מתוך ה'מגדלות מרקחים':
באליהו רבה או"ח סי' קמ"ג סק"א הביא בשם עולת תמיד, דחציו עבד וחציו בן חורין משלים ומצטרף למנין. והקשה הפרי מגדים שם, א"כ מדוע שחרר רבי אליעזר את עבדו לגמרי ודחה את העשה ד"לעולם בהם תעבודו", היה לו לשחרר חציו, ובזה אפשר דאינו עובר ב"לעולם בהם תעבודו" כיון דעדיין הוא חציו של רבו.
והנה במה שצידד הפמ"ג דהיכא דשחרר רק חצי עבד אינו עובר באיסור לעולם בהם תעבודו, בכלי חמדה בפרשתינו כתב דאיכא בזה איסור, לא מיבעיא לפי"מ שכתב הרשב"א בשבת ד. דמותר לשחרר חציו עבד, דכיון דכבר חציו בן חורין אין מתקיים בו "לעולם" בהם תעבודו, מבואר דהקיום של "לעולם" בהם תעבודו הוא רק כשעובד בו תמיד, א"כ פשיטא דאם עושה אותו חציו בן חורין ביטל בזה את מצות לעולם בהם תעבודו. אלא אף להחולקים, מ"מ בכל חלק שמשחרר איכא איסור "לעולם בהם תעבודו", ובפרט לפי"ד הר"ן (גיטין כ: מדפי הרי"ף) דענין איסור לעולם בהם תעבודו הוא כענין לא תחנם, בכל מה שמשחרר בחנם עובר משום לעולם בהם תעבודו, עכ"ד.
אך לכאורה עדיין יש להקשות, דאדרבה כיון דבכל חלק שמשחרר עובר בעשה, א"כ כאשר משחרר את כולו עובר באיסור שחרור בכל העבד, משא"כ במשחרר מקצתו אינו עובר אלא באותו מקצת, וכל כמה שמוסיף לשחרר הוי תוספת בהאיסור, וא"כ עדיין קשה דאי נימא דחציו עבד מצטרף למנין היה די שישחרר מקצתו, ואין היתר להוסיף בשחרור ולשחרר את כולו.
ובפמ"ג שם כתב, דכיון דחצי עבד כופין את רבו לשחררו, א"כ ממילא אף אם ישחרר מקצתו מ"מ הרי יעבור על שחרור כולו, שהרי לבסוף ישחררנו כולו. ובכלי חמדה שם דן דמ"מ עדיף שישחרר תחילה חציו ואח"כ יהיה אנוס בתקנת חכמים, דעל גמר השחרור אינו אלא מכניס עצמו לאונס, ועדיין אין לו היתר לשחרר מיד את כולו. ויש לדחות דמיד כשמשחרר את חציו, כיון דכופין את רבו לשחררו הרי לאלתר אין העבד חייב לעבוד ודינו כמעוכב גט שחרור, כדמוכח בחגיגה ב. דנחשב דאין לו אדון אחר עי"ש. א"כ נמצא שלאחר התקנה מיד בשחרור חציו עובר בלעולם בהם תעבודו על כולו, ולכן יכול לשחרר מיד את כולו.
באליהו רבה או"ח סי' קמ"ג סק"א הביא בשם עולת תמיד, דחציו עבד וחציו בן חורין משלים ומצטרף למנין. והקשה הפרי מגדים שם, א"כ מדוע שחרר רבי אליעזר את עבדו לגמרי ודחה את העשה ד"לעולם בהם תעבודו", היה לו לשחרר חציו, ובזה אפשר דאינו עובר ב"לעולם בהם תעבודו" כיון דעדיין הוא חציו של רבו.
והנה במה שצידד הפמ"ג דהיכא דשחרר רק חצי עבד אינו עובר באיסור לעולם בהם תעבודו, בכלי חמדה בפרשתינו כתב דאיכא בזה איסור, לא מיבעיא לפי"מ שכתב הרשב"א בשבת ד. דמותר לשחרר חציו עבד, דכיון דכבר חציו בן חורין אין מתקיים בו "לעולם" בהם תעבודו, מבואר דהקיום של "לעולם" בהם תעבודו הוא רק כשעובד בו תמיד, א"כ פשיטא דאם עושה אותו חציו בן חורין ביטל בזה את מצות לעולם בהם תעבודו. אלא אף להחולקים, מ"מ בכל חלק שמשחרר איכא איסור "לעולם בהם תעבודו", ובפרט לפי"ד הר"ן (גיטין כ: מדפי הרי"ף) דענין איסור לעולם בהם תעבודו הוא כענין לא תחנם, בכל מה שמשחרר בחנם עובר משום לעולם בהם תעבודו, עכ"ד.
אך לכאורה עדיין יש להקשות, דאדרבה כיון דבכל חלק שמשחרר עובר בעשה, א"כ כאשר משחרר את כולו עובר באיסור שחרור בכל העבד, משא"כ במשחרר מקצתו אינו עובר אלא באותו מקצת, וכל כמה שמוסיף לשחרר הוי תוספת בהאיסור, וא"כ עדיין קשה דאי נימא דחציו עבד מצטרף למנין היה די שישחרר מקצתו, ואין היתר להוסיף בשחרור ולשחרר את כולו.
ובפמ"ג שם כתב, דכיון דחצי עבד כופין את רבו לשחררו, א"כ ממילא אף אם ישחרר מקצתו מ"מ הרי יעבור על שחרור כולו, שהרי לבסוף ישחררנו כולו. ובכלי חמדה שם דן דמ"מ עדיף שישחרר תחילה חציו ואח"כ יהיה אנוס בתקנת חכמים, דעל גמר השחרור אינו אלא מכניס עצמו לאונס, ועדיין אין לו היתר לשחרר מיד את כולו. ויש לדחות דמיד כשמשחרר את חציו, כיון דכופין את רבו לשחררו הרי לאלתר אין העבד חייב לעבוד ודינו כמעוכב גט שחרור, כדמוכח בחגיגה ב. דנחשב דאין לו אדון אחר עי"ש. א"כ נמצא שלאחר התקנה מיד בשחרור חציו עובר בלעולם בהם תעבודו על כולו, ולכן יכול לשחרר מיד את כולו.
