משפטים תשפא:
לכאורה אם מוציאים את מפת הניילון חשיב שפיר סילוק שולחן, אך לא ראינו מי שנוהג לברך על קינוח ברכה אחרונה לפני ברהמ"ז.
בשלח תשפ"ב:
בהליכות עולם ב,נשא,ח כתב שאם היה סילוק מפה צריך לברך, היינו מה שנוהגים היום שמוציאים את המפה החד פעמית, ומביאים לשלחן פירות וקפה ועוגה. מעיקר הדין מברכים ברכה ראשונה ואחרונה. ומכל מקום נראה שלא נהגו לברך ברכה אחרונה אלא ראשונה בלבד, משום שסמכו על ברהמ"ז, אך גם מי שמברך מעין שלוש עושה כדין, כי זו המסקנא שגם היום יש סילוק שלחן, אך המנהג לא לברך ברכה אחרונה.
יש גם בפרשת נח תשפ"ג (וזה אחרי כתיבת התשובה הנ"ל...):השיעור של פרשת בשלח נמסר לאחר כסליו תשפ"ב (מועד כתיבת התשובה בתחילת השרשור), האם למעשה נראה בדעת מרן שליט"א לברך ולא לחשוש למנהג?