• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com
  • הודפס מחדש ע"י 'המרכז למורשת מרן' הספר "ילקוט יוסף - פורים משולש", עם מגילת אסתר בתוספת ביאורים ממנהיג הדור מרן הראש"ל שליט"א. מחיר מיוחד לזיכוי הרבים: 15 ש"ח בלבד. >> לרכישה ישירה באתר לחצו כאן

לְאֵל \ לָאֵל | לַמֶּלֶךְ \ לָמֶּלֶךְ ?

גרינפלד

Well-known member
כתב הבאר היטב סי' נ"ט סק"א:
לאל ברוך נעימות הלמ"ד בקמ"ץ. ולמלך אל חי הלמ"ד בפתח והאר"י ז"ל כתב כולם בקמץ. עיין יד אהרן.
1735593847525.png


1735593942397.png


ואשמח לקבל בזה דעות נוספות.
יישר כוח.
 
שות יביע אומר חלק ח - אורח חיים סימן יא
טז) לאל ברוך נעימות יתנו למלך אל חי וקיים. הנה בקובץ "זכר אליהו", לרב גדול מתוניס, כתב, לפי הדקדוק צ״ל לאל ברוך, בשוא, ואין לשמוע למה שאומרים בשם האר״י שצ״ל לאל הלמ״ד בקמץ, שכבר כתב החיד״א שלא כל מה שכותבים בשם האר״י הוא אמת, וחלילה להאמין בזה וכו׳. ע״כ. ועמו הסליחה, שלא ראה שכן מפורש בדברי האר״י ז״ל בשער הכוונות (דף נא סע״ב) וז״ל: לאל ברוך נעימות יתנו צ״ל הלמ״ד בקמץ, ור״ל לאל הידוע שהוא ברוך יתנו לו נעימות, ואם יאמר בנקודת שוא אז יהי הפירוש לאל של ברוך, ואין לו הבנה, כי האל עצמו הוא ברוך. וכן למלך אל חי וקיים, צריך לנקד הלמ״ד של למלך בקמץ, כלומר למלך הידוע שהוא אל חי וקיים. ע״כ. וכן הוא בס׳ נגיד ומצוה (דף יא ע״ב). אלא שמה שכתב שהלמ״ד של למלך אל חי וקיים, צ״ל בקמץ, נראה דלאו דוקא הוא, אלא צ״ל בפתח, ואות מ׳ של למלך דגושה, שבזה מורה על המלך הידוע. וכ״כ בלחם הבכורים (דף קלה ע״א). ובסידור עבודת התמיד (דקכ״ו ע״ב). ובאהלי יעקב לר״ה (דף צז ע״א). וכ״כ המדקדק ר׳ זלמן הענא בשערי תפלה שלו שבתיבת למלך הלמד בפתח, ומ״ש תלמידי האר״י בקמץ הוא לפי מבטא הספרדים שאין מבדילין כל כך בין קמץ לפתח. והובא בשער הכולל (ס״ז אות ט). וע״ש. ודו״ק.​
 
שאלו את הגאון ר' מאיר מאזוז שליט"א בדבר והקשו שלפי הדקדוק צריך לומר בשוא והביאו הרבה דוגמאות
והוא כהן לאל עליון למ"ד בשוא (וכן היה הנוסח הקדום בתהילות לאל עליון) הודו לאל השמים (למ"ד בשוא) לעושה נפלאות לעושה אורים גדולים... וכל הדומים לו למד בשוא. (וכן הביאו עוד דוגמאות)
ומשער הכוונות משמע שכל ההגהה היא על פי הדקדוק ולא על פי סוד, שהוקשה למהרח"ו למה הלמ"ד בשוא ולא ביידוע, אמנם מנוסח התורה שלפנינו שבכל המקומות הללו למד בשוא משמע שלפי הדקדוק צריך להיות למ"ד דווקא בשוא.
והרב מזוז השיב שזו דעת האר"י ועל פי הדקדוק באמת צריך לומר בשוא.
וכנ"ל שאלו על תושבחתא שבכל המקומות בתרגום אנו אומרים תושבחתא תיו בשורוק ובקדיש המהרח"ו שינה לחירק על פי הרד"ק בספר מכלול, אלא שהרד"ק דיבר בלשון הקודש ולא בלשון תרגום וכל הגהת מהרח"ו היא כפשוטו על פי דקדוק ולא על פי סוד. והרב השאיר בצ"ע.
 
ומשער הכוונות משמע שכל ההגהה היא על פי הדקדוק ולא על פי סוד,

הגהת מהרח"ו היא כפשוטו על פי דקדוק ולא על פי סוד.
ערב טוב ומבורך!
בבקשה ובתחינה שלא תטעה לחשוב מעיקרא ומרישא שזה נכון ע"ד האמת לאמיתה של תורה אליבא דכו"ע, אז ישמח ליבי גם אני שילך נא כת"ר יצ"ו ורוץ מהר מהר דחוף לקראת לימוד בספר עוי"ח הלכות להרי"ח הטוב בעל ספר בא"ח הלכות, ושם בש"ר פרשת מקץ הלכה י', וז"ל: "אזהרה שמענו מפי רבנו האר"י ז"ל בשער הכוונות שצ"ל כן בפתח ולא יאמר כן בצירי, וכן צ"ל ואין טעמו של רבנו האר"י ז"ל וכו', אך ודאי הוא יש לו טעם ע"פ הסוד בדבר זה, ועוד בלאו הכי הוא אין דרכו ללמד אזהרות כאלה, ואינו מזהיר ומזכיר דבר אלא הנוגע לסוד", ע"כ, "וישמע חכם ויוסף לקח" "ותן לחכם ויחכם".
א"ה: יעוין בספר "תיקון תפילה" בביאור "נשמת חיים" מהדורת התשפ"ד עמוד קמא אות כו, שי"ל ולא שצ"ע.
 
נערך לאחרונה:
ערב טוב ומבורך!
בבקשה ובתחינה שלא תטעה לחשוב מעיקרא ומרישא שזה נכון ע"ד האמת לאמיתה של תורה אליבא דכו"ע, אז ישמח ליבי גם אני שילך נא כת"ר יצ"ו ורוץ מהר מהר דחוף לקראת לימוד בספר עוי"ח הלכות להרי"ח הטוב בעל ספר בא"ח הלכות, ושם בש"ר פרשת מקץ הלכה י', וז"ל: "אזהרה שמענו מפי רבנו האר"י ז"ל בשער הכוונות שצ"ל כן בפתח ולא יאמר כן בצירי, וכן צ"ל ואין טעמו של רבנו האר"י ז"ל וכו', אך ודאי הוא יש לו טעם ע"פ הסוד בדבר זה, ועוד בלאו הכי הוא אין דרכו ללמד אזהרות כאלה, ואינו מזהיר ומזכיר דבר אלא הנוגע לסוד", ע"כ, "וישמע חכם ויוסף לקח" "ותן לחכם ויחכם".
א"ה: יעוין בספר "תיקון תפילה" בביאור "נשמת חיים" מהדורת התשפ"ד עמוד קמא אות כו, שי"ל ולא שצ"ע.
זה דעת מרן הבן איש חי אך לא הכל סברו כך, וכתב על זה הרב עמנואל מולקנדוב מאמר (מצורף) והביא בזה שיטות נוספות.
פשטות הדברים שמהרח"ו מדבר בהגהות על פי דקדוק שכן הוא מביא נימוקים דקדוקיים, ועוד שאין איזה משהו שמביא טעם על פי קבלה, ולא הכל קיבלו דעת מרן הבן איש חי בזה (ודעת הבן איש חי בזה קשורה לדעתו בעניין אם אומרים סב"ל נגד האר"י שמרן זצ"ל פסק בניגוד לכך ואפשר שהכל עניין אחד)

בעניין זה גם יש הגהה נוספת של מהרח"ו וכן שני פסוקים המכחישים זה את זה. שאומר לגרוס וכאן וגם בזה מצאו טעם עוד לפני האר"י ברשב"ץ כמדומני (אם אני לא טועה) ואין זה על פי קבלה, וראיתי במדרש תורת כהנים מכון אופק על פי כתב יד מבבל מזמן הגאונים שהוא מדוייק ביותר, ושם בכלל לא כתוב וכן אלא "שני כתובים המכחישים וכו'"
 

קבצים מצורפים

  • הגהות הארי זל.pdf
    949.9 KB · צפיות: 8
נערך לאחרונה:
והרב מזוז השיב שזו דעת האר"י ועל פי הדקדוק באמת צריך לומר בשוא.

כתב האר"י וז"ל לאל ברוך נעימות צ"ל הלמד בקמץ ר"ל לאל הידוע שהו' ברוך יתנו לו נעימות ואם תהיה נקודה בשבא אז יהיה פירש לאל של ברוך ואין לו הבנה כי האל עצמו הוא הברוך עכ"ל

לי נראה ברור שמה שהאר"י כתב אתי שפיר לפי הדקדוק

כי יש כלל הנקרא סמיכות מילים כמו בית ספר, כובע קש וכדומה שזה כאילו כתוב המילה 'של' - בית של ספר כובע של קש

ובסמיכות אי אפשר להוסיף ה' למילה הראשונה – שאי אפשר לומר הבית ספר הכובע קש אלא בית הספר כובע הקש

והמילים אל ברוך הם אינם סמיכות שאין הכוונה אל של ברוך

וכשאתה אומר לאל ברוך בקמץ זה כמו שאמרת אות ה' בהתחלה - להאל ברוך ואז ודאי שזה לא סמיכות אלא להאל שהוא ברוך

אבל שאתה אומר לאל ברוך בשוא למרות שגם כאן כוונתך לא לומר סמיכות אבל כיון שאתה לא מוסיף ה' לאל אפשר להבין שאתה מתכוון לסמיכות לאל של ברוך וזה טעות וכדי שלא יהיה אפשרות שישמע כטעות עדיף לומר לאל ברוך בקמץ שזה בטוח לא סמיכות ודו"ק
 
כתב האר"י וז"ל לאל ברוך נעימות צ"ל הלמד בקמץ ר"ל לאל הידוע שהו' ברוך יתנו לו נעימות ואם תהיה נקודה בשבא אז יהיה פירש לאל של ברוך ואין לו הבנה כי האל עצמו הוא הברוך עכ"ל

לי נראה ברור שמה שהאר"י כתב אתי שפיר לפי הדקדוק

כי יש כלל הנקרא סמיכות מילים כמו בית ספר, כובע קש וכדומה שזה כאילו כתוב המילה 'של' - בית של ספר כובע של קש

ובסמיכות אי אפשר להוסיף ה' למילה הראשונה – שאי אפשר לומר הבית ספר הכובע קש אלא בית הספר כובע הקש

והמילים אל ברוך הם אינם סמיכות שאין הכוונה אל של ברוך

וכשאתה אומר לאל ברוך בקמץ זה כמו שאמרת אות ה' בהתחלה - להאל ברוך ואז ודאי שזה לא סמיכות אלא להאל שהוא ברוך

אבל שאתה אומר לאל ברוך בשוא למרות שגם כאן כוונתך לא לומר סמיכות אבל כיון שאתה לא מוסיף ה' לאל אפשר להבין שאתה מתכוון לסמיכות לאל של ברוך וזה טעות וכדי שלא יהיה אפשרות שישמע כטעות עדיף לומר לאל ברוך בקמץ שזה בטוח לא סמיכות ודו"ק
בס"ד קודם כל ישר כוח על המקור בדברי האר"י
אתה אומר סברות יפות, אבל במציאות אנחנו רואים שהמסורת שלנו חולקת על הסברות הללו ורק צריך לברר מדוע. כי התנ"ך שלנו בוודאי מנוקד על פי כללי הדקדוק ומילא אם היה מקום אחד כזה היית יכול לטעון שזה מקרה חריג אבל זה עקבי לכל אורך הדרך. ולא סתם אותו חכם מתוניס טען שאין הדברים מהאר"י (ואמנם שהתברר שבמציאות האר"י אמר זאת, אבל אותו חכם דיבר שמצד הדקדוק זה לא נכון)
והוא כהן לאל עליון, הודו לאל השמים, לעושה נפלאות \אורים וכו' צמאה נפשי לא-ל חי, תפילה לאל חיי, אומרה לאל סלעי,
והטענה שלך שאפשר להבין אינה טענה, כי סוף סוף זה נכון לומר כך דקדוקית, ולא צריכים לשנות את הניקוד כי יש מקום לטעות יש עוד מקומות שניתן לטעות, במיוחד שלפי הסברה כל אחד מבין למה הכוונה
 
והטענה שלך שאפשר להבין אינה טענה, כי סוף סוף זה נכון לומר כך דקדוקית
טענה ברורה היא
ויש גם דוגמאות לכך כמו המילה אנו שגורסים אנחנו ולא אנו שלמרות שאנו זה כמו אנחנו אבל בתפילה שלא ישמע אנו מלרע לשון אנינות גורסים אנחנו
מי כמוך נאדר בקודש הכאף מודגשת למרות שהיא צריכה להיות רפה כדי שלא ישמע מי כמיכה וכן ידמו כאבן הכ"ף דגושה שלא יהא נראה כאומר ידמוך אבן וכן עם זו גאלת הגימ"ל דגושה שאם יהיה רפויה נראה כאומר לשון מגואל ונמצא מחרף
וכן זכרנו לחיים בשווא ולא בפתח שלא ישמע לא חיים
מטה משה עמוד העבודה ר"ח אלול וראש השנה סימן תשצו
מהר"ם היה אומר לחיים בשב"א, כי לחיים בפתח משמע לא חיים (תשב"ץ קטן סי' קי"ט), וכן כתב הטור אורח חיים (סי' תקפ"ב). ומאדוני מורי מהר"ש ז"ל שמעתי שאין לחוש אם אומר לחיים בפתח, דלשון הכתוב הוא כל הכתוב לחיים בירושלים (ישעיה ד, ג). ומהר"ם לטעמיה אזיל דסבר כל היכא [דאיכא] למטעי לא סמכינן אקרא, כמו שגם בברכת המזון היה אומר מהר"ם נודך ולא נודה לך (אגור סי' רס"ד), דמשמע נודה לך את פלוני, ואף על גב דקרא כתיב נודה לך לעולם לדור ודור (תהילים עט, יג), אלמא היכא דאיכא למיטעי לא משגחינן בקרא,אבל אנו הכי נוהגין לומר נודה לך מלשון הכתוב אף דאיכא למיטעי, דחביב לשון הכתוב כדאיתא באו"ח סי' קכ"ז, הכי נמי הכא אין לדקדק. אכן יש לומר שלא על חנם הקפיד מהר"ם ז"ל בזה, שהרי בכל יום אנו אומרים והעמידנו מלכנו לחיים ושמור צאתינו ובואינו לחיים ולשלום, לאל אשר שבת בקמץ, לאדון את הכל בפתח, ולא פירש מהר"ם דבר. אמנם השטן מקטרג בשעת הסכנה ובדיבור קל יסטין, על כן יזהר כל אדם לדקדק בתפלתו כפי יכלתו וכחו. וכן משמע בטור שבסימן קפ"ז כתב עליו ואנו נוהגין לומר נודה לך דקרא כתיב, ובהלכות ר"ה סימן תקפ"ב לא כתב מידי, משמע שהסכים עם מהר"ם.
 
נערך לאחרונה:
טענה ברורה היא
ויש גם דוגמאות לכך כמו המילה אנו שגורסים אנחנו ולא אנו שלמרות שאנו זה כמו אנחנו אבל בתפילה שלא ישמע אנו מלרע לשון אנינות גורסים אנחנו
מי כמוך נאדר בקודש הכאף מודגשת למרות שהיא צריכה להיות רפה כדי שלא ישמע מי כמיכה וכן ידמו כאבן הכ"ף דגושה שלא יהא נראה כאומר ידמוך אבן וכן עם זו גאלת הגימ"ל דגושה שאם יהיה רפויה נראה כאומר לשון מגואל ונמצא מחרף
וכן זכרנו לחיים בשווא ולא בפתח שלא ישמע לא חיים
מטה משה עמוד העבודה ר"ח אלול וראש השנה סימן תשצו
מהר"ם היה אומר לחיים בשב"א, כי לחיים בפתח משמע לא חיים (תשב"ץ קטן סי' קי"ט), וכן כתב הטור אורח חיים (סי' תקפ"ב). ומאדוני מורי מהר"ש ז"ל שמעתי שאין לחוש אם אומר לחיים בפתח, דלשון הכתוב הוא כל הכתוב לחיים בירושלים (ישעיה ד, ג). ומהר"ם לטעמיה אזיל דסבר כל היכא [דאיכא] למטעי לא סמכינן אקרא, כמו שגם בברכת המזון היה אומר מהר"ם נודך ולא נודה לך (אגור סי' רס"ד), דמשמע נודה לך את פלוני, ואף על גב דקרא כתיב נודה לך לעולם לדור ודור (תהילים עט, יג), אלמא היכא דאיכא למיטעי לא משגחינן בקרא,אבל אנו הכי נוהגין לומר נודה לך מלשון הכתוב אף דאיכא למיטעי, דחביב לשון הכתוב כדאיתא באו"ח סי' קכ"ז, הכי נמי הכא אין לדקדק. אכן יש לומר שלא על חנם הקפיד מהר"ם ז"ל בזה, שהרי בכל יום אנו אומרים והעמידנו מלכנו לחיים ושמור צאתינו ובואינו לחיים ולשלום, לאל אשר שבת בקמץ, לאדון את הכל בפתח, ולא פירש מהר"ם דבר. אמנם השטן מקטרג בשעת הסכנה ובדיבור קל יסטין, על כן יזהר כל אדם לדקדק בתפלתו כפי יכלתו וכחו. וכן משמע בטור שבסימן קפ"ז כתב עליו ואנו נוהגין לומר נודה לך דקרא כתיב, ובהלכות ר"ה סימן תקפ"ב לא כתב מידי, משמע שהסכים עם מהר"ם.
ועם כל זה מהר"ם לא חשש בענייננו. וגם כאן לא שייך לטעות שבסברה הכל יודעים את הכוונה. ועוד טענת האר"י שבשוא אין לו הבנה ולא שזה נשמע משהו לא ראוי. וגם מלשון האר"י משמע שקשה לו על זה שאין יידוע,
סוף דבר בתורה ובנביאים ובכתובים מנוקד כך, וכך הייתה המסורת בניקוד התפילה, ולפי הדקדוק אין מקום לשנות ולפי הקבלה לא דיבר האר"י וכך מנהג האשכנזים והתימנים. ואגב האשכנזים אומרים בעוד מקרים "המשלשים בשלוש קדושות לקדוש למ"ד בשוא.
(למה מלכי צדק אמר ברוך אל עליון ולא האל העליון? ודוד המלך וכו' הם לא חששו?)
 
נערך לאחרונה:
זה דעת מרן הבן איש חי אך לא הכל סברו כך, וכתב על זה הרב עמנואל מולקנדוב מאמר (מצורף) והביא בזה שיטות נוספות.
פשטות הדברים שמהרח"ו מדבר בהגהות על פי דקדוק שכן הוא מביא נימוקים דקדוקיים, ועוד שאין איזה משהו שמביא טעם על פי קבלה, ולא הכל קיבלו דעת מרן הבן איש חי בזה (ודעת הבן איש חי בזה קשורה לדעתו בעניין אם אומרים סב"ל נגד האר"י שמרן זצ"ל פסק בניגוד לכך ואפשר שהכל עניין אחד)

בעניין זה גם יש הגהה נוספת של מהרח"ו וכן שני פסוקים המכחישים זה את זה. שאומר לגרוס וכאן וגם בזה מצאו טעם עוד לפני האר"י ברשב"ץ כמדומני (אם אני לא טועה) ואין זה על פי קבלה, וראיתי במדרש תורת כהנים מכון אופק על פי כתב יד מבבל מזמן הגאונים שהוא מדוייק ביותר, ושם בכלל לא כתוב וכן אלא "שני כתובים המכחישים וכו'"
ניכר בין שורות ריסי כתיבתך הנילוזים והבטוחים,
שעדין לא ראיתי מש"כ בספר "תיקון תפילה" הנ"ל בביאור הנזכר בשם "נשמת חיים"
"ישמע חכם ויוסף לקח"
ברכתי לכת"ר שתזכה לחזות ולראות ולקרוא וללמוד את הספר הנ"ל
וגם אח"כ בוודאי ובוודאי אני לא מצפה שתחזור בך משהו
כט"ס
 
ניכר בין שורות ריסי כתיבתך הנילוזים והבטוחים,
שעדין לא ראיתי מש"כ בספר "תיקון תפילה" הנ"ל בביאור הנזכר בשם "נשמת חיים"
"ישמע חכם ויוסף לקח"
ברכתי לכת"ר שתזכה לחזות ולראות ולקרוא וללמוד את הספר הנ"ל
וגם אח"כ בוודאי ובוודאי אני לא מצפה שתחזור בך משהו
כט"ס
באמת אין עניין להמשיך בדיון כי לא נראה לי שיצא מזה משהו, אבל בדרך כלל מקובל להציג את הטענות ולא לשלוח לעיין בספר פלוני מה שכתב בזה...
ואגב,
יצא להתווכח כמה פעמים אם כאלה שהתנגדו למרן ופסיקותיו והיו עקשנים שלא עזור כלום לדבר עמם, אבל אני לא מחפש לנצח אם אני רואה משהו עקשן שלא מעוניין לקבל את האמת אני עוזב אותו והולך לי (בדיוק כמו שכותב הרמב"ם באיגרתו לרבי פינחס הדיין)
אני התווכחתי איתם על כך שהתברר שהאר"י ז"ל עצמו היה אומר מכניע זדים וטענו לי טענות סרק שאף שהיה אומר ככה זה לא היה בדווקא על פי הקבלה וזה לא משנה ולכן הם לא משנים את המנהג...
מה שלא תטען הם יתעקשו יבוא משה רבינו ויגיד להם ישארו בעקשנותם, שיערב להם אני לא מבקש להתנצח בעלי דעות עקומות יש והיו בכל הדורות
 
שו"ת פרחי כהונה אורח חיים סימן יא
ועד אחר"ן האיר ה' את עיני, וראיתי מ"ש הראב"ע ז"ל בזכריה י"ד ע"פ ועלו מדי שנה בשנה להשתחות למלך ה' צבאות וכו'. וז"ל בעבור שאמר למלך בשו"א תחת הלמ'ד ולא נפתח הלמ'ד. נראה כי הוא סמוך השם הוא המשיח ע"כ. וכ"כ עוד בתהלים ב' ע"פ ואני נסכתי וכו' וז"ל להשתחות למלך וכו' זכריה י"ד שהוא המשיח כדרך וישתחוו לו כל מלכים, כי אלו היה על השם היה הלמד פתח עכ"ל. והביאו ג"כ הרב צהר התיבה. תיבת השו"א, וכתב עליו שהוא נכון ומבואר מדבריו שפתח שבאותיות ו'כ'ל'ב'. מורה לפעמים על הנפרד. והשו"א מורה על הדביקות עכ"ל. ודון מניה ואוקי באתרין. בתיבות למלך אל חי וכו', שאם היא נקודה הלמ'ד ראשונה בשו"א. מורה על הדביקות. שהוא נסמך אל מלת אל. ואתי לכלל טעות לומר למלך אל חי וכו'. והרי הוא עצמו מלך. כ"ב יכו"ל. וכן בתיבת לאל ברוך בשוא, אתי למימר לאל של ברוך וכו' כמ"ש רבינו האר"י ז"ל. אבל כשהוא בפתח, הלמ'ד הוא נפרד ועומד לבדו. שפירושו למלך הידוע, וכן לאל בקמץ. וזו היא ראיה שאין עליה תשובה למי שמודה על האמת, וה' ינחנו בדרך אמת ע"ה מסעוד הכהן ס"ט: עכ"ל

הרי לך מהאבן עזרא שכיון שכתוב למלך ה' צבאות הל' בשבא לומר שזה סמיכות למלך של ה' צבאות דהיינו המשיח וגם כאן אם תאמר לאל ברוך בשבא אפשר לטעות להבין לאל של ברוך שאין לו משמעות

וגם הרבה מדקדקים הסכימו עם האר"י כמו שהביא ביביע אומר : לחם הבכורים (דף קלה ע"א). ובסידור עבודת התמיד (דקכ"ו ע"ב). ובאהלי יעקב לר"ה (דף צז ע"א). וכ"כ המדקדק ר' זלמן הענא בשערי תפלה שלו - אז לומר שזה לא לפי הדקדוק זה לא נכון

וגם אני לא מאמין שהרב מזוז באמת אמר דבר כזה
 
שו"ת פרחי כהונה אורח חיים סימן יא
ועד אחר"ן האיר ה' את עיני, וראיתי מ"ש הראב"ע ז"ל בזכריה י"ד ע"פ ועלו מדי שנה בשנה להשתחות למלך ה' צבאות וכו'. וז"ל בעבור שאמר למלך בשו"א תחת הלמ'ד ולא נפתח הלמ'ד. נראה כי הוא סמוך השם הוא המשיח ע"כ. וכ"כ עוד בתהלים ב' ע"פ ואני נסכתי וכו' וז"ל להשתחות למלך וכו' זכריה י"ד שהוא המשיח כדרך וישתחוו לו כל מלכים, כי אלו היה על השם היה הלמד פתח עכ"ל. והביאו ג"כ הרב צהר התיבה. תיבת השו"א, וכתב עליו שהוא נכון ומבואר מדבריו שפתח שבאותיות ו'כ'ל'ב'. מורה לפעמים על הנפרד. והשו"א מורה על הדביקות עכ"ל. ודון מניה ואוקי באתרין. בתיבות למלך אל חי וכו', שאם היא נקודה הלמ'ד ראשונה בשו"א. מורה על הדביקות. שהוא נסמך אל מלת אל. ואתי לכלל טעות לומר למלך אל חי וכו'. והרי הוא עצמו מלך. כ"ב יכו"ל. וכן בתיבת לאל ברוך בשוא, אתי למימר לאל של ברוך וכו' כמ"ש רבינו האר"י ז"ל. אבל כשהוא בפתח, הלמ'ד הוא נפרד ועומד לבדו. שפירושו למלך הידוע, וכן לאל בקמץ. וזו היא ראיה שאין עליה תשובה למי שמודה על האמת, וה' ינחנו בדרך אמת ע"ה מסעוד הכהן ס"ט: עכ"ל

הרי לך מהאבן עזרא שכיון שכתוב למלך ה' צבאות הל' בשבא לומר שזה סמיכות למלך של ה' צבאות דהיינו המשיח וגם כאן אם תאמר לאל ברוך בשבא אפשר לטעות להבין לאל של ברוך שאין לו משמעות

וגם הרבה מדקדקים הסכימו עם האר"י כמו שהביא ביביע אומר : לחם הבכורים (דף קלה ע"א). ובסידור עבודת התמיד (דקכ"ו ע"ב). ובאהלי יעקב לר"ה (דף צז ע"א). וכ"כ המדקדק ר' זלמן הענא בשערי תפלה שלו - אז לומר שזה לא לפי הדקדוק זה לא נכון

וגם אני לא מאמין שהרב מזוז באמת אמר דבר כזה
קודם כל יישר כוח על המקורות.
אבל צ"ע על האבן עזרא מה הוא אומר על כל הדוגמאות שהבאתי מהפסוקים מפורשים ששם זה בשוא ולא שייך לדחוק כמו שדחק שם.
ובכלל פסוק מפורש הוא והוא כהן לאל עליון למ"ד בשוא ולמה תהילות לאל עליון למ"ד שונתה לקמץ?
ולגבי הרב מאזוז אתה יכול לבדוק בעצמך. באתר שלהם היה תשובה על זה שלו עכשיו לא מצתיה אבל אחד הרבנים שם אומר שעל פי הדקדוק יש לומר בשוא
 
משנת חסידים מס' תפילת הבריאה פ"ב מ"ה:
'לאל ברוך' הלמ"ד קמץ וכו', 'למלך' הלמד קמץ כי הוא כתר וכו'
לפי דבריו קמץ דייקא
אנחנו מדברים פה ע"פ הדקדוק ועל פי לשון התורה. ואינני מבין בקבלה מה מתכוון לומר שהוא כתר, האם הכוונה שזה מוסב על הקב"ה ולכן צריך יידוע, ואם כן יש הוכחות רבות בניקוד התנ"ך, שלא כך או שמא יש כאן איזה עניין אחר, ואם כן מה הוא?
 
משנת חסידים מס' תפילת הבריאה פ"ב מ"ה:
'לאל ברוך' הלמ"ד קמץ וכו', 'למלך' הלמד קמץ כי הוא כתר וכו'
לפי דבריו קמץ דייקא
עכשיו ביררתי זאת כוונת המשנת חסידים באומרו "כי הוא כתר" לומר שהכוונה לעצמותו יתברך ממש ולכן צריך ידוע ואין כאן איזה תואר כינוי וכדומה. זה בעצם אותה טענה על פי הפשט בדיוק רק שהוא אומר זאת בשפה קבלית. וכאמור שעל פי הדקדוק והמסורת קיבלנו בניקוד התנ"ך יש לנקד ל בשוא.

אתה רוצה לטעון בכל זאת שיש בזה סוד. תביא ראייה לדבריך, אין לי עניין להתחיל עכשיו מריבה של כן נכון ולא נכון

ובדרך אגב. ראיתי להעיר על הרבה הטוענים כי על פי הקבלה יש לעשות ולומר כל מיני נוסחאות שונות. שבמקרים רבים אין באמת איזה חיוב קבלי כזה, זה שמילה מסויימת עולה בגימטריה כזון או אחרת לא בהכרח אומר שמי שאומר לא כך היפך צינורות וכדומה. איפה שזה נאמר במפורש אין הכי נמי, אבל פעמים רבות שזה לא נאמר ונכון שיש איזה רמז קבלי או גימטריה אך אין לזה שום איזה דין מיוחדת המצדיקה את הנוסח הבלתי מעורער "כך נוהגים על פי הקבלה"
וכמו שטוען הרב מאזוז על פיוט יגדל אלהים חי, שאין איזה איסור קבלי או היפוך צינורות על פי הקבלה למי שאומרו, רק שהוא לא כתוב על פי סודות הקבלה, אבל עדיין הוא פיוט חשוב שיש בו את עיקרי האמונה ואין שום נזק בשמים הנוצר ח"ו מאמירתו.
 
חזור
חלק עליון