מתוך ה'מגדלות מרקחים':
עולת שבת בשבתו על עולת התמיד ונסכה (כח י)
פירש רש"י "ולא עולת שבת זו בשבת אחרת, הרי שלא הקריב בשבת זו שומע אני יקריב שתים לשבת הבאה, תלמוד לומר בשבתו, מגיד שאם עבר יומו בטל קרבנו". וכן פירש להלן פסוק יד לגבי ראש חודש, "זאת עולת חדש בחדשו, שאם עבר יומו בטל קרבנו ושוב אין לו תשלומין". והקשה בביאורי מהר"ר ישראל איסרלן זצ"ל בעל תרומת הדשן, מדוע בקרבנות המועדים לא נאמר "זאת עולת מועד במועדו", ללמד שאין תשלומין לקרבנות המועדים.
ותירץ מהרא"י, שברגלים פשיטא שאם לא הקריב ברגל זה לא יקריב ברגל אחר, כיון שאינם שוים בקרבנותיהם, ואף בפסח ושבועות שהם שוים בקרבנותיהם, מכל מקום אינם שוים בשמותיהם שזה פסח וזה שבועות, אבל שבתות וראשי חדשים דכולהו חד שמא נינהו, סלקא דעתך אמינא שיקרב בשביל תשלומי ראשון, קמ"ל. וקשה, שאם כן יקריב בפסח הבא.
ובדברי דוד להט"ז כתב ליישב כהתרומת הדשן, והוסיף ביאור שאין תשלומין אלא ברגל הסמוך, וברגלים אין שני רגלים שוים הסמוכים זה לזה. אבל צריך ביאור, דממה נפשך, אם כל רגל הוא שם בפני עצמו, אם כן מדוע הוא מפסיק להחשב שאין זה סמוך, הרי כמו ששבת באמצע החדש אינה מפסיקה לגבי ראשי חדשים, כך מועד אחר לא יפסיק, וצ"ל דאינו שם אחר לגמרי, ומכל מקום קצת שם אחד הוי, ולכן לענין שיפסיק ולא יחשב הרגל של שנה הבאה רגל הסמוך, הוא נחשב רגל, ומכל מקום אינו מועיל לתשלומין שיקריבו בו בעצמו.
עולת שבת בשבתו על עולת התמיד ונסכה (כח י)
פירש רש"י "ולא עולת שבת זו בשבת אחרת, הרי שלא הקריב בשבת זו שומע אני יקריב שתים לשבת הבאה, תלמוד לומר בשבתו, מגיד שאם עבר יומו בטל קרבנו". וכן פירש להלן פסוק יד לגבי ראש חודש, "זאת עולת חדש בחדשו, שאם עבר יומו בטל קרבנו ושוב אין לו תשלומין". והקשה בביאורי מהר"ר ישראל איסרלן זצ"ל בעל תרומת הדשן, מדוע בקרבנות המועדים לא נאמר "זאת עולת מועד במועדו", ללמד שאין תשלומין לקרבנות המועדים.
ותירץ מהרא"י, שברגלים פשיטא שאם לא הקריב ברגל זה לא יקריב ברגל אחר, כיון שאינם שוים בקרבנותיהם, ואף בפסח ושבועות שהם שוים בקרבנותיהם, מכל מקום אינם שוים בשמותיהם שזה פסח וזה שבועות, אבל שבתות וראשי חדשים דכולהו חד שמא נינהו, סלקא דעתך אמינא שיקרב בשביל תשלומי ראשון, קמ"ל. וקשה, שאם כן יקריב בפסח הבא.
ובדברי דוד להט"ז כתב ליישב כהתרומת הדשן, והוסיף ביאור שאין תשלומין אלא ברגל הסמוך, וברגלים אין שני רגלים שוים הסמוכים זה לזה. אבל צריך ביאור, דממה נפשך, אם כל רגל הוא שם בפני עצמו, אם כן מדוע הוא מפסיק להחשב שאין זה סמוך, הרי כמו ששבת באמצע החדש אינה מפסיקה לגבי ראשי חדשים, כך מועד אחר לא יפסיק, וצ"ל דאינו שם אחר לגמרי, ומכל מקום קצת שם אחד הוי, ולכן לענין שיפסיק ולא יחשב הרגל של שנה הבאה רגל הסמוך, הוא נחשב רגל, ומכל מקום אינו מועיל לתשלומין שיקריבו בו בעצמו.
◆ ◆ ◆
ובעיקר קושיית מהרא"י, לכאורה היה נראה ליישב דבאמת כתיב בויקרא כג לז "אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש להקריב וגו' דבר יום ביומו", ופירש רש"י שם ומקורו מהתו"כ ומייתי לה בתמורה יד. "מגיד שאם עבר יומו בטל קרבנו" ואין לו תשלומין, ושם מיירי רק במוספי המועדים כמ"ש רש"י בתמורה שם, ולשבתות וראשי חדשים ילפינן מהכא, אבל לרגלים כבר ילפינן מהתם, וצריך עיון מאי קשיא ליה למהרא"י.
ויש להוסיף לבאר, מה שהלימוד לגבי שבת וראש חדש נאמר בלשון "שבת בשבתו" ו"חדש בחדשו", ואילו לגבי מועד לא נאמר "מועד במועדו" אלא "יום ביומו", כיון ששבת וראש חדש הם רק יום אחד, וסגי לאשמועינן "בשבתו" שלא יקריב לשבת הבאה ו"בחדשו" שלא יקריב לחדש הבא, אבל במועדים הרי ישנם כמה ימים באותו המועד, ואילו היה כתוב "מועד במועדו" הייתי אומר שבא לשלול רק מועד אחר, אבל באותו המועד עצמו יש תשלומין, כגון אם לא הקריב מוספי הפסח או החג ביום הראשון יכול להקריב למחרתו באותו הרגל גם את קרבנות האתמול, וזה קמ"ל "דבר יום ביומו" דבעינן אותו היום ממש, ואם עבר יומו בטל קרבנו.
