שות יביע אומר חלק ח - אורח חיים סימן יא
טז) לאל ברוך נעימות יתנו למלך אל חי וקיים. הנה בקובץ "זכר אליהו", לרב גדול מתוניס, כתב, לפי הדקדוק צ״ל לאל ברוך, בשוא, ואין לשמוע למה שאומרים בשם האר״י שצ״ל לאל הלמ״ד בקמץ, שכבר כתב החיד״א שלא כל מה שכותבים בשם האר״י הוא אמת, וחלילה להאמין בזה וכו׳. ע״כ. ועמו הסליחה, שלא ראה שכן מפורש בדברי האר״י ז״ל בשער הכוונות (דף נא סע״ב) וז״ל: לאל ברוך נעימות יתנו צ״ל הלמ״ד בקמץ, ור״ל לאל הידוע שהוא ברוך יתנו לו נעימות, ואם יאמר בנקודת שוא אז יהי הפירוש לאל של ברוך, ואין לו הבנה, כי האל עצמו הוא ברוך. וכן למלך אל חי וקיים, צריך לנקד הלמ״ד של למלך בקמץ, כלומר למלך הידוע שהוא אל חי וקיים. ע״כ. וכן הוא בס׳ נגיד ומצוה (דף יא ע״ב). אלא שמה שכתב שהלמ״ד של למלך אל חי וקיים, צ״ל בקמץ, נראה דלאו דוקא הוא, אלא צ״ל בפתח, ואות מ׳ של למלך דגושה, שבזה מורה על המלך הידוע. וכ״כ בלחם הבכורים (דף קלה ע״א). ובסידור עבודת התמיד (דקכ״ו ע״ב). ובאהלי יעקב לר״ה (דף צז ע״א). וכ״כ המדקדק ר׳ זלמן הענא בשערי תפלה שלו שבתיבת למלך הלמד בפתח, ומ״ש תלמידי האר״י בקמץ הוא לפי מבטא הספרדים שאין מבדילין כל כך בין קמץ לפתח. והובא בשער הכולל (ס״ז אות ט). וע״ש. ודו״ק.
