עם כניסתו של השעון חורף, מתקצרים הימים והלילות מתארכים, כיצד מתכוננים לשבת בצורה נכונה, מתי הזמן הנכון לקבל את השבת, ומהי ההנהגה הנכונה בשבת עצמה, אנו מביאים את דבריו של מרן מלכא רבינו עובדיה יוסף זיע"א [כפי שנדפסו במעדני המלך חלק ב'] כפי שנמסרו על ידו בשיעוריו, בליווי עובדות מגדולי ישראל, חובה לקרוא!
בשבועות הבאים נביא אי"ה מהדרכותיו של מרן זיע"א ביחס האבא לילדיו, בדרך החינוך הנכונה לתורה ולתפילה, ועוד, דברים שחובה על כל אבא לדעת, בפרט לקראת לילות שבת הארוכים
בשבועות הבאים נביא אי"ה מהדרכותיו של מרן זיע"א ביחס האבא לילדיו, בדרך החינוך הנכונה לתורה ולתפילה, ועוד, דברים שחובה על כל אבא לדעת, בפרט לקראת לילות שבת הארוכים
שבת שלום
לשון רבותינו הדלקת נרות בשבת משום שלום ביתו. הפשט הוא, שאם יהיה חושך בבית, הבעל יתקל בכסא ויפול, יכעס עליה למה שמת כאן את הכסא ואת השלחן, והיא תענה לו אתה שמת, ויתקוטטו... צריך שיהיה שלום בבית, "באה שבת באה מנוחה".
השל"ה כותב על הפסוק 'לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת'. לא תבערו אש המחלוקת. בכל השבוע טרוד האדם בעסקיו, אינו מתקוטט עמה. אך בשבת אין לו מה לעשות, מתחיל בדיבורים, "מאיפה קנית את הדגים האלה"?
- ממקום כך וכך.
- טיפשה, רימו אותך, במקום פלוני הדגים האלה יותר זולים.
- אתה טיפש... שם הדגים מסריחים...
הוא יענה לה את כזו... וכן היא תענה לו... בתחילה 'הקול קול יעקב' ואחר כך 'הידים ידי עשו' חס ושלום, לא תבערו אש בכל מושבותיכם! אלא ידברו דברי תורה ודברי חכמה, דברים ישרים, יספר עוד מעשה עם מוסר השכל, עוד משל ונמשל של מוסר, כך צריך להיות השלחן של שבת, ולא מהיכן קנית את הדגים והבשר, ובלאו הכי דברי חול אסורים בשבת, ועבירה גוררת עבירה שבאים לידי מחלוקות דינים ומדנים.
המריבה מתפתחת
באברהם ולוט נאמר 'ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט', ולאחר מכן אומר אברהם ללוט 'אל נא תהי מריבה ביני ובינך, ובין רועי ובין רועיך כי אנשים אחים אנחנו'. ולכאורה הרי היה כבר ביניהם ריב? אלא "ריב" זהו לשון זכר שאינו יולד, בתחילת המחלוקת אומר לו אברהם די שיש עתה רק "ריב", אח"כ תהיה "מריבה" כנקיבה שיולדת, ואז לא יהיה אפשר לעצור את המחלוקת, יהיו לה ולדות בנים ובני בנים דשנים ורעננים. ולכן דאגו רבותינו שלא תהיה עילה למחלוקת בבית, כשיש אור הוא רואה אין עילה למחלוקת.
הריקוד שהצחיק את הבעש"ט
המגיד מקאזניץ אשר רבי ישראל בעל שם טוב שיבחו מאוד ובירכו, נולד בעצם לאחר פטירת הבעל-שם-טוב, אך הבעש"ט ראה בחזון רוחו שהוא עתיד להיוולד לרבי שבתי כורך ספרים.
ר' שבתי הכורך היה צדיק שנהנה כל ימיו מיגיע כפו, תורתנו רואה בעין יפה את מי שנהנה מיגיע כפו, כמו שאמרו: גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים, דאילו גבי ירא שמים כתיב 'אשרי איש ירא את ה'', ואילו גבי נהנה מיגיעו כתיב 'יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך', 'אשריך' בעולם הזה ו'טוב לך' לעולם הבא. ולגבי ירא שמים 'וטוב לך' לא כתיב ביה. הוא היה בעל בית רגיל, אך מימיו לא נהנה מטיפה אחת של גזל, הכל היה מיגיע כפיו במלאכת כריכת הספרים.
שנה אחת בראש השנה היתה מחלוקת בקהל, וכל אחד רצה להשתיק את חברו והתחילו להכות על הספרים, עד שקרעו את כל הספרים. אמרו, השנה תהיה פרנסה טובה לר' שבתי...
הוא הגיע לעת זקנה והיה חשוך בנים, ונצטער מאוד מכך, כמו שאמרו כל אדם שאין לו בנים חשוב כמת, שנאמר 'הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי'. שערי תפילה ננעלו, וקיבל את הדין באהבה. כשהזקין כבר ידיו לא היו נשמעות לו, פועל צעיר עושה כריכה מהודרת, אך הזקן עושה 'אחת למטה ושבע למעלה', המחט לא נכנסת במקום ומתעקמת לו, ואט אט התמעטה פרנסתו, ראו האנשים שאינו אומן ופנו לכורך אחר.
יום ששי אחד היה 'נודד ללחם ואין', לא היתה לו חתיכת לחם לאכול, השבת מתקרבת ואין לו יין לקידוש, לחם משנה, ואין צריך לומר דגים לסעודה, ואפילו נרות להאיר את הבית לא היו לו. הוא לא רצה ליהנות ממתנות בשר ודם, וכשהגיעה שעת הצהרים וראה שביתו ריקם, קרא לאשתו ואמר לה: את יודעת שמימינו לא נהנינו משום אדם, תעשי לי טובה ואל תספרי לשום שכן את צרתינו, ישראל רחמנים בני רחמנים יגישו לנו יין ואוכל. קבלי על עצמך שתיקה לא לספר, ואם נגזר עלינו מהקב"ה שנשאר בתענית, נקיים את מה שאמרו חכמים "עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות". הבטיחה לו "כך אעשה". אך דעתו לא נחה עד שאמר לה קבלי על עצמך כן בשבועה! נתנה לו תקיעת כף שלא תספר לשום אדם.
הוא לא יכל לסבול להשאר כך בביתו, הלך לבית המדרש לקח ספר תהלים והתחיל לקרוא. בלילה אחר התפילה המתין שכל הקהל ילכו לביתם ואז גם הוא ילך לביתו. במחשבה שימצא את ביתו חושך וצלמוות ריקם מכל, לא קידוש ולא נרות.
והנה כשבא להכנס לביתו רואה מרחוק שביתו נוצץ אורות, נכנס ורואה את השלחן ערוך עם מפה יפה דגים וסלטים. הצטער מאוד, אמר כנראה שאשתו לא יכלה לכבוש את יצרה ונתנו לה השכנים מתנת בשר ודם. התחילו עיניו זולגות דמעות וגרונו נחנק מצער, אך אמר אסור להשבית את שלום הבית, אם אתחיל לדבר תהיה מחלוקת, אסתום את פי ולא אומר כלום.
לקח את הכוס בידו בלי לדבר כלום, והתחיל לעשות קידוש כשעיניו זולגות דמעות, לא יכל לסבול איך אני אהנה ממתנות בשר ודם. אחר הקידוש טעם מהיין ותכף פנה למטבח לעשות נטילת ידים, לא חכה שתאמר לו שבת שלום, פחד לדבר אתה שלא יתפרץ עליה.
אשתו דלקה אחריו, "כך עושים בשבת? תגיד לי שבת שלום"! "יגער ה' בך השטן", חשב לעצמו, ולא ידע מה לעשות, "תגידי לי לא הבטחת לי בתקיעת כף שזה כמו שבועה שלא תקחי כלום מאחרים? מאיפה כל השפע הזה? רצונך להעבירני על דעתי"?
אמרה לו, מפני מה אתה חושד בכשרים לחנם? האם אתה זוכר שלפני כמה שבועות אמרתי לך שאבד לי בגד עם כפתורי זהב? היום הייתי מנקה את הבית, אם אין לי זכות לאכול ולשתות בשבת לקרוא לשבת עונג לפחות אנקה את הבית יפה, והנה הקב"ה האיר את עיני ומצאתי את הבגד ההוא, תלשתי כפתור אחד, מכרתי אותו בשוק של הצורפים ובכסף הזה קניתי את צרכי שבת. זהו כסף שלנו, לא משל אחרים!
שמע כך התחיל מתחנן "תסלחי לי, מחילה ממך". התחיל לבכות שחשד בכשרים. אמר לה "שבת שלום" והתחיל לשמוח.
לאחר שאכלו מנה ראשונה קם ממקומו, אמר לה, אני שמח כמו יום חופתי! תני לי את ידך ונרקוד יחד לכבוד שבת...
באותה שעה היה יושב רבי ישראל בעל שם טוב עם תלמידיו ואוכל את המנה הראשונה, באמצע האכילה פרץ בצחוק רם. התלמידים הסתכלו לראות על מה הרב צוחק, אך לא היה כלום. חשבו שמא נזכר בדבר מה.
רבי שבתי נתעייף, שכן היה זקן מעט, אמר לה תביאי מנה שניה ונאכל. אחר שאכלו אמר לה עוד הפעם תביאי את ידך ונרקוד שלא הוזקקנו למתנות בשר ודם! ועמד לרקוד, ושוב פעם רבי ישראל בעש"ט פורץ בצחוק...
אחרי ברכת המזון שאלוהו תלמידיו, רבינו מפני מה צחקת פעמיים? אמר להם, במוצאי שבת תדעו את התשובה.
במוצאי שבת קרא את העגלון שלו ששמו היה אלכסיי שירתום את העגלה, אתם זוכרים את אלכסיי קוסיגין (-נשיא רוסיה)? שמא הוא היה גלגול העגלון של רבי ישראל בעש"ט... נכנס הבעש"ט לעגלה ועמו תלמידיו, ר' זאב קיציס, ר' אלימלך מליז'נסק בעל נעם אלימלך, ר' זושא מאניפולי, ר' דוב ממזריטש (ר' שניאור זלמן מלאדי), וכל הדרך היו שרים "המבדיל בין קודש לחול חטאתינו הוא ימחול", עד שהגיעו לעיר קאזניץ, דפקו על הדלת ובעלי הבית נחרדו, נכנס הבעל שם טוב וישב, קרא לרבי שבתאי ושאלו: תאמר את האמת מה עשית אתמול?
הוא נבהל, אמר בלבו אני עם הארץ, כנראה עשיתי עוון שרקדתי עם אשתי אף שאנחנו זקנים... אמר לו אם זה עוון תן לי תיקון...
- קודם תספר לי ואחר כך אתן לך תיקון.
- מרוב שמחתי שלא נהניתי מבשר ודם, אחרי המנה הראשונה רקדנו לשם שמים.
- ומה עשית אחרי כן?
- אכלנו מנה שניה ועוד הפעם רקדנו, פעמיים עשינו את העוון...
- דע לך, זה לא עוון! כשרקדת, כל הפמליא של מעלה רקדו אתכם! ולכן תמורת זאת אני מבטיח לך שהפרנסה לא תמוש מביתכם! ולא רק זאת, אלא השנה את חובקת בן, ותקראו את שמו ישראל על שמי! ונפרדו ממנו בשמחה וטוב לבב.
ובאמת נולד להם ר' ישראל, אשר ברבות הימים נעשה "המגיד מקאזניץ", וכל ימיו היה חלש מאוד כיון שנולד לעת זקנת הוריו. לא היו לו כוחות ועצמותיו היו רכות, עד שתמיד היה שוכב על פרוה. ורק ביום הכפורים היה מתאזר ברוב עוז ותעצומות ועומד ומתפלל בדמעות שליש. והוא היה גאון עצום, ובספר 'כתר כהונה' יש תשובות ממנו שהתיר כמה עגונות, לבו היה מלא רחמים בכחא דהיתרא.
השטן מקטרג
בערב שבת צריך כל אחד לעזור לאשתו, במקום שיצעק עליה "למה עשית כך ולמה עשית כך". ולמה אתה ישבת כמו אפנדי ולא עזרת? יעזור לה, ואז 'אני והוא הושיעה נא', 'מני ומינך יתקלס עילאה', שלא תהיה מחלוקת, המחלוקת אסורה בכל זמן אך בשבת היא אסורה ביותר, כיון שיש שדים מיוחדים שאוהבים לעשות מחלוקת אז, כנראה הם מעדת קרח... מכניסים מריבה בין איש לאשתו ובין שכנים.
כמסופר בגמרא (גיטין נב.), רבי מאיר התארח בשבת בעיר אחת, וסיפרו לו שיש שם שני שכנים שבכל ערב שבת עושים שערוריה, מתקוטטים זה עם זה, וגורמים צרות צרורות. לאחר שגמר תפילת ערבית באו כולם הזמינו אותו לביתם, אמר, איני הולך אלא לאחד משני השכנים. היו להם כמה דברים להתקוטט עליהם, אך התביישו מרבי מאיר. בשבת הבאה אמר רבי מאיר רצוני להתארח אצל השכן השני, וכך עברו שלשה שבתות שהם לא התקוטטו. שמעו כולם את השד צועק "אוי לי שגירשני רבי מאיר מבית זה"!
רבותינו תקנו כמה דברים שיהיה שלום בינו לבין אשתו, כהדלקת הנר, אם יהיה חושך בבית והוא יפול יאמר "את אשמה"... לעולם האדם אינו מאשים את עצמו, מי שאינו יודע לרקוד אומר הארץ עקומה... אתה עקום! 'וידעת כי שלום אהלך ופקדת נווך ולא תחטא' [איוב ה, כד. שבת לד. וראה עוד בחזון עובדיה שבת א' (עמ' קעז) בסגולותיה של הדלקת נרות שבת, והנהגות הנשים בעת ההדלקה].
סגולת הדלקת הנר
"על שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתן, על שאינן זהירות בנדה ובחלה ובהדלקת הנר", הנשים יכולות לבוא לידי סכנה ביום הלידה ח"ו, 'ביום פקדי ופקדתי', כשהאשה יולדת היא בחזקת סכנה, הקב"ה שומרה שתלד לחיים טובים ולשלום ולא יאונה לה ולעובר שום און. ומזכירים את עוונותיה באותה עת, כמו שאמרו חז"ל דרך משל "נפל תורא חדד לסכינא", כשיש שור גדול ג'אמוס, אף אחד אינו יכול להפילו, הוא בורח ובועט, אך אם הוא נפל מיד מביאים את השוחט שישחטו. כך האשה בשעת הלידה היא בסכנה ומזכירים את עוונותיה, מלאך המוות מקטרג יש לה עוון פלוני ועוון פלוני, אם לא היתה זהירה בהדלקת נרות שבת תבוא לידי סכנה ח"ו, וזהו "שלום ביתו", כשיש הדלקה כהלכה ואינה מאחרת ניצולת מכל הקטרוגים האלה.
שלום "ביתו" זו אשתו, רבי יוסי אמר מעולם לא קראתי לאשתי אשתי אלא ביתי, אין אשה אלא לבנים, אין אשה אלא ליופי, אין אשה אלא לתכשיטין, בנים יופי תכשיטין ראשי תיבות בי"ת. צריך הבעל לדעת שאם רעייתו מבקשת תכשיטים לא יסרב לה, כשם שרצונו שיהיו לו בנים ויהיה לה יופי כך גם צריך תכשיטין... עליו לכבדה כגופו, היא תלויה בו והוא תלוי במי שאמר והיה העולם.
לא תשבע עין לראות
מלבד זאת, אמרו רבותינו ביומא דף עד (סוע"ב), 'טוב מראה עינים מהלך נפש', רב יוסף [שהיה סומא] אומר, כשהייתי רואה הייתי אוכל מעט ושבע, כיום אני אוכל הרבה ואינו שבע. כיון שהעינים רואות והן שבעות, אם לא יהיה אור כמה שיאכל לא ישבע, הביאו על כך את הפסוק 'ועתה נפשנו יבשה אין כל בלתי אל המן עיננו', 'והוא כזרע גד לבן וטעמו כצפיחת בדבש', על מה התלוננו, הרי טעמו כצפיחית בדבש והם רוצים דגים קישואים ובטיחים, וכי כל אלה אינם שוים צפיחית בדבש? אלא הם לא ראו את המאכל, כשהיו אוכלים מן היה נהפך לאיזה טעם שרוצה, כטעם לשד השמן כמו שֵד שמתהפך לכמה צורות, רק טעמו היה כצפיחית אך הוא היה לבן, אם יתנו לך אבטיח טעים כדבש אך כולו לבן לא תאכל אותו כיון שהעין רואה, ולכן מאסו במן, ועל כן למדו מכאן להדלקת נרות בשבת, כשרואה מה שאוכל 'כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו' יש לו עונג וכבוד של שבת.
זמן קבלת שבת
זמן הדלקת הנרות הן בערב שבת והן ביום הכפורים הוא עשרים דקות לפני השקיעה, מי שאומר אחרת הינו מכביד על עם ישראל ללא טעם ומקור. ומה שיש אומרים שהמנהג בירושלים להדליק ארבעים דקות קודם השקיעה, לא היו דברים מעולם, היו נוהגים עשרים דקות ולא יותר, ואם היו מאחרים עד רבע שעה אין בכך כלום. מפני שמצות תוספת מחול על הקודש אין לה שיעור, וכמו שכתב מרן בבית יוסף שאין שיעור לתוספת מחול על הקדש ודי אפילו בכמה דקות, ומהיכן המציאו שצריך ארבעים דקות? ומה שאומרים כדי שלא יהיו פרצות ותקלות, הרי בכל ארץ ישראל לא חוששים לפרצות ותקלות, היו גאונים בפתח תקוה אם המושבות, וכן בבאר שבע ובחיפה, 'בכל הארץ יצא קום', ורק בירושלים צריך לקבל ארבעים דקות? זהו דבר לא הגיוני ובלתי מקובל, ואם היה מנהג כזה היו הפוסקים שלנו צריכים לכתבו, ולא שכל אחד יבוא ויבדה מלבו איזה דבר ויאמר שכך היה המנהג. מנהגינו להדליק עשרים דקות מקסימום, ואפשר גם רבע שעה [בעריוה"כ], אם מרן כותב שדי בכמה דקות למה להכביד על ישראל שיצומו ארבעים דקות?
יש סברא של רבי אליעזר ממיץ שעליה סומכים האומרים רבע שעה, שכן הוא סובר ש'בין-השמשות' מתחיל שלש עשרה וחצי דקות לפני השקיעה, הוא יחיד בדבר וכולם חולקים עליו, מי שרוצה לחוש לדבריו יתחיל לצום רבע שעה, אף שלא נפסקה ההלכה כמותו.
לא טוב להדליק עם ההכרזה שמכריזים 'בתרועה וקול שופר' ארבעים דקות קודם השקיעה, כמנהגם. אלא כמה שאפשר לאחר עדיף, עד רבע שעה או עשרים דקות. ורק אדם הממהר לבית הכנסת להתפלל מנחה, ויודע שאשתו רשלנית ועצלנית, ואם לא ישמע ממנה את ברכת הדלקת הנרות היא עלולה ח"ו להכשל, יכול להקדים עשרים וחמש דקות לפני כן. אך אם אשתו אשה חרוצה ומבינה יאמר לה תדליקי רבע שעה לפני השקיעה, אך לא טוב להקדים יותר.
ואם היא מדליקה ארבעים דקות קודם, ממתי מדליקים את החשמל ביום זמן רב לפני הלילה? לכן צריך שיהא ניכר שמדליקה בשביל הלילה, כפי שמברכים 'להדליק נר של שבת'.
גם הרדיו והעתונים כולם 'הלכו אחרי ההבל ויהבלו'. היה רב אחד שטעה והטעה את האחרים, ואפילו הרדיו - הצדיק הגדול שעובד ביום שבת... מכריז ומלמד אותנו מתי הדלקת נרות, לו מותר לחלל שבת... 'עמי בעצו ישאל ומקלו יאמר לו'.
שאלו את הגאון מהרי"ץ דושינסקי רבה של העדה-חרדית, שהיה ידוע כגאון ועצום, והוא כתב בתשובותיו, מעולם לא חששנו לסברת ר"א ממיץ ואנו מדליקים עשר דקות קודם השקיעה. ובאים היום 'חדשים מקרוב באו לא שערום אבותיכם', ומצריכים ארבעים דקות. הוא כתב עשר דקות והם לא די להם אפילו בעשרים דקות, כל זה שיבוש! והעיקר שדי לנו בעשרים דקות או רבע שעה, ובפרט בימות החורף שלא מספיקים לעשות כלום והיום כלה וילך אם מדליקים לפני עשרים דקות, בפרט כשיש משפחה גדולה והאשה מסכנה רצה ועובדת כל היום, וגם צריכה להדליק קודם ארבעים דקות, דבר זה אינו נכון, אי אפשר להכביד כך על ישראל, 'הנהג בהם מנהג דרך ארץ', וה' לא ימנע טוב להולכים בתמים [ועיין בזה בחזון עובדיה שבת א' (עמ' קפב ואילך). עי"ש].
לתגובות hashkafatmaran@gmail.com
ניתן להזמין נושא זה ועוד שלל נושאים מדבריו של מרן מודפסים על גבי חוברות כיס מנוקדות, להנצחה לעילוי נשמה, לרפואה וכדו'. לפרטים באתר.
ניתן להזמין נושא זה ועוד שלל נושאים מדבריו של מרן מודפסים על גבי חוברות כיס מנוקדות, להנצחה לעילוי נשמה, לרפואה וכדו'. לפרטים באתר.