מתוך ה'מגדלות מרקחים':
בסנהדרין יב: איתא, שלמאן דאמר "טומאה הותרה בציבור" אין מעברין את השנה מפני הטומאה, היינו כאשר כל ישראל טמאים ואם לא יעברו יעשו את הפסח בטומאה, ופירש רש"י כגון שהיה הנשיא חולה ואמדוהו למות בערב פסח. וקשה, מדוע לא יעברו מפני ראיה וחגיגה, שהרי אינם דוחים את הטומאה, ואין לומר שיעשו בסוף המועד אחר שיטהרו, דאכתי קשה למ"ד בחגיגה ב. דכל הימים תשלומין לראשון, ומי שהיה טמא בראשון פטור גם בשאר הימים.
וכמו שמעברין בשביל עשית הפסח כמו כן יש לעבר בשביל ראיה וחגיגה, דמאי שנא. וכן משמע קצת בהא דאמרינן בדף יא. שאין מעברין משום שהגוזלים רכים, ופירש הרמב"ם שצריכים לעופות בשביל קרבנות הראיה [ואזיל לשיטתו שיוצאים ידי חובת קרבנות הראיה בעופות]. והטעם שבאמת אין מעברין על זה פירש רש"י משום שיכולים לצאת ידי חובה בבני יונה שכשרים כשהם קטנים עי"ש, משמע דאילו לא היו יכולים לצאת יד"ח בבני יונה, היו מעברין מפני הראיה.
ואולי יש לומר, דעיבור שנה בשביל צורך קיום קרבן פסח, מצינו במי שהוא מחויב בפסח, ואינו יכול לעשותו, כגון בשביל תנורי פסחים, או בכדי שלא יעשו את הפסח בטומאה למ"ד טומאה דחויה בציבור, אבל בראיה וחגיגה, אם הציבור טמאים הרי הם "פטורים" מן הראיה, ולא שהם חייבים ואנוסים, וא"כ י"ל דלא חשיב צורך לעבר עליו, כיון שעכשיו הם פטורים. ובפרט לפי מה שצידד החזו"א או"ח סי' קכ"ט לדף כ"ה, שטמא אינו מחוייב לטהר את עצמו כדי שיהיה ראוי לקיים מצות ראיה, כיון שכל זמן שהוא טמא הוא פטור ואינו מחויב לחייב את עצמו, וצ"ע.
בסנהדרין יב: איתא, שלמאן דאמר "טומאה הותרה בציבור" אין מעברין את השנה מפני הטומאה, היינו כאשר כל ישראל טמאים ואם לא יעברו יעשו את הפסח בטומאה, ופירש רש"י כגון שהיה הנשיא חולה ואמדוהו למות בערב פסח. וקשה, מדוע לא יעברו מפני ראיה וחגיגה, שהרי אינם דוחים את הטומאה, ואין לומר שיעשו בסוף המועד אחר שיטהרו, דאכתי קשה למ"ד בחגיגה ב. דכל הימים תשלומין לראשון, ומי שהיה טמא בראשון פטור גם בשאר הימים.
וכמו שמעברין בשביל עשית הפסח כמו כן יש לעבר בשביל ראיה וחגיגה, דמאי שנא. וכן משמע קצת בהא דאמרינן בדף יא. שאין מעברין משום שהגוזלים רכים, ופירש הרמב"ם שצריכים לעופות בשביל קרבנות הראיה [ואזיל לשיטתו שיוצאים ידי חובת קרבנות הראיה בעופות]. והטעם שבאמת אין מעברין על זה פירש רש"י משום שיכולים לצאת ידי חובה בבני יונה שכשרים כשהם קטנים עי"ש, משמע דאילו לא היו יכולים לצאת יד"ח בבני יונה, היו מעברין מפני הראיה.
ואולי יש לומר, דעיבור שנה בשביל צורך קיום קרבן פסח, מצינו במי שהוא מחויב בפסח, ואינו יכול לעשותו, כגון בשביל תנורי פסחים, או בכדי שלא יעשו את הפסח בטומאה למ"ד טומאה דחויה בציבור, אבל בראיה וחגיגה, אם הציבור טמאים הרי הם "פטורים" מן הראיה, ולא שהם חייבים ואנוסים, וא"כ י"ל דלא חשיב צורך לעבר עליו, כיון שעכשיו הם פטורים. ובפרט לפי מה שצידד החזו"א או"ח סי' קכ"ט לדף כ"ה, שטמא אינו מחוייב לטהר את עצמו כדי שיהיה ראוי לקיים מצות ראיה, כיון שכל זמן שהוא טמא הוא פטור ואינו מחויב לחייב את עצמו, וצ"ע.