יוסף דהן
Well-known member
הרב אזולאי:
שאלה: האם מותר לכתוב בחול מועד את מה שאני לומד כדי לזכור יותר טוב?
תשובה: כתב מרן בש"ע (סי' תקמו ס"ט) ואם שמע דבר חידוש מותר לכתבו כדי שלא ישכח וכן אם ראה ספר מחודש מותר להעתיקו מפני שחשוב דבר האבד, ע"כ. וכתב המ"ב (שם ס"ק מז) שהוא הדין שמותר לשמוע לכתחילה כדי לכתבו ואין חילוק אם שמע מאחר או חידשו הוא עצמו וכו', ע"ש. וע"ע בחזו"ע (יו"ט, עמ' רד). ולכן כאן שהכתיבה נועדה לזכור טוב יותר מותר לכתוב על מנת שלא יאבד החומר.
הרב מוצפי
:

הרב נקי:
מֻתָּר וּמִצְוָה לִכְתֹּב חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה בַּמּוֹעֵד, הֵן בִּכְתָב יָד וְהֵן בְּמַחְשֵׁב. (רד)
בְּשׁוּ"ת מִן הַשָּׁמַיִם (סימן לב) כָּתַב שֶׁהֵשִׁיבוּ לוֹ עַל דִּין זֶה מִן הַשָּׁמַיִם כָּךְ: "אוֹהֵב ה' שְׁעָרִים הַמְצֻיָּנִים בַּהֲלָכָה, כְּשֶׁמְּחַדְּשִׁים חִדּוּשׁ בַּהֲלָכָה וּמַעֲמִידִים אוֹתָהּ עַל בֵּרוּר, אוֹתָם שְׁעָרִים נֶאֱהָבִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל, יוֹתֵר מִכָּל מִשְׁכְּנוֹת יַעֲקֹב הַמְקַיְּמִים בָּהֶם שְׁאָר הַמִּצְווֹת. וְכָל מִי שֶׁמְּחַשֵּׁב מַחְשָׁבוֹת וְסוֹבֵר סְבָרוֹת, בַּהֲלָכוֹת הַחֲמוּרוֹת וּבִפְסָקִים הַחֲמוּרִים, נֶאֱהָב וְנֶחְמָד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן, וְהַדְּבָרִים וְהַמַּחְשָׁבוֹת הָהֵם, הֵם כְּמַרְגָּלִיוֹת הַיְקָרוֹת בְּעֵינָיו. וְאִם עַל אֲבֵדַת מָמוֹנוֹ, הֻתַּר לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בַּמּוֹעֵד, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁיֵּשׁ לָחוּס עַל אֲבֵדַת הַמַּרְגָּלִיוֹת הַיְקָרוֹת הָאֵלּוּ, לְכָתְבָם וּלְחָתְמָם לְמַעַן לֹא יֹאבְדוּ, וְהַכּוֹתֵב וְהַחוֹתֵם יְקַבֵּל שָׂכָר עֲלֵיהֶם". וְכָתַב הַמִּשְׁנָה בְּרוּרָה (סימן תקמה ס"ק מז): אֵין חִלּוּק בֵּין אִם שָׁמַע אֶת הַחִדּוּשׁ מֵאַחֵר אוֹ שֶׁחִדְּשׁוֹ בְּעַצְמוֹ, כִּי מָצוּי שֶׁאָדָם שׁוֹכֵחַ גַּם מָה שֶׁחִידֵשׁ בְּעַצְמוֹ. וַאֲפִלּוּ בְּלֹא טַעַם שִׁכְחָה, כֵּיוָן שֶׁבְּכָל רֶגַע מֻטָּל עַל הָאָדָם לַעֲמֹל בַּתּוֹרָה וּלְחַדֵּשׁ בָּהּ כְּפִי יְכָלְתוֹ, אֵין שַׁיָּךְ לוֹמַר שֶׁיַּמְתִּין עַד אַחַר הַמּוֹעֵד לִכְתֹּב הַחִדּוּשׁ, כִּי בְּאוֹתוֹ זְמַן יִהְיֶה עָלָיו חִיּוּב אַחֵר לְחַדֵּשׁ חִדּוּשִׁים אֲחֵרִים. וְאִם יִתְעַכֵּב בִּכְתִיבַת הַחִדּוּשִׁים, יִצְטָרֵךְ לִלְמֹד שֵׁנִית מָה שֶׁלָּמַד כְּבָר, וּלְהַזְכִּיר מָה שֶׁחִדֵּשׁ מִכְּבָר, וְזֶה יְבַטְּלֶנוּ מִלִּמּוּד חִדּוּשִׁים אֲחֵרִים בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, וְאֵין לְךָ דָּבָר הָאָבֵד גָּדוֹל מִזֶּה.
שאלה: האם מותר לכתוב בחול מועד את מה שאני לומד כדי לזכור יותר טוב?
תשובה: כתב מרן בש"ע (סי' תקמו ס"ט) ואם שמע דבר חידוש מותר לכתבו כדי שלא ישכח וכן אם ראה ספר מחודש מותר להעתיקו מפני שחשוב דבר האבד, ע"כ. וכתב המ"ב (שם ס"ק מז) שהוא הדין שמותר לשמוע לכתחילה כדי לכתבו ואין חילוק אם שמע מאחר או חידשו הוא עצמו וכו', ע"ש. וע"ע בחזו"ע (יו"ט, עמ' רד). ולכן כאן שהכתיבה נועדה לזכור טוב יותר מותר לכתוב על מנת שלא יאבד החומר.
הרב מוצפי
:

הרב נקי:
מֻתָּר וּמִצְוָה לִכְתֹּב חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה בַּמּוֹעֵד, הֵן בִּכְתָב יָד וְהֵן בְּמַחְשֵׁב. (רד)
בְּשׁוּ"ת מִן הַשָּׁמַיִם (סימן לב) כָּתַב שֶׁהֵשִׁיבוּ לוֹ עַל דִּין זֶה מִן הַשָּׁמַיִם כָּךְ: "אוֹהֵב ה' שְׁעָרִים הַמְצֻיָּנִים בַּהֲלָכָה, כְּשֶׁמְּחַדְּשִׁים חִדּוּשׁ בַּהֲלָכָה וּמַעֲמִידִים אוֹתָהּ עַל בֵּרוּר, אוֹתָם שְׁעָרִים נֶאֱהָבִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל, יוֹתֵר מִכָּל מִשְׁכְּנוֹת יַעֲקֹב הַמְקַיְּמִים בָּהֶם שְׁאָר הַמִּצְווֹת. וְכָל מִי שֶׁמְּחַשֵּׁב מַחְשָׁבוֹת וְסוֹבֵר סְבָרוֹת, בַּהֲלָכוֹת הַחֲמוּרוֹת וּבִפְסָקִים הַחֲמוּרִים, נֶאֱהָב וְנֶחְמָד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן, וְהַדְּבָרִים וְהַמַּחְשָׁבוֹת הָהֵם, הֵם כְּמַרְגָּלִיוֹת הַיְקָרוֹת בְּעֵינָיו. וְאִם עַל אֲבֵדַת מָמוֹנוֹ, הֻתַּר לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בַּמּוֹעֵד, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁיֵּשׁ לָחוּס עַל אֲבֵדַת הַמַּרְגָּלִיוֹת הַיְקָרוֹת הָאֵלּוּ, לְכָתְבָם וּלְחָתְמָם לְמַעַן לֹא יֹאבְדוּ, וְהַכּוֹתֵב וְהַחוֹתֵם יְקַבֵּל שָׂכָר עֲלֵיהֶם". וְכָתַב הַמִּשְׁנָה בְּרוּרָה (סימן תקמה ס"ק מז): אֵין חִלּוּק בֵּין אִם שָׁמַע אֶת הַחִדּוּשׁ מֵאַחֵר אוֹ שֶׁחִדְּשׁוֹ בְּעַצְמוֹ, כִּי מָצוּי שֶׁאָדָם שׁוֹכֵחַ גַּם מָה שֶׁחִידֵשׁ בְּעַצְמוֹ. וַאֲפִלּוּ בְּלֹא טַעַם שִׁכְחָה, כֵּיוָן שֶׁבְּכָל רֶגַע מֻטָּל עַל הָאָדָם לַעֲמֹל בַּתּוֹרָה וּלְחַדֵּשׁ בָּהּ כְּפִי יְכָלְתוֹ, אֵין שַׁיָּךְ לוֹמַר שֶׁיַּמְתִּין עַד אַחַר הַמּוֹעֵד לִכְתֹּב הַחִדּוּשׁ, כִּי בְּאוֹתוֹ זְמַן יִהְיֶה עָלָיו חִיּוּב אַחֵר לְחַדֵּשׁ חִדּוּשִׁים אֲחֵרִים. וְאִם יִתְעַכֵּב בִּכְתִיבַת הַחִדּוּשִׁים, יִצְטָרֵךְ לִלְמֹד שֵׁנִית מָה שֶׁלָּמַד כְּבָר, וּלְהַזְכִּיר מָה שֶׁחִדֵּשׁ מִכְּבָר, וְזֶה יְבַטְּלֶנוּ מִלִּמּוּד חִדּוּשִׁים אֲחֵרִים בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, וְאֵין לְךָ דָּבָר הָאָבֵד גָּדוֹל מִזֶּה.