ב"ה
לפי המשך לשון הזוה"ק ישנם טעמים נוספים שבגללם ראוי להיות ער בליל שבועות, ולאו דוקא מחמת הספירה
וזה לשון הזוה"ק ח"ג (דף צז סע"ב): תא חזי כל בר נש דלא מני חושבנא דא, אינון שבע שבתות תמימות למזכי לדכיותא דא, לא אקרי טהור, ולאו בכללא דטהור הוא, ולאו הוא כדאי למהוי ליה חולקא באורייתא. ומאן דמטי טהור להאי יומא וחושבנא לא אתאביד מניה, כד מאטי להאי ליליא לבעי ליה למלעי באורייתא ולאתחברא בה ולנטרא דכיו עלאה דמטי עליה בההוא ליליא ואתדכי. ואוליפנא דאורייתא דבעי ליה למלעי בהאי ליליא - אורייתא דבעל-פה בגין דיתדבק כחדא ממבועא דנחלא עמיקא. לבתר בהאי יומא ליתי תורה שבכתב ויתחבר בה וישתכחון כחדא בזווגא חד לעילא, כדין מכריזי עליה ואמרי (ישעיה נט) 'ואני זאת בריתי אותם אמר ה' רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך' וגו', ועל דא חסידי קדמאי לא הוו ניימי בהאי ליליא והוו לעאן באורייתא, ואמרי ניתי לאחסנא ירותא קדישא לן ולבנן בתרין עלמין. וההוא ליליא כנסת ישראל אתעטרא עלייהו ואתיא לאזדווגא ביה במלכא, ותרווייהו מתעטרי על רישייהו דאינון דזכאן להכי. ר"ש הכי אמר בשעתא דמתכנשי חברייא בהאי ליליא לגביה ניתי לתקנא תכשיטי כלה בגין דתשתכח למחר בתכשיטהא ותקונהא לגבי מלכא כדקא יאות, זכאה חולקהון דחבריא כד יתבע מלכא למטרוניתא מאן תקין תכשיטהא ואנהיר עטרהא ושוי תקונהא, ולית לך בעלמא מאן דידע לתקנא תכשיטי כלה אלא חברייא, זכאה חולקהון בעלמא דין ובעלמא דאתי. תא חזי חברייא מתקני בהאי ליליא תכשיטהא לכלה ומעטרי לה בעטרהא לגבי מלכא ומאן מתקין ליה למלכא בהאי ליליא לאשתכחא בה בכלה לאזדווגא בה במטרוניתא, נהרא קדישא עמיקא דכל נהרין, אימא עלאה. הדא הוא דכתיב צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה וגו', זכאה חולקהון דאינון דמשתדלי באורייתא וידעין אורחוי דמלכא קדישא דרעותא דלהון באורייתא. עלייהו כתיב כי בי חשק ואפלטהו, וכתיב אחלצהו ואכבדהו. ע"כ.
ובהקדמת הזוה"ק (דף ח ע"א) איתא: ר' שמעון הוה יתיב ולעי באורייתא בליליא דכלה אתחברת בבעלה, דתנינן כל אינון חברייא דבני היכלא דכלה אצטריכו בההיא ליליא דכלה אדדמנת למהוי ליומא אחרא גו חופה בבעלה למהוי עמה כל ההוא ליליא, ולמחדי עמה בתקונהא דאיהי אתתקנת למלעי באורייתא מתורה לנביאים ומנביאים לכתובים ובמדרשות דקראי וברזי דחכמתא, בגין דאלין אינון תיקונין דילה ותכשיטהא, ואיהי ועולמתהא עלאת וקיימת על רישיהון ואתתקנת בהו וחדת בהו כל ההוא ליליא וליומא אחרא לא עאלת לחופה אלא בהדייהו, ואלין אקרון בני חופתא. וכיון דעאלת לחופתא קודשא בריך הוא שאיל עלייהו ומברך לון ומעטר לון בעטרהא דכלה, זכאה חולקהון. והוה רבי שמעון וכלהו חברייא מרננין ברנה דאורייתא ומחדשן מלין דאורייתא כל חד וחד מנייהו, והוה חדי רבי שמעון וכל שאר חברייא. אמר לון רבי שמעון, בני, זכאה חולקכון בגין דלמחר לא תעול כלה לחופה אלא בהדייכו, בגין דכלהו דמתקנין תקונהא בהאי ליליא וחדאן בה, כלהו יהון רשימין וכתיבין בספרא דדכרניא וקודשא בריך הוא מברך לון בשבעין ברכאן ועטרין דעלמא עלאה. פתח רבי שמעון ואמר 'השמים מספרים כבוד אל וגו'', קרא דא הא אוקימנא ליה, אבל בזמנא דא דכלה אתערא למיעל לחופה ביומא דמחר אתתקנת ואתנהירת בקישוטהא בהדי חברייא דחדאן עמה כל ההיא ליליא ואיהי חדאת עמהון, וביומא דמחר כמה אוכלוסין חיילין ומשריין מתכנשין בהדה ואיהי וכלהו מחכאן לכל חד וחד דתקינו לה בהאי ליליא, כו', מכאן ולהלאה כמה דאמר זכאה חולקיה, תיבו יקרין תיבו ונחדש תקון דכלה בהאי ליליא, דכל מאן דאשתתף בהדה בהאי ליליא יהא נטיר עילא ותתא כל ההיא שתא, ויפיק שתא בשלם. עלייהו כתיב חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם טעמו וראו כי טוב ה''. עכ"ל.
ב. וכתב רבינו האר"י בשער הכוונות (דף פ"ט ע"א) בזה"ל: ולא עוד אלא שצריך האדם שלא לישן בלילה הזאת כלל, ולהיות כל הלילה נעורים ועוסקים בתורה, כנזכר באורך בהקדמת ספר הזוהר בפ' בראשית ובפ' אמור. ודע כי כל מי שלא ישן בלילה הזאת כלל אפי' רגע אחד, ויהיה עוסק בתורה כל הלילה, מובטח לו שישלים שנתו ולא יארע לו שום נזק בשנה ההיא, וכמ"ש הרשב"י בהקדמת בראשית, וז"ל: דיפוק ההוא שתא בשלם כו'. ע"ש. ולא עוד אלא שהוראת חיי האדם בשנה ההיא תלויה בענין זה, כי אם לא ישן כלל ודאי שלא ימות בשנה ההיא, ודי בזה. ולכן פשט המנהג הזה בישראל לעסוק בתורה כל ליל חג השבועות. ואמנם הענין הוא זה כי ע"י היותם עוסקים בתורה כל הלילה הם ממשיכים את הכתר הנז' בז"א שהוא בחי' דיקנא דא"א שז"א עולה עד שם כנז'. והובא בכמה מנושאי כלי השו"ע (סימן תצד), ובספר נגיד ומצוה (עמ' קפב בנד"מ), ובספר אורחות צדיקים לגורי האר"י (עמ' עז) בקיצור. וכן הובא במטה משה (חלק חמישי סימן תרצד): נהגו קדמונים ז"ל משרתי עליון שלא לישן בליל שבועות, ועכשיו בב' לילות, ובכל לילה קורין בתור בנביאים ובכתובים, ומדלגין בתלמוד ובאגדות וקורין בחכמת של סתרי תורה עד אור הבוקר, וקבלת אבותיהם בידיהם, והענין הזה טוב ונכון הוא ואשריהם ואשרי עם שלו ככה, והטעם ידוע לחכמי האמת. עכ"ל.
ובשל"ה הק' (מסכת שבועות נר מצוה, אות ג): בלילה ההוא של חג שבועות ידוד השינה מכל מי שרוצה לדבק בקדושה, ויעסוק בתורה כל הלילה. וכדאיתא בזוהר ח"ג הנ"ל, והעתיק כל לשונו.
ג. והרחיב הדברים יותר בספר חמדת ימים (חג השבועות פ"ג): וכל שכן בעצם הלילה הזאת, בקום למשפט אלהים, לעמוד על נפשם לבקש בכח וסגולה לימוד הקדוש אשר גבלו ראשונים בלילה הזאת, למצוא מרגוע לנפשם, ומחילה וסליחה וכפרה לחטאתם ושב ורפא לו. ואם לאו בר הכי, הוא יטה אזן לשמוע בלימודים, דשומע כעונה. ובלבד שלא יפסיק בשיחה בטילה. וצדקה תחשב לו. וכתב הרב [האר"י] ז"ל שג' סגולות נמצאות בלימוד הזה; האחד - אשר כבר ביארנו שזוכה לבנים ובני בנים עוסקים בתורה כו'. השני - אשר הוא בטוח להוציא שנתו בחיים והשלום כו'. השלישית - מ"ש בס' התקונין תקון כ' כי הלימוד בלילה הזאת פועל צדק עם השכינה ועם ישראל להוציא אותם מגלות החיל הזה. ואמר הרב שהתקון האמיתי לפגם הראות אשר פגם בעיינין עילאין הוא בהתנודד שינה מעיניו בשני לילות אלו בעצרת ובהושענה רבה ויפטר מהמלאך המשבר את עיני האדם בקבר. והאיש הירא יתן כל אלה אל לבו ויתלהב נפשו באהבת ה' ובתורתו יהגה תמיד כל הלילה ולא יהיה מעלה עשן אפילו כל שהוא, כי אז יעשן אף ה' וגורם כיבוי למעשה הטוב ומה גם למעלה. ומנהג הרב והחברים שלא לדבר כל ליל שבועות רק לשון הקדש. עכת"ד. וראה עוד בספר זך ונקי לר' יוסף כנאפו (פרק כו) במה שהוסיף באורך על דברי הרב חמדת ימים בכל זה.
ד. והביא ביחו"ד הנ"ל מהרב מג"א (סימן תצ"ד) טעם למנהג זה, על פי מה שאמרו במדרש שיר השירים רבה (פרשה א' סימן נ"ו), בפסוק עד שהמלך במסיבו, שעם ישראל ישנו להם כל אותו הלילה של מתן תורה, לפי שהשינה של עצרת עריבה לאדם והלילה קצר, והמשיכו לישון עד שתי שעות ביום, בא הקדוש ברוך הוא להר סיני ומצאם ישנים, וזהו שהיה ישעיה מוכיחם, מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה, ואז התחיל לעוררם בקולות וברקים ושופר, כמו שנאמר ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר וקול שופר חזק מאוד ויחרד כל העם אשר במחנה. והיה משה מעוררם ומביאם לפני הר סיני, שנאמר ויוצא משה את העם לקראת האלקים מן המחנה. (וכן הוא בפרקי רבי אליעזר פרק מא), ועי"ש עוד. וכ"כ ג"ע הרב חיד"א בברכ"י (סי' תצד סק"ח) שמנהג זה נתייסד על פי ד' הזהר הקדוש, וראה לו עוד בס' לב דוד (פרק לא), וכ"כ הרב ערוך השולחן (סי' תצד סעיף ג), ולכן כתשובת המשקל נהגו ישראל קדושים להיות ערים כל ליל חג השבועות ולעסוק בתורה עד אור הבוקר, ושומעים קריאת התורה ועשרת הדברות, וכאילו קבלום מהר סיני. וע"ע בכה"ח (סי' תצד אות ו, יא ועוד), ובחזון עובדיה הל' יו"ט (עמ' שט). ועיין נמי להרב קמח סלת (עמ' שמב אות י בנד"מ) שכ' עוד ב' סגולות שזוכה מי שלומד בלילה זה, שזוכה לבנים ובני בנים עוסקים בתורה, ופועל צדק עם השכינה ועם ישראל להוציאם מגלות החיל הזה. ואכמ"ל.
ה. וראוי להוסיף מ"ש המקובל מהר"ן שפירא בס' מחברת הקודש (שער חג השבועות, דף קי סוע"ד): נלע"ד כי בשאר ימות השנה שאדם ניעור לילה אחד ועוסק בתורה ניצול מכרת אחד. אמנם בליל שבועות מי שיזכה להמשיך כתר ז"א להכתיר אותו, בודאי שיזכה להנצל מכמה כריתות שחייב עליהם. וז"ס כר"ת אותיות כת"ר להורות כי ע"י תיקון זה ינצל מפגע זה, ולא עוד אלא שמכתירים אותו בכתר תורה. והבן זה (ועי' בשו"ת תורה לשמה סימן תמט). וראה עוד בקובץ החשוב "משנת יוסף" (סיון תמוז התשע"ד, סוף סימן ס) שהביא דברי הגאון המקובל ר' יצחק כדורי משם הגה"ק המקובל ר' סלמאן אליהו שמקובל בידו מפי מגידי אמת, שבליל שבועות יש י"ב שעות זמניות כנגד י"ב חדשי השנה, וכפי שינהג בשעות אלו, כך יעלה בחלקו בחדשי השנה, והיאך יאבד זמנו בדברים בטלים! ומאותו ענין ראיתי בספר דברי שלום ח"ח (עמ' קיד) שהביא מ"ש מהר"א אזולאי בספר אור החמה (ח"א דף יג ע"א) להסתפק אם מ"ש בזוה"ק הנ"ל ויפוק שתא בשלם היינו רק עד סוף אותה שנה, או עד חג השבועות בשנה הבאה. והגאון המקובל בס' שמן ששון על הכוונות ח"ג (דף קטו ע"ד) הכריע שהכונה לשנה תמימה עד חג שבועות בשנה הבאה, "שהרי כל תיקון זה שאנו עסוקים בלילה הזאת הוא לבחינת הזמנים והוא המגן". ועי"ש משם הגאון ר' חי"ל אוירבך שהלימוד בלילה זה מסוגל לגילוי אליהו. וע"ע בס' תורה מציון להגרב"צ מוצפי (פרק ט') במעלת הלימוד בלילה זה וסגולותיו. וכרגע נראה לי שו"ת וישב הים ח"ב (סימן יב) וראיתי שהאריך בזה.
ויש עמי עוד אריכות בזה, ועוד חזון למועד.
