מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ולמדתם אותם את בניכם (יא יט)
מכאן למדו בקידושין כט: שנשים פטורות מתלמוד תורה, שנאמר ולימדתם אותם את בניכם ולא בנותיכם. ובסוטה כ. בן עזאי אומר חייב אדם ללמד את בתו תורה, שאם תשתה תדע שהזכות תולה לה, רבי אליעזר אומר כל המלמד בתו תורה מלמדה תפלות. ויש לעיין דהנה בעירובין צו: נחלקו תנאים במצוות שהנשים פטורות כגון סמיכה, דרבי יוסי ורבי שמעון סוברים שהנשים סומכות רשות, ורבי יהודה סובר שאינן סומכות רשות. וכן נחלקו שם לענין תקיעת שופר שהנשים פטורות האם מותר להם לתקוע רשות, וכן בהנחת תפילין. וצריך ביאור מדוע לענין תלמוד תורה לא נזכר בגמ' דשייכא להך פלוגתא, ומשמע דלכו"ע מותר לנשים ללמוד תורה מעיקר הדין, ורק לר"א מצד תפלות אין רשות בידן, והרי הנך תנאי דהכא הם תנאים קדמונים ר"א ובן עזאי, ולא משמע דכולהו פליגי על מ"ד דאין נשים סומכות רשות.
וביותר יש לעיין, דהנה מבואר בגמ' בעירובין שם דרבי מאיר סבירא ליה דהנשים אינן סומכות רשות, ומכל מקום מצינו בפסחים סב: שברוריה אשתו של רבי מאיר היתה לומדת שלש מאות סוגיות משלש מאות רבנן בכל יום, וקשה הרי לרבי מאיר עצמו במצוות שנשים פטורות אין להם רשות לקיים ואיך לא מיחה בברוריה, [ועי' בעירובין שם שמוכיחין ממה שלא מיחו חכמים באשתו של יונה שעלתה לרגל ובמיכל בת כושי שהניחה תפילין, וה"נ מדוע לא מיחה ר"מ בברוריה].
ולמדתם אותם את בניכם (יא יט)
מכאן למדו בקידושין כט: שנשים פטורות מתלמוד תורה, שנאמר ולימדתם אותם את בניכם ולא בנותיכם. ובסוטה כ. בן עזאי אומר חייב אדם ללמד את בתו תורה, שאם תשתה תדע שהזכות תולה לה, רבי אליעזר אומר כל המלמד בתו תורה מלמדה תפלות. ויש לעיין דהנה בעירובין צו: נחלקו תנאים במצוות שהנשים פטורות כגון סמיכה, דרבי יוסי ורבי שמעון סוברים שהנשים סומכות רשות, ורבי יהודה סובר שאינן סומכות רשות. וכן נחלקו שם לענין תקיעת שופר שהנשים פטורות האם מותר להם לתקוע רשות, וכן בהנחת תפילין. וצריך ביאור מדוע לענין תלמוד תורה לא נזכר בגמ' דשייכא להך פלוגתא, ומשמע דלכו"ע מותר לנשים ללמוד תורה מעיקר הדין, ורק לר"א מצד תפלות אין רשות בידן, והרי הנך תנאי דהכא הם תנאים קדמונים ר"א ובן עזאי, ולא משמע דכולהו פליגי על מ"ד דאין נשים סומכות רשות.
וביותר יש לעיין, דהנה מבואר בגמ' בעירובין שם דרבי מאיר סבירא ליה דהנשים אינן סומכות רשות, ומכל מקום מצינו בפסחים סב: שברוריה אשתו של רבי מאיר היתה לומדת שלש מאות סוגיות משלש מאות רבנן בכל יום, וקשה הרי לרבי מאיר עצמו במצוות שנשים פטורות אין להם רשות לקיים ואיך לא מיחה בברוריה, [ועי' בעירובין שם שמוכיחין ממה שלא מיחו חכמים באשתו של יונה שעלתה לרגל ובמיכל בת כושי שהניחה תפילין, וה"נ מדוע לא מיחה ר"מ בברוריה].
◆ ◆ ◆
והנה בטעמא דמ"ד שאין הנשים סומכות רשות נראה מדברי רש"י בעירובין שם ד"ה נשים, דהוי משום בל תוסיף, וכ"כ בספר המכריע לבעל תוס' רי"ד סי' ע"ח. ולפי"ז קשה כנ"ל איך מותר לנשים ללמוד תורה הא הוי בל תוסיף.
אמנם התוס' בעירובין שם ובעוד מקומות ביארו דהפלוגתא היא רק היכא דאיכא סרך איסור שהנשים יקיימו המצוה, כגון בתפילין דחיישינן שלא ישמרו על גוף נקי ובסמיכה דמיחזי כעבודה בקדשים ובתקיעת שופר דמיחזי כמלאכת יו"ט. ולמ"ד דסומכות רשות מותר לקיים גם היכא דאיכא סרך איסור, דהתירו בשביל שיקיימו המצוה כאינה מצווה ועושה. ולפי שיטת התוס' ניחא, די"ל דהכא בתלמוד תורה למ"ד שמותרת ללמוד תורה א"כ אין בזה שום ריעותא וסרך איסור, וממילא גם למ"ד בעלמא דאין הנשים סומכות רשות, הכא מותר, וק"ל.
ודברים מפורשים נמצאו בזה בפירוש הראב"ד על התו"כ ויקרא נדבה פרשה ב', שהלך בשיטת התוס' הנ"ל דלמ"ד נשים אין סומכות רשות היינו היכא דאיכא קלקול או זילזול המצוה, וביאר שם בכל המצוות שנחלקו איזה קלקול יש בדבר, וכתב וז"ל "וכן תלמוד תורה לנשים לדעת ר' אליעזר ור"י שאומרים כאילו מלמדה תפלות", עכ"ל. מבואר מדבריו דבר נפלא, דבאמת ר"א ור"י אזלי בשיטת מ"ד דנשים אין סומכות רשות, והטעם ד"כאילו מלמדה תפלות", היינו דזה הוא גופא הסרך איסור שיש בדבר, דהרי בעינן סרך איסור וכנ"ל, והסרך איסור בת"ת הוא מטעם תפלות, ולפי"ז למ"ד דנשים סומכות רשות אע"פ שיש סרך איסור, הוא הדין שמותר ללמד נשים תורה [ובן עזאי משמע שחולק וסובר שאין בדבר סרך איסור אלא אדרבה מצוה יש בדבר, וא"כ אע"פ שבעלמא נשים אין סומכות רשות מותר, וכנ"ל. ולפי"ז צ"ל דר"מ שלא מיחה באשתו, סבר כבן עזאי שאין סרך איסור בדבר, וכבר צידד כן בשו"ת מהרי"ל סי קצ"ט, או דסבר שבאשה גדולה כברוריה אין חשש סרך איסור].
אכן לשיטת רש"י והרי"ד הנ"ל דהוי מטעם בל תוסיף קשה, שבזה אין חילוק בין מצוה למצוה, וכל שהנשים פטורות איכא בל תוסיף.
◆ ◆ ◆
ואפשר לומר דמחלוקת בן עזאי ורבי אליעזר אינה שייכת לפלוגתא האם נשים סומכות רשות, וגם למ"ד שאינם סומכות רשות מ"מ משכחת לה פלוגתא זו, דבאמת שייך תלמוד תורה שלא לשם קיום מצות תלמוד תורה אלא כדי לידע ולהשיג חכמת התורה, ובאופן זה שאינו מכוין לשם מצוה וגם המעשה של לימוד התורה אינו מורה מצד עצמו על קיום מצוה משום דלימוד חכמת התורה הוא ענין בפני עצמו, לא שייך בזה בל תוסיף, ומכל מקום איכא פלוגתא האם יש איסור בזה מצד דהוי כמלמדה תפלות.
◆ ◆ ◆
בשו"ת מהרי"ל סי' קצ"ט הקשה איך טבי עבדו של רבן גמליאל היה לומד תורה, כדאיתא בסוכה כ: ובירושלמי שם שהיה ישן תחת המטה בסוכה לשמוע דברי החכמים, הרי אסור ללמד אשה תורה. ומדבריו מבואר, שגם בעבד שייך הך טעמא דכאילו מלמדה תיפלות, שגם עבדים דעתם קלה, וכ"כ הלבוש ביו"ד סי' רס"ז סעיף ע"א וכן משמע בב"ח שם, ולכן קשה איך היה מותר לטבי ללמוד תורה.
ותירץ שם בתירוצו הראשון, שזה כדעת בן עזאי שחייב אדם ללמד את בתו תורה. וקשה, הרי טעמו של בן עזאי הוא שאם תשתה בתו מי סוטה ולא יבדקוה המים תדע שהזכות תולה לה ולא תבוא לכפור, וזה אין שייך בעבד שאינו בר השקאת סוטה.
והביאור פשוט, שבדברי בן עזאי נכללו תרתי מילי, חדא דאיכא מצוה ללמד בתו תורה, ועוד, דעכ"פ איכא היתר ללמד בתו ואין זה תיפלות, וכיון שמותר ממילא יכול ג"כ לקיים המצוה הנ"ל, אבל גם במקום שלא יהיה החיוב ללמד, מ"מ שריותא מיהא איכא ואין זה כמלמדה תפלות [ואין הביאור שהחיוב ללמד בתו דוחה את האיסור מצד תיפלות, אלא דס"ל שאין איסור, וגם שיש מצוה]. והוכחה לזה, מדברי הפסקי ריא"ז בסוטה שם שפסק כבן עזאי שחייב ללמד בתו תורה, וכתב שם שכל זה בזמן שהיו משקין את הסוטות, אבל בזמן הזה אין חיוב ללמדה, ומכל מקום אם רצה ללמדה הרשות בידו. מבואר דגם בזה"ז דליכא חיוב ללמד כדי שתדע שהזכות תולה, מ"מ אליבא דבן עזאי איכא רשות, והיינו כנ"ל. ולכן בעבד אע"פ שאת המצוה ללמדו כדי שידע שהזכות תולה לא שייך, מ"מ ההיתר ללמדו קיים.
ובזה יש מקום ליישב קושיית הב"ח ביו"ד סי' רמ"ו, דהנה הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה פ"א הי"ג כתב דהאיסור ללמד בתו תורה היינו דוקא בתורה שבע"פ אבל בתורה שבכתב אינו כמלמדה תיפלות, וקשה שבירושלמי סוטה פ"ד ה"ג איתא דבן עזאי דלא כר"א בן עזריה שאמר לגבי הקהל שאנשים באים ללמוד ונשים לשמוע, ואילו לבן עזאי גם הנשים באות ללמוד. וקשה, הרי הוי תורה שבכתב, ובזה לא פליגי רבנן ובן עזאי. ולהנ"ל יש לומר, שבתורה שבכתב לא פליגי לענין ההיתר, אבל מ"מ לגבי החלק של החיוב בזה פליגי גם בתורה שבכתב, דלבן עזאי איכא חיוב ולרבנן הוי רק היתר. וממילא לבן עזאי דאיכא חיוב מסתבר לדרוש "ללמוד" גם על הנשים, אבל לרבנן אע"פ שמותר מ"מ לא מסתבר לדרוש דהוי מצוה על הנשים ללמוד כיון שהם רשות בתלמוד תורה, ולכן מסתבר שניתן להם רק חובת שמיעה.