מתוך ה'מגדלות מרקחים':
רק לא ירבה לו סוסים ולא ישיב את העם מצרימה למען הרבות סוס (יז טז)
בסנהדרין כא: "וכי מאחר דאפילו סוס אחד והוא בטל קאי בלא ירבה, סוסים למה לי, לעבור בלא תעשה על כל סוס וסוס". והקשה בעל חלקת יואב מובא בשו"ת אבני נזר או"ח סי' שצ"א, למה לי קרא שחייב על כל אחד, תיפוק ליה משום שגופים מחולקים הם, וכדאמרינן בקידושין עז: דעל גופים מחולקים לוקים על כל אחד אפילו בהתראה אחת, וכבר הקשה כן בפירוש רבינו חיים פלטיאל כאן.
ובענין האם אמרינן גופים מחולקים גם בבהמות או רק בגוף אדם, עי' בתוס' רי"ד קידושין עז: שגם בבהמות אמרינן גופים מחולקים, ועי' במשנה למלך שגגות פ"ו ה"ב ובתוס' הגרעק"א למשניות כריתות פ"ג מ"י.
והנה בעיקר פירוש הגמ' לחייב על כל סוס, היה אפשר לומר שאין הכוונה דוקא כשקנה בבת אחת ובהתראה אחת, אלא דהיה ס"ד שאף אם קנה בזה אחר זה בב' התראות אינו חייב אלא אחת, דכיון שכבר בלאו הכי יש לו סוסים יותר מצרכו אין איסור בתוספת עוד סוס, וקמ"ל דאיכא איסור בכל סוס שמוסיף, וכן כתב באור שמח שגגות פ"ו ה"ה, ולפי"ז לא קשה כלל, דלפי הס"ד אין תוספת עבירה בכל סוס. ומקושיית רבינו חיים פלטיאל הנ"ל מבואר דזה היה פשוט דחייב על כל סוס בזה אחר זה, והחידוש הוא רק שחייב על כל סוס אף בהתראה אחת, ועל כן קשה דתיפו"ל משום גופים מחולקין.
ובפירוש רבי חיים פלטיאל כתב ליישב דנפקא מינה בסוס נקבה מעוברת, שחייב שתים משום האם ומשום העובר, ובזה אין שייך גופים מחולקים. והנה הא דחייב שתים על כרחך היינו כמאן דאמר עובר לאו ירך אמו הוא, דאם לא כן אין כאן אלא סוס אחד, וצריך ביאור דאם עובר לאו ירך אמו א"כ הוי גם גופים מחולקים, וצריך לומר דמ"מ אין לו חשיבות של גוף בפני עצמו לגמרי.
ומרבינו הגר"ד לנדו שליט"א שמעתי שיש לדון האם הקונה עובר של סוס במעי אמו חייב משום לא ירבה לו סוסים, דיש לומר שבעודו עובר אינו קרוי "סוס", [ועי' בבא קמא סה: שור בן יומו קרוי שור ואיל בן יומו קרוי איל, ויש לעיין לענין סוס האם בן יומו קרוי סוס, וכן אפשר שרק בן יומו קרוי סוס אבל בעודו עובר בודאי אינו קרוי סוס].
רק לא ירבה לו סוסים ולא ישיב את העם מצרימה למען הרבות סוס (יז טז)
בסנהדרין כא: "וכי מאחר דאפילו סוס אחד והוא בטל קאי בלא ירבה, סוסים למה לי, לעבור בלא תעשה על כל סוס וסוס". והקשה בעל חלקת יואב מובא בשו"ת אבני נזר או"ח סי' שצ"א, למה לי קרא שחייב על כל אחד, תיפוק ליה משום שגופים מחולקים הם, וכדאמרינן בקידושין עז: דעל גופים מחולקים לוקים על כל אחד אפילו בהתראה אחת, וכבר הקשה כן בפירוש רבינו חיים פלטיאל כאן.
ובענין האם אמרינן גופים מחולקים גם בבהמות או רק בגוף אדם, עי' בתוס' רי"ד קידושין עז: שגם בבהמות אמרינן גופים מחולקים, ועי' במשנה למלך שגגות פ"ו ה"ב ובתוס' הגרעק"א למשניות כריתות פ"ג מ"י.
והנה בעיקר פירוש הגמ' לחייב על כל סוס, היה אפשר לומר שאין הכוונה דוקא כשקנה בבת אחת ובהתראה אחת, אלא דהיה ס"ד שאף אם קנה בזה אחר זה בב' התראות אינו חייב אלא אחת, דכיון שכבר בלאו הכי יש לו סוסים יותר מצרכו אין איסור בתוספת עוד סוס, וקמ"ל דאיכא איסור בכל סוס שמוסיף, וכן כתב באור שמח שגגות פ"ו ה"ה, ולפי"ז לא קשה כלל, דלפי הס"ד אין תוספת עבירה בכל סוס. ומקושיית רבינו חיים פלטיאל הנ"ל מבואר דזה היה פשוט דחייב על כל סוס בזה אחר זה, והחידוש הוא רק שחייב על כל סוס אף בהתראה אחת, ועל כן קשה דתיפו"ל משום גופים מחולקין.
ובפירוש רבי חיים פלטיאל כתב ליישב דנפקא מינה בסוס נקבה מעוברת, שחייב שתים משום האם ומשום העובר, ובזה אין שייך גופים מחולקים. והנה הא דחייב שתים על כרחך היינו כמאן דאמר עובר לאו ירך אמו הוא, דאם לא כן אין כאן אלא סוס אחד, וצריך ביאור דאם עובר לאו ירך אמו א"כ הוי גם גופים מחולקים, וצריך לומר דמ"מ אין לו חשיבות של גוף בפני עצמו לגמרי.
ומרבינו הגר"ד לנדו שליט"א שמעתי שיש לדון האם הקונה עובר של סוס במעי אמו חייב משום לא ירבה לו סוסים, דיש לומר שבעודו עובר אינו קרוי "סוס", [ועי' בבא קמא סה: שור בן יומו קרוי שור ואיל בן יומו קרוי איל, ויש לעיין לענין סוס האם בן יומו קרוי סוס, וכן אפשר שרק בן יומו קרוי סוס אבל בעודו עובר בודאי אינו קרוי סוס].