מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ויאמר אלהם אהרן פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם (לב ב)
בפרקי דרבי אליעזר פרק מ״ה, "שמעו הנשים ולא רצו, ולא קבלו עליהן לתן נזמיהן לבעליהן, אלא אמרו להם לעשות שקוץ ותועבה שאין בו כח להציל לא נשמע לכם, ונתן להן הקב״ה שכרן בעולם הזה, שהן משמרות ראשי חדשים יותר מן האנשים".
והיינו שמדויק מקרא דלקמן "ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באזניהם", ודלא כמו שאמר להם אהרן "באזני נשיכם", משום שהנשים
לא קבלו עליהם.
ובשכר זה זכו לראשי חדשים דנהגו הנשים שלא לעשות בו מלאכה.
ויש לעיין מדוע היה שכרם דוקא שקבלו את ראשי החדשים.
ובספר המנהיג הלכות הלל כתב עוד טעם למה זכו הנשים לשמור ראש חדש, מפני שהנשים הביאו נדבתן למלאכת המשכן בזריזות, שנאמר ויבואו האנשים על הנשים, והמשכן הוקם המשכן בראש חדש ניסן, לכן נתן להם הקב״ה שכרן לעשות י״ט בר״ח ניסן ובשאר ראשי חדשים, ע״כ.
וביאור הענין שמעתי מהג״ר אליאב ממט שליט״א, דזהו ענין אחד עם מה שלא עשו את העגל [וכן הוא בלשון המנהיג, עי״ש], דבאמת כאשר הנשים לא נתנו את נזמיהן לעגל, היה אפשר לומר דאין זה משום שהנשים לא טעו אחר העגל, אלא משום שחביבין עליהן תכשיטיהן כדרך הנשים, אמנם כאשר לנדבת המשכן נתנו בזריזות, ממילא הוברר שחביבות התכשיטים לא עמדה בפניהם מלהתנדב, ומה שלא פרקו נזמיהן בעגל היה משום שהוא שיקוץ ותועבה, ומעכשיו יש להם שכר על זה.
ולפי זה ניחא דניתן להם דוקא ראש חדש בשכר שלא טעו בעגל, כיון שרק בנדבת המשכן שהוקם בראש חודש הוברר צדקתן בחטא העגל.
ובטור או״ח סי׳ תי״ז כתב בשם אחיו הר״י, טעם לדבר, לפי שג׳ רגלים נתקנו כנגד ג׳ האבות, וי״ב ראשי חדשי השנה שגם הם נקראים מועדים הם כנגד י״ב שבטים, וכשחטאו בעגל ניטלו מהם וניתנו לנשותיהם לזכר שלא היו באותו חטא, ע״כ.
ויש לבאר דהטעם שעונשם של בני ישראל היה שניטל מהם החג של ראש חודש, משום שבעגל רצו לעשות חג, כדכתיב "חג לה׳ מחר", ותמורת החג הזה אשר בדו מלבם לעבודה זרה, ניטל מהם במדה כנגד מדה החג של ראש חודש, וניתן לנשותיהם ששלא חטאו בעגל.
ולפי דברי הטור הנ״ל ניחא הטעם דדוקא ראש חודש ניתן לנשים, כיון שבזה נענשו עובדי העגל שניטל מהם החג שהיה ראוי להיות בראש חודש, תמורת החג שהם עשו וכנ״ל.
ויאמר אלהם אהרן פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם (לב ב)
בפרקי דרבי אליעזר פרק מ״ה, "שמעו הנשים ולא רצו, ולא קבלו עליהן לתן נזמיהן לבעליהן, אלא אמרו להם לעשות שקוץ ותועבה שאין בו כח להציל לא נשמע לכם, ונתן להן הקב״ה שכרן בעולם הזה, שהן משמרות ראשי חדשים יותר מן האנשים".
והיינו שמדויק מקרא דלקמן "ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באזניהם", ודלא כמו שאמר להם אהרן "באזני נשיכם", משום שהנשים
לא קבלו עליהם.
ובשכר זה זכו לראשי חדשים דנהגו הנשים שלא לעשות בו מלאכה.
ויש לעיין מדוע היה שכרם דוקא שקבלו את ראשי החדשים.
ובספר המנהיג הלכות הלל כתב עוד טעם למה זכו הנשים לשמור ראש חדש, מפני שהנשים הביאו נדבתן למלאכת המשכן בזריזות, שנאמר ויבואו האנשים על הנשים, והמשכן הוקם המשכן בראש חדש ניסן, לכן נתן להם הקב״ה שכרן לעשות י״ט בר״ח ניסן ובשאר ראשי חדשים, ע״כ.
וביאור הענין שמעתי מהג״ר אליאב ממט שליט״א, דזהו ענין אחד עם מה שלא עשו את העגל [וכן הוא בלשון המנהיג, עי״ש], דבאמת כאשר הנשים לא נתנו את נזמיהן לעגל, היה אפשר לומר דאין זה משום שהנשים לא טעו אחר העגל, אלא משום שחביבין עליהן תכשיטיהן כדרך הנשים, אמנם כאשר לנדבת המשכן נתנו בזריזות, ממילא הוברר שחביבות התכשיטים לא עמדה בפניהם מלהתנדב, ומה שלא פרקו נזמיהן בעגל היה משום שהוא שיקוץ ותועבה, ומעכשיו יש להם שכר על זה.
ולפי זה ניחא דניתן להם דוקא ראש חדש בשכר שלא טעו בעגל, כיון שרק בנדבת המשכן שהוקם בראש חודש הוברר צדקתן בחטא העגל.
ובטור או״ח סי׳ תי״ז כתב בשם אחיו הר״י, טעם לדבר, לפי שג׳ רגלים נתקנו כנגד ג׳ האבות, וי״ב ראשי חדשי השנה שגם הם נקראים מועדים הם כנגד י״ב שבטים, וכשחטאו בעגל ניטלו מהם וניתנו לנשותיהם לזכר שלא היו באותו חטא, ע״כ.
ויש לבאר דהטעם שעונשם של בני ישראל היה שניטל מהם החג של ראש חודש, משום שבעגל רצו לעשות חג, כדכתיב "חג לה׳ מחר", ותמורת החג הזה אשר בדו מלבם לעבודה זרה, ניטל מהם במדה כנגד מדה החג של ראש חודש, וניתן לנשותיהם ששלא חטאו בעגל.
ולפי דברי הטור הנ״ל ניחא הטעם דדוקא ראש חודש ניתן לנשים, כיון שבזה נענשו עובדי העגל שניטל מהם החג שהיה ראוי להיות בראש חודש, תמורת החג שהם עשו וכנ״ל.