הרב יוסף חיים אוהב ציון
Active member
דקה של תורה
https://www.facebook.com/Hidabroot
המגיד המפורסם הרב יעקב גלינסקי זצ"ל סיפר באחת מדרשותיו את אשר שמע מאדם, שלמד בעברו בישיבת ראדין אצל גדול ישראל ה'חפץ חיים' זצ"ל.
"בכל שנה בתחילת חודש אלול היה ה'חפץ חיים' דורש במשך 3 דקות בלבד", סיפר התלמיד שזכה לשמוע את הדרשה במו אוזניו, והציע לרב גלינסקי: "אחזור על הדרשה בפניך, אומר את הדברים בקולו ואחזור על תנועותיו. הבט בי, ותדמה שה'חפץ חיים' דורש לפניך", אמר התלמיד.
"אף אני אומר זאת לכם. שמעו, ותדמו שאני ה'חפץ חיים'", אמר הרב גלינסקי לשומעי לקחו. "אקדים ואומר, שבפולין ורוסיה לא גדלו אתרוגים. היו מייבאים אותם מארצות החמות, בקשיים רבים ובתנאים גרועים, רבים נפסלו בדרך ומחיר הנותרים הרקיע שחקים. אתרוג נמכר בין חמישה לחמישים רובלים. הון עתק. בין אלפי לרבבות שקלים. העשירים בלבד רכשוהו, והקהילות קנו עבור הצבור מקופת הקהל", הקדים הרב גלינסקי הסבר שיבהיר את מצבם של הקהילות לפני מאה שנה.
"אנו בחודש אלול", ציטט הרב גלינסקי את דרשתו בת ה-3 דקות של ה'חפץ חיים', "והחגים מתקרבים. כל אחד חושב לעצמו: 'אח, לו הייתי עשיר!' כי אז, מה? אזי הייתי רוכש אתרוג לעצמי! אתרוג ולולב, ארבעה מינים. ואילו עשיר מופלג הייתי, הייתי רוכש אתרוג מהודר בחמישים רובלים, המצווה שווה כל הון".
"מדוע? כדי לקיים מצוה מן המובחר, הדר שבהדר, פעם אחת. ביום הראשון, מצות נטילת לולב מדאורייתא. בשאר הימים מדרבנן. זכר למקדש", אמר ה'חפץ חיים והמשיך. "ומילה אחת של תלמוד תורה, שכרה עצום ורב יותר מהאתרוג המהודר ביותר, ומכל ארבעה המינים, ושופר ומצה. מכל התרי"ג גם יחד!!!", קרא גדול הדור.
"ובדקה אחת - אפשר לומר מאתים מילים, ובחמש דקות – אלף מילים. כתרי"ג אלפי המצוות. ומאחרים לסדר בחמש דקות?!", סיים ה'חפץ חיים' את דרשתו הקצרה בזעקה שיצאה מליבו.
"והדרשה הקצרה הזו", סיים תלמידו של ה'חפץ חיים' ואמר לרב גלינסקי, "הרעישה את הלבבות!"
https://www.facebook.com/Hidabroot
המגיד המפורסם הרב יעקב גלינסקי זצ"ל סיפר באחת מדרשותיו את אשר שמע מאדם, שלמד בעברו בישיבת ראדין אצל גדול ישראל ה'חפץ חיים' זצ"ל.
"בכל שנה בתחילת חודש אלול היה ה'חפץ חיים' דורש במשך 3 דקות בלבד", סיפר התלמיד שזכה לשמוע את הדרשה במו אוזניו, והציע לרב גלינסקי: "אחזור על הדרשה בפניך, אומר את הדברים בקולו ואחזור על תנועותיו. הבט בי, ותדמה שה'חפץ חיים' דורש לפניך", אמר התלמיד.
"אף אני אומר זאת לכם. שמעו, ותדמו שאני ה'חפץ חיים'", אמר הרב גלינסקי לשומעי לקחו. "אקדים ואומר, שבפולין ורוסיה לא גדלו אתרוגים. היו מייבאים אותם מארצות החמות, בקשיים רבים ובתנאים גרועים, רבים נפסלו בדרך ומחיר הנותרים הרקיע שחקים. אתרוג נמכר בין חמישה לחמישים רובלים. הון עתק. בין אלפי לרבבות שקלים. העשירים בלבד רכשוהו, והקהילות קנו עבור הצבור מקופת הקהל", הקדים הרב גלינסקי הסבר שיבהיר את מצבם של הקהילות לפני מאה שנה.
"אנו בחודש אלול", ציטט הרב גלינסקי את דרשתו בת ה-3 דקות של ה'חפץ חיים', "והחגים מתקרבים. כל אחד חושב לעצמו: 'אח, לו הייתי עשיר!' כי אז, מה? אזי הייתי רוכש אתרוג לעצמי! אתרוג ולולב, ארבעה מינים. ואילו עשיר מופלג הייתי, הייתי רוכש אתרוג מהודר בחמישים רובלים, המצווה שווה כל הון".
"מדוע? כדי לקיים מצוה מן המובחר, הדר שבהדר, פעם אחת. ביום הראשון, מצות נטילת לולב מדאורייתא. בשאר הימים מדרבנן. זכר למקדש", אמר ה'חפץ חיים והמשיך. "ומילה אחת של תלמוד תורה, שכרה עצום ורב יותר מהאתרוג המהודר ביותר, ומכל ארבעה המינים, ושופר ומצה. מכל התרי"ג גם יחד!!!", קרא גדול הדור.
"ובדקה אחת - אפשר לומר מאתים מילים, ובחמש דקות – אלף מילים. כתרי"ג אלפי המצוות. ומאחרים לסדר בחמש דקות?!", סיים ה'חפץ חיים' את דרשתו הקצרה בזעקה שיצאה מליבו.
"והדרשה הקצרה הזו", סיים תלמידו של ה'חפץ חיים' ואמר לרב גלינסקי, "הרעישה את הלבבות!"
יישר כח על החיזוק בשמירת הזמנים. אבל לא השאלה נשארה ללא תשובה.
ושמחתי לראות ששואלים זאת, כי כל אלו שלומדים כל הלילה באים מכוחו של החת"ס, ולכאורה הוא לא כתב זאת, ונלענ"ד שגם מי שלומד שעה אחת ולמחרת ערני יותר לשמיעת המגילה ולשאר קיום מצוות יום הפורים כולל להיות ערני לצרכי בני ביתו, הרי הוא בן העולם הבא. ורק ליחידים המיוחדים שיכולים להישאר ערים כל הלילה ושהדבר לא יפריע להם בקיום המצוות למחרת אשריהם, אך אין זו נחלת הכלל לענ"ד.
ושמחתי לראות ששואלים זאת, כי כל אלו שלומדים כל הלילה באים מכוחו של החת"ס, ולכאורה הוא לא כתב זאת, ונלענ"ד שגם מי שלומד שעה אחת ולמחרת ערני יותר לשמיעת המגילה ולשאר קיום מצוות יום הפורים כולל להיות ערני לצרכי בני ביתו, הרי הוא בן העולם הבא. ורק ליחידים המיוחדים שיכולים להישאר ערים כל הלילה ושהדבר לא יפריע להם בקיום המצוות למחרת אשריהם, אך אין זו נחלת הכלל לענ"ד.
נכנס יין יצא סוד...
עכשיו מובן איך יוצאים כאלו סודות...
וטוב מעט יין משובח בכוונה מהרבה משקה המתחזה ליין שלא בכוונה...
