מתוך ה'מגדלות מרקחים':
והורידו זקני העיר ההיא את העגלה אל נחל איתן אשר לא יעבד בו ולא יזרע וערפו שם את העגלה בנחל (כא ד)
בסוטה מו: דעת רבי יונתן ד"אשר לא יעבד ולא יזרע" היינו רק להבא, כלומר שיש איסור לזרוע ולעבוד שם לאחר העריפה, אבל אין צריך לערוף דוקא בנחל שלא עבדו בו ולא זרעו מקודם לכן. והקשה רבי חיים אבולעפיה זצ"ל בספר עץ החיים וכן בספרו יוסף לקח כאן, שאם כן היה מן הראוי להיכתב "אשר לא יעבד בו ולא יזרע" לאחר העריפה, דהרי זה דין שנוהג לאחר העריפה, ומדוע נכתב דין זה קודם העריפה לאחר ההורדה לנחל, הרי אין זה מקומו.
וכתב שם לחדש, שלמ"ד שעגלה ערופה ירידתה לנחל איתן אוסרתה בהנאה, הוא הדין שהנחל נאסר בעבודה וזריעה מיד בשעת הירידה אף קודם העריפה, ולכן נכתב בתורה איסור הזריעה והעבודה מיד לאחר הירידה.
אמנם בדבר אברהם ח"א סי' ד' בהגה"ה כתב בפשיטות שלענין איסור הנחל בעבודה ובזריעה אינו נאסר בירידה לנחל איתן אלא לאחר העריפה ממש. ובנחל איתן סי' ט"ז סעיף ג' סק"ב ביאר זאת לפי"ד הגמ' בסנהדרין מז: שהעגלה עצמה נאסרת בהזמנה אע"פ שהזמנה לאו מילתא, משום דהוי הזמנה בגוף הקדושה, אבל הנחל אינו נחשב גוף הקדושה שלא נאסר מחמת עצמו אלא רק מחמת שהעגלה נערפת שם. ועי"ש עוד, שאף למ"ד הזמנה מילתא אין שייך הזמנה באיסור הנחל, משום שהאיסור תלוי במעשה העריפה שנעשה בו ממש, ולפי זה הדרא קושיא לדוכתא. [וגם לפי"ד העץ החיים הנ"ל, אכתי יקשה למ"ד שרק עריפתה אוסרתה וירידתה לנחל אינה אוסרת].
והורידו זקני העיר ההיא את העגלה אל נחל איתן אשר לא יעבד בו ולא יזרע וערפו שם את העגלה בנחל (כא ד)
בסוטה מו: דעת רבי יונתן ד"אשר לא יעבד ולא יזרע" היינו רק להבא, כלומר שיש איסור לזרוע ולעבוד שם לאחר העריפה, אבל אין צריך לערוף דוקא בנחל שלא עבדו בו ולא זרעו מקודם לכן. והקשה רבי חיים אבולעפיה זצ"ל בספר עץ החיים וכן בספרו יוסף לקח כאן, שאם כן היה מן הראוי להיכתב "אשר לא יעבד בו ולא יזרע" לאחר העריפה, דהרי זה דין שנוהג לאחר העריפה, ומדוע נכתב דין זה קודם העריפה לאחר ההורדה לנחל, הרי אין זה מקומו.
וכתב שם לחדש, שלמ"ד שעגלה ערופה ירידתה לנחל איתן אוסרתה בהנאה, הוא הדין שהנחל נאסר בעבודה וזריעה מיד בשעת הירידה אף קודם העריפה, ולכן נכתב בתורה איסור הזריעה והעבודה מיד לאחר הירידה.
אמנם בדבר אברהם ח"א סי' ד' בהגה"ה כתב בפשיטות שלענין איסור הנחל בעבודה ובזריעה אינו נאסר בירידה לנחל איתן אלא לאחר העריפה ממש. ובנחל איתן סי' ט"ז סעיף ג' סק"ב ביאר זאת לפי"ד הגמ' בסנהדרין מז: שהעגלה עצמה נאסרת בהזמנה אע"פ שהזמנה לאו מילתא, משום דהוי הזמנה בגוף הקדושה, אבל הנחל אינו נחשב גוף הקדושה שלא נאסר מחמת עצמו אלא רק מחמת שהעגלה נערפת שם. ועי"ש עוד, שאף למ"ד הזמנה מילתא אין שייך הזמנה באיסור הנחל, משום שהאיסור תלוי במעשה העריפה שנעשה בו ממש, ולפי זה הדרא קושיא לדוכתא. [וגם לפי"ד העץ החיים הנ"ל, אכתי יקשה למ"ד שרק עריפתה אוסרתה וירידתה לנחל אינה אוסרת].
◆ ◆ ◆
ויש ליישב, דהנה בהא דכתיב נחל "איתן" מפורש במשנה סוטה מה: דהיינו כמשמעו קשה, והיינו מקום שאינו ראוי כל כך לזריעה כמו שתרגם אונקלוס "לנחל בייר", וזה גם אליבא דרבי יונתן דלא בעינן מקום שלא נעבד ולא נזרע בו לשעבר, מ"מ בעינן מקום קשה שאינו ראוי כל כך לזריעה. ובסוטה מו. אמרינן מפני מה אמרה תורה הבא עגלה בנחל, יבוא דבר שלא עשה פירות ויכפר על מי שלא הניחוהו לעשות פירות, ופירש רש"י דזה טעם לדין נחל איתן קשה. ובפסיקתא זוטרתי כאן משמע שגם הדין "לא יעבד ולא יזרע" הוא מהך טעמא, שבא לכפר על מי שלא הניחוהו לעשות פירות.
ולפי"ז ניחא היטב, שכיון שכתבה התורה "נחל איתן" דהיינו קשה, ודין זה שייך שפיר להיכתב בירידה לנחל איתן, להורות לאיזה נחל להורידו, וכיון שנכתב להורידו למקום שאינו ראוי כל כך לעשות פירות, סמכה לו התורה את האזהרה לעתיד שיהיה הנחל מקום שאינו עושה פירות ולא יעבד ולא יזרע, שהוא מאותו ענין ומאותו טעם ש"לא הניחוהו לעשות פירות", וק"ל.