תתן הוי מתן שכרה בצדה, שוב גם עשה דפתוח תפתח דינה כמתן שכרה בצדה, דעל כרחך דעת תורה שלא נכוף כלל, וכנזכר לעיל. גם ידידי הרב הגדול מהר"ר בנימין נ"י תירץ בזה לפי מה דאיתא בחולין סוף פרק שילוח הקן [קמב, א] אין לך כל מצוה שמתן שכרה בצדה שאין תחיית המתים תלויה בה, דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא, וכיון דלמען ירבו [שם יא, כא] על העולם הזה קאי, עיין ברכות דף ח' [ע"א], על כרחך אין זה עיקר השכר רק פירות, ולא מקרי מצות עשה שמתן שכרה בצדה, עכ"ד. ולפי זה יצא לנו דין מחודש דגם על מזוזה אין כופין אף דעליה בודאי קאי הך למען ירבו. אמנם גם תירוץ זה אינו נוח לי, דמתוספות בחולין ק"י הנזכר לעיל גבי צדקה לא משמע כן, דהא התם מתן שכרה הוא, כי בגלל הדבר הזה יברכך כו', וזה קאי על עולם הזה, דעולם הבא אין בו לא משא ומתן כו'. ועוד דהרי גם גבי כיבוד אב ואם כתיב [שמות כ, יב] על האדמה, ואע"פ כן הוי מתן שכרה בצדה [חולין קי, ב]. וכבוד הרב הגאון הגדול מהר"ר אברהם אבלי נ"י [בעל באר אברהם] הראני דבתוספות קידושין דף (ל"ה) [לד] [ע"א ד"ה גברא] כתבו לחד תירוצא דהא דאמר בשבת דקרא קאי גם אלפני פניו, אסמכתא בעלמא הוא, ע"ש. ועוד האריך בפלפול בענין זה. והן עתה נראה לי דבפשיטות ניחא דלא מקרי מצות עשה שמתן שכרה בצדה, אלא אם השכר כתוב בצדה דוקא, דהיינו מיד אחר המצוה דהוא מיותר, ועל כרחך לאורויי שלא לכופו כמו שכתבתי לעיל, אבל הכא איכא למימר שהמתן שכר נכתב בשביל מזוזה, ואף דנדרש גם על תלמוד תורה, מכל מקום לא מקרי בשביל זה מתן שכרה בצדה, כן נראה פשוט:​
 
חזור
חלק עליון