בסיכומים שלי של שיעורי הראש"ל מצויין אצלי שהתייחס פעמיים לנושא זה ואמר שהמנהג שלא לברך לאחר הסרת המפה החד פעמית (כדברי אחיו הג"ר דוד יוסף בהלכה ברורה). ואני מביא את השכתובים:
משפטים תשפא:
לכאורה אם מוציאים את מפת הניילון חשיב שפיר סילוק שולחן, אך לא ראינו מי שנוהג לברך על קינוח ברכה אחרונה לפני ברהמ"ז.
בשלח תשפ"ב:
בהליכות עולם ב,נשא,ח כתב שאם היה סילוק מפה צריך לברך, היינו מה שנוהגים היום שמוציאים את המפה החד פעמית, ומביאים לשלחן פירות וקפה ועוגה. מעיקר הדין מברכים ברכה ראשונה ואחרונה. ומכל מקום נראה שלא נהגו לברך ברכה אחרונה אלא ראשונה בלבד, משום שסמכו על ברהמ"ז, אך גם מי שמברך מעין שלוש עושה כדין, כי זו המסקנא שגם היום יש סילוק שלחן, אך המנהג לא לברך ברכה אחרונה.
השיעור של פרשת בשלח נמסר לאחר כסליו תשפ"ב (מועד כתיבת התשובה בתחילת השרשור), האם למעשה נראה בדעת מרן שליט"א לברך ולא לחשוש למנהג?
משפטים תשפא:
לכאורה אם מוציאים את מפת הניילון חשיב שפיר סילוק שולחן, אך לא ראינו מי שנוהג לברך על קינוח ברכה אחרונה לפני ברהמ"ז.
בשלח תשפ"ב:
בהליכות עולם ב,נשא,ח כתב שאם היה סילוק מפה צריך לברך, היינו מה שנוהגים היום שמוציאים את המפה החד פעמית, ומביאים לשלחן פירות וקפה ועוגה. מעיקר הדין מברכים ברכה ראשונה ואחרונה. ומכל מקום נראה שלא נהגו לברך ברכה אחרונה אלא ראשונה בלבד, משום שסמכו על ברהמ"ז, אך גם מי שמברך מעין שלוש עושה כדין, כי זו המסקנא שגם היום יש סילוק שלחן, אך המנהג לא לברך ברכה אחרונה.
השיעור של פרשת בשלח נמסר לאחר כסליו תשפ"ב (מועד כתיבת התשובה בתחילת השרשור), האם למעשה נראה בדעת מרן שליט"א לברך ולא לחשוש למנהג?
אכן
כתיבת התשובה של הראשון לציון נסובה אודות השיעור שמסר במוצ"ש פר' יתרו תשפ"א ונדפס בשיעור השבועי פרשת משפטים תשפ"א
שהרב בשיעור פסק כי לא מברכים על פירות בתוך הסעודה לאחריהם, היינו ברכה אחרונה או כל מאכל אחר, וברכת המזון פוטרתם. וזאת אף באופן שהוכיחו שסילקו ידם מן הפת, כגון שהוציאו את המפה שעל השולחן ופרסו מפה אחרת. ולא נוהגים בזה כלל היום, רק לברך ברכת המזון. ותמוה שבהליכות עולם (ח"ב עמוד לו) פסק מרן רבינו זצ"ל להדיא שיש לברך גם ברכה אחרונה עליהם בכה"ג ?
וע"ז השיב הראשל"ץ שכן מברכים, כך נראה ממהלך התשובה...
ובאמת שאי"ז סתירה כלל למה שאמר גם בפרשת בשלח תשפ"ב
כי באמת דעתו שמברכים, רק שלא ראינו שנוהגים כן, אבל אה"נ עיקר הדין שצריך לברך.
כתיבת התשובה של הראשון לציון נסובה אודות השיעור שמסר במוצ"ש פר' יתרו תשפ"א ונדפס בשיעור השבועי פרשת משפטים תשפ"א
שהרב בשיעור פסק כי לא מברכים על פירות בתוך הסעודה לאחריהם, היינו ברכה אחרונה או כל מאכל אחר, וברכת המזון פוטרתם. וזאת אף באופן שהוכיחו שסילקו ידם מן הפת, כגון שהוציאו את המפה שעל השולחן ופרסו מפה אחרת. ולא נוהגים בזה כלל היום, רק לברך ברכת המזון. ותמוה שבהליכות עולם (ח"ב עמוד לו) פסק מרן רבינו זצ"ל להדיא שיש לברך גם ברכה אחרונה עליהם בכה"ג ?
וע"ז השיב הראשל"ץ שכן מברכים, כך נראה ממהלך התשובה...
ובאמת שאי"ז סתירה כלל למה שאמר גם בפרשת בשלח תשפ"ב
כי באמת דעתו שמברכים, רק שלא ראינו שנוהגים כן, אבל אה"נ עיקר הדין שצריך לברך.
אם כן למסקנה לא הבנתי מה הרב בנימין לוריא שליט"א רצה לומר בתוספת מפרשת נח. כי אנחנו רואים ב-3 שיעורים שהרב אומר שלא נהגו לברך אחר עקירת שלחן, ומאידך ב-2 מכתבים הרב כותב שצריך לברך ולא מזכיר שלא נהגו בכך.
א"כ למסקנה יש לומר כמו שכתב הרב "רבינו" לעיל ש-באמת דעתו שמברכים, רק שלא ראינו שנוהגים כן, אבל אה"נ עיקר הדין שצריך לברך. ואין ראיה מהמנהג כי המנהג הוא מנהג טעות?
א"כ למסקנה יש לומר כמו שכתב הרב "רבינו" לעיל ש-באמת דעתו שמברכים, רק שלא ראינו שנוהגים כן, אבל אה"נ עיקר הדין שצריך לברך. ואין ראיה מהמנהג כי המנהג הוא מנהג טעות?
דרך אגב זה לא כמו שכתב בהלכה ברורה שרק סילוק המפה הקבועה נחשבת עקירת שלחן ולא מפה חד פעמית.
אכן בספר ברכה נאמנה הביא בשם הרב גדעון בן משה שגם הוא סובר שסילוק המפה החד פעמית נחשב עקירת שולחן.
וצ"ע לדינא - מה דעת מר"ן זיע"א בזה. כיון שכולם לכאורה נסמכים עליו אבל לא ידוע כוונתו בבירור.
אכן בספר ברכה נאמנה הביא בשם הרב גדעון בן משה שגם הוא סובר שסילוק המפה החד פעמית נחשב עקירת שולחן.
וצ"ע לדינא - מה דעת מר"ן זיע"א בזה. כיון שכולם לכאורה נסמכים עליו אבל לא ידוע כוונתו בבירור.
