שום לכולם.
שאלה שמעסיקה אותי רבות ועל כן הנני מעלה אותה בפורום הנכבד.
כידוע, ישנם שלומדים בקול רם, בין בבית מדרש הומה ובין בלא הומה. דבר זה מפריע לריכוז של אחרים ( נניח ואנו מדברים על סיטואציה של בית מדרש שלומדים בו ארבעה אננשים, כאשר אחד מהם מגביה קולו באופן המפריע )
לצערי, לא מצאתי סימוך הלכתי המורה להעיר או לגעור. חשבתי לדמות זאת לעניין תפילת הלחש , שם נפסק להלכה שלא יגביה קולו משום שתיטרף דעת הציבור, אך לדעתי זה לא דומה לנושא דידן.
אשמח למידע בנושא.
תודה
הרב הראשי השיב על שאלה זו באגרות השקפה ומוסר
@לימוד בקול רם כשמפריע לאחרים
בס"ד, כ"ד אייר תשע"ה
לכבוד היקר שוקד באהלה של תורה, כש"ת ה"ה
מנחם ורון יצ"ו
שלום רב,
לשאלתו אודות א' שלומד בקול רם בניגון, ופעמים אף בדפיקות על הסטנדר בריתחא דאורייתא, והדבר מפריע ללומדים להתרכז ומסיח דעתם, ורוצה לחלק שאם ביהמ"ד מלא וצעקותיו לא נשמעות, וגם אם נשמעות לא מבינים דבריו, מותר, אבל במקום שאין כ"כ הרבה אנשים וכל צעקה נשמעת היטב בכל ביהמ"ד, יש להעיר לו שילמד בלחש או שישנה מקומו.
הנה מבואר בספר ילקוט יוסף הלכות תפלה כרך א' (סי' ק"א סעיף א') שחז"ל למדו ממה שנא', וחנה היא מדברת על לבה, רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע, מכאן למתפלל שיחתוך בשפתיו, אבל אסור להגביה קולו בתפלת הלחש, וכ"פ בש"ע (סי' ק"א סעיף ב'), וכתב שם שאם אינו יכול לכוין בלחש מותר להגביה קולו, במה דברים אמורים ביחיד, אבל בציבור אסור, שיבוא להטריד את הצבור מקולו ע"כ, וכתב בביאור הלכה אם אינו יכול לכוין בלחש ילך ויתפלל בביתו בקול (פרישה) ומ"מ האידנא אין לנו להורות היתר זה להתפלל ביחיד ולעורר הכוונה שילמדו ממנו אחרים, אם לא גדול הדור ומפורסם שמעשיו לש"ש כ"כ הפמ"ג, וע' בילקו"י שם בהערה שמוכח מהגמ' (סנהדרין י"ח) יתיב רבי וקא דריש, והריח ריח שום, אמר מי שאכל שום יצא, ומסתבר בודאי שהוא לא נתכוין לצער אחרים, כי אם להבריא את גופו, כמבואר (ב"ק פ"ב.) ה' דברים נאמרו בשום וכו', ובכל זאת ביקש רבי שיצא כדי שלא להפריע לאחרים, וכן אמרו (ביומא נ"ג:) שהכהן הגדול לא היה מאריך בתפלתו, כדי שלא להבעית את ישראל, הרי שהכה"ג היה מוותר על העונג הרוחני שלו כדי שלא להפריע לישראל, למרות שחשובה לו התפלה בקודש הקודשים ביוה"כ.
ודנו האחרונים בכיו"ב, בחולה נפילה הבא להתפלל בבה"כ, ופעמים שמקבל התקף בבה"כ ומפריע לאחרים, האם עדיף שיתפלל ביחיד, ע' בשו"ת חתם סופר (יו"ד סי' ז') שפסק שיתפלל ביחיד, ומזה כתב לדון בת"ח שלומד בקול רם בביהמ"ד, ומפריע בלימודו לאחרים להתרכז בלימודם, אם יכולים למנוע ממנו ללמוד בקול רם וע"ש מ"ש בזה.
ובישיבות נהגו להתפלל קצת בקול חוץ מתפלת י"ח, כדי לעורר את הבחורים לכוון בתפלה, ועל כן בישיבה שרגילים בכך לא יעיר לחבירו, אא"כ הוא מרים את קולו יותר מדי, בזה יכול להעיר לו שינמיך קולו, או שיעבור למקום אחר, ובמקומות שלא רגילים להרים את הקול בתפלה, וכגון בהרבה בתי הכנסת הספרדים, ורק הש"צ מרים קולו כדי שידעו כל הציבור היכן אוחז, שם לא ירים קולו, ויתאים עצמו לציבור. וה"ה בלימוד התורה שבישיבות שרגילים בכך ויש ציבור גדול לא יעיר לחבירו. אך אם במקום שאין ציבור גדול וזה מפריע אה"נ יעיר לו שינמיך קולו או שישנה מקומו, והכל יעשה בדרכי שלום ויעיר לו בנחת, ולא על כל הרמת קול יעיר לו, אלא א"כ זה נמשך ומפריע הרבה, והכל לפי הענין.
וראה בשו"ת שבט הלוי (חלק ז סי' רכד) לגבי גדר גזל שינה, דלכאו' לא שייך בזה גזל, אלא רק שמבטל את טובת חבירו, ודבר זה אסור כדאיתא בב"ב (דף כ: ובחו"מ סי' קנו). וע' ברכות (ו:) גזלת העני בבתיכם לענין גזלת ברכת שלום, וי"ל. וע' בתוספתא (ב"ק פ"ז). ולענין ת"ח שלומד בביהמ"ד, לכאורה לא הותר לו להגביה קולו כל כך עד שיפריע את השינה כל הלילה לשכנים, כי אפשר ללמוד בקול גם בלא הפרעה לזולת, ועסק תשב"ר שאני. ואם יש חולים בסביבה, הלא מבואר בחושן משפט דצריך לחשוש להם, וכהיום יש הרבה כיו"ב שגזילת מנוחתם היא גזילת בריאותם.
ובמשנה הלכות (חלק יב סי' תמג. חלק יד סי' קצט, סי' ר) כתב לחלוק ע"ד הרב שבט הלוי, והעלה דאפי' הרבה ת"ח הלומדים בביהמ"ד דרך לימודם בקול שמעורר השכנים, אין בזה איסור, כל שהוא דרך לימוד, ואינו מתכוין להפריע. וה"ה הלומד בביתו, דאע"פ שמעורר השכנים, מותר ומצוה קעביד, ואם ישמעו אחרים ויעמדו וילמדו גם הם, תע"ב. עכ"ד.
וכעין זה הביאו בשם החזו"א, במעשה שהיה בתלמיד ישיבה שחשקה נפשו בתורה, ולמד בישיבה בקול רם והשכנים מסביב מחו בידו, והורה החזו"א שאי אפשר למחות בידו, כי אין התורה נדחית מפני גזל שינה. [חשוקי חמד ב"ב כא.]. מ"מ יש להשתדל להתרגל ללמוד בנחת ולא בקולות וברקים, בעת כזו.
בברכת התורה
יצחק יוסף
