שלום וברכה
אסור ללבוש בגדים קרועים כמו שמצוי היום שמוכרים מכנסיים חדשות קרועות וכיו"ב, משום שהוא לבוש בזוי, והלובשים כן במקום בני תורה יש בזה משום חילול ה' ואין לקבל מהם עדות, אולם במקום שבני נוער רגילים בלבוש זה אין לדחותם מחמת כן, ואף אין לפסלם לעדות משום כן, אלא יש לקרבם לאבינו שבשמיים ולתורתינו הקדושה בעבותות אהבה, וממלא יסירו הבגדים הקרועים מעליהם.
א. כתב הבית יוסף יורה דעה סימן קעח (אות א) בשם מהר"י קולון ז"ל (שו"ת מהרי"ק בשורש פ"ח) דאין לאסור משום חק אלא באחד משני חלקים האחד הוא הדבר אשר אין טעמו נגלה, כדמשמע לשון חק וכדפירש רש"י והרמב"ן בפרשת קדושים (ויקרא יט יט), דכיון שהוא עושה דבר משונה אשר אין בו טעם נגלה אלא שהם נוהגין כן אז נראה ודאי כנמשך אחריהם ומודה להם, דאם לא כן למה יעשה כדבריהם התמוהים ההם, ותדע דכן הוא שהרי כתב סמ"ג במצות חוקות הגוים (לאוין נ י ע"ד) וז"ל במסכת שבת מונה כל מה שהיתה קבלה ביד חכמים מחוקותיהם ודרכי האמורי, ושם עיינתי בתוספתא דשבת (פ"ז - ח) ולא תמצא שם אפילו אחד שלא היה ניחוש ולא דבר תימה שלא נודע טעמו, כאותן שמביא התלמוד בסוף פרק במה אשה יוצאה (סז.) ויותר מהמה כפלי כפלים וכולם כיוצא בהם שאין בהם לא טעם ולא סברא ידועה וכולם דבר ניחוש או דבר תימה, וזה שכתוב בסמ"ג ששנה בתוספתא חוקותיהם ודרכי האמורי חוקותיהם הם התמוהים ודרכי האמורי הם הניחושים, ואם [כי] בכולם שנה הרי זה מדרכי האמורי, או פירש לנו הסמ"ג ששני דרכי האמורי יש אחד משום ניחוש ויש אחר משום חוקות הגוים. וענין השני אשר יש לאסור משום חוקות הגוים לפי הנראה לע"ד, הוא הדבר אשר שייך בו פריצת דרך הצניעות והענוה ונהגו בו הגוים גם זה אסור, אם הלכה כתנא דברייתא דספרי (דברים פ' ראה פסקא כט) דקתני שלא תאמר הואיל והן יוצאין בארגמן אף אני אצא בארגמן, הואיל ויוצאין בקלוסין אף אני וכו' שדברים הללו דברי שחץ וגאוה הם ולא באלה חלק יעקב אלא דברי ישראל ודרכם להיות צנועים וענוים יירשו ארץ, ולא לפנות אל רהבים ואף גם זאת נראה דהיינו דוקא כשהוא עושה כדי להדמות אליהם בלא תועלת אחרת, ודקדק מלשון רש"י שאפילו מנהגן [של] ישראל במלבוש אחד והגוים במלבוש אחר, אם אין מלבוש הישראלי מורה על היהדות או על הצניעות יותר מאותו שהגוים נוהגין בו אין בו שום איסור לישראל ללבוש לבוש הנהוג בין הגוים, מאחר שהוא דרך כשרות וצניעות כאותו של ישראל. וכתב עוד שמה שכתב הרמב"ם שיהיה הישראל מובדל מהם וידוע במלבושו לא בא לחייב להשתנות מן הגוים על כל פנים, שהרי כתב אחר כך לא ילבש במלבוש המיוחד להם ולמה לו לומר המיוחד להם לימא לא ילבש במלבוש הדומה למלבושם, אלא ודאי שלא נאסר אלא מלבוש שכבר נתייחד להם ופירשו הישראלים ממנו מפני צניעותן, או מפני דבר אחר שכיון שנתייחד להם מפני גיותם ופירשו הישראלים ממנו מפני יהדותן, אז כשלובשו הישראלי נראה כמודה להם ונמשך אחריהם אבל כשאינו מלבוש המיוחד להם על דרך זה אין הישראל חייב להשתנות כלל ועיקר. ע"כ. ולפי זה לטעם הראשון הלובש בגד קרוע אינו עושה מפני שיש בזה חוק של הגויים אלא מפני שיש כאלו שהתרגלו מסוג זה ומוצא חן בעיניובגד זה, ולטעם השני שהוא כשלובש משום פריצות יש להסתפק אם שייך בזה פריצות, דסוף סוף הלובשים בגדים קרועים אין כוונתם לשם פריצות, אלא לובשים מפני שכך התרגלו חלק מהנוער ללכת, ולא נתייחד בגד זה ללבוש הגויים דוקא, וכמה פעמים רואים נערים עם לבוש קרוע שמגיע לבתי הכנסת בפרט בליל שבת ואין כוונתם לפריצות אלא בעיניהם בגד זה הוא בגד 'חשוב'.
ב. ולגבי חילול ה' מבואר בגמרא יומא (פו.) היכי דמי חילול השם? אמר רב: כגון אנא. אי שקילנא בישרא מטבחא ולא יהיבנא דמי לאלתר. אמר אביי: לא שנו אלא באתרא דלא תבעי, אבל באתרא דתבעי - לית לן בה. אמר רבינא: ומתא מחסיא אתרא דתבעי הוא. אביי כדשקיל בישרא מתרי שותפי יהיב זוזא להאי וזוזא להאי, והדר מקרב להו גבי הדדי, ועביד חושבנא. רבי יוחנן אמר: כגון אנא דמסגינא ארבע אמות בלא תורה ובלא תפילין. ע"ש, דמבואר שם שחילול ה' נמדד לפי דרגת האדם, ולכן במקומות של בני תורה שלא הולכים בלבוש כזה כלל ועיקר, בודאי שיש בו משום חילול ה', אולם במקומות שיש נוער מהציבור הרחב שמתחזק, אין לדחותם מפני שהולכים בלבוש קרוע, רק לקרבם בעבותות אהבה ולהאיר להם פנים להשיבם בתשובה, וכשיכירו את תורתינו הקדושה, ממילא יסירו מעליהם הבגדים הצואים.
ג. ולגבי פסול לעדות כתב מרן השולחן ערוך (חו"מ סימן לד סעיף כד) כל מי שהעידו עליו שעבר עבירה פלונית, אף על פי שלא התרו בו, שהרי אינו לוקה, פסול, והוא שעבר על דברים שפשט בישראל שהם עבירה. אבל אם ראוהו עובר על דבר שקרוב העושה להיות שוגג, צריכים להזהירו ואחר כך יפסל. כיצד, ראוהו קושר או מתיר בשבת, צריכים להודיעו שזה חילול שבת, מפני שרוב העם אינם יודעים זה. וכן אם ראוהו עושה מלאכה בשבת או ביום טוב, צריכים להודיעו שהיום שבת, שמא שוכח הוא. וכן המשחק בקוביא תמיד, או מי שנעשה מוכס או גבאי שמוסיף לעצמו, צריכים העדים להודיעו שהעושה דבר זה פסול לעדות, שרוב העם אינם יודעים דברים אלו. וכן כל כיוצא בזה. ע"כ. ולפי זה במקומות שבעוה"ר יש בני נוער רבים הולכים עם בגדים קרועים ולא משמע להו שום איסורא בזה אין לפוסלם לעדות משום כך, רק בבני תורה שאינם הולכים בלבוש קרוע כלל אין לקבל מהם עדות, דהוו כמ"ש מרן (שם סעיף יח) הבזויים, פסולים לעדות מדבריהם, והם האנשים שהולכים ואוכלים בשוק בפני כל העם, וכגון אלו שהולכים ערומים בשוק בעת שהם עסוקים במלאכה מנוולת וכיוצא באלו, שאין מקפידים על הבושת, שכל אלו חשובים ככלב ואין מקפידים על עדות שקר. ע"כ.
בברכה רבה
