מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ויצא בן אשה ישראלית (כד י)
פירש רש"י רבי ברכיה אומר מפרשה שלמעלה יצא. לגלג ואמר ביום השבת יערכנו, דרך המלך לאכול פת חמה בכל יום, או שמא פת צוננת של תשעה ימים, בתמיה. והקשה מהר"ש יפה זצ"ל ביפה תואר על המדרש רבה, הרי מבואר בחגיגה כו: שבלחם הפנים נעשה נס שסילוקו כסידורו, והיה חם כל הימים, וא"כ מה תמה המקלל.
ותירץ שם שלא האמין לזה. והקשה בספר מלאכת הקדש לרבי משה טולידנו זצ"ל הרי בחגיגה שם איתא שהיו מראין את השולחן לכל עולי הרגלים, וא"כ היה זה דבר ידוע לכולם, ואיך יבוא להכחיש את מה שכולם ראו.
ונראה לתרץ בס"ד, דהנה ביומא נד. אמרינן שהיו מגללין את הפרוכת לעולי רגלים, ומראין להם את הכרובים שהיו מעורין זה בזה, ואומרים להם ראו חבתכם לפני המקום. ומקשה הגמ' הרי כתיב ולא יבואו לראות כבלע את הקודש. ומתרצת שכל זה במשכן, אבל בית המקדש מותרים לראות, משל לכלה, כל זמן שהיא בבית אביה צנועה מבעלה, כיון שבאתה לבית חמיה אינה צנועה מבעלה. נמצא שבזמן המשכן לא היו מגללים הפרוכת להראות להם את הכרובים.
והנה ביומא שם אמרו, דהא דכתיב "ולא יבואו לראות כבלע את הקודש", היינו "בשעת הכנסת כלים לנרתיק שלהם", ומשמע דדין "ולא יבואו לראות" הוא גם בשאר הכלים שבהיכל ולא רק בארון, וכ"כ הגרי"פ בסה"מ לרס"ג ל"ת רי"ב והביא שכ"מ במדרש רבה במדבר רבה פ"ד, עי"ש. ומעתה ניחא היטב, דבזמן המשכן לא היו מגביהין את השולחן להראותו לעולי הרגלים, משום "ולא יבואו לראות", ורק בבית עולמים שהיו במדריגת כלה בבית חמיה, אז היו מראין את השולחן, וק"ל.
ויצא בן אשה ישראלית (כד י)
פירש רש"י רבי ברכיה אומר מפרשה שלמעלה יצא. לגלג ואמר ביום השבת יערכנו, דרך המלך לאכול פת חמה בכל יום, או שמא פת צוננת של תשעה ימים, בתמיה. והקשה מהר"ש יפה זצ"ל ביפה תואר על המדרש רבה, הרי מבואר בחגיגה כו: שבלחם הפנים נעשה נס שסילוקו כסידורו, והיה חם כל הימים, וא"כ מה תמה המקלל.
ותירץ שם שלא האמין לזה. והקשה בספר מלאכת הקדש לרבי משה טולידנו זצ"ל הרי בחגיגה שם איתא שהיו מראין את השולחן לכל עולי הרגלים, וא"כ היה זה דבר ידוע לכולם, ואיך יבוא להכחיש את מה שכולם ראו.
ונראה לתרץ בס"ד, דהנה ביומא נד. אמרינן שהיו מגללין את הפרוכת לעולי רגלים, ומראין להם את הכרובים שהיו מעורין זה בזה, ואומרים להם ראו חבתכם לפני המקום. ומקשה הגמ' הרי כתיב ולא יבואו לראות כבלע את הקודש. ומתרצת שכל זה במשכן, אבל בית המקדש מותרים לראות, משל לכלה, כל זמן שהיא בבית אביה צנועה מבעלה, כיון שבאתה לבית חמיה אינה צנועה מבעלה. נמצא שבזמן המשכן לא היו מגללים הפרוכת להראות להם את הכרובים.
והנה ביומא שם אמרו, דהא דכתיב "ולא יבואו לראות כבלע את הקודש", היינו "בשעת הכנסת כלים לנרתיק שלהם", ומשמע דדין "ולא יבואו לראות" הוא גם בשאר הכלים שבהיכל ולא רק בארון, וכ"כ הגרי"פ בסה"מ לרס"ג ל"ת רי"ב והביא שכ"מ במדרש רבה במדבר רבה פ"ד, עי"ש. ומעתה ניחא היטב, דבזמן המשכן לא היו מגביהין את השולחן להראותו לעולי הרגלים, משום "ולא יבואו לראות", ורק בבית עולמים שהיו במדריגת כלה בבית חמיה, אז היו מראין את השולחן, וק"ל.
