ואתה קח לך מכל מאכל אשר יאכל ואספת אליך והיה לך ולהם לאכלה
הקשה החת"ס, מדוע הוזכר נח קודם הבהמות, והרי בברכות (מ, א) אמרינן "אסור לאדם שיאכל קודם שיתן מאכל לבהמתו, שנאמר (דברים יא, טו) ונתתי עשב בשדך לבהמתך, והדר ואכלת ושבעת".
ובפשוטו יש ליישב שלא זכה בהם. והנה דודי הגאון ר' יהושע גריינימן שליט"א נקט בתחילה (תשפ"ב) שאף אם לא זכה בהם, מ"מ היה מוטל עליו להאכילם. אך שוב כתב (תשפ"ו) שאמנם מוטל עליו להאכילם, אך כיון שלא זכה בהם אינו מחוייב להקדימם.
והמהרי"ל דיסקין נוקט שנחשב שלא היה לו קנין הגוף כיון שאינו יכול לאוכלם, ולכן נחשב שהיה לו רק קנין פירות, וממילא לא היה חייב להאכילם. [ולכאורה דברי המהריל"ד זה חידוש גדול, שהאיסור כלפי שמיא לא לאוכלם, מגדיר שאינו קנין הגוף].
ושמעתי לתרץ עוד, שכיון שהיו צריכים להאכילם ביום ובלילה, מובן שהקב"ה התיר לו לאכול קודם. ועי' כעי"ז באזנים לתורה ותורה מאירה (הובאו בספר אוצרר התורה).
עוד יש ליישב בפשיטות, שרק ישראל מצווים על זה, ובן נח אינו מצווה בזה. ואף שגם בן נח אסור לו צער בעלי חיים גמור, כמו שמצאנו בבלעם שנתבע על שהכה את האתון, מ"מ אינו בחומר זה שיהא אסור לו לאכול קודם שיאכיל את בהמתו.
הקשה החת"ס, מדוע הוזכר נח קודם הבהמות, והרי בברכות (מ, א) אמרינן "אסור לאדם שיאכל קודם שיתן מאכל לבהמתו, שנאמר (דברים יא, טו) ונתתי עשב בשדך לבהמתך, והדר ואכלת ושבעת".
ובפשוטו יש ליישב שלא זכה בהם. והנה דודי הגאון ר' יהושע גריינימן שליט"א נקט בתחילה (תשפ"ב) שאף אם לא זכה בהם, מ"מ היה מוטל עליו להאכילם. אך שוב כתב (תשפ"ו) שאמנם מוטל עליו להאכילם, אך כיון שלא זכה בהם אינו מחוייב להקדימם.
והמהרי"ל דיסקין נוקט שנחשב שלא היה לו קנין הגוף כיון שאינו יכול לאוכלם, ולכן נחשב שהיה לו רק קנין פירות, וממילא לא היה חייב להאכילם. [ולכאורה דברי המהריל"ד זה חידוש גדול, שהאיסור כלפי שמיא לא לאוכלם, מגדיר שאינו קנין הגוף].
ושמעתי לתרץ עוד, שכיון שהיו צריכים להאכילם ביום ובלילה, מובן שהקב"ה התיר לו לאכול קודם. ועי' כעי"ז באזנים לתורה ותורה מאירה (הובאו בספר אוצרר התורה).
עוד יש ליישב בפשיטות, שרק ישראל מצווים על זה, ובן נח אינו מצווה בזה. ואף שגם בן נח אסור לו צער בעלי חיים גמור, כמו שמצאנו בבלעם שנתבע על שהכה את האתון, מ"מ אינו בחומר זה שיהא אסור לו לאכול קודם שיאכיל את בהמתו.
