• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

"למדני חוקיך" בספירת העומר

בנימין לוריא

Administrator
חבר צוות
מרן הראש"ל הביא בשיעורו (מוצ"ש אמור תשפ"ב, ע"פ מה שאמר בשיעורו לפני מספר שנים) ששליח ציבור שלא רוצה להתבייש בכך ששכח ספירת העומר, יוכל לברך ולומר "ברוך אתה ה'" ואז יאמר בשקט "למדני חוקיך" ויסיים הברכה בקול. ואמר שאין בזה בעיה של אמן יתומה שהציבור עונים, כי סו"ס זה שבח להקב"ה וכו'.
וצ"ע, איך יהיה אפשר לעשות כן? והרי יתכן שיש כאלו ששכחו לספור באחד הימים ומכוונים לצאת יד"ח מהשליח ציבור, ובוודאי שלא יכולים לצאת בברכה כזו, ולכאורה מטעם זה היה צריך להורות שלא לנהוג כן.
 
וצ"ע, איך יהיה אפשר לעשות כן? והרי יתכן שיש כאלו ששכחו לספור באחד הימים ומכוונים לצאת יד"ח מהשליח ציבור, ובוודאי שלא יכולים לצאת בברכה כזו, ולכאורה מטעם זה היה צריך להורות שלא לנהוג כן.
בעי' כוונת שומע ומשמיע, ואם ישאלו אותו יגיד להם.
 
מרן הראש"ל הביא בהמשך השיעור שאלה זו, שיתכן ויהיה מי שיצא יד"ח.
בעי' כוונת שומע ומשמיע, ואם ישאלו אותו יגיד להם.
בסתמא השליח ציבור מכוון על הצד שיש מי שמתכוון לצאת.
 
נערך לאחרונה:
מרן הראש"ל תירץ כדברי.
הוא אמר שזה לא מצוי. והוסיף שצריך שומע ומשמיע יחדיו מכוונים. מה הכוונה שאינו מצוי? הרי הם דברים שבכל יום?... (והרי כמו שאמרתי, שליח ציבור קבוע יודע שעליו לכוון אם יש מי שרוצה לצאת יד"ח)

 
אני לא זוכר כחזן בערבית שפעם אמרו לי להוציא י"ח
אולי יש כאלה שמתביישים...
כשעולים חזן אצל בעלי בתים זה יותר מצוי, ויש גם כאלה שלא יודעים שצריך שהש"ץ יכוון, ורק הם מכוונים לצאת יד"ח, ולכן הש"ץ צריך לכוון להוציא את כל מי שמתכוון לצאת יד"ח, וכמו שעושים בברכת הגומל, שלא מודיעים מי שרוצה לצאת, אלא מי שרוצה מתכוון לצאת, והמברך מתכוון להוציא.
 
לכאורה אם בעיקר הספירה הם כן יוצאים אז הברכה לא כל כך מעכבת
אלא שהרי מדובר שהרב כבר אינו יכול יותר לספור בברכה, וממילא גם הספירה שלו היא רשות
ובד"כ מי שמבקש מהחזן להוציא אותו הוא גם במצב כזה שאינו יכול לספור בברכה, ונמצא ששניהם באותו מצב בדיוק
ורק אם המבקש ודאי חייב בספירה ואינו יכול לספור מחמת חולי וכדו', באמת עדיין הקושיא בעינה עומדת
 
לכאורה אם בעיקר הספירה הם כן יוצאים אז הברכה לא כל כך מעכבת
אלא שהרי מדובר שהרב כבר אינו יכול יותר לספור בברכה, וממילא גם הספירה שלו היא רשות
ובד"כ מי שמבקש מהחזן להוציא אותו הוא גם במצב כזה שאינו יכול לספור בברכה, ונמצא ששניהם באותו מצב בדיוק
ורק אם המבקש ודאי חייב בספירה ואינו יכול לספור מחמת חולי וכדו', באמת עדיין הקושיא בעינה עומדת
אבל מפסיד אותו בברכה, שיכל לבקש מאחר שיוציא אותו יד"ח בברכה.
 
לא צריך להגיד, הש"צ צריך לכוון בפשטות, אומר ברשות מורי ורבותי ועונים שמי"ם, ר"ת שומע משמיע יחד מכוונים.
ואגב, צריך לשים לב, שאמנם בד"כ כולם אומרים "ברוך הוא וברוך שמו" כדי שלא יצאו יד"ח מהחזן מדין שומע כעונה אע"פ שלא מכוונים (למ"ד מצוות אין צריכות כוונה), אבל מי שיוצא יד"ח מהחזן, אין לו להימשך אחר הציבור, ואסור לו לומר "ברוך הוא וברוך שמו"!
 
מחילה, אבל לענ"ד אין בזה שום בעיה שהרי הברכה אינה מעכבת ואף אם לא יצא י"ח הברכה (שהרי הש"צ או הרב לא בירכו) מ"מ יכול לספור. (ואף שודאי לכתחילה יותר טוב לצאת י"ח בשמיעת הברכה מאחר, בכל אופן לא יצא מכשול מדבר זה).

כנלע"ד.

וה"ה גם לגבי אדם שחייב בברכה. דמ"מ אין היא מעכבת המצווה.
 
הייתי אומר שאולי משום כבוד הבריות לא חיישינן להפסד ברכה מדרבנן (דאיסור דרבנן בידיים נדחה מפני כבוד הבריות ולכאורה כש"כ ברכה דאינה מעשה). אך לא מעוניין לחדש מכרסי חידוש דאף להפסיד מצווה או ברכה לאחר מותר משום כבוד הבריות. אלא אם יש למישהו סמך לזה, אשמח
 
אם כבר מדברים, אולי יש ראיה ממה שאמר מרן שליט"א לפתרון בזמן הקורונה, לעשות קידושין לזוג עוד הפעם ולברך להם בשם ומלכות (בלי פיתרון שהביא הרב חותה בזמנו) שיאמר ברוך הוא וברוך שמו בשקט, וימשיך הלאה... וכך לא צריך להגיע למחלוקת כלל. זה כמו שהזכיר את הרב צדקה, מה אומרים החברים?
 
ואגב, צריך לשים לב, שאמנם בד"כ כולם אומרים "ברוך הוא וברוך שמו" כדי שלא יצאו יד"ח מהחזן מדין שומע כעונה אע"פ שלא מכוונים (למ"ד מצוות אין צריכות כוונה), אבל מי שיוצא יד"ח מהחזן, אין לו להימשך אחר הציבור, ואסור לו לומר "ברוך הוא וברוך שמו"!
מה בעצם עוזר שאומרים ב"ה וב"ש? הרי גם אם לא יוצא יד"ח בברכה בגלל שהפסיק, הרי ששמע את הספירה, והיה צריך לצאת יד"ח בספירה עצמה, ואיך יכול לספור בברכה אח"כ? (כמובן, לרווחא דמילתא, ע"פ מה שאנו רוצים לחשוש ואומרים ב"ה וב"ש, וממילא לכאו' אין תועלת בכך).
 
מה בעצם עוזר שאומרים ב"ה וב"ש? הרי גם אם לא יוצא יד"ח בברכה בגלל שהפסיק, הרי ששמע את הספירה, והיה צריך לצאת יד"ח בספירה עצמה, ואיך יכול לספור בברכה אח"כ? (כמובן, לרווחא דמילתא, ע"פ מה שאנו רוצים לחשוש ואומרים ב"ה וב"ש, וממילא לכאו' אין תועלת בכך).
לכאורה מה שעונים ב"ה וב"ש זה לא בכדי שיהיה הפסק וממילא לא יצא יד"ח בברכה, אלא שבכך מגלה את דעתו שלא רוצה לצאת יד", והוי ככוונה הופכית שנתכוון להדיא שלא לצאת יד"ח, וממילא לא יוצא יד"ח גם בספירה עצמה.
 
מרן הראש"ל הביא בשיעורו (מוצ"ש אמור תשפ"ב, ע"פ מה שאמר בשיעורו לפני מספר שנים) ששליח ציבור שלא רוצה להתבייש בכך ששכח ספירת העומר, יוכל לברך ולומר "ברוך אתה ה'" ואז יאמר בשקט "למדני חוקיך" ויסיים הברכה בקול. ואמר שאין בזה בעיה של אמן יתומה שהציבור עונים, כי סו"ס זה שבח להקב"ה וכו'.
מה יעשה עם שם "אלוקינו", הרי גם אותו לא יכול לומר סתם. וניחא שם ה' אמר כחלק מפסוק, אך כיצד יאמר את שם "אלוקינו"?
 
חזור
חלק עליון