ידוע מה שפסק מרן זיע"א בהילכות עולם שיש לנשים לברך מאה ברכות
וראיתי שמקשים על כך כמה קושיות-
א) לשון הרמב"ם והש"ע - חייב 'אדם'.
ב) בספר על הכל (אחד מהראשונים) כתב חייב 'האיש' לברך מאה ברכות.
ג) בספר האשכול (ברכות דף צ ע"ב) כתב שדוד המלך תקן לברך מאה ברכות משום שמתו בכל יום מאה 'בחורים'. ומשמע שהתקנה היתה לאנשים ולא לנשים.
ד) הב"י בסימן מו מנה בתוך חשבון מאה ברכות גם מצוות שרק אנשים חייבים כציצית ותפילין .
ה) הרמב"ם (תפילה פרק ז הלכה טו) כתב כמה מקרים שאין שחסר ברכות. וכתב שישלים בפירות וז"ל שם - וכן אם לא נתחייב בשאר הימים בכל הברכות האלו כגון שלא ישן כל הלילה ולא התיר חגורו ולא נכנס לבית הכסא וכיוצא באלו צריך להשלים מאה ברכות מן הפירות. ע"כ. ואם נשים חייבות, מדוע לא נקט מקרה יותר בנשים שחסר להן בכל יום כמה ברכות?
וראיתי שמקשים על כך כמה קושיות-
א) לשון הרמב"ם והש"ע - חייב 'אדם'.
ב) בספר על הכל (אחד מהראשונים) כתב חייב 'האיש' לברך מאה ברכות.
ג) בספר האשכול (ברכות דף צ ע"ב) כתב שדוד המלך תקן לברך מאה ברכות משום שמתו בכל יום מאה 'בחורים'. ומשמע שהתקנה היתה לאנשים ולא לנשים.
ד) הב"י בסימן מו מנה בתוך חשבון מאה ברכות גם מצוות שרק אנשים חייבים כציצית ותפילין .
ה) הרמב"ם (תפילה פרק ז הלכה טו) כתב כמה מקרים שאין שחסר ברכות. וכתב שישלים בפירות וז"ל שם - וכן אם לא נתחייב בשאר הימים בכל הברכות האלו כגון שלא ישן כל הלילה ולא התיר חגורו ולא נכנס לבית הכסא וכיוצא באלו צריך להשלים מאה ברכות מן הפירות. ע"כ. ואם נשים חייבות, מדוע לא נקט מקרה יותר בנשים שחסר להן בכל יום כמה ברכות?
