מתוך ה'מגדלות מרקחים':
כתב הרמ"א סי' תרנ"א ס"א, דיש להשפיל את ההדס והערבה בתוך איגוד הלולב כדי שיטול כל ג' מינים בידו בשעת הברכה, והיינו שלא יאחז רק בלולב וממילא ינטלו גם ההדס והערבה הקשורים עמו. וכתב בביאור הגר"א והביאו במשנה ברורה שם, דאע"פ שלקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיחה, מ"מ לכתחילה במקום דאפשר לא עבדינן.
ולכאורה קשה דבסוכה לז. אמר רבא מנא אמינא לה דלקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיחה, דתנן אזוב קצר מספקו בחוט ובכוש וטובל ומעלה, ואוחז באזוב ומזה, אמאי ולקח וטבל אמר רחמנא, אלא לאו שמע מינה לקיחה על ידי דבר אחר שמה לקיחה. ומבואר דאף לכתחילה עבדינן כן. אך באמת לא קשה, דכיון דהאזוב קצר הוי מקום דלא אפשר, ורק היכא דאפשר לא עבדינן לקיחה ע"י דבר אחר, כמ"ש הגר"א הנ"ל.
אלא דיש להקשות מדברי רש"י, דהנה במשנה שם מבואר דרק בשעת הטבילה מספקו בכוש, אבל בשעת ההזאה אוחז באזוב עצמו, ופירש רש"י הטעם שאם לא כן יתנענע לכאן ולכאן ואינו יכול לכוין היטב את ההזאות על הכלי. וקשה למה הוצרך רש"י לזה, הא בפשיטות הטעם דלא עבדינן לקיחה ע"י דבר אחר אלא היכא דאי אפשר, וא"כ בטבילה שכאשר אזוב קצר כשמכניסו בפי השפופרת אינו מגיע למים שבראש השני כמ"ש רש"י שם, מספקו בכוש, אבל בהזאה דאפשר לאחוז באזוב עצמו לא עבדינן לקיחה ע"י דבר אחר. ועל כרחך דס"ל לרש"י דאף לכתחילה היכא דאפשר כגון בהזאה עבדינן לקיחה ע"י דבר אחר, אם לא משום שאינו יכול לכוין יפה את ההזאה.
ואולי י"ל דההזאה אינה מצוה חיובית אלא אם רוצה להטהר צריך להזות, ועל כן אין שייך בזה הידורים לכתחילה. ואף למ"ד הזאה בזמנה מצוה והיא חיוב, מ"מ עיקר המצוה הוא התוצאה שיהיה טהור ואין שייך הידורים במעשה המצוה. וכמו כן כתבו התוס' בנדה סו: ד"ה כל הראוי, דבטבילה אין שייך לומר דינים לכתחילה, דכיון דבדיעבד נטהר לכתחילה נמי לא בעי, עי"ש. אך העירוני ממשנה פרה פי"א מ"ט לגבי אזוב דהזאה, דלכתחילה מפסגו ואוגדו ובדיעבד כשר גם בלא זה, א"כ מצינו דינים לכתחילה בהזאה, וצ"ע.
כתב הרמ"א סי' תרנ"א ס"א, דיש להשפיל את ההדס והערבה בתוך איגוד הלולב כדי שיטול כל ג' מינים בידו בשעת הברכה, והיינו שלא יאחז רק בלולב וממילא ינטלו גם ההדס והערבה הקשורים עמו. וכתב בביאור הגר"א והביאו במשנה ברורה שם, דאע"פ שלקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיחה, מ"מ לכתחילה במקום דאפשר לא עבדינן.
ולכאורה קשה דבסוכה לז. אמר רבא מנא אמינא לה דלקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיחה, דתנן אזוב קצר מספקו בחוט ובכוש וטובל ומעלה, ואוחז באזוב ומזה, אמאי ולקח וטבל אמר רחמנא, אלא לאו שמע מינה לקיחה על ידי דבר אחר שמה לקיחה. ומבואר דאף לכתחילה עבדינן כן. אך באמת לא קשה, דכיון דהאזוב קצר הוי מקום דלא אפשר, ורק היכא דאפשר לא עבדינן לקיחה ע"י דבר אחר, כמ"ש הגר"א הנ"ל.
אלא דיש להקשות מדברי רש"י, דהנה במשנה שם מבואר דרק בשעת הטבילה מספקו בכוש, אבל בשעת ההזאה אוחז באזוב עצמו, ופירש רש"י הטעם שאם לא כן יתנענע לכאן ולכאן ואינו יכול לכוין היטב את ההזאות על הכלי. וקשה למה הוצרך רש"י לזה, הא בפשיטות הטעם דלא עבדינן לקיחה ע"י דבר אחר אלא היכא דאי אפשר, וא"כ בטבילה שכאשר אזוב קצר כשמכניסו בפי השפופרת אינו מגיע למים שבראש השני כמ"ש רש"י שם, מספקו בכוש, אבל בהזאה דאפשר לאחוז באזוב עצמו לא עבדינן לקיחה ע"י דבר אחר. ועל כרחך דס"ל לרש"י דאף לכתחילה היכא דאפשר כגון בהזאה עבדינן לקיחה ע"י דבר אחר, אם לא משום שאינו יכול לכוין יפה את ההזאה.
ואולי י"ל דההזאה אינה מצוה חיובית אלא אם רוצה להטהר צריך להזות, ועל כן אין שייך בזה הידורים לכתחילה. ואף למ"ד הזאה בזמנה מצוה והיא חיוב, מ"מ עיקר המצוה הוא התוצאה שיהיה טהור ואין שייך הידורים במעשה המצוה. וכמו כן כתבו התוס' בנדה סו: ד"ה כל הראוי, דבטבילה אין שייך לומר דינים לכתחילה, דכיון דבדיעבד נטהר לכתחילה נמי לא בעי, עי"ש. אך העירוני ממשנה פרה פי"א מ"ט לגבי אזוב דהזאה, דלכתחילה מפסגו ואוגדו ובדיעבד כשר גם בלא זה, א"כ מצינו דינים לכתחילה בהזאה, וצ"ע.
◆ ◆ ◆
בשו"ת בית דוד או"ח סי' תנ"ג כתב לחדש, דהנה בסוכה מב. אמרינן דהא דלקיחה ע"י דבר אחר בלולב שמה לקיחה, היינו דוקא בדרך כבוד, אבל בדרך בזיון כגון שלקחו בקערה לאו שמה לקיחה. וחידש שם, דכל זה בלולב שהוא מצוה ולכן צריך דרך כבוד, אבל טבילת אזוב כיון דאין זה עיקר המצוה אלא רק הכשר מצוה להזאה שהיא העיקר, אין צריך בזה דרך כבוד. ולפי דברינו הנ"ל יש לדון עוד, דאף בהזאה אי"צ דרך כבוד, דאין זה מצוה חיובית אלא רק מתיר ומטהר אם רוצה להטהר.
אמנם בעיקר דברי הבית דוד יש לתמוה דלכאורה ענין דרך כבוד אינו משום ביזוי המצוה, אלא דלקיחה על ידי דבר אחר דרך כבוד הויא דרך לקיחה, אבל לקיחה על ידי דבר אחר בדרך בזיון לאו שמה לקיחה, ואם כן מה בכך שבטבילה אין מצוה, מ"מ כל שאינו דרך כבוד לא הויא לקיחה. ובהערות על שו"ת בית דוד הנדמ"ח הביאו שכן הקשה על דבריו בספר נחפה בכסף על הסמ"ג עשה מ"ד (והוא מדברי הרב המגיה שם).
ואאמו"ר שליט"א אמר די"ל דאין כוונת הבית דוד שהחסרון הוא משום ביזוי המצוה עצמו, אלא דלגבי מצוה שדרכה להעשות בדרך כבוד, דרך בזיון אינו דרך לקיחה, אבל בדבר הרשות הדרך לקחתו בכל אופן שהוא, וממילא הוי דרך לקיחה לגביו.
