מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ויראו אחי יוסף כי מת אביהם ויאמרו לו ישטמנו יוסף (נ טו)
במדרש תנחומא סי' י"ז, ומה ראו עתה שפחדו, אלא שראו בעת שחזרו מקבורת אביהם שהלך יוסף לברך על אותו הבור שהשליכוהו אחיו בתוכו, וברך עליו כמו שחייב אדם לברך על מקום שנעשה לו נס "ברוך המקום שעשה לי נס במקום הזה", וכיון שראו כן אמרו עכשיו שמת אבינו לו ישטמנו יוסף. והיינו שהיה קשה למדרש, מדוע רק עתה שחזרו מלקבור את אביהם נתעוררו לכך, ולא מיד כשמת יעקב, ועל זה תירצו כנ"ל כיון שבחזרתם הלך לברך באותו הבור.
ונראה ליישב הקושיא הנ"ל מדוע נתעוררו רק בחזרתם מהקבורה בעוד אופן, לפי מה שפירש רש"י שמה שגרם להם לפחד הוא משום שבחיי יעקב היו רגילים לסעוד על שולחנו של יוסף, ועתה פירש מהם, וכן הוא במדרש אגדה. ולפי"ז י"ל דמאז שמת יעקב ועד עתה היו סבורים שיוסף אינו אוכל עמהם מחמת האבילות, וכמו שיש שכתבו שאין לאבל לאכול יחד עם אחרים ולהתחייב בזימון [עי' קנאת סופרים להגר"ש קלוגר, לפני תשובה כ"ט]. אבל עתה כאשר שבו ועדיין אינו אוכל עמהם, התחילו לחשוש.
והגרמ"ד הלוי סולוביצ'יק זצ"ל (בשיעורים עה"ת פרשת וירא) אמר ליישב, שעד עכשיו הרי היו טרודים במצות קבורה דאורייתא המוטלת עליהם, ולא היה להם פנאי לפחד, ורק עתה שהשלימו את קיום המצוה, נתנו לב לדברים אחרים.
ויראו אחי יוסף כי מת אביהם ויאמרו לו ישטמנו יוסף (נ טו)
במדרש תנחומא סי' י"ז, ומה ראו עתה שפחדו, אלא שראו בעת שחזרו מקבורת אביהם שהלך יוסף לברך על אותו הבור שהשליכוהו אחיו בתוכו, וברך עליו כמו שחייב אדם לברך על מקום שנעשה לו נס "ברוך המקום שעשה לי נס במקום הזה", וכיון שראו כן אמרו עכשיו שמת אבינו לו ישטמנו יוסף. והיינו שהיה קשה למדרש, מדוע רק עתה שחזרו מלקבור את אביהם נתעוררו לכך, ולא מיד כשמת יעקב, ועל זה תירצו כנ"ל כיון שבחזרתם הלך לברך באותו הבור.
ונראה ליישב הקושיא הנ"ל מדוע נתעוררו רק בחזרתם מהקבורה בעוד אופן, לפי מה שפירש רש"י שמה שגרם להם לפחד הוא משום שבחיי יעקב היו רגילים לסעוד על שולחנו של יוסף, ועתה פירש מהם, וכן הוא במדרש אגדה. ולפי"ז י"ל דמאז שמת יעקב ועד עתה היו סבורים שיוסף אינו אוכל עמהם מחמת האבילות, וכמו שיש שכתבו שאין לאבל לאכול יחד עם אחרים ולהתחייב בזימון [עי' קנאת סופרים להגר"ש קלוגר, לפני תשובה כ"ט]. אבל עתה כאשר שבו ועדיין אינו אוכל עמהם, התחילו לחשוש.
והגרמ"ד הלוי סולוביצ'יק זצ"ל (בשיעורים עה"ת פרשת וירא) אמר ליישב, שעד עכשיו הרי היו טרודים במצות קבורה דאורייתא המוטלת עליהם, ולא היה להם פנאי לפחד, ורק עתה שהשלימו את קיום המצוה, נתנו לב לדברים אחרים.
◆ ◆ ◆
בספר "המדרש והמעשה" כתב לתמוה, מדוע חרדו אחי יוסף ממה שעמד לברך שם, הרי דינא הכי הוא שצריך לברך על הנס, ולמה חשבו ששונא אותם מחמת שקיים ההלכה וברך. ויש לומר דהנס שברך עליו הוא מה שניצל מן הנחשים והעקרבים, דקי"ל דמי שנפל לתוך חפירה שיש בתוכה נחשים מעידים עליו שמת. והנה הרמב"ן (לז כב) כתב שאחי יוסף לא ידעו שיש נחשים ועקרבים בתוך הבור, כי אילו היו יודעים לא היו מוכרים אותו אחרי שראו שניצל בנס.
אם כן כשראו אחי יוסף שהוא מברך על הבור, והם לא ידעו שהיה בו נחשים, חשבו שהוא מברך על מה שניצל מידם, וכפי שרצו בתחילה להשליכו לשם ולהשאירו עד שימות, לפני שבא יהודה ואמר מה בצע וגו' לכו ונמכרנו וגו'. ועד עתה היו סבורים שיוסף עצמו אינו יודע כלל מכוונתם להרגו, כי הרי לבסוף העלוהו מן הבור ומכרוהו, ויכול היה יוסף לחשוב שהניחוהו מלכתחילה בבור עד שימכרוהו, ולא חשבו שיודע שכוונתם מתחילה היתה להשאירו למות שם. וגם כשהתוודע אליהם (לעיל מה ד) לא הזכיר אלא את המכירה, אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי הנה, ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אותי הנה כי למחיה שלחני וגו', ולא הזכיר את השלכתו לבור להמיתו, א"כ חשבו שאינו יודע כלל מהכוונה להרגו. ומצד המכירה הלא כבר הודיע להם אז כשנתוודע אליהם, שאין לו סיבה כלל לשנוא אותם על כך כי אדרבה למחיה שלחני אלקים לפניכם.
אך ממה שברך על נס הצלתו מהם, בזה נתגלה להם שידע שכוונתם היתה להמית אותו בבור, ולכן חששו שישנא אותם על כך, דעל זה אין שום התנצלות.
