מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ואם זבח שלמים קרבנו (ג א)
במדרש תנחומא פרשת צו עה"פ וזאת תורת זבח השלמים, "אמרו אומות העולם לבלעם, למה אמר הקב"ה לישראל שיביאו לו קרבנות, ולנו לא אמר כלום, אמר להם בלעם הקרבנות אינן אלא שלום, ומי שקיבל את התורה שהן כתובין בה, צריך שיקריב קרבן, אתם מתחילה פסלתם אותה, ועכשיו אתם מבקשים להקריב קרבנות, מי שקיבלה הוא מקריב, שנאמר ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום". והקשה בדרשות כסף נבחר בפרשתינו, דזה ניחא על קרבן שלמים שנקרא שלום, אבל עדיין קשה מדוע לא נצטוו הגוים על קרבן עולה.
ובפשוטו היה אפשר לומר דהך מדרש ס"ל כמ"ד במנחות עג: דבן נכר יכול להקריב עולות בביהמ"ק אבל לא שלמים, וטענת הגוים היתה מדוע אינם יכולים להביא שלמים, אבל על עולות שהם רשאים להביא, לא היתה להם טענה. אמנם בכסף נבחר הנ"ל כפי הנראה פירש כפשטות לשון המדרש דטענת הגוים היתה מדוע לא נצטוו על כך בתורת חובה, ובזה עדיין קשה על העולה, שגם על העולה שיכולים הם להביא, מ"מ לא נצטוו על כך.
וכתב שם ליישב דהנה בירושלמי יומא פ"ח ה"ז אמרינן דהעולה מכפרת על הרהור הלב, וממילא אינה שייכת אלא בישראל שמחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה, משא"כ בב"נ שכתבו בתוס' קידושין לט: ד"ה מחשבה, שלבני נח הקב"ה מצרף מחשבה למעשה, א"כ הו"ל מעשה ואין העולה מכפרת על כך.
ולפי"ז יוצא שבמחשבת עבודה זרה, דאמרינן בקידושין שם שהקב"ה מצרף מחשבה למעשה, באמת אין עולה מכפרת, וכן במי שעבר ושנה שנעשית לו כהיתר, עי"ש בגמ'. אמנם בירושלמי ביומא שם דרש שהעולה מכפרת על הרהור הלב, מדכתיב ביחזקאל כ' ל"ב "והעולה על רוחכם היו לא תהיה", וסיפא דקרא שם "אשר אתם אומרים נהיה כגוים כמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן", א"כ הו"ל מחשבת עבודה זרה, ומ"מ עולה מכפרת על זה. ומבואר דאע"פ שהקב"ה מצרף מחשבה למעשה מ"מ העולה מכפרת על זה, דסו"ס הוי רק מחשבה, ולענין כפרה סגי בעולה.
ואם זבח שלמים קרבנו (ג א)
במדרש תנחומא פרשת צו עה"פ וזאת תורת זבח השלמים, "אמרו אומות העולם לבלעם, למה אמר הקב"ה לישראל שיביאו לו קרבנות, ולנו לא אמר כלום, אמר להם בלעם הקרבנות אינן אלא שלום, ומי שקיבל את התורה שהן כתובין בה, צריך שיקריב קרבן, אתם מתחילה פסלתם אותה, ועכשיו אתם מבקשים להקריב קרבנות, מי שקיבלה הוא מקריב, שנאמר ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום". והקשה בדרשות כסף נבחר בפרשתינו, דזה ניחא על קרבן שלמים שנקרא שלום, אבל עדיין קשה מדוע לא נצטוו הגוים על קרבן עולה.
ובפשוטו היה אפשר לומר דהך מדרש ס"ל כמ"ד במנחות עג: דבן נכר יכול להקריב עולות בביהמ"ק אבל לא שלמים, וטענת הגוים היתה מדוע אינם יכולים להביא שלמים, אבל על עולות שהם רשאים להביא, לא היתה להם טענה. אמנם בכסף נבחר הנ"ל כפי הנראה פירש כפשטות לשון המדרש דטענת הגוים היתה מדוע לא נצטוו על כך בתורת חובה, ובזה עדיין קשה על העולה, שגם על העולה שיכולים הם להביא, מ"מ לא נצטוו על כך.
וכתב שם ליישב דהנה בירושלמי יומא פ"ח ה"ז אמרינן דהעולה מכפרת על הרהור הלב, וממילא אינה שייכת אלא בישראל שמחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה, משא"כ בב"נ שכתבו בתוס' קידושין לט: ד"ה מחשבה, שלבני נח הקב"ה מצרף מחשבה למעשה, א"כ הו"ל מעשה ואין העולה מכפרת על כך.
ולפי"ז יוצא שבמחשבת עבודה זרה, דאמרינן בקידושין שם שהקב"ה מצרף מחשבה למעשה, באמת אין עולה מכפרת, וכן במי שעבר ושנה שנעשית לו כהיתר, עי"ש בגמ'. אמנם בירושלמי ביומא שם דרש שהעולה מכפרת על הרהור הלב, מדכתיב ביחזקאל כ' ל"ב "והעולה על רוחכם היו לא תהיה", וסיפא דקרא שם "אשר אתם אומרים נהיה כגוים כמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן", א"כ הו"ל מחשבת עבודה זרה, ומ"מ עולה מכפרת על זה. ומבואר דאע"פ שהקב"ה מצרף מחשבה למעשה מ"מ העולה מכפרת על זה, דסו"ס הוי רק מחשבה, ולענין כפרה סגי בעולה.